"שירה היא תפילה", על המוטו הזה חוזר באוזניי פעמים רבות הזמר החסידי והאומן מוטי שטיינמץ, הנער מחסידות ויז'ניץ שנעשה בתוך שנים אחדות לאחד מגדולי הזמר החסידי המושמעים, זמר ששמו, ולא תמיד במתכוון, התפשט גם מעבר לגבולות הציבור הדתי והחרדי ואף הרחק מעבר לים.
אנחנו נפגשים בדירה בבני ברק. המארחת – משפחת בנט. רובי בנט הוא מנהלו המוזיקלי של שטיינמץ. הוא גם המנצח על התזמורת שנמנים בה לפעמים חמישים נגנים המופיעים עם שטיינמץ וגם אחראי לכמה לחנים, ובהם הלחן המפורסם של 'כאייל תערוג', ששר עמית ליסטוונד בזמנו, כבר לפני יותר מעשרים שנה.
בחודש כסלו, שהתחדש עלינו זה עתה לטובה, עתיד החסיד הצעיר להצטרף לחבורת ענקי הזמר באירועי 'צמאה' שייערכו בירושלים סביב חג הגאולה של חסידות חב"ד, י"ט כסלו.
שטיינמץ בא מביתו, הנמצא בסמוך, לבוש כאחד מחסידי ויז'ניץ. מכאן הוא ממשיך בשעת לילה מאוחרת לאולפן הקלטות לקראת דיסק חדש שעתיד לצאת.
עיניו של שטיינמץ בורקות כשהוא נזכר בניגון, והוא מתחיל לפזם אותו. "כשמגיע הזמן של הניגון בטיש כולם נעמדים לכבוד השיר הזה. זה שיר מאוד עמוק, יש שם את גדולת הקב"ה, רברבין עובדך ותקיפין. כל אדם צריך ויכול לראות את הגדלות של הבורא"
מתי?
"כשיהיה מוכן". כל שיר הוא עבודה בפני עצמה, וסיום של אלבום חדש הוא מאורע שמתרחש אחת לכמה שנים. אני מחבב את השירה של מוטי שטיינמץ, מפני שאני מחבב שירי רגש, מחפש זמרים שמתפללים את השירה ולא רק שרים אותה, ומבחינתי שטיינמץ בהחלט עונה על ההגדרה.
כזמר ששר כל כך הרבה שירים המוכרים בכל בית חרדי ולא רק שם, יש שיר אחד אהוב עליך, שיר שהוא מעל כולם?
שטיינמץ אינו מתלבט: "י-ה ריבון עולם של ויז'ניץ. זה מוכר מהחופות ששרים בהן את הפזמון. זה לחן מיוחד, ממש ההמנון של חסידי ויז'ניץ". עיניו של שטיינמץ בורקות כשהוא נזכר בניגון, והוא מתחיל לפזם אותו. "כשמגיע הזמן של הניגון בטיש כולם נעמדים לכבוד השיר הזה. זה שיר מאוד עמוק, יש שם את גדולת הקב"ה, רברבין עובדך ותקיפין. כל אדם צריך ויכול לראות את הגדלות של הבורא.
"תוקפו וגבורתו מלאים עולם, ועם כל גודלה של המשילות הזו לא נסתר ממנו דבר, כל אדם זוכה גם להשגחה פרטית. זה מה שמחבר אותי מאוד גם לקטע הבא, מכיך רמיא וזקיף כפיפין. הקב"ה ממש לקח אותי מהתחתית, ומושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו, זיכה אותי, נתן לי מתנה ויכולת לגעת בלבבות של כל כך הרבה אנשים ולהשפיע על אנשים. לכן המילים הללו מדברות אליי, אבל העיקר זה הרישא, כמה גדולים מעשי ה'.
"גם לפני שהייתי בעולם השירה, כשהייתי בן 17, האדמו"ר הקודם היה חי אבל כבר לא עשה טישים. הבן שלו היה עושה מה שנקרא באטעס. אני זוכר את עצמי מזיל דמעה בשיר הזה עם כולם ביחד. זה שיר שיסודתו בהררי קודש, ובכלל השירים של פעם נוגעים בנשמה ובלב יותר משירים של היום".
"ברגע שלחן בא מהיכל קדוש, המקור שלו גבוה. למרות שהיו הרבה שירים בחסידות, מה שנקרא 'מזמרת הארץ'"
המילים של רבי ישראל נג'ארה. זה הלחן המיוחד שעושה את זה?
