אנוּסיות יהודית מודרנית

יהודה שלם

"באחד הלילות… חלמתי חלום מפחיד. שני אנשים הופיעו ומשכו אותי בזרועותיי… הם גררו אותי דרך רחובות מפותלים לקצה העיר… לפתע הסירו התאומים את גלימותיהם המדבריות. חושך שטף אותי. החושך הזה רצה שמיכאל יבוא ויציל אותי מידיהם רק בסוף הכאב והתענוג…"

הפנטזיה הזו מופיעה בספרו של עמוס עוז, 'מיכאל שלי'. חוקר הספרות ישעיהו אוסטרידן ראה בה את מהות הסכסוך הערבי־ישראלי: "אינני בא למעט מערכם… של [התאומים] חליל ועזיז… אפילו לא את סגולת תאוותם המיסטית־אפוקליפטית להשמדת ישראל… בהסכמתה־אזעקתה ותשוקתה הדמיונית של חנה גונן לשני הגיבורים הערבים המסתערים עלינו לכלותינו. כאלה הם".

אפשר למצוא כמה הסברים אפשריים לעונש המאסר של חמש שנים בלבד על האנס הבדואי מהנגב, כמו האימה המרחפת מעל ראשיהם של השופטים. בעוד השופטים היהודים מאוימים רק בפשיעה לאומנית, עמיתיהם הערבים מאוימים באופן העברייני הקלאסי של עולם תחתון. השופטים הערבים צופים כמו כל אזרח במדינה בסרטוני הטיקטוק של בריוני הפזורה הבדואית או במופעי הירי של הכפר הגלילי טובא־זנגריה, ומבינים מה מצפה להם אם ישפטו על פי החוק.

אפשר למצוא כמה הסברים אפשריים לעונש המאסר של חמש שנים בלבד על האנס הבדואי מהנגב, כמו האימה המרחפת מעל ראשיהם של השופטים. הסבר עמוק יותר להתנהלות השופטים נמצא בתרבות שהתפתחה בישראל ובהשפעתה המזיקה

הסבר עמוק יותר להתנהלות השופטים נמצא בתרבות שהתפתחה בישראל ובהשפעתה המזיקה. כך, למשל, ניתן לשאול, לאור הציטוט מתוך רב־המכר 'מיכאל שלי', האם הרומן של עמוס עוז השפיע על השופטים שגזרו עונש שכזה על אונס? את התשובה לכך יכולים רק השופטים לתת, ואולי מוטב שייעזרו לשם כך באנשי מקצוע. על השאלה, אם מיעטו אותם שופטים ב"סגולת תאוותם המיסטית־אפוקליפטית להשמדת ישראל" של הבדואים בנגב, ניתנה התשובה בגזר דינם. כדאי גם שידעו השופטים שלאותה ילדה יהודייה, שפרצו לביתה וחיללו את תומתה בליל שבת, היו חלומות מהוגנים יותר עד לאותו לילה מר ונמהר.

קהות החושים שגילו השופטים לפגיעה החמורה בנפשה הצעירה של ילדה בת עשר היא עוד דוגמה לריקבון המוסרי של מערכת המשפט בישראל. דבר נוסף שמלמד העונש הבלתי מרתיע, הוא חוסר הבנה של משמעות המעשה מבחינה לאומית.

המזרחן ד"ר מוטי קידר מציין כי מעשי אונס היו ולצערנו הם עדיין נפוצים בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט בכל סכסוך, והנשים תמיד משלמות את מחיר המלחמה. קידר מדגיש כי במזרח התיכון האונס הוא הביטוי החזק ביותר לניצחון על האויב, וכאשר מוסיפים גם את המאבק על הקרקע יש לקחת בחשבון שבעיני הערבים הציונות נוסדה על "קרקע אנוסה" (ארץ מע'תצבה). כלומר, ניתן לראות באונס של יהודיות נקמה על גזלת האדמה, כפי שהדבר נתפס בעיני הערבים.

