התגובה חסרת הפרופורציה שמורגשת עכשיו בשמאל מלמדת אותנו מעט מהמהלך המטורף שחיכה לנו והולך ונבלם כאן בחריקה כואבת בימים האלה.
כך כתב השבוע חבר חילוני תוך כדי ויכוח פנים-חילוני סביב התבהלה שהתעוררה לקראת ההקמה של ממשלת ימין-דתיים בע"ה: "לכלוך על שרה, לא עבד. תקשורת עוינת, לא עבד. הסתה פרועה, לא עבד. העמדה למשפט, לא עבד. חרם פוליטי, לא עבד. הדבר הבא, כפי שמתברר זה מרד. הסיבה העמוקה של זה, לדעתי היא השאיפה (שלא תמיד היא מודעת) של חלק (מוביל וקולני) בשמאל החילוני להתנתק מהיהדות", כך תמצת בכאב ובדאגה את העשור האחרון של מלחמה על כל הקופה שהשמאל מנהל כאן.
זה מעולם לא היה נתניהו. זה אף לרגע לא היה מלחמה בשחיתות. וזה אפילו לא הלהט"בים. זה היה מהרגע הראשון – ויימשך עד שתהיה כאן הכרעה – מלחמה על היהדות של המדינה. כשמוכנים לגייס למטרות הללו אפילו מפלגה כמו בל"ד זה אומר שהמאבק איננו ימין ושמאל אלא על מדינה יהודית מול מדינה חילונית בעלת תרבות גויית.
תהליך המרת הדת של המדינה הזאת נעשה לנגד העיניים של כולנו, אבל היה נוח לעמעם מסרים, רק לא לחדד עמדות. למה להעיר דובים? ובינתיים צמחו בריק הזה תוכניות לימוד, העלימו את התנ"ך, השתיקו את כולנו. והכול באלגנטיות.
"חלאס לעשות עניין מכל דבר", "אין לכם מה לדבר חוץ מלהט"בים ונשים בצבא?" ניסינו להשתיק זה את זה. "נעם עם ההגזמות שלהם". קונספציות ההשתקה וההדחקה התפוררו לעינינו, והמשכנו לשתוק. בשם ראיית הטוב או סתם בשל עצלות המשכנו להחליק, למי יש כוח לעמוד בשער? כמה קל ונעים לומר: די עם הדמיונות והקונספירציות על הצבא. והנה יעד אחרי יעד הצבא שלנו משתנה, וארגוני השמאל כבר אומרים בגלוי שמטרת הכנסת הנשים ליחידות הלוחמות היא ריכוך הצבא הגברי המסוקס לצבא נשי פציפיסטי, בדיוק כפי שנכתב בכל דפי העמדות של המכונים שיושבים כאן שנים ומתכננים את המהלכים האלה, אבל אנחנו סירבנו להאמין. הצבא גדול מכל זה, השתקנו את עצמנו. וההדחקה עוד לא באה אל סופה – חלקנו עוד לא התעשת.
ובינתיים עוד תוכנית להט"בית למשרד החינוך שכותרתה 'סובלנות ופלורליזם', עוד חמישה מיליון שאושרו רק השבוע, והטירוף נמשך לניתוחים ל'שינוי מין', אבל למי יש כוח להתעמת. ואז מגיע אבי מעוז ומעז לנפץ את אליל מצעדי הגאווה, שלפחות לא יצעדו בירושלים עיר הקודש. אליל שאך לפני כמה שנים אפילו ארגון צהר יצא כנגדו, וכל העולם משתגע: מי כאן העז להצהיר שהוא לא משתחווה לאליל?
מותר וחובה שיהיה כאן ויכוח, אבל הבעיה שנוצרה היא שכבר עשרים שנה בשם קונספציית בואו לא נעיר דובים יצרנו את ההשתקה של עצמנו, ויש כאן הכול מלבד ויכוח. לא דיברתם עד היום? עכשיו לך תתמודד עם עצי ענק של שגעת שצמחו כאן.
