רשות הדיבור וירא

 

מלאכת הרכבת הממשלה

יהושע אודרברג
בְּכָל יוֹם יֵשׁ מַנְדָּט שֶׁמֻּטָּל עָלַי,
לְהַרְכִּיב מֶמְשָׁלָה,
בֵּין כָּל חַבְרֵי הַכִּתָּה,
בֵּין כָּל מִי שֶׁבִּשְׁבִילוֹ
קָמָה בַּבֹּקֶר אֶצְלִי הַנְּשָׁמָה.

יֵשׁ מִי שֶׁמֻּטָּל עָלָיו לִהְיוֹת שַׂר הַתִּקְשֹׁרֶת,
לְחַבֵּר אֶת הַקַּו בֵּין הַנִּמְצָאִים
וּלְבָרֵר בִּשְׁלוֹם אֵלּוּ שֶׁבַּבַּיִת, הַנֶּעְדָּרִים.

יֵשׁ מִי שֶׁאֲמוּנִים עַל תִּיק הַבִּטָּחוֹן,
חוּץ
פְּנִי,
לְכָל אֶחָד מֵהֶם יִתְרוֹן,
אַחֲרֵי הַנֶּעֱלָם לָרוּץ,
וּלְקָרֵב גַּם אֶת מִי שֶׁאֵינֶנּוּ כָּל כָּךְ
תָּמִים.

יֵשׁ מִי שֶׁבְּעַל כָּרְחוֹ,
מְקַבֵּל אֶת תִּיק הַחִנּוּךְ,
הוּא מִשְׁתַּלֵּם מִדַּי,
בִּשְׁבִיל לְהַצִּיעַ זֹאת לְאַחֵר
וְלִגְרֹם לְחִכּוּךְ.

וְכָךְ הוֹלְכִים וּמִתְחַלְּקִים לָהֶם
הַשָּׂרִים, הַתִּיקִים,
בֵּין כָּל נִשְׁמוֹת הָאֲהוּבִים,
אַךְ תָּמִיד תִּהְיֶה הַמַּחֲשָׁבָה
עַל אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ בְּכוֹחָם, בְּתוֹכָם,
שְׂרֳרָה,
וְעוֹד לֹא מָצָאתִי לָהֶם תִּיק.

 

במה צדק כהנא?

בנימין שיינברג

אחד השרים הפעילים ביותר בממשלה היוצאת היה מתן כהנא. הטייס בעל הדימוי הצבאי בחר להסתער דווקא על תחום אזרחי לגמרי: משרד הדתות. מינויים למועצות דתיות, דיבורים על מהפכה בתחום הגיור וגולת הכותרת: הרפורמה בכשרות.

באופן אישי התנגדתי לרוב צעדיו של כהנא. חשבתי ששינויים מהותיים כאלה צריכים להיעשות יד ביד עם הרבנות הראשית ובהסתמכות על רוב יהודי בכנסת. בשורה התחתונה, המהלכים שהוביל כהנא גרמו לנזק רב יותר משגרמו לתועלת. אבל צריך לומר בהגינות שבמובן מסוים (מתן) כהנא צדק.

הבעיות שעליהן הצביע שר הדתות היוצא הן בעיות אמיתיות. גם אם הפתרונות שהציע שגויים, זה לא אומר שאפשר להתעלם מהבעיות.

 

יש תחומים רבים שבהם משרד הדתות והרבנות הראשית צריכים שיפור. יש בעיה של מינוי מקורבים לתפקידי מפתח. גם אם האנשים הממונים הם אנשים ראויים, אי אפשר עוד להתעלם מאיך שהדברים נראים. יש בעיות בתחום הכשרות: ביחסי משגיח-מושגח, ביכולת האכיפה של הנהלים ועוד. יש הרבה מה לשפר בתחום הנגישות לאזרח, בהבנה שהרבנות היא גוף שנותן שירות, ולכן היא צריכה לשים את ה'לקוח' במרכז.

הדרך לשינויים הללו עוברת במינוי שר דתות שהנושא חשוב לו. אינני מכיר את המועמדים מטעם ש"ס, אבל הניסיון מלמד ששרי ש"ס לאורך השנים לא הובילו את השינויים הנדרשים במשרד. לכן צריכה לבוא דרישה מטעם אנשי הציונות הדתית ועוצמה יהודית לקבל את המשרד לידיהם.

עברו הימים שבהם מש"ק דת היה כינוי גנאי. נכון, אנחנו רוצים לקבל שרים בתפקידים 'כלליים' כמו אוצר או משפטים, אבל חשוב לא פחות מזה לדאוג ליהדות של המדינה. זה הזמן להראות שלא צריך שרים 'לעומתיים' כדי להוביל שינוי. אפשר לפעול מתוך המערכת, בתיאום עם הרבנים הראשיים, ועם זה לעשות את השינויים הנדרשים.

באופן טבעי הדרישה מופנית למפלגתו של בצלאל סמוטריץ', שמיצבה את עצמה כמפלגה דתית, אך אני חושב שלא פחות מזה אפשר לבוא בדרישה אל איתמר בן גביר. לא לחינם נקראת המפלגה עוצמה יהודית. המשרד לביטחון הפנים, שבן גביר מבקש, הוא המפתח להפגנת עוצמה, אבל מה עם החלק השני? מי יוודא שהעוצמה הזאת תהיה יהודית?

