רק שלא תשכחו שוב את הגליל

המטוס מנמיך לקראת נחיתה, וקו החוף של ישראל מתגלה לנגד עיניכם, אבל לא קו החוף שאתם רגילים לראות, לא זה של תל אביב וגורדי השחקים שלה, אלא דווקא קו החוף של חיפה, עכו ונהרייה. אחרי שהמטוס נוחת בשדה התעופה אתם יוצאים לכביש רב-נתיבי מהיר, והוא מביא אתכם בתוך דקות אחדות ליעד שלכם: משרד היי-טק של חברה עולמית מובילה השוכן באזור תעשייה בלב הגליל שמספק פרנסה לאלפי תושבי האזור, וכל זאת בלי להיתקע בכביש חד-נתיבי אחרי משאית או עדר עיזים גלילי.

חלום צפוני באספמיה? יכול להיות, אבל זה בדיוק הזמן לחלום כדי שיהיה אפשר להגשים. רגע אחרי שבבחירות לכנסת ה-25 עוצבה קואליציה ימנית ולאומית יותר מאי-פעם, זו נקודת הזמן שבה אפשר להפוך את החזון למציאות היסטורית.

אופיר שיק, יו"ר ארגון לב בגליל, הוא חבר בקבוצת האנשים והנשים שמנסים להגשים את החלום של גליל מוביל ומפותח: "בתקופה האחרונה נפגשתי עם אנשי ציבור וחברי כנסת לעתיד, וביקשנו מהם להכניס למשא ומתן על הקמת הממשלה גם דרישה לקבל את התיקים הרלוונטיים לפיתוח הגליל, אבל לצערנו בינתיים נראה שזה לא קורה, והגליל הולך ונשמט לנו מבין האצבעות. דווקא אזור הארץ הזה, על שלל אתגריו, עלול לקבל התייחסות מועטה. לא נשמע שרבים על המשרד לפיתוח הנגב והגליל, והמצב היה צריך להיות הפוך, ששום מפלגה לא תהיה מוכנה לוותר על התיק הזה.

"אנחנו רוצים שהפוליטיקאים שלנו ידברו תוכן. לא רק כן פסקת התגברות, לא פסקת התגברות, כן שר האוצר, לא שר האוצר, אלא שיעסקו במהות. היינו מצפים שייתנו התייחסות ממוקדת לאתגר הגלילי כדי שהוא ימשיך להיות חבל ארץ ציוני, קריאת כיוון של שגשוג ולא של דעיכה. כבר נמאס לדברר את זה שתושבי הצפון חיים שלוש שנים פחות מתושבי המרכז, מרוויחים 28% פחות מהממוצע הארצי, ויש להם מכשיר אם-אר-איי ביחס של אחד לשני מיליון תושבים, בעוד במרכז היחס הוא פי שלושים או פי ארבעים.

"היו כל מיני ניסיונות בעשור האחרון להעביר החלטות ממשלה, אבל שום לא דבר לא זז באמת. בסוף 2017 עברה החלטה דו-שנתית לפיתוח הצפון, ושמו שם כמה מיליארדים, אבל בפועל הרוב המוחלט של הכסף ממילא היה שם בתוכניות השנתיות. פשוט ארזו את זה יפה ונתנו לזה שם נחמד, אבל לכל היותר היה שם מיליארד אחד תוספת על מה שכבר היה בתוכניות הקיימות, וחלקו בא בכלל מכספים שהיו בהסכם עם קק"ל.

"עכשיו אנחנו באים ואומרים שבמקום לנסות בכל שנה מחדש להעביר החלטת ממשלה ולרתום את השרים, מה שמצריך אותנו לצלוח את היכולות הפנומנליות של האוצר לעצור תוכניות, ומה גם שכולם יודעים שבערך 82% מהחלטות הממשלה בכלל לא מיושמות, במקום כל זה אנחנו דורשים להתייחס לגליל באמצעות חוק לפיתוח הגליל. זו המסגרת היחידה שתאפשר לממשלה להתעסק בזה שמונה שנים קדימה בלי להיות תלויים באף אחד.

