ממש מעניין להבין מאיפה נובעת התחלתה של החוצפה של אנשים חשובים כמו עמוס גלעד להזהיר מפני סמוטריץ' אם ימונה לשר הביטחון. חברים יקרים, זה קצת מוזר, הרי לכאורה איש אינו זקוק לאישור שלכם. יש לאיש הזה ציבור מרשים מאחוריו. מפלגה שלישית בגודלה, זוכרים? והוא המנהיג שלה. הוא קיבל מהם מנדט. האיש הזה נבחר כדי לעשות בדיוק את השינוי שאתם ככל הנראה לא מסוגלים לעשות כבר כמעט שני עשורים.
אכן, אם הוא יעמוד בציפיות של בוחריו, הוא יהיה שר ביטחון שינחה את הצבא לחתור לניצחון ולהכרעה. אלו יהיו גם עמדותיו בכל הדיונים בקבינט הביטחוני. בהחלט נקווה שהוא ינהיג את הצבא להתנקות מהאג'נדות הפמיניסטיות הקיצוניות שפוגעות בו. הוא אמור להחזיר לצבא את מדור תודעה יהודית או לכל הפחות להחזיר את חיל חינוך למטרותיו המקוריות: להוסיף רוח לחימה וציונות מתוך מקורות היהדות לחיילי צה"ל ומפקדיו.
וכן, אם הכול יהיה כמצופה, בניגוד לקודמיו הוא ינהל את כל יהודה ושומרון אחרת לחלוטין ממה שעשו בעבר שרים מהליכוד, וודאי אחרת מבני גנץ. שר הביטחון המיועד כנראה יפקח עיניים על הבנייה הבלתי חוקית בשטחי c ויסתכל בעין ביטחונית וערכית יותר על המאחזים היהודיים שנועדו לנטרל את חזון המדינה הפלשתינית. המוטיבציות שלו אכן יהיו אחרות בתכלית.
ודאי שהוא ישנה, ולא רק שהוא לא צריך לפחד מכם, אלא אוי ואבוי לו אם יפחד מכם. הוא מחויב לציבור רחב במדינה הזאת שרוצה שינוי. אתם במיעוט שמפחד מהשינוי הזה, וזה בסדר גמור. נהלו את החששות שלכם בקצת יותר נימוס וענווה.
הביצוע? הוא לא יהיה שלו אלא של הצבא. הצבא יוציא לפועל את מה שהדרג המדיני שאחראי לו מורה לו לעשות. וכך צריך שיהיה סוף סוף.
גם בנושא גיוס חרדים – סמוטריץ' ידע להוביל את המערכת גם ברגישות ובשיתוף פעולה, חדור בהערכה עמוקה ללימוד התורה ולתרומתה המכרעת לביטחון ישראל וגם לבניין הכוח ולערך השירות הצבאי, מצווה ראשונה במעלה.
אין אפילו צורך לענות על הטיעון שאין לו רקורד צבאי מתאים, בטח שלא אחרי כל כך הרבה רמטכ"לים לשעבר ושועלי קרבות שהיו נהדרים בתפקידם הצבאי אך כשלו בתפקידם המדיני-ביטחוני. אריק שרון היה לוחם ללא חת, אבל מבחינה מדינית הוא כשל כישלון היסטורי, וישראל עודנה משלמת את המחיר הביטחוני של מעשיו בהתנתקות. יצחק רבין הוביל את הצבא בששת הימים ביד רמה, ובכל זאת בשרביט ההנהגה הוא הנהיג כאן חרפה ביטחונית ומוסרית בדמות הסכמי אוסלו. וכמובן אהוד ברק, שכשעבר למנהיגות גורש ממנה בבושת פנים.
סמוטריץ' או גלנט? ברור שסמוטריץ', דווקא כי הוא מחוץ למערכת. כי הצבא, כמו עוד מערכות אזרחיות וממסדיות, זקוק למנהיג חיצוני כדי לצאת מהקופסה.
ממשלת ימין שרוצה ימין אינה יכולה להרשות לעצמה למנות איש ליכוד שיעשה את אותו דבר בערך בתפקיד מכריע כל כך כמו שר הביטחון.
