יגאל קליין, מזכ"ל בני עקיבא
ערב קיצי אחד, לאחר סיום מבצע שומר החומות, מדינת ישראל עדיין הייתה נתונה תחת רושם הקרבות והמהומות ברחובות ובערים, ואנחנו הגענו לשיחת עומק עם חברים בכירים בתנועת נוער אחרת, שחבריה אינם נמנים עם הציבור הדתי-לאומי. השיחה נסבה על חדשות הימים האלה, ושאלנו את עצמנו: מה המשמעות לנוער בישראל? מה מוטל על כתפינו כתנועות נוער, ובכלל, מה אפשר לעשות?
לפתע אמר אחד הנוכחים שאינם מבני עקיבא: "בעיניי הימים האחרונים מחדדים עד כמה מוטל עלינו לשמור על המדינה היהודית והציונית שלנו, עד כמה חשוב שנעמיק בזהות שלנו ועד כמה דווקא היום צריך לחזור ולהעמיק ביהדות, בציונות ובערכים העמוקים שעל בסיסם נבנתה מדינת ישראל".
קרוב לשנה אחר כך, בערב יום העצמאות, קיבלו חברי התנועה ברכה מארגון חשוב במדינת ישראל לקראת כניסת קדושת יום הזיכרון ויום העצמאות. בברכה נכתבו כל מיני מילים, אך כמעט שום מילה לא נאמרה על השמחה הפשוטה שבהקמתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-ציונית, ושום מילה לא נאמרה על גדלותם של מוסרי הנפש למען תקומתה של המדינה ועל שהיום כולנו חייבים להמשיך לבנות את הזהות, את העומק ואת הרוח של מדינתנו היקרה.
ואז עלתה התשובה הבלתי נמנעת: כשתגיע, המצפן ישתגע ויסתובב לכל הכיוונים. בדיוק כך גם אנחנו ידענו תמיד לכסוף לציון ולבניינה, אבל עכשיו כשכבר הגענו, ואנו כאן, המחט משתגעת לכל הכיוונים. הקריאה להעמיק את ערכינו, לחדש את חלומותינו ולדייק את עולמנו הפנימי היא קריאת כיוון מרכזית לדור שזכה לקבל את המדינה
בבני עקיבא פגשנו בחודשים האחרונים את משל המצפן של הסופר אמיר גוטפרוינד: המשל מספר על דוד שקנה מצפן לאחיין שלו, והמצפן הזה תמיד מראה את הצפון. עם נתינת המצפן שאל הדוד את אחיינו מה יקרה למצפן כשיגיע האחיין לקוטב הצפוני, ואז עלתה התשובה הבלתי נמנעת: כשתגיע, המצפן ישתגע ויסתובב לכל הכיוונים. בדיוק כך גם אנחנו ידענו תמיד לכסוף לציון ולבניינה, אבל עכשיו כשכבר הגענו, ואנו כאן, המחט משתגעת לכל הכיוונים.
הקריאה להעמיק את ערכינו, לחדש את חלומותינו ולדייק את עולמנו הפנימי היא קריאת כיוון מרכזית לדור שזכה לקבל את המדינה בזכות דורות רבים שפעלו מכוח נפש היהודי הומייה. בדור הזה מוטל עלינו לשאול את עצמנו ביתר שאת: לאן נפש היהודי שלנו הומה? למה אנחנו משתוקקים? איך נעזור למדינה היקרה שלנו להכיר את זהותה, את קומת הרוח והעומק שלה?
בדיון פנימי בתנועה לקראת הנושא השנתי אמר אחד הרבנים כי עד שאנו מציבים יעד לאומי, ערכי גדול וחשוב, אנחנו צריכים קודם כול לשאול את עצמנו: האם הנפש הומה בכלל? האם דור שחווה את הקורונה ואת מצוקותיה הנפשיות והחינוכיות מאמין שיש עוד מקום לחלום ולהמות אליו? במילים אחרות, האם קיים בנו חלום אישי כן ופשוט עוד לפני שהחלומות של המדינה והאומה יוצאים מתוכנו ומתיישבים על ליבנו?