"שניהם, לחן ומילים. ברגע שלחן בא מהיכל קדוש, המקור שלו גבוה. למרות שהיו הרבה שירים בחסידות, מה שנקרא 'מזמרת הארץ'. יש על כך הרבה סיפורים. מסופר שהרבנית ציפורה פרידמן הלכה עם אבא שלה אחרי הסעודה, הם שמעו קול בוקע באחד מבתי המרזח, וזה הפך לאחד מלחני פורים הכי ידועים. אלו שירים מזמרת הארץ שרבותינו העלו אותם מהחול אל הקודש, כמו הניגון הרומני מהדיסק שלי, שגויר.
"זה היה כשנסעו לגרוסוורדיין לכבוד חתונתו של הרה"צ הר"ר נפתלי חיים אדלר זצ"ל. בחתונה ניגנה תזמורת רומנית את הניגון הזה, ומייד הוחלט להעלותו למדרגת קדושה ולנכס אותו לאוצרות החסידות. ניגון זה מושר מני אז פעמים רבות לקראת סיום השולחן הטהור של אדמו"רי בית ויז'ניץ".
לזמר ידוע כמוך ודאי מגיעות הרבה מאוד הצעות לביצוע שירים. איך מחליטים מהו שיר טוב?
"קודם כול, הצלחה של שיר זה כמו ספר תורה, 'אפילו ספר תורה שבהיכל תלוי במזל'. בדרך כלל שולחים שירים לרובי המעבד המוזיקלי, והוא עושה סינון ראשוני, או שאנחנו הולכים למלחינים ושומעים יחד.
"יש הרבה שירים שאכלתי בהם את הכובע", הוא אומר בחיוך גדול. "חשבתי שהשיר לא טוב, והוא הפך ללהיט. הדוגמה הכי מפורסמת היא הלחן ל'כאייל תערוג'. משה רוט שלח, אני לא התחברתי, והשיר הזה הגיע גבוה.
"אני צריך לשיר את השיר כדי להתחבר אליו", הוא מסביר. "יש אגב שירים שוויתרנו עליהם והפכו ללהיטים גדולים, כמו השיר 'ואפילו בהסתרה', שהציעו לנו ולא הלכנו עליו. אהבתי אותו, אבל היה עניין מסוים שלא התאים ולכן עזבנו אותו".
"יש לי קו שאני מנסה לעמוד בו: להיות כמה שיותר שמרן במוזיקה. אבל הוצאתי סינגלים שיש בהם ביט אלקטרוני. אין שם פופ, והטעם היהודי נשמר. אני מנסה להוביל כמה שיותר, להשאיר את השפיות במוזיקה. לצערנו היום לפעמים יש חתונות שאתה לא מבין מה ההבדל בין בני ברק לתל אביב מבחינת הביט"
אתה גם מלחין?
"אני לא מלחין. איזה חכם? המכיר את מקומו. אבל יש לי חלק בלחנים כשאני יושב עם המלחינים ונותן את ההערות שלי".
החיבור למילים, כוונת הלב, משפיע על יכולת הביצוע של השירה?
"זה משתנה: הקהל מאוד משפיע. המוזה מה שנקרא, מצב הרוח. אם אני מתחבר למילים של השיר, הרגש יצוף מאליו. אין שום הופעה שדומה לרעותה, לכל הופעה חיבור משלה. בעזרת ה' אני מכוון תמיד לתפילה ולשמחה, כי צריך היום להכניס שמחה בלבבות של אנשים. ברור שיש הופעות שאני מחובר יותר ויש שפחות, זה משתנה מאירוע לאירוע, אבל אכן המילים והלחן הכי משפיעים על ההרגשה. אני מנסה מאוד להתכוון לכל מילה, אבל זה לא תמיד מצליח, הרי כולנו בני אדם".
אני מנסה לפלוש עוד פנימה ומברר איזה מהשירים הוא זה ש'עושה לו את זה' יותר מכולם. שטיינמץ חושב כמה שניות אך לא בא לכלל מסקנה. "לא יודע מה לומר, זה באמת משתנה מהופעה להופעה. יש את המחזמר 'יענקלה הכונס', זה מרגש אותי מאוד בהופעות ואני מזיל דמעה לפעמים בשיר הזה.