אופיר שיק: "בינתיים הגליל הולך ונשמט לנו מבין האצבעות. דווקא אזור הארץ הזה, על שלל אתגריו, עלול לקבל התייחסות מועטה. לא נשמע שרבים על המשרד לפיתוח הנגב והגליל, והמצב היה צריך להיות הפוך, ששום מפלגה לא תהיה מוכנה לוותר על התיק הזה"

"מתוך תפיסה שהגליל צריך דחיפה יסודית ושיטתית שתעבוד כמו שעון, שנה אחרי שנה, עד שהמרחב הגלילי יוכל לשייט לבד קדימה, ניסחנו טיוטת חוק שלפיה תקצה המדינה בכל שנה סכום שלא יפחת משני מיליארד שקלים, והוא יחולק לפי הפרמטרים האלה: 40% לפיתוח כלכלי, 20% לבריאות, 20% לביטחון פנים ו-20% להתיישבות".

זו לא הפעם הראשונה שמנסים לתת דחיפה לגליל באמצעות חקיקה. כבר בשנת 1988 חוקק חוק הגליל, ונקבע בו כך: "הממשלה תשקוד על פיתוח הגליל ויישובו, ובמסגרת תקציבי הפיתוח העומדים לרשותה, היא תקצה משאבים לפיתוחו", וכן: "לגליל תינתן עדיפות בפעולות משרדי הממשלה, לרבות בפיתוח ההתיישבות, החקלאות, החינוך, הבריאות, התיירות, התעשייה, התחבורה, התקשורת, הקליטה והעלייה". בפועל התבטאו המילים הגבוהות בעיקר במתן מכסות הטלה ופטם וסובסידיות לתושבי קו העימות.

בשנת 1993 חוקקה הכנסת את חוק הרשות לפיתוח הגליל, שתפקידה קידום פעולות לפיתוחו הכלכלי, החברתי והמדעי-טכנולוגי של הגליל. ייחודה של טיוטת הצעת החוק החדשה שמקדמים חברי ארגון לב בגליל הוא שהיא מבקשת לקבוע שהפעילות לקידום הגליל תיעשה בתמיכת תקציב קבוע. ההצעה קודמה לראשונה כבר ב-2019 בהובלתו של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' וזכתה לתמיכה של ארבעים ח"כים, אך לא הבשילה לכדי חוק לפני פיזור הכנסת.

ואיך מוודאים שתוכנית כזאת תגרום לייהוד הגליל ולא למצב הפוך?

"התוכנית טובה לכל תושבי הגליל, יהודים וערבים. הוספה של עוד תקני שוטרים בשטח למשל, או הקמה של תחנות משטרה במקומות שבהם אין משטרה, ולצערנו היום אתה יכול לנסוע ארבעים דקות ברצף בגליל בלי לראות אפילו סממן אחד לאכיפה, הם דברים שאין לגביהם ויכוח. כולם זקוקים לזה. הן יהודים והן ערבים. כנ"ל בנוגע לשיפור מערכת הבריאות בצפון: כולם זכאים לשירותי בריאות נאותים יותר, ערבים ויהודים".

כפי שכבר נכתב רבות בעבר, הנתונים הדמוגרפיים של הגליל בכלל ושל לב הגליל בפרט אינם משמחים, ועזיבה של משפחות יהודיות ואחריה כניסה של משפחות ערבים לאותן שכונות היא מחזה נפוץ.

"עיקר הבעיה היא במרחב העירוני", אומר שיק, "כי כשראש עיר בגליל בא לשווק שכונה לקהל הרחב, הוא יודע שרבים מהרוכשים יהיו משפרי דיור מהמגזר הערבי, והדבר ישנה את צביון העיר שלו. כדי להתמודד עם זה צריך לתת פטור מחובת מכרזים לקבוצות אוכלוסייה מוגדרות, כמו עולים חדשים ובני המקום, דבר שהיום קיים במגזר הערבי ולא קיים במגזר היהודי.

"כיום אם בחור עבר מנוף הגליל למרכז כדי ללמוד ולעבוד, ואחר כך חושב לחזור לעיר ילדותו, הוא לא יכול. אם הוא היה מוגדר בן המקום גם חמש שנים אחרי שעזב, הוא היה יכול לחזור ביתר קלות וליישב את הגליל".

