אם צריך לסכם את מצב ביטחון הפנים בישראל אפשר להגיד שלושה משפטים שדי מוסכמים כאן על הכול: (1) זאת אחת הסוגיות הכי מטרידות במדינה, ורבות נכתב על שזאת הייתה אחת הסוגיות המרכזיות שסביבה היו הבחירות האחרונות; (2) תיק ביטחון הפנים הוא אחד התיקים הכי זניחים ודלי השפעה שיש כיום ברשימת התיקים; (3) אמון משטרת ישראל נמצא בקריסה, והיא אינה נבלמת בכל הקשור לשחיתויות, ובטח בביקורת החריפה על האכיפה הדלה במקומות שמטרידים את אזרחי ישראל לעומת אכיפה חסרת פרופורציה במקומות שנוגעים פחות לחיינו.
עכשיו בואו רגע נבין מה היה כאן עד היום: למעשה משטרת ישראל התנהלה באוטונומיה מוחלטת בכל הקשור להכוונה ולסדר עדיפויות לאומי. בניגוד לצה"ל, שהחוק יצר אותו כזרוע הביצועית המובהקת של שר הביטחון ושל הקבינט הביטחוני, המשטרה אינה רשות הקשורה לממשלה. נכון שהיא אמורה להיות אמונה על אכיפת החוק שהמחוקק קובע, אבל בכל הקשור למדיניות, לסדר עדיפויות, למבנה ארגוני ולתיעדופים לאומיים אין לממשלה יכולת להשפיע על הגוף הזה.
את הנקודה הזאת הבינה היטב גם ועדת צדוק, שכונסה כאן ב-1999 כדי לנסות בין היתר לפתור את בעיית האמון במשטרת ישראל. אף על פי שניכר שכותבי הדו"ח נזהרו מאוד שלא לפגוע בסמכויות המשטרה וסייגו בזהירות התערבויות מקצועיות, בדו"ח חזרה כמה פעמים ההמלצה להעניק לשר סמכויות גדולות יותר בהכוונת מדיניות וסדר עדיפויות: "השר רשאי להתוות מדיניות כללית בתחום החקירות, לרבות קביעת סדר העדיפויות עקרוניים". ושוב: "אשר לתחומי פעולתה האחרים של המשטרה, מחוץ לחקירות, הוועדה סבורה כי השר רשאי להתערב בהחלטות אסטרטגיות, לתת הנחיות כלליות, ולהתוות מדיניות עבור המשטרה בעניינים בעלי חשיבות עקרונית, אולם אין הוא רשאי להתערב בפרטי הביצוע האופרטיבי של המדיניות, או בפרטים, נושא השמור לדרג המקצועי".
בואו נפרוט ולו רק דוגמה קטנה כמה חיוני לחיים שלנו שינוי כמו "קביעת סדר עדיפויות". הרי כמו כל גוף ארגוני, גם המשטרה בסופו של דבר מתעדפת משאבים, וממילא נושאים שלהבנתה חשובים יותר ופחות. לכן בהחלט קריטי שהממשלה הנבחרת תוודא היטב שסדר העדיפויות הבהול שמשטרת ישראל מעניקה היום לטיפול בגרפיטי 'תג מחיר' ייושם מייד בכל הקשור להזנחה הבלתי נתפסת שיש בכל הקשור לגנבות רכבים לא רק בגליל ובנגב אלא גם במרכז הארץ. זה סדר עדיפויות שאם לשר הנבחר אין יכולת להשפיע בו, עדיף לאיתמר בן גביר למצוא לעצמו מה לעשות במשרד הרווחה או בסביבה.
ד"ר פיני יחזקאלי: "מאז ימי המפכ"ל רוני אלשיך המשטרה הטביעה את עצמה בפוליטיקה עד צוואר. הרחקת השר מהמשטרה ומתן עוצמה חסרת תקדים למפכ"ל לא רק שלא השיגה את מטרותיה, היא גרמה לתוצאה ההפוכה ממש. הנה חזרנו לאמירתו האלמותית של הלורד אקטון משנת 1887: 'כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט'"
מבט החוצה: השר קובע
למי שמתעניין מה נעשה בחו"ל, אף שאין באמת מקום להשוואה למציאות הישראלית, שבה העניין הלאומי נמצא עמוק כל כך בסדר היום של המשטרה, הרי שגם באנגלייה השר הממונה מציב יעדי ביצוע לכוחות המשטרה ואפילו נדרש ליעילות העבודה הפנימיות בארגון.
