המפכ"ל רב-ניצב קובי שבתאי נכנס לחדר הישיבות לפגישה עם אנשי תקשורת דתית וחרדית, מוקף באנשי מערך הדוברות של המשטרה. כבר התרגלנו שכל בכיר מוקף חומה בצורה של דוברים, ועדיין תמוה בעיניי מדוע המפכ"ל, אדם שחולש על ארגון חשוב כל כך במדינת ישראל, לוחם ומפקד מג"ב בתפקידו הקודם, צריך כל כך הרבה דוברים ויועצי תקשורת כדי לוודא שלא יחטא בלשונו חלילה. האם הדבר משדר לציבור שיש על מי לסמוך?
סליחה על התיאור הנשי משהו, אבל כן, יש לו עיניים טובות למפכ"ל. בטוחתני שהוא מבקש לעשות עבודתו כראוי ולהביא תוצאות טובות לעם היושב בציון, אלא שהוא נכנס לתפקיד במצב שבו כמעט בלתי אפשרי לעשות זאת. המשטרה ספגה נזקים תדמיתיים קשים בשנים האחרונות, ורבים מהם בצדק, שכן חלק מבכיריה המיטו עליה קלון וגרמו לחוסר אמון של הציבור בארגון.
גם חוסר היציבות השלטונית אינו מסייע לעשות את התפקיד כראוי, ומדבריו של המפכ"ל היה אפשר להבין זאת. שבתאי ער למגבלות הרבות שהארגון והעומד בראשו סובלים מהן ונראה כי הוא מקבל אותן כמעט בהכנעה ומשתדל לפעול על פיהן ככל יכולתו. לזכותו ייאמר שלא כמו קודמו בתפקיד, המפכ"ל אלשייך, הוא אינו אוהב את אור הזרקורים ואינו מחפש פרסום או במה. ועם זאת גם שינוי גדול או מהפכות בארגון הוא אינו מתיימר לעשות. למראה הפרסומים האחרונים בנוגע לסיכול המינוי למפכ"ל של תא"ל גל הירש ברור כי צמרת המשטרה אינה מקדמת בברכה שינויי עומק ובחינה אמיתית של שינוי מדיניות הארגון. מפכ"ל שרוצה להישאר בתפקידו חייב להישמר מלזעזע את הספינה ואת בעלי התפקידים בה.
לנוכח כל האמור ניכר כי שבתאי חש שהוא פועל בתנאים מאוד לא מספקים, ועם זאת הוא יודע את מקומו. זו אולי הבעיה העיקרית והכואבת מאוד במערכות הציבור של מדינת ישראל כיום: המערכות מכוונות לשימור כוחן ולהעצמתו. זו מטרת העל שלהן. כל מי שמאיים להחליש את כוחן או להפחית מסמכויותיהן, לחשוף חלילה את החוליים כדי לתקנם, ימצא את עצמו בחוץ. זה כך בצבא, בפרקליטות, בבית המשפט העליון וגם במשטרה.
אדם בעל חזון, מדיניות מוצקה, אומץ לשנות ויכולת ללכת נגד הזרם לא יוכל לחיות בשלום עם המערכת שבראשה הוא עומד, וכך אנו מקבלים ארגונים מנומנמים שכל שאיפתם היא שקט ושלווה.
המפכ"ל דיבר על עבודת המשטרה במהלך תקופת החגים ובשנה האחרונה. לא נוכל להביא את הדברים בשלמותם, אך חלקים מהם, המעידים בעיניי על הלך הרוח, נביא בטור זה. חשוב לציין כי המפגש נערך מייד לאחר יום הכיפורים ולפני הפיגועים הרצחניים במחסום שועפאט ובשבי שומרון והסלמת המצב הביטחוני בירושלים.
"זו תוצאה של המצב המתוח בירושלים. אם מישהו חושב שמחר בבוקר ייפסקו הפרות הסדר בירושלים, במיוחד בתקופה כזו של חיכוך, הוא לא מבין את המצב הביטחוני. אנחנו משתדלים שהעימות והחיכוך יהיו בתוך הכפרים ולא בירושלים"
"חסרים לי 5,000 שוטרים"
"אנחנו נמצאים באחת התקופות הביטחוניות הכי קשות, בעיקר ביו"ש. ליבוי והסתה מכיוון רצועת עזה מצד חמאס והג'יהאד האיסלמי, בעיקר כנגד עליית יהודים להר הבית. יש הרבה מאוד התראות וחיכוך בין גורמים עוינים וכוחות הביטחון ביו"ש. היום זה לא כמו בעבר, שהיה אפשר לסגור על מבנה ולפרוץ פנימה. היום יש עשרות חמושים בפריפריה שעולים לכיוון הכוחות. המצב מאוד רגיש. ירושלים בראש מעיינינו מבחינת הפניית הכוחות", אמר המפכ"ל.
