בזמן שאתם קוראים את הטור הזה אתם אולי יושבים בנוחות על הספה אחרי סעודת שבת ולידכם כוס תה מהביל. אבל אברהם יאיר ירד (19) נמצא כעת לבדו בתא קטן בבית המעצר שקמה. טוב, תשאלו, יש לא מעט אסירים בבתי הכלא. מה חדש? אלא שבמקרה הזה הדברים שונים. ירד, תושב יצהר, הוא 'נער גבעות'. ולכן גם חבר שלי, באופן הכי טבעי.
במוצאי שבת לפני כשבועיים עצרו שוטרי ימ"ר ש"י את ירד עם עוד שני חברים סמוך למעבר אליהו. בשעות הראשונות של המעצר לא היה ברור על מה הוא נחקר ובמה הוא חשוד. בהמשך אמרו שהוא חשוד בפגיעה ברכוש של ערבים, תג מחיר, אבל לאורך כל החקירות וגם בבית המשפט לא הביאו החוקרים ולו ראיה אחת שמסבירה למה בחרו לעצור דווקא אותו ומה קושר אותו לאירוע.
יתרה מכך, בדיון שבו ביקשה המשטרה להאריך את מעצרו אמר לנציג המשטרה השופט עמיר שקד, שופט בית משפט השלום בירושלים, שהוא אומנם מאריך את המעצר ביומיים לצורך פעולות חקירה נצרכות, אבל אם לא תהיה התקדמות ניכרת בחקירה עד אז, הוא יורה לשחרר את ירד.
וכך במקום להשתחרר בחזרה למשפחתו מצא את עצמו אברהם יאיר ירד שוב בין כותלי הכלא לארבעת החודשים הקרובים בלי שהוא או עורכי דינו יכולים לדעת במה הוא חשוד
או-קיי, אז השופט אמר, אבל למחלקה היהודית בשב"כ היו תוכניות אחרות. ביום השחרור המיועד קיבל ירד לידיו צו מעצר מנהלי, חתום על ידי שר הביטחון היוצא בני גנץ, לארבעת החודשים הקרובים.
בואו נחזור על הראשונות לטובת מי שלא עוקב. צו מעצר מנהלי חוסה תחת ההגדרה החוקית 'תקנות ההגנה לשעת חירום', רשימת תקנות מיוחדות שתיקן השלטון הבריטי בתקופת המנדט, בשנת 1945 למניינם. שלוש שנים לפני קום המדינה.
על פי התקנות האלה, שהשתנו רק במעט במהלך 78 השנים האחרונות, שר הביטחון יכול להורות על מעצרו של כל אדם עד לתקופה של שישה חודשים על סמך מידע מודיעיני חסוי, בלי להביא ראיות או לנהל דיון בבית המשפט. אה, ונקודה חשובה: כל זה יכול לקרות רק בתנאי ש"קיימת סבירות שאותו אדם פוגע בביטחון המדינה".
כך במקום להשתחרר בחזרה למשפחתו מצא את עצמו ירד שוב בין כותלי הכלא לארבעת החודשים הקרובים בלי שהוא או עורכי דינו יכולים לדעת במה הוא חשוד.
אברהם יאיר ירד אינו היחיד, והוא גם ממש לא הראשון שקיבל מעצר מנהלי מייד אחרי שבית המשפט הורה לשחררו. נוסף עליו יושב כעת במעצר מנהלי גם אלחי כרמלי, נשוי ואב לתינוק בן שנה, תושב השומרון. אלחי נעצר כשבועיים לפני אברהם יאיר. גם הוא נחשד בהתחלה באירועי תג מחיר, וגם במקרה שלו לא הטיחו בו ולו ראיה אחת, לא במהלך החקירות ולא בדיונים בבית המשפט.
ואכן, גם במעצר של כרמלי האריך השופט את מעצרו בימים אחדים לצורכי חקירה והודיע למשטרה שאם לא תהיה התקדמות של ממש בתיק החקירה, הוא ישחרר את כרמלי, מכיוון שאין ראיות שקושרות אותו לאירוע. נכון, גם כרמלי לא השתחרר, וגם הוא קיבל צו מעצר מנהלי לארבעה חודשים חתום על ידי שר הביטחון בני גנץ. ככה פשוט.
לפני שנה נעצר אריאל דהרי, וגם במקרה שלו לא הצליחה המשטרה לשכנע את השופט שמדובר באדם מסוכן שהשארתו במעצר מוצדקת. גם הוא היה אמור להשתחרר, אבל למה לשכנע את השופט אם אפשר לשכנע את שר הביטחון? דהרי קיבל גם הוא מעצר מנהלי לארבעה חודשים. העילה? כרגיל. סכנה לשלום המדינה.