ח"כ בצלאל סמוטריץ', אתה צריך להתעקש על זה עד כדי משבר ממשלתי. פער של 18 מנדטים בין הימין לשמאל היהודי הוא זעקה לשינוי. וללא תיק הביטחון יהיה קשה – שלא לומר בלתי אפשרי – לעשות אותו.
ודאי שהוא ישנה, ולא רק שהוא לא צריך לפחד מכם, אלא אוי ואבוי לו אם יפחד מכם. הוא מחויב לציבור רחב במדינה הזאת שרוצה שינוי. אתם במיעוט שמפחד מהשינוי הזה, וזה בסדר גמור. נהלו את החששות שלכם בקצת יותר נימוס וענווה
לא כך עושים צדק ואמת
לפחות שני אייטמים הוצעו לנו בפרשת הרב טאו השבוע; עדות אחת שמצדדת בגרסת המתלוננת ועדות שמזימה קשות את דבריה. את שתיהן דחינו מפרסום כדי שלא להיות שותפים בתרבות לשון הרע שמאומצת זה שנים בכל הקשור לבירור ציבורי של מקרי תלונות עבירות מין.
את התייחסותנו הדלה לפרשת הרב טאו אנחנו כותבים אחרי שיחה עם כמה רבנים, ובראשם הרב יעקב אריאל.
אכן, כל אדם עלול ליפול בעבירה בחייו האישיים. הגמרא מלאה בגדולים שנפלו ועשו תשובה, ומי לנו גדול מדוד המלך, שהקים עולה של תשובה. אבל כרגע המשפט הנכון ביותר לומר הוא שהרב לא עשה כל עבירה. לא כי אנחנו הקטנים צריכים להגן עליו ולא כי אנחנו יודעים משהו שמישהו אחר לא יודע, אלא כי כך מוסר הקודש מורה לנו. ההוראות שקיבלנו מחכמי ישראל כדי להגיע לאמת הן לדון אדם לכף זכות, וזו מצוות עשה: בצדק תשפוט עמיתך, קל וחומר למוחזק צדיק.
בירור האמת נעשה במערכת מוסמכת לבירור אמת, ולא בעדויות שניתנות בפרהסיה בלי יכולת להתמודד עימן. בימינו, במקרה הטוב פחות, זאת חקירה משטרתית, שגם אחרי הסיפורים הקשים על האופן שבו היא חוקרת את האמת, היא מבצעת הליך סביר מפוקח ומנוסה לבירור הממצאים והעדויות. בטח שהליך טוב בהרבה משבבי סיפורים שמספקות לנו כתבות חד-צדדיות של ערוצים שאינם חשודים על שאיפה לקדושת המשפחה. ובמקרה הנכון יותר: בית דין של תלמידי חכמים בהליכי החקירה המקובלים והמסורים של שני הצדדים.
גם הרב שמואל אליהו הקים בית דין כזה. "מאחר שרבים מהנפגעים אינם מגישים תלונות במשטרה, הקמנו בית הדין מיוחד לברר את האמת בחדרי חדרים", מסביר הרב, ללא קשר לפרשה הנוכחית. "ברוב מוחלט של התלונות שמגיעות אלינו הפוגעים מודים באשמה ועוברים טיפול מקצועי. אם צריך, הם מפצים את הנפגעות. אם צריך, הם עוזבים את העבודה וכדומה.
"סיפורים כאלה לא מגיעים לרוב לידיעת הציבור, כי פרסום מוסיף פגיעה לנפגעים ולנפגעות. במקרים כאלה רוב הנפגעים והנפגעות גם לא רוצים להגיש תלונה במשטרה. כשאין הודאה של התוקף ואנחנו חושבים שהתלונה נכונה, אנחנו לוחצים על הנפגעים והנפגעות להגיש תלונה במשטרה. כשאין תלונה של הנפגעים במשטרה אנחנו מביאים את הסיפור לידיעת הציבור, שידע להיזהר".