מדברי המפכ"ל עולה כי כוחות הטרור הערבי גדולים, חזקים ומאומנים מבעבר. הוא תיאר את המצב כנתון ולא ציין מה הוא כמפכ"ל מתכנן לעשות בנוגע לבעיות האקוטיות הללו, איך הוא פועל מול הדרג המדיני, אם בכלל. בהמשך שאלה מרים ברדוגו מאתר סרוגים בנוגע לרחוב בהר הזיתים שנזרקות בו אבנים ונעשים בו פיגועים לאורך זמן רב: "מתי תציבו שם עמדת שיטור קבועה?"
"כרגע היכולת שלנו להציב שוטרים בעוד מקומות סטטיים שואפת לכלום כי לא קיבלנו עוד שוטרים", טען המפכ"ל. "לא קיבלתי שוטר אחד תוספת בעבור משטרת ישראל לא בעבור ירושלים ולא בעבור שום עיר אחרת במדינת ישראל. קיבלנו תגבור למגזר הערבי. אל מול כלל משימות המשטרה חסרים לי 5,000 שוטרים. כיום אנחנו עובדים על בסיס כוחות ניידים. יש אירוע, יש צפי, שולחים לשם כוחות".
ברדוגו מוסיפה ושואלת: "במזרח ירושלים משתוללת אינתיפאדה שקטה. למה אתם לא דורשים מהממשלה לעשות משהו?"
"זו תוצאה של המצב המתוח בירושלים", אומר המפכ"ל ומוסיף אמירה שלא היינו מצפים לשמוע מהעומד בראש המשטרה במדינת ישראל, כאילו מדובר בגזרת גורל: "אם מישהו חושב שמחר בבוקר ייפסקו הפרות הסדר בירושלים, במיוחד בתקופה כזו של חיכוך, הוא לא מבין את המצב הביטחוני. אנחנו משתדלים שהעימות והחיכוך יהיו בתוך הכפרים ולא בירושלים".
חגי הוברמן, עורך שבועון מצב הרוח, שאל את המפכ"ל בנוגע לתקיעת השופר של יהודה גליק ושל חבר הכנסת שמחה רוטמן מתחת לשער הרחמים: "המשטרה עצרה את התוקעים, שאחד מהם היה יהודה גליק. בית המשפט קבע באופן חד-משמעי שאין כאן שום עבירה והדבר חוקי לחלוטין, ולמחרת שוב אותה תקיעה הופסקה על ידי שוטר. למה המשטרה עוצרת אחרי שבית המשפט קובע שזה חוקי?"
השאלה מקפיצה את שבתאי: "לבוא לתקוע בשופר בתוך בית עלמין מוסלמי זו פרובוקציה לשמה", הוא אומר. "זה ידליק לנו את כל ירושלים ויפתח לי את שומר חומות הבא. עם כל הכבוד, אלפי יהודים עולים להר הבית. מעולם לא היו כאלה מספרים! אבל מצד שני אתה לא צריך לבוא ולהתריס ולבוא ולתקוע בשופר בתוך בית עלמין מוסלמי. מבחינת המוסלמים זה לחלל את המקום!
"תחשוב שלך היו עושים דברים הפוכים! למה אנחנו צריכים את זה? בוא תגיד לי איזו קדושה יש פה בלתקוע בשופר בתוך בית עלמין מוסלמי?" הוברמן מנסה לומר שזה אינו בית עלמין מוסלמי וכי התקיעה הייתה בשביל שליד בית העלמין, אבל המפכ"ל בשלו: "יש סיור שערים, מתפללים ותוקעים בשופר. לבוא לעמוד על מצבות של מוסלמים ולתקוע בשופר זו התרסה".
מנדי רייזל מרדיו קול ברמה שואל את המפכ"ל אם הוא סבור שבית המשפט טעה כששחרר את התוקע וקבע שהדבר חוקי. "אני לא מטיל דופי בהחלטת בית המשפט, אבל בית המשפט אמר ששלום הציבור קודם לכול", עונה שבתאי.
