דווקא אז
שלומית כץ
דווקא כשהלב שבור
כשנדמה שהאורות כבו
כשכל הציפיות נכזבו
אני הכי קרובה לשמיים.
דווקא כשקצת מבולגן
כשנראה שלא מובן
כשצריך לפתוח דף לבן
אני בונה בתוכי בית.
דווקא כשיש שאלות
כשהאור מחכה להתגלות
כשהדרכים טיפה לא סלולות
אני בוחרת לגדול בינתיים.
דווקא כשהלב שבור
כשהעניינים לרגע הסתובבו
כששוב העיניים נרטבו
אני
לא
עוזבת ידיים.
באשר הנער שם
יהושע אודרברג
בַּחֲזוֹנִי אֲנִי רוֹאֶה
דַּוְקָא אֶת הַמּוֹרֶה
לוֹקֵחַ כַּדּוּר
לֹא אֲמִתִּי
רַק בְּצִיּוּר
כַּדּוּר שֶׁל הֲכָלָה
כָּזֶה שֶׁמֵּבִיא רֹגַע
מוּל כָּל הַפְרָעָה.
לֹא קֶשֶׁב
לֹא רִכּוּז
יִהְיוּ סִבָּה לְאַהֲבָה
שֶׁתָּבוֹא אֶצְלוֹ בְּצַו וְזֵרוּז.
הַכַּדּוּר הַנִּשְׁכָּח
יִהְיֶה נִסְלָח
כִּי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ
בֵּן הוּא
בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם
תַּגִּיעַ אַהֲבָה
לַחֶלְקִי וְלַמֻּשְׁלָם.
יֵשׁ לְךָ מָקוֹם בִּלְבָבִי
וְאִם חָסֵר לְךָ מִשֶּׁלְּךָ
וְקָשֶׁה לְךָ לָקוּם
לָצֵאת מֵחַדְרְךָ
מֻזְמָן אַתָּה לְהִתְמַלֵּא אֶצְלִי
לְקַבֵּל שׁוּב מְקוֹמְךָ בַּיְּקוּם.
עניי עירך קודמים
שירה כנען
אני גרה בשכונה מדהימה שבה שלוש תנועות נוער גדולות, וכבר שנים שהן יוצאות 'לשמח' בשמחת תורה במקומות שצריך להרים בהם את האווירה והשמחה בחג. ולמה 'לשמח' במירכאות? כי אני חושבת שצריך לעשות חשבון נפש.
הלכנו לאיבוד. יש לנו נוער מדהים שרוצה לקדם וב"ה נמצא בעשייה של טוב, אבל מרוב רצון להיטיב אנחנו לפעמים שוכחים איפה באמת צריך אותנו ומה זה הטוב האמיתי. בואו נחשוב רגע איפה צריך אותנו באמת ולא איפה יהיה לנו קל לשמח, חג חווייתי או אווירה עם חברים.
אם השארתם בשכונה או בעיר את בתי הכנסת ריקים מנוער והלכתם לשמח במקום אחר, יצא שכרכם בהפסדכם. הלכתם לשמח במקום אחד והשארתם מקום אחר שצריך שישמחו בו? יש כאן בעיה.
צריך לעשות חושבים. יש משפט שאומר "עניי עירך קודמים". אני חושבת שצריך להעמיק בו. צריך לזכור שאיפה שהכי קרוב והכי קשה לשמח ולהוסיף אור, שם הכי צריך אותנו.
תפילת הבוחר בבחירות תשפ"ג
יעל לוין
נכנס למספר הקלפי שאליה זומן
פסע והלך בתורו אחורי הפרגוד
ניצב שם לבדו ונטל פתקא טבא
ובחר במפלגה שבחר.
עמד, נשא כפיו השמיימה והתחנן:
אנא בורא עולם, הבחירות השתא לכנסת העשרים וחמש
הן מערכת הבחירות החמישית מני ניסן תשע"ט
ונראה בעיניי לומר שהן כנגד חמש בנות צלפחד.
אנא בזכות נשים חכמניות, צדקניות ודרשניות אלו
עשה שהבחירות הבאות יהיו במועדן
בחלוף ארבע שנים תמימות,
כדי שעם ישראל לא יצטרך
להרבות בשיחות בטלות על המפלגות
ולהשחית את זמנו בתעמולת בחירות
ובהשמטת ההודעות הרבות מהמפלגות השונות.
ועל מנת שתינוקות של בית רבן ותלמידי ישראל
לא יתבטלו ביום הבחירות מלימודיהם –
שמוסדות הלימודים הופכים הם לקלפיות דחד יומא,
ועל מנת שלומדי התורה לא יתבטלו
מהגייתם בה בלכתם לבחור.
ועוד שלא יאבדו לריק ימי עבודה למשק הישראלי
ושלא יבזבז עם ישראל (ובמיוחד בני ביתי) את ממונו אותו היום
ברכישות אונליין או בקניות בקניונים.
אמן כן יהי רצון.
