הרב ניסים גרשון קורקידי נולד בטורקייה בשנת תרל"ב. אביו, הרב אברהם קורקידי זצ"ל, היה רב הקהילה בעיר ברגאמה, הסמוכה לאיזמיר, ונודע בזכות חיבורו 'ויקח אברהם'. בראשית שנת תרמ"ג עלתה משפחת קורקידי לארץ ישראל והתיישבה בירושלים.
הנער ניסים למד בתלמוד תורה דורש ציון, ואחר כך בישיבת תפארת ירושלים, אצל רבי מנחם בכר יצחק ורבי חזקיה שבתי. הוא התגדל בתורה, נודע בהיותו תלמיד חכם והוסמך לרבנות. בשנת תרמ"ט נשא לאישה את מרת רחל ריזו־לוי, בתו של הסוחר נחום ריזו־לוי. הזוג הצעיר עבר להתגורר בעיר יפו, כיוון שניסים סבר ששם המתיחות בין אשכנזים לספרדים פחותה מבירושלים.
אף על פי שהיה מוכתר בסמיכה לרבנות, סירב לעשות תורתו קרדום לחפור בו והעדיף להתפרנס מיגיע כפיו. תחילה עסק בהוראה, אך עד מהרה החל לעסוק במסחר, ועשה חיל. במקביל לעסקיו נזהר שלא יבולע לחייו הרוחניים ושקד במרץ על התורה.
ר' ניסים קורקידי נרתם לפעילות ציבורית ענפה. הוא פעל לאיחוד ועדי שתי העדות והצליח להשפיע על ועד הקהילה הספרדי להצטרף לוועד האשכנזי ליצירת ועד משותף ליהודי העיר. היה זה ועד דמוקרטי ששפתו עברית. על הצלחות הוועד החדש אמר הסופר ש' בן ציון: "מופתים הם אשר לא נראו עוד בארץ אלא ביפו בלבד".
קורקידי היה החבר היהודי היחידי בעיריית יפו בשנים 1910–1913, ערב מלחמת העולם הראשונה, וגם בקהילה היהודית היה פעיל בולט. בבחירות שנערכו לוועד העיר בשנת 1912 נבחרו עשרים ושניים חברים. מבחינת מספר הקולות היה קורקידי במקום הרביעי, אחרי אבוהב, רוקח ושלוש. קורקידי היה גם חבר בוועד בית החולים שער ציון, בית החולים היהודי הראשון ביפו, חבר לשכת המסחר העירונית וחבר הנהלת חברה קדישא בעיר.
לזוג ר' ניסים ורחל נולדו בת ושלושה בנים בביתם ברחוב ד"ר שטיין בנווה צדק: פורטונה (1890–1973), אברהם (1894–1954), נחום (1899–1978) ויעקב (נולד בשנת 1905 ונפטר בהיותו פעוט).
כאשר נוסדה אגודת אחוזת בית, השכונה שהייתה הגרעין של העיר העברית הראשונה תל אביב, היו בני הזוג קורקידי מהמשפחות הראשונות שהצטרפו לשכונה. דוד תדהר כתב עליו: "היה אחד מחמשת קוני השטח של הגרעין הראשון ליסוד העיר, ואחר כך אחד משלושת הבונים הראשונים"
הגרעין שממנו צמחה תל אביב
כאשר נוסדה אגודת אחוזת בית, השכונה שהייתה הגרעין של העיר העברית הראשונה תל אביב, היו בני הזוג קורקידי מהמשפחות הראשונות שהצטרפו לשכונה. דוד תדהר כתב עליו: "היה אחד מחמשת קוני השטח של הגרעין הראשון ליסוד העיר, ואחר כך אחד משלושת הבונים הראשונים".
ר' ניסים נבחר לחבר הוועד הראשון של קבוצת ההתארגנות של השכונה החדשה לצידם של מאיר דיזנגוף ויחזקאל סוכובלסקי (דנין). לפי אחת הגרסאות, השם אחוזת בית ניתן לאגודה לפי הצעתו, ואחר כך הביע את הסכמתו לשינוי השם לתל אביב בבחירות שנערכו לקביעת השם.