כדי להבין עד כמה מושרש עניין האונס בסכסוך הערבי־ישראלי יש לחזור לימי המופתי הירושלמי, מי שנחשב לאחד ממנהיגי הערבים בארץ ישראל ומהאחראים הראשיים לסכסוך בין הערבים ליהודים על הארץ. בכתבה במעריב, שהופיעה כחודש לפני מלחמת ששת הימים, עוד בטרם הפכו היהודים לכובשים ומנשלים בעיני עצמם, תוארה מסכת עלייתו של המופתי לגדולה במאורעות 1920, וכך נכתב שם: "אחריות בעד… מעשי אונס ושוד היו אפוא הפרק הראשון בקריירה הציבורית והמדינית של חאג' אמין, שהפך… לגיבור לאומי בעיני הנוער הערבי וההמונים המוסתים בארץ ישראל".

במאורעות תרפ"ט, שפרצו כתוצאה מהסתה של המופתי, בוצעו מעשי אונס ביהודי חברון על ידי הפורעים הערבים. אפשר גם להוסיף את הסיפור מתקופת המנדט הבריטי על הערבי מבית שאן (ביסאן) שאנס יהודייה מקיבוץ בעמק בית שאן. הקיבוצניקים מעמק בית שאן הלכו אליו הביתה עם רופא, הוציאו אותו מביתו וסירסו אותו. חיים חפר כתב על כך את השיר "סירסנוך יא מוחמד, סירסנוך".

בניסיון להתחקות אחר ההתעלמות וטשטוש המניעים הדתיים והלאומניים למעשי אונס, ניתן לעיין בספרו של דאגלס מאריי, 'המוות המוזר של אירופה'. מאריי מתאר את התייחסות מערכת המשפט והתקשורת באנגלייה לפשע שביצעו מוסלמים בלונדון ב־2013. כאשר "הורשעה… כנופיה של תשעה גברים מוסלמים… בעוון סחר לצורכי מין בילדים בני 15-11. העובדה שהכנופיה בחרה את קורבנותיה מילדות לא מוסלמיות אוזכרה בבית המשפט לעיתים לא תכופות ונידונה בעיתונות רק לעיתים נדירות".

גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מלמד על כך שהתסמונת שאבחן מארי היא גם נחלתה של ישראל. ואין להתפלא על כך, זוהי תכונה גלותית רבת־שנים.

קידר מדגיש כי במזרח התיכון האונס הוא הביטוי החזק ביותר לניצחון על האויב, וכאשר מוסיפים גם את המאבק על הקרקע יש לקחת בחשבון שבעיני הערבים הציונות נוסדה על "קרקע אנוסה" (ארץ מע'תצבה)

בספרו, 'חמשת אבות הציונות', הסביר בן ציון נתניהו את הימנעותם של סופרים יהודיים מלהצטרף להרצל בראשית הציונות במילים האלה: "סיבת הדבר הייתה מה שכולם היו נגועים באותה מחלה ממארת שעליה דיבר [ישראל] זנגוויל, אותה 'א נ ו ס י ו ת  י ה ו ד י ת  מ ו ד ר נ י ת', שגורמת לכך שישאפו להתעלם מיהדותם, אם הם יכולים להעלים אותה, או – אם להשתמש בדבריו של זנגוויל – ש'בני־האדם המפורסמים שלנו יראו תועלת לעצמם להתעלם מעצמם ובשרם'".

עצוב להיווכח שגם כעבור 125 שנים מאז הקונגרס הציוני הראשון יש עדיין יהודים שלא השתחררו מאותה "א נ ו ס י ו ת  י ה ו ד י ת  מ ו ד ר נ י ת". המקרה המחריד שאירע ביישוב יהודי בנגב הוא תוצאה של התפשטות 'המחלה הממארת' שעליה דיבר זנגוויל, במערכות שהיו אמורות לעשות את מדינת ישראל למדינה יהודית במלוא מובן המילה.

העם היושב בציון בכלל ובנות ישראל בפרט ראויים למערכת משפט מוגנת, אמיצה ונחושה יותר, אשר בתורה תגן עליהם מפני "הערבים המסתערים עלינו לכלותינו".

ד"ר יהודה שלם הוא חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי וכלכלי ומחבר הספר 'עוז לתמורה – עמוס עוז מכשף השבט'.