"'ותערב נא' (שהוא מבצע בדואט עם מרדכי בן דוד, א"ס) מאוד מיוחד בעיניי, כי הוא מדבר על בניין בית המקדש. גם השיר 'ויהי נועם'". הדיבור על שיריו מקשה על שטיינמץ: "אין הנחתום מעיד על עיסתו, וזה בסוף משתנה מאוד מהופעה להופעה. הקהל מאוד משפיע. אם יש קהל שמעורב בשירה, שר איתי ונמצא איתי בתוך ההופעה, זה מביא לאש בוערת. אגב, הקהל הדתי-לאומי מאוד כיפי. היו לי הופעות בבית אל ובשומריה, ובשניהם היה מיוחד מאוד, נהניתי בהן מאוד, ובעזרת ה' יהיו עוד.
"האמת היא", הוא מסכם בחיוך רחב, "שבנשמה שלי אני מחובר יותר לשירים של פעם. 'רחמנא דעני לתבירי ליבא' של חב"ד זה שיר שיכול להביא אותי לכלות הנפש ממש. גם מוזיקת ויז'ניץ היא מנגינת הלב, אלו צלילים שפורטים על הנשמה. לא סתם הנוסח של ויז'ניץ הפך למפורסם וקטעים ממנו התפשטו".
מובא בשם הגאון מווילנה שחוכמת המוזיקה כוללת טעמי תורה וסודות תיקוני הזהר, ועל ידה "יכולים בני אדם למות בכלות נפשם מנעימותיה ויכולים להחיות המתים בסודותיה".
"אני ממש מרגיש את זה, את כלות הנפש מנעימותה. הנעימות והשתפכות הלב בשירה זה עיסוי לנשמה".
ואצל השומעים?
"אני מתפלל כל הזמן שתיכנס יראת שמיים בלב השומעים. שאדם יצא מהופעה ויגיד לעצמו: אני רוצה להתחזק ולהתקרב עוד להקב"ה, שתיכנס בכל אדם חיות בשמחה ובאהבה".
אתה לא מכניס כל כך מוזיקה אלקטרונית וסגנונות פופ שפופולריים כיום גם בזמר החסידי.
"יש לי קו שאני מנסה לעמוד בו: להיות כמה שיותר שמרן במוזיקה", הוא מסכים. "אבל הוצאתי סינגלים שיש בהם ביט אלקטרוני. אין שם פופ, והטעם היהודי נשמר. אני מנסה להוביל כמה שיותר, להשאיר את השפיות במוזיקה. לצערנו היום לפעמים יש חתונות שאתה לא מבין מה ההבדל בין בני ברק לתל אביב מבחינת הביט.
"יש לי להיטים של שמחה וריקוד עם מקצב אלקטרוני. ארבעים אחוזים מכל הופעה הם ניגוני שמחה, משלבים את השמחה עם הרגש כדי שמזה ומזה אל תנח ידך".
במי מהאומנים אתה רואה דגם לחיקוי? זמר שאתה אוהב לשמוע את היצירה שלו?
"יש אומן ששמו מוטי אילוביץ, ורוב היצירה שלו ביידיש. הוא כתב לי שיר לאלבום הקודם ולזה שיצא עכשיו. אני מאוד אוהב להקשיב לו. הוא חרוץ, גאון, בעל קול מאוד יפה. יש לו שיר שהתחברתי אליו במיוחד, 'דורכגאנג', מעבר בלשון הקודש. השיר הזה מיועד לאנשים שמתמודדים עם קשיים. אומנם זה ביידיש, אבל אני ממליץ לשמוע אותו לכל מי שיש לו מסע בחיים; לשמוע ולהתחיות מהשיר הזה.
"וכמובן יש את מרדכי בן דוד, שפגשתי בלוס אנג'לס לפני שמונה או תשע שנים. הייתי איתו בשבת וישבתי לידו. יהודה רכניץ הציע לנו את השיר 'ותערב', וביצענו אותו ביחד. מאז עשינו עוד כמה דואטים. ראיתי שהוא אמר שאני שר עם רגש ושהוא אוהב את השירה שלי. זה מחמיא מאוד לשמוע דבר כזה ממרדכי בן דוד".
אבל אתה לא מרבה לשיר עם אחרים. מדוע?
שטיינמץ מסביר שהסיבה נעוצה בסולם שלו, שלא מסתדר עם הסולם של רבים מהזמרים האחרים. "ניקח שיר כמו מכניסי רחמים. זמר רגיל שר אותו בסול, ואני שר אותו ברה, שלושה וחצי טונים גבוה יותר". הוא מספר על הדואט המיוחד עם ישי ריבו בשיר 'נפשי': "התגמשנו אני וישי ריבו. בהופעות אני שר את זה בסולם אחר, בסולם שלי. מצאנו את דרך האמצע והצלחנו לבצע אותו ביחד".