כשיולי תמיר, עוד פוליטיקאית שמאל קיצוני מתהום הנשייה, יצאה השבוע וקראה ליאיר לפיד ולבני גנץ להיכנס לממשלת נתניהו במקום סמוטריץ' ובן גביר, היא בסך הכול חשפה שוב את מה שידענו מזמן: זה מעולם לא היה נתניהו. הסיפור הזה גדול מנתניהו וגם מסמוטריץ' ומבן גביר. זה תמיד היה המאבק על היהדות
והנה עץ אשוח
כל עניינה של תורת ישראל הוא מוסר. אין לה מנדט על מדעים ואפילו לא על היסטוריה; יש לה מנדט אחד מובהק: לקבוע מה מוסרי ומה לא. ואיש אינו מעז להגיד: היי, השתגעתם, משכב זכור הוא לפני כל הבעיות האישיות מעשה שמבחינת התורה אינו מוסרי. פתאום אי אפשר להגיד את זה כי "זה לא דבר שנשמע". בטח שזה לא נשמע! כי אף אחד לא השמיע כלום. כולם כורעים ומשתחווים. לא באמת ועד הסוף חלילה, רק למראית עין, כדי שלא להסתבך, כדי שלא לחטוף שיימינג. משתחווים בהבלעה.
ובינתיים לא רק שמחקו את התנ"ך מתוכנית הלימודים ולא רק שהציונות הפכה לגזענות; הלא ייאמן קרה: הכניסו לתוכניות הלימודים גם נצרות. היום בתוכניות משרד החינוך אשכרה מלמדים על ליל כל הקדושים. צחקנו על כל מי שסיפרו לנו שיש עדיין מסיון פעיל שמשקיע כאן כסף כדי לחנך אותנו מחדש. את מי לעזאזל מעניינת הנצרות בעידן הזה?
אבל חבורת הקיצוניים והמפחידים האלה פשוט צדקה. בחלק מבתי הספר בישראל יש בחנוכה גם עץ אשוח. מי היה מאמין לדבר כזה? זה כאן, וזה היה הופך לחובה אלמלא הבלימה החורקת שאנחנו עושים היום, ברוך ה': אבי מעוז, לטיפולך המסור.
עבודה זרה
זאת תרבות שלא רק שהפרטים וסבלם של בני אדם לא מעניינים אותה, אלא היא גם משתמשת בהם בציניות. התרבות הלהט"בית עשתה בתחכום וברשעות אאוטינג מטורף לכל מי שיש לו משהו במנעד המשיכה החד-מינית ויצרה כאן צבא מהופנט, שכנעה אותו שזה מרצונו, ואחרי שהוציאה אותו החוצה היא גם אינה מאפשרת לאיש להעז לשנות את עצמו, משננת לו באדיקות שכל שינוי ובחירה אפשריים בחיים האלה מלבד שינוי אחד: לנסות לחזור למיניות רגילה. כך השמידו כאן מאות משפחות. כך גם לקחו נשים והפכו אותן לגברים. משכנעים אותן שכל מה שהן רוצות זה להיות לוחמות בצבא.
הכול נעשה בנופת צופים. והרצון של הפרטים והאנשים שמתמודדים נמחק לחלוטין. תרבות שלמה הפכה אותם לסמל והקריבה את חייהם לאליל הפריצות והמתירנות שהם מנסים לעבוד. להקריב לו קורבנות אדם שאיבדו כל רצון ובטח יכולת להקים משפחה קדושה.
ואנחנו הותרנו אותם לבדם, כי רוב האנשים במדינת ישראל בכלל לא יודעים שכתוב בתורה שלהם שיחסים כאלה אסורים מהתורה באיסור של ייהרג ואל יעבור. הם בטוחים שמדובר במשפט ארכאי ולא רלוונטי, כמו שכתוב שצריך לסקול שומרי שבת, וידוע שלא עושים את זה. אז למי יש מוטיבציה בכלל לנסות לשנות משהו? "דברים שאינם נשמעים", אנו פותרים את עצמנו, נכנסים הביתה וסוגרים את הדלת בניסיון נואש וידוע מראש לכישלון שאולי לביתנו האליל לא ייכנס.