אם כן, המדיניות של מדינת ישראל היא לקבל את התוקפנות הרצחנית של הערבים כאילו הייתה גזרת גורל, לכבות שרפות ולקוות לטוב. המפכ"ל מנסה למנוע התלקחויות ויודע שאכיפת יתר כלפי יהודים נתפסת סבירה והגיונית בצמרת המדינית. התפיסה שלו משקפת את זו של הממשלה ומבקשת שלא להרגיז את המוסלמים, שאולי הם במובן מסוים הריבון האמיתי כעת בעירנו הקדושה.
"מה הלקחים שהופקו משומר החומות?" שואל הוברמן. "שומר החומות היה כשל מודיעיני. לא ידענו שזה הולך לבוא", מודה המפכ"ל. "הכוחות שהיו למשטרה באותו זמן לא הספיקו. היום הקשר שלנו עם השב"כ אחר לגמרי, ושני הארגונים מקדישים יותר כוחות וזמן לשמירת הסדר הציבורי. יש הרבה יותר כוחות מג"ב בשטח, כוחות שבנינו בעקבות שומר החומות, כוחות אורגניים יותר, מאורגנים ומאומנים בכל מחוז. אין מצב שהכוחות הללו יוצאים מהשטח שאליו הם משויכים. תוספת לוחמים של כמה מאות למג"ב מחזקת את יכולת העמידה של הכוחות מול ארועי הפרות סדר.
"הוספנו גם אמצעים ברמה גבוהה שיכולים להכריע אירועים בנושא הפרות סדר. השטח נפיץ, אבל הצד השני חושב פעמיים כי יש לו מה להפסיד". שבתאי שוב מוכיח את התפיסה הרואה במצב הנפיץ גזרת גורל. אין רצון או אמון ביכולת של מדינת ישראל לעקור מהשורש את המצב הנפיץ ולחסל את כמויות הנשק במגזר. פסגת השאיפות היא שקט יחסי.
"גיוס בני מיעוטים לשרות המשטרה: אגף סיכול פשיעה נבנה ויש לו תכלית: גיוס ערבים למשטרה. הכנה של אנשים שצריך להעמיד בסטנדרטים של המשטרה, כולל לימוד עברית. אנחנו עובדים הרבה עם בני נוער במגזר הבדווי והערבי". זה נשמע נפלא: לגייס ערבים לשמירה על החוק. אלא שאיך מטפלים בהזדהות אותם שוטרים עם המגזר שלהם? האם אפשר לסמוך על שהצטרפות שוטרים מהמגזר לשורות המשטרה לא תשפיע גם על היחס לאזרחי המדינה היהודים ועל הטיפול בבעיות רגישות ונפיצות הנוגעות לסכסוכים דתיים? על השאלות האלה המשטרה עדיין אינה מספקת תשובות, והיא ממשיכה לראות בערבים כוח אדם שווה
"המדד להצלחה הוא הגשת כתבי אישום"
"בתחום הפלילי: תקיפה של ארגוני הפשיעה במגזר הערבי. המדד להצלחה הוא הגשת כתבי אישום, ועלינו בזה מאוד. יש גם החמרה מבחינה משפטית, ולא מקילים ראש בנושא. תקפנו ייצור של כלי נשק ומחרטות בחברון ובשכם, הפעלנו סוכנים בקרב משפחות הפשע וסוכני האמל"ח, ויעדים רבים הופללו. הגענו לעשרות רבות של סיכולי חיסול. אנו מבצעים פעילות אינטנסיבית במגזר. אני לא יודע אם מצליחים יותר או פחות, אנחנו עושים את המיטב באמצעים שעומדים לרשותנו".
הסקירה של התחום הפלילי אינה נפרדת מסיקור התחום הביטחוני: עיקר העיסוק והמשאבים מופנים אל המגזר הערבי, שאינו מקבל את הריבונות של מדינת ישראל ולא את החוק הישראלי, וגם כאן נראה כי המשטרה נאלצת לרוקן את הכינרת בכפית. הפשע במגזר הולך וגואה, ולא שמעתי בסקירה של המפכ"ל מדיניות או אסטרטגיה למיגורו. חוסר המשילות של המדינה במגזר הערבי נתפס כמעט כאילו היה חוק טבע.
כך לדוגמה סיפר המפכ"ל על מערך מיפוי של ניבוי סכסוכים בגזרות השונות. "אם שני ילדים רבו בבית ספר כי המשפחות מסוכסכות, בלילה אנחנו יודעים שצפוי סכסוך אלים". משטרת ישראל מפעילה כוחות עצומים ומשקיעה כספים וכוח אדם בניבוי הסכסוכים האלימים בין החמולות במגזר הערבי ומשלימה עם העובדה כי מה ששולט בתוך המגזר הערבי בגבולות מדינת ישראל איננו החוק הישראלי אלא שלטון החמולות.