 

פסיעות בחול

טליה אביעד

פְּסִיעוֹת בַּחוֹל

גּוֹרְמוֹת לִי לַחֲשֹׁב

מַשֶּׁהוּ קָרָה

יֵשׁ אֵיזוֹ צָרָה

 

יוֹשֶׁבֶת לְבַדִּי

כּוֹתֶבֶת לְעַצְמִי

אֶת כָּל הַמְּאֹרָעוֹת

שֶׁעָבְרוּ עָלַי בַּלֵּילוֹת

 

יוֹם עוֹבֵר וְיוֹם בָּא

וְדַעְתִּי נִשְׁאֶרֶת נְטוּעָה

נַפְשִׁי זְקוּקָה לִמְנוּחָה

כְּדֵי לְהַרְווֹת אֶת צִמְּאוֹנָהּ

 

הֵיכָן אַתָּה, אַבָּא?

מַדּוּעַ אוֹתִי עָזַבְתָּ?

עֵינַי אֵלֶיךָ נְשׂוּאוֹת

תְּפִלָּה לוֹחֲשׁוֹת

אוֹתִי טוֹרְפוֹת הַשְּׁאֵלוֹת

לְאָן אֵלֵךְ? אֵיךְ אַמְשִׁיךְ?

 

מה שמביא את המילים

רעות מגד

וזה לא עובד, זה לא הולך חלק

וכשאתה מפסיד שוב ושוב, קשה להישאר בתוך המשחק

אבל עדיף להילחם מלהיכבות

עדיף את ה'לא' בפנים, את הדלת הנטרקת

מבכלל לא לנסות

בין הברירות זו העדיפה

עדיף ללכלך את העניבה מלהשאיר בארון את החליפה

וזה עדיין קשה, ומרגישה שאין לאן

מרגישה שאני לא מספיק טובה

ואין שקיעה באופק ואין אפילו שמש

ואני רצה, וכך גם הזמן

התפילה האמיתית והגדולה היא להצליח

אך כשזה מרגיש כמו כישלון

התפילה היא לקחת אותו בקטע מצמיח

השאלות הן למה? ואם ככה, אז מה יהיה?

האם אני אי פעם אשתפר? האם המצב ישתנה?

והקטע שזה קורה בהרבה חזיתות

וקשה להתמודד במקביל עם כמה שרפות

כמובן, גם שרפה אחת היא אחת יותר מדי

ואני עוד רוצה, אני יודעת שלהמשיך כדאי

אך בלי אמונה אין תקווה

ובלי תקווה אין טעם

וכשאין טעם

ואני עוד רוצה

זה כואב,

וזה עוד פעם, שוב ושוב להתאכזב

אבל יש בי איזשהו קול

שקשה את דבריו לשמוע

והוא מנסה להגיד לי

שזה בסדר להיות עצובה ולדמוע

ושהדמעות מלוחות עכשיו

אבל המים עוברים מצבי צבירה

מי שהיום נופל לתהום במפל תלול אכזרי

מחר עוד יעוף גבוה בתוך עננה לבנה

ומתי יגיע זמני להיות שם לשוט בשמיים כחולים

אולי עוד יבוא יום והדברים יהיו קצת אחרים

וזה שזה רק אולי, שורף לי מבפנים

ומביא לי את המילים.

 

האתגר של ממשלת הימין

חנה גולדמינץ

כל כך הרבה דברים הממשלה שתקום כאן צריכה לתקן. ניסיתי לעשות רשימה: אתחול לבתי המשפט, החזרת המשילות, ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון, ביטול השוד הימי באזור קו המצופים, הרס של הבנייה הערבית הבלתי חוקית, הפסקת ההתעללות המשטרתית באוהבי ארץ ישראל, השבת התנ"ך והיהדות לבתי הספר הממלכתיים, והרשימה מתארכת. אבל פתאום נזכרתי בדבר שאולי לא משתלב היטב ברשימה הזו, אבל הוא הדבר הכי אקוטי בשאלה אם אנו מדינת היהודים או מדינת כל אזרחיה.

מהו הדבר שהכי מאפיין את מדינת ישראל כמדינה יהודית? כמובן, חוק השבות. אלא מה? בשם חוק השבות מגיעים לכאן מדי שנה אלפי גויים המתהדרים בסבא יהודי באילן השורשים שלהם.

אלפי הגויים הללו משתלבים בחברה הישראלית, משתלבים במערכת החינוך הממלכתית, וההתבוללות כאן במדינת ישראל אוכלת בכל פה: היום מדברים על אחד עשר אחוזי התבוללות, ובעוד דור השיעור יגדל. קשה למצוא היום כיתה בבית ספר חילוני שכל הילדים בה הם יהודים. הטאבו שהיה בעבר בחברה החילונית על התבוללות נשבר מזמן לקול תרועות אנשי מדינת כל אזרחיה. מה יהיה כאן בעוד כחמישים שנה? כמה מהאנשים שיסתובבו ברחובות ישראל יהיו יהודים באמת?

לא אפתח כאן את הדיון אם הילדים האלו הם זרע ישראל או גויים לכל דבר ועניין, אבל גם לדעת התומכים בגיור הכי מקל שיש, יש כאן בעיה עצומה.

מה לעשות בשמיניות היהודים שכבר כאן? לבעיה הזו נניח כרגע, אבל למען השם, חייבים להפסיק את נהירת הגויים למדינת היהודים, גם אם היא במסווה חוק השבות.

חברי הציונות הדתית, חברי עוצמה יהודית, חברי ש"ס, חברי אגודת ישראל, חברי הליכוד – ממשלת ימין על מלא: עיני עם ישראל לדורותיו מופנות אליכם. תקנו את חוק השבות! אתם יכולים לעשות את זה!

אין דבר כזה יהודי שלא על פי ההלכה! מי שאימו אינה יהודייה אינו יהודי, וחוק השבות לא צריך לחול עליו.