בסך הכול הצטרפו לקבוצת אחוזת בית שישים ושישה יחידים ומשפחות. בהגרלת המגרשים לשכונה החדשה ('הגרלת הצדפים'), בניסן תרס"ט, עלה בגורלה של משפחת קורקידי המגרש בשדרות רוטשילד 8, אך בסופו של דבר היא לא בנתה בו את ביתה ונותרה לגור ביפו.
מגדלור של חסד בימי אפלה
בעת מלחמת העולם הראשונה, כשהיה ביישוב בארץ מחסור חמור במצרכי מזון, פעל ר' ניסים קורקידי לרכוש חיטה מסוחרים ומאיכרים ערבים והזין את יושבי תל אביב. הוא היה חבר ועד ההגירה, שהסדיר במידת מה את העזרה לגולי תל אביב, משום שהיה אזרח האימפריה העות'מאנית ולא נתין זר כרוב יהודי העיר.
בשלהי המלחמה אולץ קורקידי לעזוב את מקומו ביפו ולעבור לטבריה עם משפחתו, ושם הם התגוררו זמן מה אצל משפחת הרב אבולעפיה, אחד הרבנים החשובים בטבריה.
פעילות בענייני המזרחי
לאחר מלחמת העולם הראשונה המשיך קורקידי בפעילות ציבורית. בשנת 1918 היה ממייסדי בנק קופת עם, בנק שפעל גם אחרי קום המדינה, עד שנת 1976.
בשנת 1919 יסדו כמה פעילים של המזרחי חברה ששמה בית וגן שמטרתה להקים שכונת גנים דתית ביפו. היו באגודה כארבע מאות חברים, ונבחרה לה הנהלה, שהיו חברים בה ר' אליהו אהרן כהנא ור' שאול חנא קוק (אחיו של הראי"ה). קורקידי השתתף בייסוד שכונה זו, שהייתה לימים לעיר בת ים. כמו כן היה ממניחי היסודות לחינוך הדתי-לאומי ביפו עם ר' זלמן מייזל, ר' אהרן אליהו כהנא ואישים נוספים, ונבחר לשמש ציר בוועידה השלישית של הסתדרות המזרחי.
קורקידי היה במשך שנים רבות חזן בכמה בתי כנסת ביפו. היה מעמודי התווך של בית הכנסת הגדול והמהודר של העיר יפו, בית יעקב, ובשל קולו הנעים ובקיאותו בחזנות הספרדית היה החזן הקבוע שם
חלוץ הוראת החזנות
קורקידי היה במשך שנים רבות חזן בכמה בתי כנסת ביפו. היה מעמודי התווך של בית הכנסת הגדול והמהודר של העיר יפו, בית יעקב, ובשל קולו הנעים ובקיאותו בחזנות הספרדית היה החזן הקבוע שם. דמותו התמירה, תפילתו הנעימה, שנאמרה בכוונה, והוד הקדושה שהיה נסוך על פניו טשטשו וביטלו את ההבדלים בין איש לרעהו, ובית הכנסת נעשה צר מהכיל את ההמונים שנהרו אליו. הוא היה לא רק חזן אלא מנהיג רוחני, וכל מכריו רחשו לו אמון בלתי מוגבל.
נוסף על כך היה מעורב בתפעול בית הכנסת אוהל מועד ושימש גבאי וחזן ראשי עד לפטירתו. כמו כן היה חלוץ הוראת החזנות הספרדית: משנת 1927 עמד בראש בית הספר לחזנות פרחי כהונה, שהקים הראשון לציון הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, ועל ידי זה היה מהתורמים להשלטת נוסח התפילה והלחן הספרדי-ירושלמי בבתי הכנסת של עדות המזרח.
הרב ניסים קורקידי נפטר בכ"ו בחשוון תרצ"ט ונקבר בבית העלמין בנחלת יצחק.