בקנדה מפקד המשטרה הפדרלית נתון להנחיות השר הממונה. אפילו במקומות הכי קיצוניים באוסטרליה, שבהם נשמרה סוג של אוטונומיה למשטרה, החוק הקובע כי בעניינים "חשובים במיוחד, כאלה שייתכנו להם השלכות פוליטיות", מפקד המשטרה מחויב לתת דין וחשבון הדוק לשר הממונה. בדרום אוסטרליה תוקן החוק, והוא מאפשר לממשל מפורשות להנחית הוראות על מפקד המשטרה.
מיצוי חקירות
הביקורת הכי חשובה היא בכל הקשור להתערבויות פוליטיות של השר הממונה בחקירות משטרה, בעיקר כדי לוודא שהמשטרה מבקרת נבחרי ציבור ובעלי תפקידים בלי להיות תלויה באיש. קודם כול צריך להגיד שלצערנו גם הנושא הזה הזדהם מאוד, והעדויות של משה סעדה אפילו רק על המתנהל במח"ש עצמה קוראות לשינויים עמוקים בכל הקשור לחקירות האלה. אבל אפילו ועדת צדוק הבינה שברור שגם בנושא של מדיניות ושל תיעדוף חקירות יש השלכות מכריעות שאי אפשר להשאיר רק לשיקול דעת המפכ"ל וחייבת להיות לשר השפעה עליו.
נכון, זה צריך להיות בתיאום עם היועמ"ש, אבל לא יכול להיות שלא תהיה לשר השפעה באילו מקרים הוא היה רוצה לראות שממצים כאן חקירות: בעברייני הפגנות או לחלופין בעבריינים ששברו לסת ברחוב. והתשובה היא לא גם וגם, כי ברור שכך צריך להיות במצב אידיאלי, אבל בפועל המציאות היא שיש הכוונה של המפכ"ל אילו תיקים חוקרים יותר ובאילו משחררים את החשודים. זה עניין של מדיניות.
אם בן גביר מצהיר שהוא מעוניין לבער את עבירת החוק המובהקת של הפוליגמיה, שהפכה למגפה במגזר הבדווי, צריכים להיות לו הכלים לבצע את זה. ולמרות כל אלה בנושא הזה מנסחי תיקון החוק החדש לא הלכו עד הסוף, ובלשון החוק המוצעת היכולת של השר להשפיע על חקירות מוגבלת מאוד. והאמת שאולי היה חבל לוותר על זה.
לגופו של אדם
למעשה אין באמת מי שלא מבין שהממשלה חייבת לקבל עליה את האחריות להכוונה של משטרת ישראל. אפילו רביב דרוקר מבין את זה טוב מאוד: "התיקון המוצע לפקודת המשטרה, שייתן לאיתמר בן גביר יותר סמכויות, היה עשוי להיות מהלך מועיל לתיקון המשטרה", כתב דרוקר השבוע. "יש היגיון במציאת דרך חדשה לחלוקת הכוח בין המשטרה למשרד לביטחון פנים. אם מצפים שהשר לביטחון פנים יגשים מדיניות, יש לתת לו את הכלים לעשות זאת". ואז הוסיף בלי להתבלבל: "חבל שהדיון הזה צריך להתנהל דווקא כשפרובוקטור בעל עבר בעייתי מתיישב על הכיסא".
כי זאת הבעיה האמיתית: השאלה מעולם לא הייתה אם נכון ודרוש תיקון דחוף בחיבור בין הממשלה לבין המשטרה; הרי עמר בר-לב היה זוכה כאן לתשואות אילו היה מעז להוציא את התפקיד הזה מהתרדמת ומהפסיביות שלו. השאלה היא מה עושים כשמגיע שר ימני, וגם קוראים לו בן גביר, והוא אשכרה מעוניין לשנות את המדיניות בכל הקשור לביטחון פנים.