"גיוס בני מיעוטים לשרות המשטרה: אגף סיכול פשיעה נבנה ויש לו תכלית: גיוס ערבים למשטרה. הכנה של אנשים שצריך להעמיד בסטנדרטים של המשטרה, כולל לימוד עברית. אנחנו עובדים הרבה עם בני נוער במגזר הבדווי והערבי". זה נשמע נפלא: לגייס ערבים לשמירה על החוק. אלא שאיך מטפלים בהזדהות אותם שוטרים עם המגזר שלהם? האם אפשר לסמוך על שהצטרפות שוטרים מהמגזר לשורות המשטרה לא תשפיע גם על היחס לאזרחי המדינה היהודים ועל הטיפול בבעיות רגישות ונפיצות הנוגעות לסכסוכים דתיים? על השאלות האלה המשטרה עדיין אינה מספקת תשובות, והיא ממשיכה להתעלם מהסכסוך הדתי והלאומי שמתפרץ שוב ושוב במלוא עוזו.
האמת חייבת להיאמר. מכל הנאמר בפגישה הזאת עולה תמונה זהה לתחושה הכוללת: משטרת ישראל עסוקה בטיפול במגזר הערבי בנתח ניכר מאוד מזמנה ובאופן לא פרופורציונלי לשיעור המגזר באוכלוסייה הכללית. כפי הנראה ממשלת ישראל וכוחות הביטחון פועלים על פי הכללים שקובע המגזר: סכסוכי חמולות, פשיעה גואה, מצב ביטחוני נפיץ, כמויות נשק וכל דאלים גבר.
לאחרונה פורסמה ברשתות שיחה של סגן השר יואב סגלוביץ' עם תושבי עומר, שבה אומר סגלוביץ': "לא יהיו עוד שוטרים בעומר. את השוטרים צריך במקומות יותר חשובים, ברהט ובכסיפה. שם אנשים מתים". זה מתחבר גם למה שאמר המפכ"ל על שלא קיבל תגבור שוטרים מלבד למגזר הערבי. האם זו המדיניות של ממשלת ישראל? האם יש תיעדוף של השקעת כוחות ומשאבים בטיפול במגזר הערבי, אבל בלי לאכוף את החוק הישראלי על החמולות, על סוחרי הנשק, בלי לעקור את הבעיה מהשורש ולהחיל את החוק והמשילות? וכמה זה עולה לנו בכסף ובנפש?
"אנחנו אוכפים ביו"ש הרבה יותר ממה שאכפנו אי-פעם, ויש כל הזמן חתירה למגע של כוחות המשטרה באגף התנועה. אנחנו הולכים להחמיר את הצעדים. שם יותר קל לנו בהחמרה כי אלוף הפיקוד הוא הריבון"
הדוברים לא הותירו זמן רב לשאלות, ולכן שאלתי את המפכ"ל מעט מאוד ממה שרציתי. בשאלה הראשונה שאלתי את המפכ"ל איך המשטרה יכולה להיות מוכנה לשומר החומות שתיים חלילה אם חסרים לה 5,000 שוטרים אחרי ששוטרים רבים עזבו את המשטרה בתחילת השנה, ומה נעשה כדי להעלות את מספר השוטרים.
"אין ספק שבתחילת השנה היה גל עזיבה, כמו בכל המשק דרך אגב", ענה שבתאי. "הגל נבלם. מתחילה תופעה של חזרה של שוטרים לארגון, אם כי הגיוסים לא הדביקו את החוסר שנוצר מעזיבת השוטרים. כעת אנחנו בגל גיוסים גדול, גייסנו 1,500 שוטרים במהלך השנה, ויש הרבה פניות". עם זאת הוא מוסיף: "עד שלא תיפתר בעיית השכר של שוטרים, לדעתי נתקשה להדביק את הפערים. קשה לדרוש מאדם שיוצא לעבודה ולא יודע אם יחזור ואיך יחזור, עם כל העימותים, יידויי האבנים והמגזר הערבי".
אני נזכרת במתנדב המשטרה עמיחי כרמלי ובשוטר ברק משולם שנדרסו למוות בשנה האחרונה בכבישים על ידי צעירים ערבים. "אתם לא שומרים עליהם", זעקה האלמנה מדם ליבה על השר לביטחון פנים עמר בר-לב, ששמו אגב לא הוזכר בשיחה.