כוונות בתפילה
רחל
הרגשתי השנה כמה שהתוספות של עשרת ימי תשובה בתפילת עמידה הן לא רק תוספות, הן גם ובעיקר אמירות וביטויי רצון של מה, מי ואיך שאנחנו רוצים להיות בשנה הקרובה. הן גם סוג של קווים קטנים כאלו המכוונים אותנו איך לנהל את חיינו. לדוגמה: "זוכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים למענך א-לוהים חיים". אנחנו מתפללים לה' שיכתוב אותנו בספר החיים, לא בשבילנו אלא בשבילו. שנוכל להמשיך ולעשות את רצונו ומצוותיו בלבב שלם. עלינו לעצור ולשאול את עצמנו מדי פעם: האם זה מה שהקב"ה רוצה ממני? ככה אני מחזקת את מה שהתפללתי וביקשתי להיכתב בספר החיים בשביל לשמח את ה', או חלילה להפך?
דוגמה נוספת: "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך", עליי תמיד להשתדל להיטיב עם הזולת כמה שיותר. אם אני מתפללת שהחיים של אחים שלי יהיו טובים, עליי לשים לב אם אני עושה דברים בשבילם הגורמים לחייהם באמת להיות טובים יותר. אני לא יכולה להתפלל שכל עם ישראל ייכתבו בספר חיים טובים ולאחר מכן למרר למישהו את החיים ח"ו, אני הרי סותרת את עצמי. עליי לשים לב למעשים שלי ולראות אם הם עוזרים למי שסביבי לחיות טוב יותר.
ברגע שאני עושה ההפך ממה שאמרתי (גם בנוגע לעשיית רצון ה' וגם בנוגע ללהיטיב עם הזולת) אני בעצם סותרת את עצמי, פוגעת במילים שלי ובעצם גם מפחיתה את ערך המילים שלי. אם אני רוצה שלמילותיי יהיה ערך כמה שיותר גבוה, עליי לשים לב מה אני אומרת ואם אני גם עושה או חלילה לא. ככל שיש יותר פעמים שאמרתי והאמירות נותרו חסרות משמעות, ערך המילים שלי יפחת יותר, ולעומת זאת אם אני גם מקיימת את הדברים שאמרתי, ערך המילים שלי נשאר גבוה.
מוצאי יום הכיפורים
אלקיים חמיאל
ועוד שנה בפתח
ושנית עין הא-לוהים תחפש
תדרוש
מי זה אשר נקי יתהלך
היש אשר דרכיו ידקדק
ותחינתו לפניי אשר קיבלתי
האם את חלקו יעשה
האם יזכרני למחרת יום דינו
את אשר בבכי צעק בשוועו
הישמור גם לעשותו
האם יקרא לי לשכון בליבו
האומנם הסיר סיגיו
אשר נשבע לי כי סר מהם לעד
או שמא שב לסורו
ישכח מאמרו ולא ישמור דרכו
ולא ישתמר מעוונו
אשר כבר טמון פח לו
האם הנה באה העת
שלה חיכיתי זה כמה שנים
זאת הפעם
באמת ישוב ובתמים
ולבסוף יצליח מאמצו
וישוש בהיבדלו מחטאו
ויראה כי ידיי פתוחות
כבר שנים מחכות תלויות
ואתן לו כל אשר שאל
ואוסיף עליו ברכתי גם
ואשכון לבסוף סביבותיו
ואהיה בליבו כל ימיו
ורוח קודשי אתן עליו
ולנצח נשתעשע יחדיו
הינשאו פתחי עולם
דוד וורמן
עד מתי תמשיך להתכחש למציאות? אתה אינטליגנט, בעל שאיפות כוחות ורצונות. אני מכיר אותך כאדם שחותר לטוב, לשלמות, לא פראייר של אף אחד, מערער על כל הנחת יסוד אפשרית, בוחן כל דבר לעמקו, בוגר.
אז איך זה הגיוני שיש סוגיה אחת שבה אתה מתנהג הפוך? לאן נעלמה כל החוכמה שלך? למה אתה לא אמיץ כמו שאני רגיל לראות אותך? למה אתה מחזיק בכיס דבר שהורס אותך? תפסיק לדקלם על כל התועלת שזה נותן לך, אתה יודע שכל זה מתגמד לעומת הנזק שנגרם לך מזה. לא אני אומר את כל זה, מי שייצר את הדבר הזה אומר שוב ושוב מה המטרה שלו, תקשיב לו! הפכת למסומם; איבדת את עולם השכל והרגש שלך, אתה בונה 'פייק תקשורת', תחליף לתקשורת אמיתית ואיכותית, אתה משחית את הנפש שלך, את התמימות שלך, והכי גרוע: אתה מכבה את השאיפות ואת הרצונות שלך. אתה לא שם לב? אתה נשלט ולא שולט, לא הוא הכלי אלא אתה הכלי שלו!
אבל תדע לך, עולם יקר שלי, שלא אפסיק להאמין בך. אני יודע שלא רק שתחזור לעצמך אלא תהיה הרבה יותר גדול מזה. אני מאמין באמונה שלמה שיש לך הכוח לעמוד מול כל זה, מול כל מי שרוצים למחוק אותך ולגרור אותך למקום שלא טוב לך. אתה קיבלת את הניסיון הזה ואיתו את הכוחות להתמודד איתו.
זה לא יהיה פשוט, זה אומנם צעד של רגע, אבל כדי להגיע אליו ייתכן שתצטרך לעבור דרך ארוכה. תצטרך ללמוד את הנושא לעומק ולהקשיב למומחים בתחום. תצטרך להרבה הקשבה עצמית ושקיפות מול עצמך, להרבה אומץ וגבורה, להרבה חוסן נפשי וכוחות שלא להתייאש, אבל ברור לי שבסוף תגיע לשם. אוהב ומעריך.
