רבי מנשה (חלק ב)

בשבוע שעבר התחלנו לעסוק בדמותו המופלאה של רבי מנשה בן פורת. היום נמשיך לעסוק בקשר שבין תורתו והגותו של הראי"ה קוק לבין רבי מנשה מאיליה.

יניקה והתבשמות מרוחו של רבי מנשה

בימים ההם, כשהתגורר הרב קוק ולמד בעיר סמרגון, עדיין ריחפה שם רוחו של אותו גאון מופלא, רבי מנשה בן פורת, ששימש כזכור רבה של העיר בערוב ימיו. מפעם לפעם שמע הרב קוק מזקני העיר סיפורי מופת על רבי מנשה, והוא התרשם מאוד מאישיותו ומתורתו.

ברם יניקתו של הרב קוק מאורו הגדול של רבי מנשה לא התחילה ואף לא הסתיימה ב'קיבוץ' שבסמרגון. מאז היותו נער בר מצווה ועד להגעתו לישיבת וולוז'ין כשהיה בן 20 נהג הרב קוק לבקר בביתו של רבי ראובן הלוי לוין, רבה של דננבורג (דווינסק), הסמוכה לעיר הולדתו גריבה, וללמוד ממנו תורה ודעת.

הרב לוין, שכונה בצעירותו 'העילוי מסמרגון', היה תלמידו המובהק של רבי לייבל'ה קובנר, שהיה תלמידו המובהק של רבי מנשה מאיליה. יש הטוענים כי הרב לוין עצמו זכה ללמוד מפי רבי מנשה, והדבר תואם בהחלט את חשבון השנים. לימים ישב הרב לוין על כס הרבנות באיליה, מקום מושבו של רבי מנשה. הרב לוין נחשב לרבו הראשון והעיקרי של הרב קוק, ורבה הייתה השפעת דרך הלימוד שלו על הרב בצעירותו.

לפני השיעור היה רבי מנשה עומד בפינתו בבית המדרש ושופך ליבו בדמעות בכמה פרקי תהלים שתהא תורתו 'תורה לשמה' ושלא ייכשל בלימודו באיזה פירוש שלא כאמיתה של תורה

דאגה לתולעת שבנקיק סלע

הרב משה צבי נריה מסר כי במגוון הזדמנויות היה הרב קוק מספר מה ששמע מפי תלמיד חכם מזקני סמרגון: הייתה תקופה שרבי מנשה היה מעביר שיעור בגמרא לפני בני תורה מוכשרים. יום יום לפני השיעור היה רבי מנשה עומד בפינתו בבית המדרש ושופך ליבו בדמעות בכמה פרקי תהלים שתהא תורתו 'תורה לשמה' ושלא ייכשל בלימודו באיזה פירוש שלא כאמיתה של תורה. משמעות הסיפור בעיניי היא שמתוך דבקות ויראת שמיים מופלגת נבעה חתירתו של רבי מנשה אחר האמת.

תכונה מופלאה שהצטיין בה רבי מנשה הייתה טוּב לב ודאגה לתיקונו של העולם כולו. סיפר הרב קוק שכך היה נוהג לומר רבי מנשה: "'טוב ד' לכול ורחמי על כל מעשיו': אלא שגרמו העוונות, ורבות הצרות בעולם. ואולם כולנו מצפים לתיקונו של עולם ולגילוי מידת הטוב בשלמותה, ואותה שלמות עתידה להקיף לא רק את חיי האדם אלא גם את חיי בעלי החיים, הגדולים והקטנים. אפילו אם כל העולם כולו יבוא לשלמותו, ובכל ישרור אך טוב וחסד, ורק אי-שם בקצה תבל תימצא תולעת אחת בנקיק סלע, לחוצה ודחוקה ומתענה בייסוריה, עדיין לא הגיע העולם למלוא שלמותו, וגם האדם היודע זאת צריך להרגיש שעדיין אין טובתו שלמה".

"טובת כל הברואים"

אמרתו זו של רבי מנשה, שעליה חזר הרב קוק, ידועה לנו מפי בנו הרצי"ה קוק ומפי הרב נריה. שניהם מסרו אותה בסגנון די דומה, ומשמעות הדבר היא שראוי לכל אדם מישראל לדאוג לטובתו של היקום כולו, ואפילו לתולעת קטנה.

פתח הרב נריה את הספר 'אלפי מנשה' שכתב רבי מנשה וחיפש בו התבטאויות דומות, שיהיו מעין אסמכתא לאמרה שבעל פה שמסר הרב קוק. הוא מצא בספר שני קטעים מעניינים המתארים את "הרגשתו של אותו גאון וצדיק, בצער העולם וסבל בריותיו, לרבות בעלי החיים שבו".

מקור אחד הוא בפרק מא: "המשכיל המגדיר בנפשו ציור הנאת הטוב, ואיך שקשה לסבול כאב וצער, הוא רוצה בטובת והנאת כל חי ומרגיש, ו'צער בעלי חיים דאורייתא', ומדעת קונו יש בו, שהשווה רצונו לרצון הבורא יתברך הרוצה בטובת כל ברואיו המרגישים […] שיתוקן כלל הבריאה, שיהיה טוב לכל מרגישים".

דברים דומים מצויים בפתח דבר לספר. שם מובא קטע קטן מחיבור אחר, הנקרא 'תיקון כללי' (שלא נדפס עד היום), וכך נכתב שם: "לבי דואג בקרבי, מרוב הדוחק והצער בעלי חיים שבעולם […] בושתי מלהכניס דאגה וצער בליבי על העניינים הנוגעים לדידי, בראותי גודל הלחץ והדחק שבעולם […] ועיני כלות על זה כל היום אולי אוכל למצוא איזה תיקון, שיתגלגל על ידי זכות וריווח בעולם".