אופיר שיק: "כבר נמאס לדברר את זה שתושבי הצפון חיים שלוש שנים פחות מתושבי המרכז, מרוויחים 28% פחות מהממוצע הארצי, ויש להם מכשיר אם-אר-איי ביחס של אחד לשני מיליון תושבים, בעוד במרכז היחס הוא פי שלושים או פי ארבעים"

מנועי מטוסים – מנוע צמיחה

כדי להציל את הגליל מעזיבה של תושבים יהודים מציעים בארגון לב בגליל גם את תוכנית 4.44, שגיבשה החטיבה להתיישבות: תוכנית המתמקדת ברצועה של ארבעה קילומטרים לאורך גבול הצפון שיש בה ארבעים וארבעה יישובים. התוכנית מציעה לחזק את היישובים צמודי הגדר ולאפשר קליטה של עוד אלפיים משפחות.

נוסף על כך מוצע בה להשוות את הסבסוד על קרקעות, שניתן לחיילים משוחררים, ליהודים וגם לערבים, זאת בניגוד למצב כיום, שבו ערבי יוצא צבא מקבל 90% הנחה, ואילו יהודי יוצא צבא מקבל סבסוד נמוך בהרבה. "דה פקטו התוכנית הזאת תחזק את ההתיישבות היהודית", מודה שיק, "אבל זה אינטרס גם של האוכלוסייה הלא יהודית. גם לאוכלוסייה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית יש אינטרס שיהודים יפסיקו לעזוב את הצפון. זה טוב לכולם".

לצד התוכניות הכלליות, אחת הפעולות הקונקרטיות שעשויה להשפיע יותר מכול על פיתוח הגליל היא הקמתו בפועל של שדה תעופה בינלאומי בצפון. כבר ב-2009 הוחלט להקים שדה תעופה משלים לנתב"ג (החלטה 2050) כדי לפזר את עומסי התנועה ומתוך הבנה שללא נמל תעופה שני יקרוס נתב"ג תחת העומס ויפסיק לתפקד כראוי בתוך שנים מעטות.

הרשויות זיהו את האתגר בזמן והקימו ועדה בינמשרדית שתפקידה להכריע מהו המיקום הראוי לשדה התעופה החדש. היו כמה חלופות, חלקן בדרום, אך משרד הביטחון התנגד להן ממגוון נימוקים ביטחוניים, ולאחר דיונים ארוכים הוכרע ב-2014 שאת השדה הבינלאומי נכון להקים ברמת דוד שבעמק יזרעאל.

לפי הערכות כלכלנים, שדה תעופה יקפיץ פי שלושה את זמן שהות התיירים בגליל, והם יצרכו יותר לילות לינה, הסעות ואטרקציות, ולכן כסף רב יישאר בצפון. בניית נמל התעופה תגרום גם לשדרוג תשתיות, כבישים, תחבורה ציבורית ועוד. בעוד כעשור צפוי הביקוש לטיסות לעמוד על ארבעים מיליון נסיעות בשנה, ובשנת 2050 להגיע עד לשישים מיליון נסיעות בשנה. אפשר רק לדמיין את השפעה החיובית על הצפון אם חלק מאותה תנועה אווירית יופנה צפונה.

שבעה דו"חות בחנו את סוגיית מיקום שדה התעופה המשלים מאז 2017 ובאו לכלל מסקנה דומה: החלופה היחידה להקמת השדה היא רמת דוד. אלא שלפני כחודשיים וחצי הודיעה שרת התחבורה היוצאת מרב מיכאלי כי היא "מאמצת את מסקנות הוועדה ותומכת בהקמה של שדה תעופה בדרום". אלא שהוועדה, כאמור, דווקא תמכה במיקומו בצפון.

גם שר הביטחון גנץ הודיע שהוא מטיל וטו על הקמת השדה בצפון, וזאת לאחר שנים שבהן תמך משרד הביטחון דווקא בהקמתו ברמת דוד, ובלבד שיישאר שדה צבאי קטן לשעת חירום לצד השדה האזרחי. גם ראש עיריית עכו, ראש עיריית בית שאן, ראש עיריית כרמיאל וראשי רשויות אחרות בצפון, ובכללם ראשי רשויות ערביות, יצאו לפני כמה חודשים בקריאה להקים את השדה דווקא בצפון מתוך הכרה בחשיבותו של המהלך ובתרומתו הצפויה לפיתוח האזור.