"לקהל יש כוח להעיר אותי. ב'צמאה' העוצמה זה הקהל. כשהקהל איתי הכול עובד. אם יש לי קהל טוב, איכנס מייד למוזה"
ואפילו בהפרדה
לפני כשלוש שנים, שלא ברצונו, עורר שטיינמץ סערה ציבורית גדולה שגם הביאה את שמו לראשונה למחוזות של ציבור חילוני שלא שמע עליו לפני כן: שטיינמץ מופיע רק לפני קהל היושב בהפרדה, כולל מחיצה בין הגברים לנשים. לקראת הופעה כזו שתוכננה בעפולה עתרה שדולת הנשים לבית המשפט בנצרת, וזה אסר את קיום ההופעה בהפרדה.
שטיינמץ הודיע כי לא יופיע ללא הפרדה, ולאחר ערעור של מפלגת ש"ס בוטל פסק הדין, וההופעה התקיימה. במהלך ההופעה החליט העליון לבטל את הערעור ולאסור את קיום ההופעה, שכבר הייתה אז לקראת סיום. כעת רוצות המפלגות הדתיות לתקן את חוק האפליה כדי לאפשר הופעות שיש בהן הפרדה בין גברים לנשים.
התלבטת פעם בדבר הזה? אולי אתה מפסיד קהל גדול שלא ישב בהפרדה וזו הדרך כמעט היחידה להגיע אליו ולקרב אותו, דרך המוזיקה?
"בבית כנסת אתה לא חושב לשנות את ההפרדה כדי לקרב אנשים; השירה היא תפילה, וההופעה היא כמו בית כנסת. מהרגע שנכנסתי למוזיקה זה אחד הדברים שקיבלתי עליי וקיבלתי ממורי האדמו"ר מוויז'ניץ: להופיע רק בהפרדה. האדמו"ר כל הזמן שואל אותי אם אני שומר על גדרי הקדושה. אני חושב שבשביל לקרב את האנשים זה שאני מראה שביהדות יש עקרונות, זה חלק בלתי נפרד מהעניין".
שטיינמץ צוחק: "כיום נוסף על תפקיד הזמר אני משמש משגיח בפועל באירועים. אם אני רואה שיש ערבוביה אני עוצר ואומר: חברים, אני אוהב אתכם, אבל צריך להפריד. אני מחכה עד שהדברים מסתדרים. אנשים מקבלים את זה באהבה ואומרים לי: כל הכבוד שאתה עומד על העקרונות ולא נכנע".
בקיסריה לא ייתנו לך להופיע מול קהל בהפרדה.
"אני מוכן לוותר על הכסף בשמחה, יש לי עקרונות יותר חשובים, ויתרתי על הרבה הופעות. אני חשוב שמי שבאמת אוהב את המוזיקה שלי, אין לו בעיה לבוא ולשבת בנפרד. אני רואה בהופעות שלי אנשים לא דתיים. הופענו במקומות שיותר קשה לעשות בהם הפרדה, והיה בסדר".
הניגון מושך אותך אחריו
את אירועי 'צמאה' אין צורך להציג. הכרטיסים להופעות למיניהן כבר בדרך לסולד אאוט. השנה יתמקד הפסטיבל ברעיון ההקהל והאחדות וכן ברעיון אהבת ישראל המוזכר בפרק ל"ב בספר התניא. מוטי שטיינמץ יופיע בפסטיבל כמה פעמים ויבצע שם כמה שירים של חב"ד ושל חסידויות אחרות, וכן יהיו לו דואטים מיוחדים. יגלו אותם מי שיבואו להופעה.
איך אתה עם הרעיון של לשיר שירים של אחרים?
"אין לי בעיה עם זה", הוא עונה, "במיוחד עם שירי חב"ד ושירים חסידיים, אני יותר שמח אפילו כי אני יותר מחובר אליהם. שירים של חב"ד ושל ויז'ניץ זו הנשמה שלי, והרגש צף יותר בקלות".
איך מצליחים להתחדש מבחינה רגשית כשצריך להופיע פעם אחר פעם?
"זו השנה הראשונה שאני עושה את זה", הוא מודה, "וזו שאלה גדולה. אבל זה ההבדל בין הופעה לבין עבודה רגילה שאדם רוצה לסיים וללכת. הניגון מושך אותך אחריו. במיוחד שירים כאלה שהם שירים חסידיים ושירי רגש. יש תקופות כמו חנוכה וסוכות שיש הרבה הופעות, וזה אכן קשה, אבל כל הופעה לגופה. לקהל יש כוח להעיר אותי. ב'צמאה' העוצמה זה הקהל. כשהקהל איתי הכול עובד. אם יש לי קהל טוב, איכנס מייד למוזה".