במענה על השאלות הלאומיות ובחיבור לשאלות האישיות נמצאות בעיניי המילים 'נפש יהודי הומייה', המילים שמספרות שלנפש ולנשמה יש כוח להתגעגע, לבקש, להיות צמאה לגודל ולתיקון. המילים שמזכירות לנו שבתקופה כזו הקב"ה קורא לנו לחזור ולחלום, לחזור ולהודות על כל הטוב שזכינו לו, לחזור ולהיזכר בכיסופים ובהמיה הגדולה שהיו הכוח המניע לשיבת ציון ולומר לעצמנו בכנות ובאומץ שלא היה כאן שמח רק לפני שנולדנו אלא מעכשיו הכול מוטל עלינו גם אחרי שהגענו!
ימים אחדים לפני פתיחת חודש הארגון התבקשתי לטוס למשלחת קצרה לחו"ל ולדבר בכינוס נגד אנטישמיות, ומצאתי את עצמי עומד על במה בארץ זרה ולומד עם הנוכחים את הפסקה של הרב קוק על "בקשת האני העצמי", הפסקה שבה מפרט הרב כי הבסיס לתיקון ולתשובה הוא לבקש את העולמות הערכיים והפנימיים שלנו ולדעת לענות את התשובה העמוקה על שאלת 'אייכה'. הבחירה במילים 'נפש יהודי הומייה' באה להזכיר לנו כי ככל שנתחבר לעצמיותנו וככל שנעמיק בערכינו ובזהותנו, כך נבנה את הקומה הבאה, שנמצאת כאן ממש מעבר לפינה.
את השבוע האחרון של חודש הארגון פתחנו באירוע מיוחד והיסטורי שבו חגגנו למו"ר הרב חיים דרוקמן שליט"א יום הולדת 90 באירוע ייחודי שנגע במקומות העמוקים של הנפש והנשמה. ברגעים שבהם אמר הרב דרוקמן על הבמה כי בעצם לא היה צריך לטרוח כדי לחגוג יום הולדת, אבל אם זה יגרום למישהו לעשות עוד טוב לעם ישראל, הרי שהייתה שווה הטרחה, ברגעים האלה חשנו את נפש היהודי מכוחו של הרב, שראה את השואה ואת התקומה, ראה את צמיחת תנועתנו ואת רבבות רבבות הנשמות שצמחו ממנה, וסיפר לנו כי מבחינתו החיים שקיבל הם בשביל לעשות טוב לעם ישראל. אנו שמענו אמירה שהמשימה לא תמה, נפש היהודי עדיין הומייה, ועל כתפינו מוטל להמשיך את אור התורה הגדולה הזו, שקוראת לכולנו להמשיך ליצור, להמשיך לבנות ולהמשיך להעניק לעם המיוחד שלנו כמה שיותר טוב.
תנועת הנוער בני עקיבא, התנועה הענקית שכולנו אוהבים כל כך ובה אנחנו יוצרים ומגשימים בסניפים שבערים, בשכונות, ביישובים ובקיבוצים, התנועה שמשפיעה על אלפי בוגרים, שממש בימים אלו פועלים גם בקהילות ובכפרי הסטודנטים של תנועת הבוגרים, התנועה שרבבות רבבות בוגריה נמצאים בכל שדות הקודש, הרוח והעשייה במדינת ישראל, התנועה הזו חוגגת השבת את יום חגה, אך היא בוחרת שלא לנוח על זרי הדפנה.
הנושא השנתי, 'נפש יהודי הומייה', מחייב אותנו לשאול את שאלת הקומה הבאה. הוא מחייב אותנו להעמיק בכל הארץ, בכל מחוז, ולדייק את המיית הנפש שלנו כיום. ומעל הכול הנושא השנתי מחייב אותנו להניף בגאון את דגל המדינה היהודית-ציונית שהקמנו כאן ולומר לה באהבה גדולה שאנחנו ממשיכים לחלום ולפעול למען העמקת זהותה, ערכיה ושורשיה, כי גם כיום נפש יהודי הומייה!