מדו"ח ועדת צדוק: "אשר לתחומי פעולתה האחרים של המשטרה, מחוץ לחקירות, הוועדה סבורה כי השר רשאי להתערב בהחלטות אסטרטגיות, לתת הנחיות כלליות, ולהתוות מדיניות עבור המשטרה בעניינים בעלי חשיבות עקרונית, אולם אין הוא רשאי להתערב בפרטי הביצוע האופרטיבי של המדיניות, או בפרטים, נושא השמור לדרג המקצועי"
"נבחר הציבור עדיף מהמפכ"ל"
בניגוד לזעקות השבר בתקשורת מתברר שהקול הקורא להגברת סמכות השר על המפכ"ל והמשטרה הוא קול רווח גם בקרב העוסקים בתחום וגם בקרב לא מעט מפקדי משטרה לשעבר, אלא שעד עכשיו בעיקר לא היה מי שדרש זאת והיה מוכן לעמוד מול המשטרה, על כל השלכות של מערכה כזאת. ד”ר אברהם טננבוים כיהן קרוב לשמונה עשרה שנה בבית משפט השלום בירושלים, ולדבריו "כל המלומדים בתחום מסכימים שהמצב הקיים לא תקין. חייבים לשנות את מערכת היחסים בין המפכ"ל לשר".
והשינוי שאיתמר בן גביר מציע, שעל פיו השר יהיה מעל המפכ"ל, נראה לך נכון?
"השינוי הזה פחות או יותר נראה לכל המלומדים שינוי נכון, אני לא נכנס לכל הפרטים הקטנים. אבל כולם מבינים שהחוק צריך להכריע מי מהם עדיף. וברור לכול שנבחר הציבור הוא שעדיף מהשניים.
"המצב הנוכחי בעייתי כבר הרבה שנים, והחיכוכים בין המפכ"ל לשר מלווים אותנו מהראשון ועד האחרון. זה התחיל מהשר הראשון, דוד בן-גוריון, שפסק לטובת המפכ"ל, ומאז זה מתגלגל ונשאר כך. לאורך כל ההיסטוריה המפכ"לים לא אפשרו לשר להכריע את הסיפור. לכן בהחלט מדובר בשינוי רצוי. יש אולי מי שיגידו שזה שינוי שצריך לארוך יותר זמן, וגם ברור שזה לא יפתור את כל הבעיות, אבל זה חד-משמעית שינוי רצוי".
גם נצ"מ בדימוס ד"ר פיני יחזקאלי, מנהל חברת 'ייצור ידע', מצדד לחלוטין בהגברת סמכות השר שמקדם בן גביר. בכל הקשור למעורבות פוליטית במשטרה יחזקאלי דוחה את הטיעון מכול וכול: "מאז ימי המפכ"ל רוני אלשיך המשטרה הטביעה את עצמה בפוליטיקה עד צוואר", הוא מזכיר. יתרה מזאת, הוא מנתח את תוצאות התהליך ארוך השנים של הרחבת האוטונומיה שיצרו לעצמם מפקדי המשטרה: "הרחקת השר מהמשטרה ומתן עוצמה חסרת תקדים למפכ"ל לא רק שלא השיגה את מטרותיה, היא גרמה לתוצאה ההפוכה ממש. הנה חזרנו לאמירתו האלמותית של הלורד אקטון משנת 1887: 'כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט'.
"המסקנה המתחייבת כפולה", מדגיש יחזקאלי: "מחד גיסא לתת בידי השר הממונה את הסמכות, ומאידך גיסא לחייב הן את השר והן את המפכ"ל בשקיפות מוחלטת ובמתן דין וחשבון רצוף לציבור על היעדים ועל השגתם".
השינוי בסמכות השר לביטחון פנים והזעקות סביבו אינם הולכים לעבור כאן חלק בגרון לאף אחד, אבל מתברר שכנראה כמו עוד לא מעט שינויים צפויים, מדובר ברפורמה מתבקשת שממתינה כבר שנים לביצועה.