תודה רוגל אלפר
כשיולי תמיר, עוד פוליטיקאית שמאל קיצוני מתהום הנשייה, יצאה השבוע וקראה ליאיר לפיד ולבני גנץ להיכנס לממשלת נתניהו במקום סמוטריץ' ובן גביר, היא בסך הכול חשפה שוב את מה שידענו מזמן: זה מעולם לא היה נתניהו. הסיפור הזה גדול מנתניהו וגם מסמוטריץ' ומבן גביר. זה תמיד היה המאבק על היהדות. אתם יודעים מה? נגיד שאנחנו אפילו לא יודעים מה האמת עד הסוף, אבל בואו נגיד לפחות מה לדעתנו האמת, נתווכח כשווים בין שווים.
כשרוצים לבטל את מצעד הגאווה וכל הארץ רועשת זה אומר שהלכנו רחוק מדי עם ההשתקה. זה אומר שנתנו לשיח למות ולגווע. צו השעה עכשיו הוא להגיד את אשר על ליבנו. להרגיל להשמיע את המילה "תורה" בשיח. לקבוע שמהיום זה בז'רגון. הם לא מכירים אותו מספיק? שיואילו ללמוד ולהתמודד. בדיוק כפי שאנחנו דיברנו עד היום לפי עולם המושגים הנוכרי. רוצים להביא עוד דעות? סבבה. אבל קודם כול בואו נחזיר את הבכורה ליהדות.
כמו לא מעט פעמים, רוגל אלפר מהארץ ידע לבטא את זה השבוע יותר מדויק מכולנו: "אין א-לוהים. בזה זה מתחיל ונגמר", קבע האיש החכם הזה, שמנסה לכפור בכל מאודו. "אם אין א-לוהים, אין שטחים, אין יהודה ושומרון שהא-ל הבטיח לעם ישראל. בלי א-לוהים אין עליונות יהודית. אם אין א-לוהים, אין משיח שאת בואו מנסים להחיש ואין בית מקדש לבנות. אין צורך לעלות להר הבית להתפלל כי אין אל מי. אין א-לוהים, אין התנחלויות. אין א-לוהים, אין נוער הגבעות. אין א-לוהים, אין חרדים".
ואם יש א-לוהים, ורק אם יש, אין שום יכולת להילחם במציאות של כל אלה. ואם כל אלה קיימים, אשכרה יש גם א-לוהים. וזה כבר באמת לא פשוט.
האם השמאל יעורר כאן מלחמת אזרחים כפי שהוא מאיים לעשות? למרבה הפלא זה תלוי בעד כמה נהיה נחושים, כי את המרי ילבה המצמוץ הראשון שלנו. אם נגיד בקול שיש כאן מלחמה על יהדותה של המדינה, הצד השני יבין שהכול נחשף, וכוחו ייפול
שתיקה מחרחרת מרי
האם השמאל יעורר כאן מלחמת אזרחים כפי שהוא מאיים לעשות? למרבה הפלא זה תלוי בעד כמה נהיה נחושים, כי את המרי ילבה המצמוץ הראשון שלנו. אם נגיד בקול שיש כאן מלחמה על יהדותה של המדינה, הצד השני יבין שהכול נחשף, וכוחו ייפול. אבל אם נמשיך לעמעם ונדבר על דמוקרטיה ועל רצון הרוב, זה רק יגרום לשמאל להרגיש מיעוט נרדף שדואג לזכויותיו. מלחמה על יהדות המדינה תזכיר לכל הנאבקים שמדובר במלחמה שאין אף פעם אחת בהיסטוריה מישהו שניצח בה. הרי איש אינו חושב באמת שתהיה כאן כפייה, וברור שהכול מניפולציה, וזאת לא רק בורות. כן, יש כאן מלחמה על היהדות.
ועל היהדות, אחינו בשמאל שרוצים לצאת למרי אזרחי, אחינו שבעזרת ה' מלחמה לא תהיה עוד בינינו לעולם – תדעו שעל היהדות אין לנו ולעולם לא תהיה לנו וגם לא לכם היכולת לוותר. היא גדולה מכולנו. המסר הזה, אם ייאמר נקי, עוצמתי ונחוש, דווקא הוא שירגיע כאן את האווירה בסופו של דבר.