רבי מנשה מאיליה, ברוחו ובמשנתו, הוא אחד ממבשרי התחייה הלאומית וממניחי יסודותיה. בעקבותיו הלכו והולכים רבים. משנתו הקדימה את זמנה ובה בעת הכשירה את הדרך לדור הבא

עדותו של רבי מנשה על עצמו

בט' באב אשתקד, בשעה אחת וחצי בלילה, עלה רעיון במוחי לקרוא בספר 'אלפי מנשה'. מה מתאים יותר מלהתעורר ולהתחזק דווקא ביום זה באהבת חינם מהיכל נשמתו של רבי מנשה? והנה בעודי מעלעל בספר הבהיקו לנגד עיניי המילים האלה, המצוטטות בספר מהחיבור 'העמק שאלה', שכתב רבי מנשה וטרם נדפס עד היום:

"בכל הידיעות עיקר הכוונה אצלי הולך אל מקום אחד, והוא: תיקון הרחקת הנזק והשגת הטוב. איני חוקר כלל על ענייני עצמי וטובתי היאך לתקן ענייניי לטובה, אלא אחקור בדרך כלל, מה הוא גרם הרעות והקלקולים שבעולם, כדי להבין על ידי זה דרכי תיקון כלליות. כי אמרתי מה אני ומה ערכי נגד ריבויי חלקי החיים המרגישים והמדברים שבעולם.

"ואם יצוייר שהיה הבורא יתברך ממלא לי כל טובתי וטובת בני ביתי ואוהבי וקרובי לטובה נצחית קיימת, אבל ישאר קלקולים בעולם, היינו רעת איזה חי מרגיש [=בעל חיים] ומכל שכן מין המדבר, שלא אבחר בזה כלל שאהנה מזה. ומכל שכן שהוא דבר נמנע. ובמה אני חלוק מכל הנבראים חיים. והללו מעשה ידיו והללו מעשה ידיו. שבוודאי אין זה תכלית התיקון כשישאר איזה מרגיש שלא ישיג שלימותו כפי הדרגתו והכנתו והבנתו להשגת טוב".

הפלא ופלא! אלו הם אחד לאחד הדברים שאמר בשמו הרב קוק! ויותר מאשר פיללנו למצוא מצאנו: לעומת הגרסה שנמסרה בעל פה הנה כתב רבי מנשה את הדברים המופלאים הללו על עצמו בגוף ראשון! אכן, נשמה ענקית הייתה בקרבו ורוח אוניברסלית בלתי מצויה. אפשר לומר כי רבי מנשה עזב לחלוטין את החשבון האינטרסנטי הפרטי והמשפחתי, בבחינת "נשני (השכיחני) א-לוהים את כל עמלי ואת כל בית אבי", כפי שנאמר על מנשה בן יוסף.

על אותם דברים חזר רבי מנשה גם בחיבורו 'ואדבר שלום', שכתב בשנת תקפ"ט. גם חיבור זה טרם נדפס עד היום ומחכה לגואל. הנה אתם זוכים להיות מהראשונים בעולם שקוראים את הדברים המדהימים האלה, שכתב תלמיד הגר"א: "גודל יגיעתי והשתדלותי מעודי לעיין תמיד בטובת הכלל, איש לא נעדר, ולא נתקררה דעתי כלל בטובת עצמי הפרטית, ואף אם יצוייר שייטיב לי ה', לי ולביתי וכל זרעי, וכל אוהביי ורעיי ומכירי, אף טובה נצחית בעולם שכולו ארוך וטוב, לא תנוח דעתי בזה, אלא כשיהיה שלימות טוב קיים לכל מרגישי טוב והיפוכו".

ירושה רוחנית

את הרגישות והאהבה לכל היקום, אף לבעלי החיים, 'ירש' הרב קוק מרבי מנשה מאיליה, רבו של רבותיו. כאן מצויים השורשים לחזון הצמחונות והשלום ולעשרות פסקאות ומאמרים שכתב הרב קוק ובהם הביע את מצפון לבבו בנוגע לסבלם של בעלי החיים, וכאן טמונים גם יסודות הציפייה לשלום אוניברסלי ולתיקון העולם כולו. הרב קיבל מרבי מנשה את ההתמסרות לכלל גם כשהדבר בא על חשבון הנוחות הפרטית, את האחריות לגלות את האמת בתורה למרות ההתנגדות של קנאים קטני מוחין.

לפי זה, רוחו הגדולה של רבי מנשה מאיליה ומאווייו הנשגבים אינם רק ביטוי של הנשמה היהודית אלא גם תכונה אופיינית לדור עקבתא דמשיחא, דור שבו עם ישראל אינו מתרכז רק בקיומו ובהישרדותו הרוחנית או החומרית אלא נושא עיניו למרחוק, לתיקון עולם.

מבחינה זו רבי מנשה מאיליה, ברוחו ובמשנתו, הוא אחד ממבשרי התחייה הלאומית וממניחי יסודותיה. בעקבותיו הלכו והולכים רבים. משנתו הקדימה את זמנה ובה בעת הכשירה את הדרך לדור הבא. הגיע הזמן לחקור לראשונה את השפעתו המשמעותית על דור התחייה ועל אבות הציונות הדתית ואף ה'חילונית'. בשבוע הבא אי"ה נחשוף כמה עובדות מפתיעות בתחום מרתק זה.

לתגובות: moshe.nachmani1@gmail.com