אלילות היא עמדת נפש המצויה ברבים מבני המאה ה-21. היא מתבטאת בראיית הממדים הכמותיים ולא האיכותיים, בנתינת מקום בנפש רק למה שאפשר למשש, להריח ולראות – וביחס זניח לממדים המופשטים.
כחלק מעמדה זו התרבות והשיח הבין-אישי נסבים על הצדדים המוחשיים של החיים. שאלה סתמית כדוגמת "מה שלומך הבוקר?" מתייחסת היום רק למצבו הגופני או הכלכלי של הנשאל; מעטים מצפים לשמוע תשובה בסגנון "הבוקר אני חש חוסר סיפוק רוחני".
סעודה משפחתית טיפוסית בסוף השבוע היא עוד דוגמה לחומריות שעומדת במרכז חיינו היום: במקרים רבים תעסוק השיחה סביב השולחן בנושאים 'חשובים', כדוגמת פוליטיקה, מונדיאל ושלל חוויות השבוע. במקרה שהמשפחה דתית, בשלב זה או אחר יזכיר מישהו לנוכחים באי-נחת מופגנת "צריך להגיד דבר תורה" ויגרום לעצירת השיחה התוססת ולנעיצת מבט חלול בדובר עד שיסיים את דבר התורה. לאחר שייפרע המס הדתי תישמע אנחת רווחה בקרב היושבים, והם ישובו בחדווה לדבר על הנושאים שמעניינים אותם באמת: חדשות, ספורט ועסקים.
היוונים הקדמוניים, אבותיה של התרבות המערבית, סברו שהחומר מורכב מאטומים, חלקיקים שאינם (א-) ניתנים לחלוקה פנימית (טומים). היום אנו יודעים שגם האטומים ניתנים לחלוקה, אולם תבנית החשיבה היוונית נותרה בעינה: יש מסגרת סופית – עליונה ותחתונה – למציאות. פך שמן יספיק ליום אחד וזהו. הממד הכמותי-חומרי הוא הבלעדי, והלמידה האינטלקטואלית אף היא חלק ממנו. בהתאם לכך עיצבו היוונים את מוסד האקדמיה (על שם חורשת אקדמוס שמצפון לאתונה), שבו לומדים להפיק את המרב מהידע האנושי. ממד רוחני-א-לוהי, המתבטא בערכים, אינו קיים מבחינתם. מכאן התגלגל הניסיון המערבי להכניס את העולם כולו לנוסחאות ולטבלאות, עד שאפילו הממד הרגשי מתיימר להתכמת במדדי אינטליגנציה רגשית (E.Q).
ביסוד הסוף מצוי אינסוף. אנרגיה אינסופית מצויה בבסיס החומר, ולכן בכל שערה גנוזות עוצמות של פצצות אטום. בהתאם לזאת, המטרה בלימוד איננה להפיק את המרב ממשאבי עולם הטבע אלא לגעת במהות החיים. ביסוד הכול עומדת אמת א-לוהית
לעומת התפיסה היוונית היהדות טוענת שהממד האיכותי הוא העומד ביסוד הכמות, ולכן אין גבול לעולם החומר. פך אחד של שמן יספיק לשמונה ימים. ביסוד הסוף מצוי אינסוף. אנרגיה אינסופית מצויה בבסיס החומר, ולכן בכל שערה גנוזות עוצמות של פצצות אטום. בהתאם לזה המטרה בלימוד איננה להפיק את המרב ממשאבי עולם הטבע אלא לגעת במהות החיים. ביסוד הכול עומדת אמת א-לוהית המתבטאת בערכים רוחניים מסוימים שאנו הולכים לאורם, ומטרת הלימוד היא לסייע לנו לחשוף אותה.
מדוע אנו לומדים גמרא? אם רוצים לדעת מהי ההלכה, אפשר לפתוח קיצור שולחן ערוך או לשלוח שו"ת סמס. הגמרא מאפשרת לנו להבין את הסברה, את העיקרון המופשט שעומד מאחורי ההלכה. את האיכות שמסתתרת בתוך הכמות. גם בתוך הסברות יש כמה דרגות; יש כאלה שמתמקדות בסוגיה מקומית, ויש כאלה שמנסות לחרוז את כל הש"ס. זוהי תמצית שיטתו של הרב מרדכי זצ"ל (מזכיר קצת את שיטתו של הרב שמעון שקופ זצ"ל).
סברה מופשטת איננה רק יכולת אינטלקטואלית, היא הפתח שלנו לעבור מעולם החומר המורכב לעולם הרוח המופשט; לקחת את הזיתים ולסחוט מהם יסוד אנרגטי (שמן) שיכול להאיר. זוהי היכולת לעבור מעולם הפרטים לעולם הכלל, להביט על המציאות לא במבט קטנוני אלא ממעוף הציפור.
אישיותו של בעל הסברה המופשטת היא בהתאם לדרכו: אצילית וקדושה; טובת לב ומאירת פנים; מייעצת עצות מדויקות מתוך מבט רחב. אקטיביות ונמרצות אישיותית מאפיינות את העולם הרוחני; פסיביות ועצלות לעומתן מאפיינות עולם חומרי. המרץ הוא התנועה שממירה חומר לאנרגיה, שהופכת אותנו מחומריים לרוחניים, מישנוניים לפעילים, ממתים לחיים. במשך שלושים שנות היכרותי עם הרב מרדכי זצ"ל (אז עוד קראנו לו "הרב מוטי") מעולם לא ראיתיו מתרגז; מעולם לא ראיתיו עייף; מעולם לא ראיתיו עושה פעולה כלשהי שלא מתוך קדושה והסתכלות רחבה.
כמות נראית מייד; איכות משפיעה לאורך זמן. רייטיניג הוא נוצץ לשעתו, אולם האמת מנצחת בטווח הארוך. הרב מרדכי שטרנברג לא היה מוכר לציבור הרחב, אולם הוא העמיד דור שלם של מאות תלמידי חכמים, ואלו גידלו אלפי תלמידים, ואלו השפיעו על מעגלים של עשרות אלפי בני תורה ובנות תורה. בפרספקטיבה של מאות שנים מעכשיו יצוין השם "הרב מרדכי" כאחת הדמויות ששינו את פני העולם היהודי בתקופת הגאולה; ומה עוד יכול לבקש אדם מחייו?
Lead:
