בהיכל הישיבה הגדולה בעיר וולוז'ין הסתיימה תפילת שחרית. עשרות הבחורים הצטופפו סביב שולחנו של ראש הישיבה רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב) וכרו אוזניהם לשמוע את שיעורו על פרשת השבוע.
הנצי"ב סיפר לתלמידיו את רשמיו המעניינים ממסעו האחרון, שממנו שב עתה. כמה שבועות שהה בעיר ביאליסטוק, מקום מושבו של ידידו רבי שמואל מוהליבר. השניים, מראשי חובבי ציון, נועצו יחדיו כיצד לחזק את היישוב היהודי הפורח בארץ ודיברו על ענייני השמיטה החלה בשנה זו, תרמ"ט, על אתגריה החקלאיים-הלכתיים שהתחדשו לראשונה בארץ ישראל.
התלמידים הקשיבו בשקיקה לדבריו של ראש הישיבה על ארץ ישראל שהובטחה לאבות ולזרעם אחריהם: "אנו רואים כמה סיבות היוצאות מה' יתברך, המלמדות אותנו שרצונו שתתיישב הארץ לאט לאט על ידי נידחי ישראל, והדבר מובן שעלינו למלא אחר רצון ה' בכל אופן שיזדמן לפנינו, אם בפעולה חומרית – לעלות אליה ולבנות אותה, ואם בפעולה רוחנית, כלומר להעיר ולהלהיב רוח אהבת הארץ בקרב בני יהודי הגולה.
"יהודי שזיכהו ה' להתיישב שמה ולעשות בה איזה יישוב מדיני", הרעים קולו של הרב, "בעבודת האדמה או בחרושת המעשה או במסחר, ידע שזוהי מצווה, והוא ממלא בכך את רצון ה'!"
רוחו הארץ-ישראלית של הרב ודבריו המפורשים בשבח העלייה ארצה ובניינה נחרתו עמוק בלב התלמידים. "יום יבוא", המתיקו סוד בערגה, "ונזכה לקיים את דברי הרב, להגשים את החלום הגדול – לעלות לארץ ישראל ולעסוק בתקומתה"
רוחו הארץ-ישראלית של הרב ודבריו המפורשים בשבח העלייה ארצה ובניינה נחרתו עמוק בלב התלמידים. "יום יבוא", המתיקו סוד בערגה, "ונזכה לקיים את דברי הרב, להגשים את החלום הגדול – לעלות לארץ ישראל ולעסוק בתקומתה"
מיליקובסקי-נתניהו
נתן מיליקובסקי נולד בשנת תרל"ט (1879). אביו, ר' צבי, היה יהודי פשוט, איכר במקצועו, שאחוזה גדולה הייתה לו בחכירה. ר' צבי וזוגתו חלמו שבנם נתן יהיה רב גדול בישראל, וכשמלאו לו 18 שלחוהו למקום תורה, אל ישיבת וולוז'ין, וכמובן הוא שמח על כך מאוד.
בישיבת וולוז'ין "הוא נעשה ציוני", נכתב עליו אחר פטירתו ('הירדן', 8 במרץ 1935). "הציוניות הייתה ונשארה בשבילו תמציתה של היהדות ותכליתה של ההיסטוריה העברית כאחת" (שם).
כבר בהיותו בישיבה החל לשאת נאומים והרצאות ועמד בקשר עם הדרשן והפעיל הציוני ר' יהודה צבי יבזרוב, שעודד אותו לעסוק בתחום זה. בהיותו בן 20 יצא למסע תעמולה למען הרעיון הציוני בסיביר. בשנים הבאות המשיך לעסוק בהסברה ציונית ונשא אלפי דרשות ברחבי העולם היהודי.
בשנת תרפ"ג, במלאת מאה ועשרים שנה להקמת ישיבת וולוז'ין, פרסם מיליקובסקי מאמר מקיף בעיתון 'דאר היום' מזיכרונותיו מהישיבה, מרבניה ומתלמידיה. על מאמרו חתם בשמו העברי החדש: "נתן נתניהו".
נכדו של הרב הציוני הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. הווי אומר: הציונות במשפחת נתניהו התחילה בישיבת וולוז'ין.
בוויקיפדיה נכתב: "על פי מסורת משפחתית היה [הרב מיליקובסקי-נתניהו] צאצא של תלמידי הגאון מווילנה", אך זה לא מדויק. האמת מצויה ב'ספר היחס למשפחת ריבלין', שיצא לאור לפני עשרות שנים, ובו נכתב כי הרב נתן מיליקובסקי הוא "מגזע הגר"א". גם בעיתון 'הירדן' נכתב מייד אחר פטירתו של הרב מיליקובסקי כי היה "ממשפחת הגאון מווילנה". בדיקה גנטית שעשה עידו נתניהו, אחיו של ראש הממשלה, אישרה כי בני משפחתו אכן קשורים לצאצאיו הידועים של הגר"א, בני משפחת לנדא.
מלונדון לירושלים
ר' שמואל יצחק הילמן נולד בשנת תרכ"ח באחת מעיירות ליטא, נצר למשפחת רבנים. לפי אחת הגרסאות הוא נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין סביב שנת תרמ"ח או תרמ"ט, ולמד שם תקופה קצרה לצידו של הבחור ר' איסר זלמן מלצר. לאחר תקופה זו קיבל סמיכה מכמה רבנים, ובהם אחד מרבני הישיבה, רבי רפאל שפירא, וגם מהגאון האדר"ת. הוא התחתן בשנת תר"ן, היה רב בבריטניה, ובשנת תרע"ד התמנה לרבה של לונדון.
בשנת תרצ"ד (1934) עלה הרב הילמן לארץ ישראל והשתקע בירושלים. הוא ייסד את ישיבת אוהל תורה בשכונת רחביה, ששימשה כולל לאברכים תלמידי חכמים נודעים. בחברי הכולל היו תלמידי חכמים צעירים שנעשו לימים גדולי הדור: הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב שמואל הלוי וואזנר ועוד.
הרב הילמן היה בעל השקפה לאומית וראה עין בעין את תהליך הגאולה. בשיחה עם רב שאחז בשיטת הפירוד מהחילונים אמר לו הרב הילמן בהתרגשות: "אסור לנו להתייאש משום יהודי. כמובן, אם נלך בדרך שאתה ר' מאיר יקירי רוצה לילך, בדרך של פירוד בין הדתיים וה'חופשים', יהיו הם הבונים את הארץ, ויהיו אז גם אדוני הארץ ויעשו מה שליבם חפץ. אנחנו נרים קול זעקה, אבל קולנו יהיה כקול קורא במדבר, ונגרום בזה רעה גדולה לתורה וליהדות".
מקור ציונות משפחת הרצוג
בתו של הרב הילמן, שרה, נישאה לתלמיד חכם עילוי ושמו ר' יצחק אייזיק הלוי הרצוג. הוא נולד בשנת תרמ"ט, בילדותו למד תורה מפי אביו, וכבר בן 9 ידע שני סדרים בש"ס. בן 13 גלה למקום תורה לישיבת בוולוז'ין, ולמד שם זמן קצר. עובדה זו כמעט אינה ידועה, וברוב הביוגרפיות שנכתבו עליו היא אינה נזכרת כלל. חבר אחר סיפר לי בשם אביו, ששוחח פעם עם הרב הרצוג, והלה התבטא לפי תומו: "לא למדתי בשום ישיבה, וזה הפלא אצלי". אך למרות זאת אני נוטה לקבל את הגרסה שהוא למד בוולוז'ין, גם אם רק זמן קצר.
הרב הרצוג הוכר כבר מצעירותו כאחד מגאוני הדור. כשהגיע לבקר בארץ בפעם הראשונה, הוזמן להעביר שיעורים בגמרא בישיבות בירושלים. תלמידי החכמים נהרו לשמוע אותם והתפעלו מגאונותו הבלתי מצויה. סיפורי מופת הסתובבו על בקיאותו וחריפותו. לאחר פטירת הרב קוק נבחר הרב הרצוג לשבת על כיסא הרב הראשי לארץ ישראל בתקופה הדרמטית של כינון המדינה (המינוי התעכב ונעשה בשנת תרצ"ז). הרב הרצוג השתתף בניסוח תפילה לשלום המדינה, הנאמרת עד היום.
ומהיכן שאב הרב הרצוג את ציונותו? אביו של הגרי"א הרצוג, הרב יואל הלוי הרצוג זצ"ל, היה מחובבי ציון ופעל בשורותיה שנים. בשל היותו אחד הדוברים הבולטים של חובבי ציון, הוא נבחר לשמש ציר בקונגרס הציוני הראשון שהתכנס בבאזל בשנת תרנ"ז (1897), אלא שאתרע מזלו, ובנו הבכור נפל למשכב שלא קם ממנו, ולכן נבצר ממנו להגיע לקונגרס.
בזיכרונותיו תיאר לימים בנו הרב יצחק אייזיק הרצוג את הרגע שבו נולדה בו האהבה לציון. זה היה כאשר נכח בדרשה נלהבת שמסר אביו באוזני מאות שומעים על חיבת ציון ויישוב ארץ ישראל. מאז "התחלתי מתכנן תוכנית לעלייה לארץ ישראל".
בליבו של הגרי"א הרצוג הייתה הערצה רבה לעולמה של ישיבת וולוז'ין. לבנו בכורו קרא הרב הרצוג חיים על שם רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק, מרבני ישיבת וולוז'ין, חתנו של הנצי"ב ואחד מהרבנים שהעניקו סמיכה לרב הילמן, חותנו של הרב הרצוג.
בנו של חיים הרצוג, נשיאה השישי של מדינת ישראל, הוא הנשיא הנוכחי יצחק (בוז'י) הרצוג. אם כן, הנשיא הוא נינם של הרב יואל הרצוג ושל מחותנו הרב שמואל יצחק הילמן, גאוני תורה שהעבירו את הרעיון הלאומי-ציוני לדורות הבאים במשפחתם.
הרב הרצוג הוכר כבר מצעירותו כאחד מגאוני הדור. כשהגיע לבקר בארץ בפעם הראשונה, הוזמן להעביר שיעורים בגמרא בישיבות בירושלים. תלמידי החכמים נהרו לשמוע אותם והתפעלו מגאונותו הבלתי מצויה
תורה ולאומיות בשושלת קוק-הלוי
בשנת תרמ"ט הגיע אורח נכבד לביתו של הנצי"ב מוולוז'ין: הרב שלמה זלמן קוק. הפגישה החמה בין השניים עסקה בדבר שליחותו המתוכננת של רש"ז קוק אל קהילות ישראל בערים המרוחקות ברוסיה, בגרוזיה, בקווקז ובקרים כדי להתרימן למען הישיבה, שמצבה הכספי היה רעוע.
בנו של רש"ז היה רב צעיר ודי אלמוני, רבה של העיירה זיימל, ושמו ר' אברהם יצחק הכהן קוק. תלמידי הישיבה בוולוז'ין עוד זכרו את הרב קוק הבן, הידוע בכינויו 'העילוי מפוניבז", שלמד בישיבה בשנת תרמ"ה, ועליו אמר ראש הישיבה הנצי"ב: "כדאי הייתה הישיבה לקום בשבילו". כאשר הגיעה לאוזניו של הרב קוק הצעיר הידיעה על מצבה הדחוק של הישיבה, הוא סיפר זאת לאביו רש"ז, והלה פנה לראש הישיבה הנצי"ב והציע את כישוריו ויכולותיו לגייס כספים למען מוסד התורה הגדול.
לאחר כמה פגישות ומכתבים, שבהם היה מעורב גם הראי"ה, הסכים הנצי"ב ליוזמה ומינה את רש"ז לשד"ר רשמי של הישיבה. במסעות אלו לא הסתפק רק בגיוס כספים למען הישיבה. הוא ניצל אותם לעשייה ציבורית לאומית באמצעות דרשות שנשא בקרב אותן קהילות הנידחות, וכך השפיע הרבה לחיזוק היהדות. רש"ז התפרסם בתורתו, בפועליו ובמידותיו הטובות ואף בחיבתו הגדולה לארץ ישראל, שעליה גידל את בניו ובנותיו.
אלו הם אפוא השורשים המשפחתיים הציוניים של ראש הממשלה בנימין (הלוי) נתניהו, נשיא המדינה יצחק הלוי הרצוג והרמטכ"ל הרצי הלוי
קורותיה של ישיבת וולוז'ין נשזרו עמוק בתולדות משפחת קוק. אבי המשפחה, המגיד רבי דב בער יפה (תקנ"ז–תקפ"ט), היה מעשרת התלמידים המובהקים של מייסד הישיבה והעומד בראשה רבי חיים מוולוז'ין. בנו רבי מרדכי גימפל יפה למד אף הוא בישיבת וולוז'ין והיה מגדולי תלמידיה-בוגריה. לימים עלה הרב גימפל ארצה, התיישב במושבה יהוד (פתח תקווה) והקים בה ישיבה שנקראה עץ חיים, כשמה של הישיבה בוולוז'ין.
בתו של רבי דב בער יפה, פרידא בתיה, נישאה לאחד מהעילויים בישיבת וולוז'ין, רבי נחום כ"ץ. לזוג נולד ר' שלמה זלמן הכהן קוק, שכאמור שימש שד"ר של הישיבה. בנו הבכור הוא הראי"ה, ובן נוסף הוא רבי דב בער הכהן קוק, הקרוי על שם זקנו רבי דב יפה.
רבי דב קוק שימש רבה של יליסבטגרד (אז עיר ברוסיה, כיום באוקראינה), ולאחר עלותו ארצה היה רבה של עפולה ואף שימש ראש מכון הרי פישל, שבנשיאותו עמד אחיו הראי"ה.
צִלה, בתו של רבי דב קוק, התחתנה עם חיים שלום הלוי, ממייסדי האצ"ל (הקדשנו לו כאן טור בעבר). נכדם הוא האלוף הרצי הלוי, הרמטכ"ל הנכנס.
אלו הם אפוא השורשים המשפחתיים הציוניים של ראש הממשלה בנימין (הלוי) נתניהו, נשיא המדינה יצחק הלוי הרצוג והרמטכ"ל הרצי הלוי.