"ברגע שתגובש ממשלה, ואני לא נכנס לפוליטיקה, יש תמימות דעים שצריך לחזק את המשטרה, להעלות את שכר השוטרים, להגדיל את מספר השוטרים ולתקצב אותנו לצורך האמצעים שאנו זקוקים להם". מבין השורות עולה המצוקה של המפכ"ל שבתאי, היודע שהוא פועל בתת-תנאים, אף שעד לפני כמה חודשים הייתה ממשלה שאינה ממשלת מעבר, אבל המשטרה לא תוגברה, משכורת השוטרים לא הועלתה, ומדברי המפכ"ל עולה כי אין גיבוי של השוטרים בשטח וכי הם פועלים במציאות קשה ואף מסכנת חיים גם כשאין זה הכרח המציאות.
שאלתי גם בנוגע לטיפול בסרטוני הטיקטוק שמעלים ערבים המתעללים בחרדים בדרך לכותל או מטרידים מינית צעירות יהודיות ברחבי הארץ: "אין היום סרטון בטיקטוק שלא מקבל תגובה משטרתית. אנחנו יושבים על הרשתות, כל סרטון טיקטוק מנוטר, ואחר כך יוצא סרטון של אותו בחור שעשה אבו עלי כשהוא אזוק ומובל לבית המשפט. אנחנו סוגרים חשבון בעיקר בירושלים", עונה המפכ"ל.
ביקשתי להעלות נושא כואב נוסף ושאלתי מה קורה עם אכיפת חוקי התנועה ביו"ש ועם תרבות הנהיגה של הפלשתינים, כולל טרור כבישים מכוון. "אנחנו אוכפים ביו"ש הרבה יותר ממה שאכפנו אי-פעם, ויש כל הזמן חתירה למגע של כוחות המשטרה באגף התנועה. אנחנו הולכים להחמיר את הצעדים. שם יותר קל לנו בהחמרה כי אלוף הפיקוד הוא הריבון. לגבי אלה שעושים עבירות תנועה נוכל לנקוט צעדים יותר קשים".
"אין ספק שבתחילת השנה היה גל עזיבה, כמו בכל המשק דרך אגב. הגל נבלם. מתחילה תופעה של חזרה של שוטרים לארגון, אם כי אנחנו לא משיגים את מספר העוזבים. כעת אנחנו בגל גיוסים גדול, גייסנו 1,500 שוטרים במהלך השנה, ויש הרבה פניות"
ייתכן שכל סרטון טיקטוק מטופל ושהאכיפה ביו"ש עלתה, אין לי הכלים לבדוק. בפועל תחושת הביטחון של האזרחים היהודים במדינת ישראל הולכת ומתערערת. האם קובי שבתאי, שהמצוקה שלו ניכרת, צריך לדפוק על השולחן ולדרוש שינוי מדיניות: חיזוק המשטרה בכוח אדם, בתקציבים, בגיבוי של הדרג המדיני? אולי הוא צריך להחזיר את המפתחות וללכת הביתה? כרגע נראה כי הוא מקבל את הדין ומנסה לעשות כמיטב יכולתו בתנאים הקיימים. נראה שהוא יודע שאם יעשה מהלך ממשי כנגד המדיניות הממשלתית, לא יישאר בתפקיד.
האמת צריכה להיאמר: כל עוד המשטרה, וכמוה גם מערכות אחרות והצמרת המדינית, לא יאתחלו את המדיניות ואת התפיסה הלאומית ויאפשרו זקיפות הראש של ריבונות יהודית בארצנו, מה לנו כי נלין על רב-ניצב קובי שבתאי? הוא בסך הכול רוצה לחזור הביתה בשלום.
יש פה חרב פיפיות: דרושים מנהיגים, אך כשהם מגיעים המערכת מקיאה אותם החוצה. תשאלו את גל הירש, את עופר וינטר, את אבינועם אמונה, את יואב גלנט, את גיא ניר, את משה סעדה, את רות גביזון ע"ה, את הילה גרסטל. מערכות השלטון והציבור במדינת ישראל מבקשות שקט ופועלות כדי לשמר ולהעצים את כוחן ולהעצים כמה שיותר את בכיריהן, ומצער לומר שמה שעומד לנגד עיניהם של קובעי המדיניות והבכירים במערכת, שמקבלים את המדיניות בהכנעה ובדרך בולעים הרבה צפרדעים, איננו בהכרח רק טובת הציבור.