לפני שלוש שנים נעצר אליה בן דוד. נכון, גם במקרה שלו לא הצליחו לשכנע את השופט בבית המשפט בחומרת הראיות כלפיו, פשוט כי לא היו ראיות כאלה. ביום השחרור שלו הוא קיבל, כמה צפוי, צו מעצר מנהלי. מי שחתם על הצו שלו, אגב, היה שר הביטחון דאז נפתלי בנט. רק אחרי ביקורת ציבורית קשה וכמה הפגנות מול ביתו ביטל השר את צו המעצר והמיר אותו בצו הרחקה מנהלי מכל תחומי יהודה ושומרון.
צו הרחקה מנהלי ניתן בקלות רבה אף יותר מצו מעצר מנהלי: בשרבוט קטן של חתימת אלוף הפיקוד יכול אדם למצוא את עצמו מורחק מביתו וממשפחתו לחצי שנה ואף יותר מזה. לאן ילך? את השוטרים שאוכפים את הצו זה לא מעניין. תמצא מקום לגור בו
אם כבר מדברים על המעצרים המנהליים, צריך להדגיש: הצווים המנהליים אינם מסתכמים רק בצו מעצר מדי כמה חודשים לנערי גבעות ופעילי ימין שלא הצליחו להוכיח את אשמתם בבית המשפט. הצווים המנהליים מפורטים ורבים.
צו הרחקה מנהלי, לדוגמה, הוא צו הנחתם על ידי מפקד הפיקוד (במקרה של הרחקה מיהודה ושומרון מדובר במפקד פיקוד המרכז, כיום יהודה פוקס), אבל גם כאן נדמה שהוא משמש יותר חותמת גומי של אנשי המחלקה היהודית בשב"כ.
צו הרחקה מנהלי ניתן בקלות רבה אף יותר מצו מעצר מנהלי: בשרבוט קטן של חתימת מפקד הפיקוד יכול אדם למצוא את עצמו מורחק מביתו וממשפחתו לחצי שנה ואף יותר מזה. לאן ילך? את השוטרים שאוכפים את הצו זה לא מעניין. תמצא מקום לגור בו. כך קרה לדוגמה לשכן שלי, נריה זארוג: בזמן שהתגורר בגבעת קומי אורי הוא קיבל צו הרחקה מנהלי מכל תחומי יהודה ושומרון, למעט היישוב כוכב יעקב. נריה לא היה מוכן להתפנות מביתו ואף התבצר במתקן ברזל כשבאו לעצור אותו.
ההרחקות המנהליות ניתנות תדיר. כמעט בכל שבוע ניתן צו הרחקה חדש לפעיל התיישבות, לנער גבעות או לבעל משפחה. רק בשנה האחרונה ניתנו יותר מחמישים הרחקות מנהליות לפעילי ימין והתיישבות. רובם הגדול של המורחקים רווקים, אבל יש בהם גם נשואים ובעלי משפחות.
לעיתים צו ההרחקה 'משתדרג' לצו מעצר בית מנהלי. בצו נאסר על הנידון לצאת מדלתות ביתו כמה חודשים. מה הסיבות? אין לדעת. "מסוכנות לביטחון המדינה", יכתבו בלקוניות על כל הצווים. עקרונית ניתן להגיש השגה על הצו, אבל למיטב ידיעתי בשלוש שנים האחרונות לא התקבלה שום השגה שהגיש מורחק נגד הרחקתו. אני בספק רב אם בכלל קוראים את תוכן ההשגה או שולחים תשובה אוטומטית.
אם כך, מרגע קבלת הצו על האדם למצוא מקום חדש לגור בו, ועליו למצוא עבודה חדשה. אם יש לו ילדים, הוא צריך למצוא גם מסגרות לימוד בשבילם. כל זה נוסף על הקשיים האחרים שצצים לעיתים קרובות אצל מורחקים מנהליים, כמו חוסר היכולת להשתתף באירועים משפחתיים שנחגגים ביהודה ושומרון.
עד כמה הרשימות האלה נכתבות באופן אוטומטי? לפני כמה שנים קיבל א' צו הרחקה מנהלי. לצו ההרחקה היה מצורף גם איסור יצירת קשר עם מאה ושבעים איש, לא פחות. מי זכה להיכנס לרשימה המיוחדת? ברשימה היו שמותיהם של קצינים ביחידות מובחרות בצה"ל שהיו בעבר פעילים בגבעות, מורה בבית ספר, שמות של אנשים שנכתבו פעמיים ואנשים שעזבו את הפעילות בגבעות יותר מעשר שנים לפני קבלת הצו. מיותר לציין שאת רובם המוחלט של האנשים הוא לא הכיר ועם חלקם הגדול מעולם לא דיבר. נער אחר מיצהר קיבל גם הוא צו איסור יצירת קשר שבו עשרות שמות. לאחר כמה דקות שבהן עבר על רשימת השמות הארוכה, התפלא לגלות בצו גם את שמו שלו
תענית דיבור
לפני כשבע שנים הכניסו בימ"ר ש"י ובשב"כ תוספת להרחקה מנהלית, 'צו איסור יצירת קשר'. ואם בצווי הרחקה היד קלה על המקלדת, בצו איסור יצירת קשר על אחת כמה וכמה. על פי התקנות לשעת חירום, מותר להטיל איסור יצירת קשר על אנשים שיש חשד גבוה שאם ייפגשו, ייגרם סיכון השלום באזור.