התורה מכירה היטב את הנטייה לחוש אמפטיה כלפי החלש, ולכן היא מזהירה: לא תעשו עוול במשפט, לא תישא פני דל. למרות האמפטיה האישית שחייבים לפתח כלפי אדם שמספר על פגיעה שעבר, אסור להעביר אותה לשולחן בירור האמת
לברר בצנעה
כל עוד כל זה לא קרה, הרב טאו נשאר בחזקת צדיקותו המופלגת. והוא מורנו ורבנו, לא שלנו אנשי מערכת עולם קטן, שמעולם לא זכתה לשמוע משיעוריו, אלא של כל ישראל, שכן מדובר באחד מגדולי ישראל.
למרות התרבות הרועשת צריך לחזור ולהזכיר לעצמנו שבירור האמת נעשה בהכרח בשקט ובצנעה. קשה שלא לחשוד בלפחות חלק מהאנשים שמעוניינים ברעש סביב הרב טאו יותר משהם מבקשים לטפל בבעיה. כמה חבל היה לראות שוב את אותם רבנים מהאגף הליברלי, ממתנגדיהם החריפים של ישיבת הר המור והרב טאו, חלוצים לפני המחנה בקריאות פומביות לחקור את הרב טאו. אפילו בשביל מראית העין, לא יכולתם להתאפק?
נקודה חשובה ולא פופולרית בפרוצדורת הדיון התורנית במוסר הקודש: בבית דין כזה לא ניתן למתלוננת שום אמון עודף על פני הצד הנאשם. נכון, זה בניגוד מוחלט לקונספציית 'אנחנו מאמינים לך', שמקובלת היום בכל מה שקשור לנפגעות מין. זה נכון לכולם, לא רק לרב טאו. אין דבר כזה בבית דין שדן לפי רוח המסורת של ישראל.
התורה מכירה היטב את הנטייה לחוש אמפטיה כלפי החלש, ולכן היא מזהירה: לא תעשו עוול במשפט, לא תישא פני דל. למרות האמפטיה האישית שחייבים לפתח כלפי אדם שמספר על פגיעה שעבר, אסור להעביר אותה לשולחן בירור האמת.
זאת בדיוק הסיבה שכל העירוב בין השיח הציבורי לבירור האמת והדאגה לנפגעים הפך חולה מכל הכיוונים. והבעיה היא שהמגמה הזאת בינתיים רק מחמירה. הנפגעים מקבלים עידוד להיחשף ולזעוק את זעקתם בפייסבוק ובתקשורת, כי זה מעורר אמפטיה וסוחט לייקים, שכולם מאוד אוהבים לקבל, אבל מזהם לגמרי את בירור האמת. אנחנו לא רוצים לחיות בעולם מושחת שיש בו סוג האשמה כלשהו שההתייחסות אליו היא "אנחנו מאמינים לך", ואת מי מעניין מה האמת. זאת שחיתות בהתגלמותה ובוז למושג חקר האמת.
גם האדם שהותקף לכאורה נעשה מטרה נייחת לכל ההאשמות והלכלוכים. אז איזה רגישות יש כאן? איזו אמפטיה אנחנו מעוררים כאן? איזו דרישת אמת וניקוי העולם מרוע?
נשים וגברים כאחד, אם נפגעתם ממשהו, בשום אופן אל תשמרו את זה בבטן. שתפו קודם מעגל קרוב ותומך, פנו להתלונן במשטרה או בפורום תקנה. וגם החברה מסביב חייבת לחבק ללא תנאי וללא שיפוט בן משפחה שמספר שעבר דבר כזה. אבל אתם לא אמונים על בירור האמת אלא על החיבוק ועל התמיכה בכאב. בירור האמת? זה לא בגזרה שלכם, ולמען ה' חשבו פעמיים לפני שאתם מביאים לרשת החברתית את מה שאתם מרגישים וחושבים.
ודבר אחרון, מאחר שמדובר בשיח ציבורי קולני, ברור שחשוב לקרוא גם בין השורות: לעולם, בכל האירועים של השנים האחרונות, אסור לנו להתבלבל לרגע: התורה אינה תעודת ביטוח, אבל היא ללא ספק הדרך הטובה ביותר להיות אדם טוב יותר, מוסרי יותר, רוחני יותר, גומל חסדים יותר. דרך ארץ קדמה לתורה, אבל התורה בהחלט מביאה לבירור אמת. לחסד. לטהרה.