מה מייחד את ניגוני חב"ד בנגינה החסידית?
"אני יכול להגדיר את זה שירה של הנשמה. זה יורד עד התהום, עד החדרים הכי עמוקים בנפש, יסודתם בהררי קודש. לדעתי אנחנו לא יכולים להבין את סוג החיים של לפני מאה וחמישים שנה. הכול רץ היום, הכול אלקטרוני. הכול היה אחרת לגמרי ממה שאנחנו מסוגלים לדמיין, וממילא הנפש הייתה במקום של הרבה יותר רגש וגם שמחה. ובחב"ד ממש מרגישים את זה, כשיש שיר שמח כל עצמותיי תאמרנה".
מה סוד ההצלחה של צמאה?
"השילוב של ניגוני חב"ד עם הכוח של הקהל זו להבה שלא ראיתי בשום מקום אחר. מבחינת התוועדויות, אין אש כזו, כל הקהל בא כדי להתוועד בעוצמה, אנשים יוצאים עם מטענים גדולים מאוד. זה מפעל מדהים".
איפה הרעיון של ההקהל פוגש אותך?
"אני חי בלי מחיצות סקטוריאליות. כל יהודי קדוש, אני אוהב את כולם בכל ליבי, וכולם אצלי שווים. אני חי את האחדות הזו. אני אומנם חסיד עם כל הבגדים, כי הביגוד שומר על האדם, אבל זה לא אומר כלום על אנשים אחרים. הייתי עכשיו בצרפת וראיתי אנשים שלא נראים כל כך דתיים מנצלים כל רגע בשבת ללימוד ביראת שמיים ובתמימות. עם ישראל חי וקיים".
"מהרגע שנכנסתי למוזיקה זה אחד הדברים שקיבלתי עליי וקיבלתי ממורי האדמו"ר מוויז'ניץ: להופיע רק בהפרדה. האדמו"ר כל הזמן שואל אותי אם אני שומר על גדרי הקדושה. אני חושב שבשביל לקרב את האנשים זה שאני מראה שביהדות יש עקרונות, זה חלק בלתי נפרד מהעניין"
מציב גבולות
אתה בחור צעיר, אב לשתי בנות, שנהיה פתאום מפורסם. יש זמן למשפחה, ללימוד תורה?
"כשרוצים יש זמן להכול. יש זמן להיות אבא עם הילדים, ויש לי לפחות שעה ביום חברותא. כרגע אני לומד מסכת מכות. בשביל לצאת אני חייב הרבה פעמים לצאת מחוץ לבני ברק. אין לי בעיה לצאת עם הבנות לגינה כאן בבני ברק ולהיות איתן בנדנדות, אבל אני לוקח אותן הרבה החוצה, לגנים שעל הים. אני טס הרבה, וזה קשה להן, אז אני משתדל לפצות אותן כשאני פה, לקחת אותן ולהיות אבא".
איך מתמודדים עם תשומת הלב הזו? בחור חרדי לא רגיל להיות מושא להערצה שמצביעים עליו ברחוב.
"בוא נתחיל מהאמת הבסיסית: לכל אדם נעים שמתעניינים בו. השאלה היא איך משאירים את הרגליים על הקרקע. זה נכון, לפעמים צריך להתנהג קצת בדיסטנס כי אנשים חוצים את הגבול, לפעמים צריך לשים חוצץ ולומר 'עד כאן', כי אני בסוף גם אדם, וקשה לי הדבר הזה. כשאני מגיע לבית הכנסת אשתדל להיות בפינה, בצד, כדי להתפלל בראש נקי. יותר קל להגיע עטוף בטלית, שלא יזהו אותי.
"קיבלתי חינוך מהבית: אבא שלי צדיק וחסיד, עובד את הקב"ה באמת ובתמימות, והוא מרגיש את עצמו היהודי הכי פשוט, אין שום אדם מבחינתו שהוא, אבא, יותר ממנו. זה המסר בחיים שלי, אני מקבל את הפשטות הזו: הקב"ה נתן לי מתנה, אבל אני לא שווה יותר מאדם אחר. אני זוכר שאני בשליחות. חיוך שנתתי לאדם יכול להחיות אותו הרבה. השליחות שלי היא להאהיב שם שמיים, לקרב אנשים לקב"ה מתוך אהבה. לניגון יש כוח, הוא מזיז דברים בלב, מה שדברים אחרים לא עושים".
