הרב איתן קופמן
למי שלא קרא, פרופסור אסא כשר השתלח בחרדים ובציבור הדתי-לאומי. הוא כינה אותם "מוטציה". לדעתו החרדים הם "מיעוט החי על חשבון זולתו, טפיל כלכלי, משתמט ביטחוני, ללא כבוד למשטר הדמוקרטי ולעקרונותיו", והדתיים הם "צורת חיים פרועה, זדונית, המשליטה את עצמה באלימות על יושביה, בשיטות שאין בהן צדק, חמלה ומוסר, ויש בהן יותר מכל פולחן אלילי של הארץ". החרדים והדתיים הלאומיים הם "מוטציות חולניות, ממאירות, גסות ודוחות". בסיום דבריו הוא כתב שהוא אינו רוצה להימנות עם העם היהודי.
אלו אינם דברים שנכתבו בהתלהמות. הפרופסור ממשיך לעמוד מאחורי כל מילה שהוא כתב. יש הרבה מה לומר על הפוסט הזה, אבל אכתוב כמה נקודות עיקריות:
- מסתבר שההסתה וההשמצה בשמאל הנאור לגיטימיות מלכתחילה. כשאייל ברקוביץ מלכלך על חרדים, אפשר לומר שזה אוצר המילים שהוא מכיר ממגרש הכדורגל. כשפוליטיקאים, כמו יאיר גולן, אביגדור ליברמן וזהבה גלאון, מדברים דיבור משפיל וגס על חרדים ודתיים, אפשר לומר שככה זה בפוליטיקה. אבל כשהכוהן הגדול של השמאל, מר מוסר, גם הוא מדבר ככה, אנחנו מבינים שזו כבר שיטה. שפה מלאת שנאה ובוז לכל מי שחושב או חי אחרת ממני. שפה אנטישמית שאינה רואה בבני הפלוגתא בני אדם אלא טפילים ומחלות.
- מסתבר שהשמאל נגוע בצביעות עצומה. השמאל מדבר גבוהה גבוהה על שכל בני אדם שווים וצריך לכבד כל אדם באשר הוא אדם. הם מספרים לנו שהם גם מאמינים בחופש דת ומצפון. פתאום מתברר שזה רק מן השפה ולחוץ. ככה השמאל מתודרך לדבר, אבל הוא לא מאמין בזה באמת. בבית המדרש של השמאל מי שחושב אחרת ממני הוא לא בן אדם בכלל, הוא מוטציה חולנית.
אבל הצביעות לא נגמרת כאן. בואו נדמיין מה היה קורה לו רב גדול בישראל היה אומר שלהט"בים הם מוטציה ומחלה או שערביי ישראל הם משתמטים כי הם לא משרתים בצבא. הארץ הייתה רועדת. מייד היו מבקשים לפטר אותו מכל משרה ציבורית, ומהדורות החדשות היו נפתחות בזעזוע עמוק על הידרדרות השיח בישראל. היינו שומעים גינויים לדבריו מקצה לקצה. וכמובן, היו דורשים מרבנים אחרים להתנער מדבריו ולומר שהוא אינו מייצג את דרכה של היהדות.
ברור לי שאת אותם דברים הוא חושב גם על ערבים או על בדווים. ברור לי שהוא לא רואה בהם את פאר הציוויליזציה (הם משתמטים מהצבא, הם אינם מקבלים את ערכי הדמוקרטיה הנאורים, ואין בהם הרבה חמלה). אבל עליהם אין לו אומץ לומר את מה שהוא חושב באמת. הוא לא יסכן את הקריירה שלו בלבזות ולהשפיל אחרים אם הוא יודע שהוא יחטוף על זה כהוגן
האם משהו מזה קרה במקרה שלנו? האם סטודנטים מאוניברסיטת תל-אביב יפגינו נגד הרצאותיו? האם אנשי תקשורת ידרשו לשלול ממנו את פרס ישראל? האם פרופסורים עמיתים יצטרכו לגנות את דבריו ולהתנער מהם? לכולנו ברור שלא. במדינת ישראל מותר לדבר דיבור משפיל וגס רק על חרדים ודתיים ולא על שום קבוצה אחרת.