"נציג המל"ל ישב בוועדה ולא האמין למשמע אוזניו", אומר שיק בנוגע להתנגדות של גנץ להקים את השדה ברמת דוד, "ההערכה היא שזה בגלל לחץ פוליטי. כולם מבינים שנמל תעופה הוא מנוע צמיחה מדהים. זה עוגן שמניחים איפה שרוצים להפריח את המרחב. מעריכים שהשדה יביא לאזור שבו יוקם כארבעה עשר אלף מקומות תעסוקה בצורה ישירה ועקיפה, שרובם המוחלט בסיווג ביטחוני מסוים שיועיל לעתיד הציוני של הגליל. יש פה הזדמנות שאני חרד שנחמיץ".

אופיר שיק: "כשראש עיר בגליל בא לשווק שכונה לקהל הרחב, הוא יודע שרבים מהרוכשים יהיו משפרי דיור מהמגזר הערבי, והדבר ישנה את צביון העיר שלו. כדי להתמודד עם זה צריך לתת פטור מחובת מכרזים לקבוצות אוכלוסייה מוגדרות, כמו עולים חדשים ובני המקום, דבר שהיום קיים במגזר הערבי ולא קיים במגזר היהודי. כיום אם בחור עבר מנוף הגליל למרכז כדי ללמוד ולעבוד, ואחר כך חושב לחזור לעיר ילדותו, הוא לא יכול. אם הוא היה מוגדר בן המקום גם חמש שנים אחרי שעזב, הוא היה יכול לחזור ביתר קלות וליישב את הגליל"

באין חזון ייפרעו הנגב הגליל

בתנועת אור, הפועלת לפיתוח ההתיישבות ולקידומה באזורי הנגב והגליל, מתמקדים בפיתוח החזון, ולא בכדי, כפי שמסביר רוני פלמר, מנכ"ל התנועה: "הרבה פעמים כשמדברים על חזון, יש כאלו שאומרים שחזון זה רק מילים, שזה לא דבר פרקטי, אבל כל אחד יודע שאם אין חזון ואין מפת דרכים שמתארת לאן רוצים להגיע, בסופו של דבר גם לא מגיעים לשום מקום.

"עד כמה שזה נשמע מוזר, למדינת ישראל אין היום חזון, בוודאי לא חזון מאחד שנותן מענה לכל האתגרים ובעבור כל האוכלוסייה בישראל. לכן יצרנו את חזון 'ישראל 2048', שמתאר מדינה שבה שלושה מרכזים: הגליל, הנגב וגוש דן. הממשלה החדשה צריכה לומר: זה החזון שלנו. במסגרת החזון הזה המדינה צריכה לסייע לארבעה מיליון תושבים לעבור לנגב ולגליל.

"מהחזון צריך ליצור תוכנית עבודה אינטגרטיבית לכל משרדי הממשלה", אומר פלמר, "וכדי שזה יקרה, צריך להקים מנהלה שתשב במשרד ראש הממשלה ותתכלל את פעילות כל שאר המשרדים לקידום הנגב והגליל. לצד זה צריך לאייש את משרד הנגב והגליל לא כדי לסדר ג'ובים אלא כי זה המשרד הכי חשוב, המשרד שמעצב את הדורות הבאים של מדינת ישראל.

"כל משרדי הממשלה חשובים, בכולם עושים עבודה חשובה, אבל אף אחד מהמשרדים לא משנה את התמונה לטווח הרחוק כמו המשרד לפיתוח הנגב והגליל. המשרדים האחרים עסוקים לכל היותר בתוכניות חומש שנותנות מענה לבעיות של השנים הקודמות, אבל לא עוסקות בעתיד של המדינה. בזה עוסק רק המשרד לפיתוח הנגב והגליל.

"ממשלות ישראל לדורותיהן ניסו לפתור את האתגרים של הנגב והגליל על ידי חיבור שלהם למרכז באמצעות תחבורה ציבורית, אבל לא רק שזה לא פותר את האתגרים של הנגב והגליל, זה גם מגדיל את האתגרים של גוש דן".

