רשות הדיבור נח

למי אתם מאמינים?

א"ד

בימים אפלים

לפני כמה שנים

אז, במרתפים חשוכים

עת נאסרו ועונו נערים.

ואמר האיש המכובד מרעננה

עוד בטרם נודע שהחליק על בננה:

חברים! למי אתם מאמינים?

לשרת פנים או לעורך דין של מתנחלים?

ומאז כידוע קרו כמה דברים…

וכעת, לקראת בוא יום בוחרים,

מהדהדת שוב השאלה: למי אתם מאמינים?

אז תאמר זו הגברת, החלפתי אדרת,

אל הבית חזרתי, שוב לא אלך,

ואם לא – נשבעתי, תדבק לשון לחך.

אך אנו יודעים, איננו טיפשים

לא בכמה חודשים

אפשר לשנות ככה את הפנים

אותה הגברת בשינוי אדרת – לה אנו זוכרים,

ואיננו שוכחים בתוך כמה ימים איך בגסות הפרה אמונים

אז למי אתם מאמינים?

וגם אם לא כולם תמימי דעים

עם "עורך הדין של המתנחלים"

עדיף שהוא יהי שר הפנים, כי יהיה על הפנים

אם שוב אותה שרה עם האויבים תהיה בפנים

אז למי אנחנו מאמינים,

ומי היא שהפירה אמונים?

 

 

 

שכחנו את העיקר

אליאיר בן סימון

כל היום אנחנו שומעים על ויכוחים בין ימין לשמאל ועל כמה חשוב שתהיה ממשלת ימין (או שמאל) וכמה השמאל (או הימין) מזיק ופוגע. מדברים על ההשתקה של ערוצי התקשורת השמאלנים וכמה חשוב שיהיו ערוצים ימניים כמו ערוץ 7 או 14. לענ״ד שכחנו קצת את העיקר.

בואו נחזור ליסודות: תפקידנו בעולמנו הוא לחשוף את העצמיות שלנו שכל אחד יגלה ויחיה את החיים הפנימיים שלו. ועל עניין זה נסבה המלחמה שלנו עם הרע, הרע הוא החיצוניות שלנו, הרצונות החיצוניים שלנו שגורמים לנו להתעלם ולכסות את עצמנו. זה כולל תאוות רעות, רגשות שליליים ודעות של שקר. וגם במלחמה הכללית אנחנו רוצים לגלות את הפנים ואת העצמיות שמסתתרת בעולם, ויש לעולם כוחות חיצוניים שרוצים לכסות על זה, למשל אנטישמיים, אנשים שעושים רע ומפיצים דעות שקר.

אחד הדברים הכי חיצוניים שגורמים לנו לשכוח בצורה נוראה את עצמנו הם ערוצי התקשורת. הרי מה הם עושים? מספקים לנו חדשות, כלומר כל הזמן מביאים לנו דברים חדשים מעניינים שמושכים אותנו להסתכל עליהם ובעצם מסיחים את דעתנו ממה שיש לפנינו. ממלאים לנו את הראש בדברים שאין לנו שום עניין בהם. במקום שנשים לב לדברים שחשובים לנו, לדברים שבאמת נוגעים לנו, נחשוב איך להתקדם ולתקן את עצמנו, אנחנו עוסקים בוועידת חדשות או מה הוא חושב על הבחירות ועל מדינה פלשתינית כן או לא ואם היה אירוע פלילי שם וכדומה. סתם דברים שלוקחים לנו את תשומת הלב. לוקחים לנו את החיים.

ואין איש שם על לב, מדברים על ימין ושמאל, ושכחנו את העיקר, שכחנו בשביל מה אנחנו כאן.

 

מתי יבוא הרועה?

יובל חיה

בין ימים טרופים ואבודים עלתה לי מחשבה מדאיגה

המחשבה אינה מרפה, היא מתחזקת במיוחד כשהנה הם שוב מתחילים

הנה הם עומדים על במות ונואמים

שולפים קלפים בודדים.

ושוב אני טומנת ראשי בין ידיי, ספק ייאוש, ספק תקווה

כי אנחנו באמת מפוזרים,

עדרים מבולבלים, אומללים

הרועה איננו, ואנו מרגישים נטושים

ושוב שואלים בפיות חסומים

מתי ישובו אלינו רועינו הנאמנים?

מתי יחבקונו? מתי ישמעונו? מתי ינחמונו?

אבדנו, התלכלכנו, התרחקנו

מתי יעמוד בראש המחנה מנהיג נאמן

רועה אמיתי שידע שהוא רק שליח

רועה שידע לרפא הלבבות השבורים ולנגן ניגוני הכוספים

שיזכיר לנו שאנו באמת טובים

שיזכיר לנו שאנו עוד רוצים!

ובינתיים שומעת חדשות עצובות, כי לא מצליחים להחזיק פה במושכות

והילדים גדלים, והמבוגרים קמלים

והעם נושא סבלו ומשווע לרחמים

לכן בשעה זו של ירח חס,

אני נושאת עייני וממלמלת תפילה.