- באופן אישי אסא כשר הוא לא גיבור גדול. ברור לי שאת אותם דברים הוא חושב גם על ערבים או על בדווים. ברור לי שהוא לא רואה בהם את פאר הציוויליזציה (הם משתמטים מהצבא, הם אינם מקבלים את ערכי הדמוקרטיה הנאורים, ואין בהם הרבה חמלה). אבל עליהם אין לו אומץ לומר את מה שהוא חושב באמת. הוא לא יסכן את הקריירה שלו בלבזות ולהשפיל אחרים אם הוא יודע שהוא יחטוף על זה כהוגן.
אסא כשר גם קצת מסכן. הוא יהודי שמנסה לברוח מהעבר היהודי שלו רק כדי להתערות בחברה המערבית הנאורה. הוא עשה הכול כדי שמדינת ישראל תהיה מדינה נאורה בעלת ערכים אוניברסליים, כזו שבאירופה תקבל כבוד. אבל אז הגיעו הבחירות, והתברר שהניסוי נכשל. בניגוד אליו, יהודים רבים דווקא רוצים מדינה יהודית וציונית. כשהוא כותב שעם ישראל כיום הוא לא העם שלו, הוא לא כותב בעבורנו, פשוטי העם, אלא בעבור חבריו המשכילים מאירופה ומהעולם, שידרשו ממנו תשובות על אופייה של מדינת ישראל.
- אבל יש כאן עוד משהו. אסא כשר הוא איש רוח. הוא לא אדם מעשי שהקים חברה או מפעל. מוזר שהוא קורא לחרדים טפילים; הרי הוא עצמו איש רוח שאינו יוצר שום דבר גשמי וחי על חשבון המדינה ומשלם המיסים (רק מקבל משכורת גדולה הרבה יותר משל כל רב). הייתי מצפה מאדם כמוהו שיעריך את עולם התורה, הרואה ערך ברוח ובלימוד חוכמה. לכן נראה לי שמעבר להתנשאות ולגאווה שלו יש כאן גם קנאה חבויה ותסכול עמוק.
מוזר שהוא קורא לחרדים טפילים; הרי הוא עצמו איש רוח שאינו יוצר שום דבר גשמי וחי על חשבון המדינה ומשלם המיסים (רק מקבל משכורת גדולה הרבה יותר משל כל רב). הייתי מצפה מאדם כמוהו שיעריך את עולם התורה, הרואה ערך ברוח ובלימוד חוכמה
לפי נתוני הלמ"ס, כבר הרבה שנים יש ירידה גדולה ומתמדת במספר הסטודנטים הלומדים פילוסופיה באוניברסיטאות בישראל. ממילא השפעתם על החברה הולכת ומתמעטת. מנגד, עולם התורה רק הולך ופורח, ומספר לומדי התורה גדל משנה לשנה. אני בטוח שכשר וחבריו לאקדמיה דמיינו עולם אחר, אבל זה פשוט לא הצליח. הם נכשלו. הערכים הנאורים והאוניברסליים שהם ניסו כל כך להחדיר לחברה הישראלית לא תפסו. התורה כן. לא קל לראות מפעל חיים יורד לטמיון. לא קל לאסא כשר, שהיה חבר במפלגת מרצ, לראות שכבר לא נשארו לה בוחרים.
לסיום, אסא כשר כתב בעבר קוד אתי לאנשי האקדמיה. על קוד זה הוא אמר בעבר: "הקוד האתי שהגשתי לא מרחיק את האנשים מהפוליטיקה, אלא מצורת דיון שהיא גסה, רדודה, אישית, מכפישה". חבל שכותב הקוד האתי הזה נאה דורש ולא נאה מקיים.
ואנחנו, דתיים וחרדים, חייבים להפסיק את הנורמה המתירה לכל אדם לדבר אלינו ועלינו בדיבור שפל. רק אם נמחה ולא נשתוק על כל ביטוי משפיל ומבזה, נוכל להפסיק את תת-תרבות הדיון הזו. מותר לחלוק, אסור לבזות. זה לא מתחיל בתקשורת, זה מתחיל ברחוב ובמשפחה. רק אם נעיר ונמחה על כל ביטוי משמיץ ולא ענייני כלפינו, זה ייפסק.