לפי הערכות כלכלנים, שדה תעופה יקפיץ פי שלושה את זמן שהות התיירים בגליל, והם יצרכו יותר לילות לינה, הסעות ואטרקציות, ולכן כסף רב יישאר בצפון. בניית נמל התעופה תגרום גם לשדרוג תשתיות, כבישים, תחבורה ציבורית ועוד. בעוד כעשור צפוי הביקוש לטיסות לעמוד על ארבעים מיליון נסיעות בשנה, ובשנת 2050 להגיע עד לשישים מיליון נסיעות בשנה. אפשר רק לדמיין את השפעה החיובית על הצפון אם חלק מאותה תנועה אווירית יופנה צפונה

בנוגע לכל התוכניות, איך יודעים שהן יובילו לייהוד הגליל והנגב ולא להעמקת האחיזה הערבית בהם?

"ייהוד הגליל הוא אמירה לא נכונה ולא נבונה, והיא כשלעצמה גורמת את ההפך ומעוררת אנטגוניזם וצמצום של המהלך הגדול. מצד שני, צריך לעשות פעולות שיבטיחו שכלל מדינת ישראל תישאר מדינה יהודית, ובתוך זה המצב בנגב ובגליל כרגע בלתי נסבל, וצריך להביא לאזורים אלו עוד שני מיליון תושבים מגוש דן או עולים חדשים.

"זו לא פעולת ייהוד אלא פעולה להמשך הקמת המדינה היהודית. התוכנית שלנו מבטיחה מדינה משגשגת שכל מי שיחליט להיות ולחיות בה בשלום ייהנה מפירותיה. כאשר תהיה תוספת ניכרת של מתיישבים יצרניים, יוזמים, המחויבים להתיישבות ולפיתוח בנגב ובגליל, מן הסתם גם שיעור היהודים בגליל ובנגב יהיה דומה לשיעור היהודים בשאר חלקי המדינה, והביטחון והשלום יוכלו להיות מורגשים בפועל.

"בזמן האחרון משהו בתקווה וברוח של יותר מדי אנשים הולך ונסדק; רוצים לנצח זה את זה יותר משרוצים לנצח את האויבים שלנו, שוכחים את החזון. המהלך שאנחנו מובילים הוא מהלך שאומר שיש אור בקצה המדינה. אני מאמין שהמשימה של יישוב הנגב והגליל יכולה לחבר את העם, והיא הדבר הכי קרוב שיש למלאכת הקמת המדינה של 1948".

ולמה להתמקד בזה דווקא עכשיו?

"אלו הן השנים הכי יפות של מדינת ישראל, אבל גם השנים המכריעות לעתידה. מה שנעשה עכשיו ישפיע לדורות. לכן חשוב כל כך לקדם חקיקה למען הנגב והגליל, חקיקה שלא תושפע מאופוזיציה או קואליציה, שתהיה נקייה מפוליטיקה ותקדם את האזורים הללו כמרכזים לאומיים אסטרטגיים. החוק הזה צריך להיות חלק מקווי היסוד של הממשלה.

"אני קורא לסמוטריץ', לבן גביר ולאנשים שנמצאים בעשירייה הראשונה של הליכוד: אל תתמקדו בתיקים שעושים טוב למגזר כזה או אחר או בתיקים שיש בהם יוקרה וכבוד, אלא דווקא בתיקים שמשפיעים על עתיד המדינה. אזורי הגליל והנגב הם 75% משטח המדינה, ויותר משצריך לבנות את הנגב והגליל, צריך לבנות את העם דרך הנגב והגליל. לממשלה החדשה יש מנדט לעשות את זה. זה מה שהעם בחר".