איסורי יצירת קשר חרגו מזמן מההגדרה הזאת, וכיום יש לשב"כ פשוט רשימות שחורות של פעילים רבים בגבעות ובהתיישבות שמודפסים אוטומטית על כל צו באשר הוא. כך מוצא את עצמו אדם במצב שנאסר עליו ליצור קשר עם כל חבריו ומכריו ביום בהיר אחד.
עד כמה הרשימות האלה נכתבות באופן אוטומטי? שתי דוגמאות מצחיקות והזויות גם יחד ישקפו במקצת את צורת הפעולה של השב"כ בנושא הזה: לפני כמה שנים קיבל א', קטין תושב השומרון, צו הרחקה מנהלי. לצו ההרחקה היה מצורף גם איסור יצירת קשר עם מאה ושבעים איש, לא פחות.
מי זכה להיכנס לרשימה המיוחדת? ברשימה היו שמותיהם של קצינים ביחידות מובחרות בצה"ל שהיו בעבר פעילים בגבעות, מורה בבית ספר, שמות של אנשים שנכתבו פעמיים ושמות של אנשים שעזבו את הפעילות בגבעות יותר מעשר שנים לפני קבלת הצו. מיותר לציין שאת רובם המוחלט של האנשים הוא לא הכיר ועם חלקם הגדול מעולם לא דיבר.
נער אחר מיצהר קיבל גם הוא צו איסור יצירת קשר שבו עשרות שמות. לאחר כמה דקות שבהן עבר על רשימת השמות הארוכה, התפלא לגלות בצו גם את שמו שלו. מתברר שחוקר המשטרה שהעתיק מהמחשב את הרשימה השחורה שכח למחוק את שמו של המורחק עצמו לפני שהדפיס את הצו. מה עליו לעשות? האם עליו לגזור על עצמו שתיקה לחודשים הקרובים כדי שלא יעבור על הכתוב בצו? למחלקה היהודית בשב"כ פתרונים.
לא מעט פעמים ההרחקה התקבלה לאחר איום מרומז או מפורש מצד איש שב"כ. "הפעילות שלך בגבעה הזאת לא באה לי בטוב", הוא יגיד. "אם אתה לא רוצה איזו הרחקה מנהלית, כדאי שתפסיק"
נערי הגבעות אינם אויב
אכן, נראה שהצווים המנהליים הפכו כלי לניגוח פוליטי של פעילי התיישבות ביהודה ושומרון. לא מעט פעמים ההרחקה התקבלה לאחר איום מרומז או מפורש מצד איש שב"כ. "הפעילות שלך בגבעה הזאת לא באה לי בטוב", הוא יגיד. "אם אתה לא רוצה איזו הרחקה מנהלית, כדאי שתפסיק". לא מעט פעילי התיישבות שאתגרו את המערכת ולא נכנעו למרות הריסות חוזרות ונשנות של המאחזים שלהם קיבלו לבסוף צו הרחקה מנהלי לתקופה ארוכה. אם העזו להפר אותו, נעצרו באלימות והוגש נגדם כתב אישום.
יהיו שיאמרו שצריך לבטל את המעצרים המנהליים וההרחקות המנהליות. אם יש ראיות נגד אדם מסוים, אפשר להעמיד אותו לדין כמו בכל הליך משפטי אחר. אך אני חושב שלא כך הם פני הדברים. מעצרים מנהליים והרחקות מנהליות, וכמוהם גם איסורי יצירת קשר והגבלות אחרות, הם כלים חשובים למלחמה באויב בשעת מלחמה. כיום יש יותר מחמש מאות מחבלים במעצר מנהלי.
אבל זאת בדיוק הנקודה החשובה: נערי גבעות אינם אויב, ומדינת ישראל לא נלחמת בהם. את הצווים וההרחקות האלה צריך לבטל, ויפה שעה אחת קודם. לפתחה של ממשלת הימין החדשה מוטלת משימה חשובה לא פחות מצו כזה או אחר: הגדרה ברורה של מי האויב שמאיים על קיומה של מדינת ישראל.