תפילה לאבי כל העולמות והמחשבות והדעות

שישיב אלינו את אורנו את כוחנו

ואני עוד מאמינה שגם ירח זה יתמלא בחזרה

ואולי אני מדי תמימה

אבל אותי לימדו שבסוף כל חשכה תמיד מגיע אור הזריחה.

 

יש גם צד אחר

תגובה על הכתבה מהשבוע שעבר שעסקה בטיפולי המרה

שלום

בגיליון הקודם הצגתם מחקר של ד"ר דונלד פול סולינס שטוען שטיפולי המרה בעצם מפחיתים אובדנות. שכחתם לציין שיש עוד כמה מחקרים בנושא מלבד המחקר שהתבסס עליו סולינס, והמסקנות ברובן המוחלט הן שטיפולי המרה כן מעלים את אובדנות.

נוסף על כך ציינתם שם את הצעת החוק של יעל גרמן וטענתם שעומדת מאחוריה אג'נדה ליברלית. לא שאני טוען שזה לא נכון, אבל נראה שאף שכתבתם את הפרט הזה, היה קל יותר להתעלם מהעובדה שסולינס הוא כומר נוצרי קתולי, ואת המחקרים שלו מממנת האוניברסיטה הקתולית. נראה לכם שמאחורי המחקר שלו לא הייתה אג'נדה?

בכלל, אני קורא את העלון שלכם בכל שבת כמעט, ובחודשים האחרונים נראה שאין עלון שאין בו לפחות התייחסות אחת נגד הקהילה הלהט"בית.

נכון, הארגונים הלהט"בים לא תמיד צודקים, לפעמים הם לא עוזרים, הם לא תמיד מייצגים את כולנו, לפעמים הם אומרים או עושים דברים שחלק מהאנשים בקהילה לא עומדים מאחוריהם, וגם אני ממש לא מנסה לייצג את הקהילה. אני פשוט רוצה לחיות.

 

שביל בעולם

שלומית כץ

תודה שנתת לי שביל בעולם

לצעוד בו בדרך משלי

כשהייתי תלמיד רחוק ממושלם

ושברתי את כל הכלים.

 

תודה שמצאת בי איזה ניצוץ

שהספיק בכל פעם ליום אחד

והשארת תמיד את הדלת פתוחה

הלכת איתי יד ביד.

 

אתה יודע, אדם יכול להפריח

איזו שממה במדבר

ולהחיות נשמה שאמרו לה הרבה

לא יצא ממך שום דבר.

 

אדם יכול לעזור ללב

שעם הזמן התרוקן

לתת חיוך, למלא באהבה

לתקן, לתקן, לתקן.

 

תודה שנתת לי שביל בעולם

לצעוד בו בדרך משלי

כשהייתי זה ששונה מכולם

ריפאת אותי במילים.

 

ובעצם כולנו צריכים רק מישהו

שייתן לנו מקום.

תראה בזכותך איפה הייתי

ואיפה אני

היום.

 

בדקו את הפרסומות!

דוד ישראל

למערכת עיתון עולם קטן, שלום וברכה! ברצוני להסב את תשומת ליבכם לנושא מאוד חשוב בימינו. נושאי הפרסומות והעלאת התוכן לעיתון, מה עולה ומה לא, בטח עובר בדיקה קפדנית מאוד, מה מתאים ומה לא שייך, הן בתוכן והן בתמונות.

למשל, מה שנראה כנושא ברור הוא פרסומות של טיולים בחו"ל, נראה שהעיתון לא מפרסם טיולים כאלו, מתוך חשיבה של אחריות על ארץ ישראל כדגל ואידאולוגיה, אף שאתם מפסידים סכומי כסף מפרסומות כעין אלו.

לדעתי זה היה בעיתון של סוכות, פרסומת של בנק לאומי, פרסומת גדולה, לא מכובדת בכלל, של איש ואישה. לי הפרסומת הזו צרמה, אם שייך בעיתון ברמה כמו שלכם לפרסם תמונה שלא מתאימה לגדרי הצניעות.

נכון, נושא הצניעות והקווים האדומים אינו ברור כל כך בדור שלנו, אבל לדעתי עיתון כמו שלכם המייצג ברוב את הצד האמוני, לא שייך שיפרסם תמונות כאלו מתחת ידו, ואני בטוח שבשכר מצווה לא מפסידים, והקב"ה ישלם לכם ממקום אחר.

נוסף על כך הייתה שם עוד פרסומת של עיריית ירושלים על אירועים של זמרים, וגם שם הפרסומת לא הייתה מכובדת.

אני בטוח שאתם הולכים בין הטיפות, מה כן ומה לא, ומתייעצים עם אנשי תורה מה כן אפשר לפרסם, ובכל זאת אני רוצה להאיר שהפעם לדעתי זה לא היה מתאים.

 

תגובת מערכת עולם קטן: אנו עושים מאמץ לבדוק את הפרסומות, אך לפעמים בשל טעויות אנוש נופלות טעיות. אנו מודים לקוראים על הפניית תשומת הלב