רוני פלמר: "כל משרדי הממשלה חשובים, בכולם עושים עבודה חשובה, אבל אף אחד מהמשרדים לא משנה את התמונה לטווח הרחוק כמו המשרד לפיתוח הנגב והגליל. המשרדים האחרים עסוקים לכל היותר בתוכניות חומש שנותנות מענה לבעיות של השנים הקודמות, אבל לא עוסקות בעתיד של המדינה. בזה עוסק רק המשרד לפיתוח הנגב והגליל"

בוקסת צד:

אחת עשרה נקודות לנגב ולגליל לאימוץ בקווי היסוד וההסכמים הקואליציוניים של הממשלה החדשה

תנועת אור

1. העברת החוק לעתיד ישראל והקמת מנהלה לאומית מכוח החוק – מנהלה ייעודית, מתוקצבת וסדורה, שתפעל תחת משרד ראש הממשלה ותהיה חלק מן המנגנון הממשלתי, תאפשר לקבוע יעדי אוכלוסייה, לפתח תחומי חיים ולערוך מחקרים ואומדנים ארוכי טווח לעתידה של המדינה לפי צורכי הנגב והגליל. תקציב נדרש – 150 מיליון שקלים לשנה.
2. גיבוש ויישום של תוכנית לאומית להתיישבות רחבת ממדים בנגב ובגליל – תוכנית לאומית תכנונית מקיפה ליצירת מסת התיישבות בנגב ובגליל במהלך שלוש השנים הבאות. תקציב נדרש – 20 מיליון שקלים לשנה.
3. הפיכת ערי הפיתוח בפריפריה לערי המרכז – הקצאת קרקעות במרכזי הערים למרכזי חדשנות והכשרה, לחללי עבודה, לתרבות ולקהילה. תקציב נדרש – 36 מיליון שקלים לרשות לשמונה עשרה ערים (תלת שנתי) – 648 מיליון שקלים (216 מיליון שקלים לשנה).
4. שיקום שכונות והתחדשות מבנים משותפים. תקציב נדרש – 65 מיליון שקלים לחמש שנים.
5. עידוד דיור להשכרה ארוכת טווח בערי הנגב והגליל – מתחמי דיור להשכרה בר השגה לצעירים במרכז העיר, 500–1,000 דירות (דיור ציבורי או התחדשות עירונית), מתן חבילה ופטור ממכרז לגרעיני צעירים המציגים התחייבות למגורים, ליזמות ולתמיכה בלב העיר ליצירת גל חלוצים מסיבי של צעירים למרכזי הערים (18) בנגב ובגליל – ארבעים אלף איש בשנתיים הבאות. תקציב נדרש – 180 מיליון שקלים לארבע שנים, 45 מיליון שקלים לשנה.
6. גרעיני התיישבות – תקצוב מעטפת כוללת לעידוד פעילותם של גרעיני התיישבות. תקציב נדרש – 40 מיליון שקלים בעבור ארבעים גרעינים עירוניים (לשלוש שנות פעילות).
7. חבילה להשארת צעירים וצעירות בוגרי אקדמיה וחיילים – עידוד ותמרוץ צעירים וצעירות מכל רחבי הארץ להישאר להתגורר בנגב ובגליל לאחר השחרור משירות סדיר או סיום לימודי התואר, תקציב להלוואות מותנות ומענקים לסבסוד שכר דירה. תקציב נדרש – 105 מיליון שקלים למשך שלוש שנים.
8. הקמת יישובים חדשים בנגב ובגליל – ארבעה יישובי מבואות ערד, יישובי כביש 25, עיר אובות, ניצנה, דרור, נווה גוריון, יתיר וכסיף, שני יישובים ברמת הגולן, רמת ארבל, יישוב חדש בלב הגליל ושני יישובים בגבול הצפון. תקציב נדרש – 160 מיליון שקלים.
9. פיתוח כלכלי-אזורי מותאם נכסים – תקצוב תוכנית עסקית למשיכת יזמים לרשויות בנגב ובגליל. תקציב נדרש – 1 מיליון שקלים לרשות בנגב ובגליל; לשנה – 18 מיליון שקלים.
10. חינוך ותרבות – תמיכה באירועי תרבות וסיוע למוסדות מקדמי תרבות בנגב ובגליל, הגדלה והקמה של אוניברסיטאות ומכללות לחצי מיליון סטודנטים. תקציב נדרש – 300 מיליון שקלים לשלוש שנים.
11. בריאות – הרחבה והקמה של בתי חולים וחדרי מיון קדמיים בנגב ובגליל. תקציב נדרש – 50 מיליון שקלים לשנה לחמש שנים.