"נח צדיק תמים היה בדורותיו", ופירשו חז"ל: "יש הדורשים לגנאי ויש הדורשים לשבח". לפי הפירוש הראשון, בדורותיו הירודים היה צדיק, אבל אילו חי ליד אברהם אבינו, לא היה נחשב צדיק. בפירוש אחר אומרים חז"ל: אם בדורותיו החזיק מעמד, קל וחומר שהיה צדיק עליון אילו היה בחברה טובה.
ורק השפתי חכמים, בתובנה מעולה, מבין שלפי שני הפירושים נדרש נח לגנאי. מצד אחד אומרים לו: רק בדורותיך אתה נחשב צדיק, ומהצד האחר אומרים לו: יש לך פוטנציאל אדיר, חבל שלא זכה להתממש. יש הדורשים אותו לגנאי, ויש הדורשים אותו, ובכן, לגנאי.
אם כן, מה רוצה התורה לומר לנו? התורה, שאינה מדברת ולו מילת לשון הרע, התורה, ש"מעקמת שמונה אותיות" ואינה כותבת 'מן הבהמה הטמאה' כי אם "מן הבהמה אשר איננה טהורה", התורה הזו תגנה את נח?
ככל הנראה חשוב לתורה ללמד את החשוב שבשיעוריה: לדור, לסביבה שאנחנו חיים בה, יש השפעה מכרעת עלינו. אפשר להיות צדיק תמים, אבל להשפעת הסביבה יש כוח של מבול סוחף.
ובכן, מה עושים?
ראשית מבינים שהקב"ה מודד אותנו ביחס לדור שאנחנו חיים בו. להיות צנועה היום זה להיות צדיקה בדורותיי, לשמור על ערכי משפחה זה להיות צדיקה בדורותיי, להתפלל ברכות השחר חטופות אחרי שהערנו את הילדים ולפני היציאה לעבודה זה להיות צדיקה בדורותיי. להתקין סינון זה להיות צדיקה בדורותיי.
ובזה לא די.
התורה דורשת מנח את הדבר שהכי לא נוח לו. היא אומרת לו: אם לסביבה יש השפעה מכרעת, תהיה אתה סביבה. אם 'הרשת – שפתינו', תהיה משפיען רשת. תשפיע טוב בעולם מזוהם לא רק כדי לשמור על סביבה נקייה אלא בעיקר כדי לשמור על עצמך נקי, מפני שמי שאינו משפיע על דורותיו יושפע מדורותיו.
וכמה קשה לצנועים. וכמה קשה לאנשי תיבה לצאת מן התיבה ולהשפיע. וכמה קל להביט בצוהר, הלא הוא המסך, ולחכות שייכנס דרכו אור, כמו חלון. וכמה קשה להחליט שאני הצוהר, אני האבן הטובה, ואיני מחכה שיעבור דרכי אור, אלא אהיה זו שהיא עצמה מפיצה אור חדש לעולם. אהיה אבן טובה, אבן דרך בדורותיי.
בעולם של פעם אולי היה אפשר שלא להשפיע ולא להיות מושפעים, אבל מרגע שחדר המסך לתיבה שלנו אי אפשר להישאר באזור הנוחות שלנו.
צאו להצביע בעד העולם כדי שלא יצביע העולם בעבורכם. זה קשה, זה לא נוח, נראה מיותר כל כך לעשות את זה בפעם החמישית, אבל מי שלא מצביע מושפע, ומי שמצביע משפיע.
