לא די בביטול סעיף הנכד – אך זו התחלה טובה

הרציונל המרכזי והמוטעה מיסודו להצדקת סעיף הנכד בחוק השבות הוא שבראש ובראשונה מדינת ישראל משמשת מקום מקלט לכל יהודי העולם. כזכור, כשהוצעה אוגנדה לשמש מדינת מקלט לעם ישראל סירבנו, כי איננו רוצים מדינת מקלט אלא מדינה הקשורה קשר בל יימחה עם זהותנו היהודית

הרב חננאל זייני, ראש המכון התורני במוסדות אור וישועה בחיפה

אין הרבה חוקים שמעוררים כל כך הרבה אמוציות כמו חוק השבות. חוק שהיה ברור ונהיר מבחינת המשמעות והמטרה שלו והיה מוסכם על כלל הציבור הפך לזירת התגוששות בין דתיים לחילונים, ובימים אלה גם בין ימין לשמאל.

בעקבות חוק השבות נוצר דיון די תמוה בשאלת מיהו יהודי. תמוה מפני שלחוזה המדינה וכותב הספר 'מדינת היהודים' בנימין זאב תאודור הרצל היה ברור באילו יהודים מדובר. הצהרת בלפור וועידת סן-רמו לא נועדו למתבוללים, שגם כך התקבלו על פי רוב בחברת הגויים. לא המתנצרים שהזדהו כגויים הטרידו את האנטישמים אלא אותם יהודים ששמרו על זהותם הלאומית והדתית, שכן חוקי הגזע הנאציים לא נועדו להגן על 'טוהר הדם' הארי אלא לשמש הצדקה מדעית וחיזוק להתנהלותו בזירה הפוליטית, הפנימית והבינלאומית. רק עשור לאחר הקמת המדינה נזכרו המנהיגים לדון בשאלה למי בעצם נועדה מדינת ישראל.

אפילו בן-גוריון, שנחשב לסמן הקיצוני במפלגתו ולא ראה כל בעיה בהחלת חוק השבות גם על גויים שנשואים ליהודים, התנה זאת בכך שהם יקשרו את גורלם עם גורל עם ישראל. בן-גוריון לא חשש מהתופעה הזניחה של נישואי תערובת בשנות הצנע, שבהן נאבקה המדינה על קיומה, אך מאז שנותיה הראשונות של המדינה השתנתה המציאות ללא הכר. היום לצערנו יש רבבות עולים שקושרים את גורלם עם סל הקליטה ועם המקלט שתציע להם מדינת ישראל ברגעי משבר, כפי שאנו חווים כעת במלחמה באוקראינה.

אפילו בן-גוריון, שנחשב לסמן הקיצוני במפלגתו ולא ראה כל בעיה בהחלת חוק השבות גם על גויים שנשואים ליהודים, התנה זאת בכך שהם יקשרו את גורלם עם גורל עם ישראל. בן-גוריון לא חשש מהתופעה הזניחה של נישואי תערובת בשנות הצנע, שבהן נאבקה המדינה על קיומה, אך מאז שנותיה הראשונות של המדינה השתנתה המציאות ללא הכר

בדיונים בשנת 1958 קבעה הממשלה שיהודי הוא מי שהצהיר על עצמו שהוא יהודי, אך החלטה זו לא החזיקה מעמד, ורק בשנת 1970 הכריע בג"ץ שיהודי שנשא לאישה גויה חסרת דת יוכל לרשום אותה ואת ילדיו כיהודים. בעקבות זאת חוקקה הממשלה את חוק 'מיהו יהודי', ולפיו חוק השבות יוחל אפילו על נכדיו של יהודי הנשוי לגויה. החוק החדש הגביר עוד יותר את המחאה שהתחילה בשנת 1958, ובשנת 1985 הוגשה לממלא מקום ראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל עצומה שחתמו עליה כמיליון איש (!) בדרישה לביטול החוק.

הנימוק הרשמי של ממשלת ישראל להחלת סעיף הנכד בחוק הוא למנוע התבוללות יהודים בחו"ל. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק, שהרי הסב היהודי פעמים רבות כבר אינו בין החיים, ואשתו, בניו ונכדיו עדיין זכאים לחוק השבות, וההתבוללות מתרחשת בארץ.

עוד נימוק רווח הוא שיש יהודים שנישאו לגויות שהצילו אותם בשואה, ולא התבוללו מרצון גמור. גם תוקף נימוקו של טיעון זה גורם להרמת גבה: הרי השואה התחוללה לפני שבעים וחמש שנה, ומה זה רלוונטי לזמן זה? אילו הייתה ניתנת אזרחות לכמה מקרים יחידים שכאלה, ניחא, אולם להרחיב זאת לכל נכד של כל יהודי באשר הוא? הרי גם ללנין היה סב יהודי, לטורקמדה היה כנראה סב יהודי, ומחקרים לא מעטים טוענים שאפילו להיטלר היה סב יהודי. וכי בגלל כמה חריגים עלינו להתיר עליית גויים במספרים שמאיימים על הדמוגרפיה ומעצימים את רמות ההתבוללות להיקפים מבהילים?

על כך נוסף עוד טיעון בעייתי: הסיבה לחקיקת החוק היא שלא ייתכן שמדינת ישראל תדחה אדם שזוהה בגרמניה הנאצית כיהודי ונרדף בשל כך. מעבר לעובדה שטענה זו מסולפת, שכן היא מעולם לא עלתה בדיוני הממשלה, היא גם מניפולטיבית, מאחר שלא הסביבה היא שקובעת את יהדותו של אדם, ואף אם הוא מגדיר את עצמו יהודי, האם זה הופך אותו ליהודי? היהדות תלויה בנשמה ולא בהצהרות כבנצרות ובאסלם.

על פי טענה זו, מדינת ישראל הוקמה למעשה כדי להיות מדינת מקלט לכל היהודים בעולם, ולכן עליה לקלוט אותם בכל צורה, ועל כך נאמר לא ולא. כאשר הוצעה אוגנדה לשמש מדינת מקלט לעם ישראל, עם ישראל סירב, כי איננו רוצים מדינת מקלט אלא מדינה בארץ ישראל הקשורה קשר בל יימחה עם זהותנו היהודית.

החמור ביותר הוא שאם בעבר תמכו בן-גוריון וממשלתו בחוק זה בהתניה של הזדהות לאומית גם אם לא דתית, בימינו לא זו בלבד שאפילו הזדהות לאומית במקרים רבים איננה קיימת, אלא יש אף אנטישמים שעלו ארצה לפי סעיף הנכד. ביטול סעיף הנכד בחוק השבות לא יפתור את כל בעיותינו, אבל זו בהחלט התחלה.