הולכת להיות שנה טובה. זה יושב חזק באוויר. בירורים גדולים התרחשו כאן בשנה שחלפה, והם הולכים להבשיל בזמן הקרוב.
ביסוד כל בעיות המשילות, המאבקים על הקרקעות בנגב ובגליל, האכיפה הבררנית, הרמת הראש ביו"ש, היד החלשה מול גלי הטרור – שורש הכול מתחיל ונגמר בקושי לומר שמדינת ישראל היא מדינה שמיועדת לבני הלאום היהודי, שמוסדותיה יהודיים ותרבותה יהודית. ממשלת התערובת – יהודים וערבים – שראינו בשנה האחרונה, היא למעשה רק תוצר של התרוקנות המשמעות הבסיסית של המדינה היהודית.
המושג מדינה יהודית התרוקן מכל תוכן. תעשו סקר קטן בסביבה הדתית שלכם. אל תלכו לשמאלנים וגם לא לחילונים; תבדקו איך אנשים מגיבים על המשפט הזה: מדינה יהודית היא מדינה שמפלה את הלאום היהודי על פני ערבים או בני עמים אחרים. תראו כמה מאיתנו חשים מאוד לא נוח עם ההגדרה הזאת אף שהם יודעים שהיא נכונה, שנכון שגם לגויים יש אפשרות לגור כאן בשקט ובשלווה, אבל המפעל הציוני הציב לו מטרה להעניק זכות ביטוי לאומית וציבורית רק ללאום היהודי. העובדה הפשוטה הזאת לא עוברת בקלות מסך בשיח, גם לא הימני.
ברגע שבשיח בסלון, וממילא גם בתקשורת, יהיו עוד ועוד אזרחים ישראלים שיצליחו להגיד באופן רהוט ובלי להתנועע באי-נוחות שהמדינה הזאת נועדה לתעדף יהודים, מדינת ישראל תחזור למסלולה.
אנחנו מאמינים שמדינת היהודים היא בשורה לעולם ובית המקדש הוא הדבר הכי טוב לכל אדם ולכל לאום בעולם. אנחנו מאפשרים לערבים שמעוניינים לחיות כאן, במדינה יהודית, בשקט ובשלווה להיות בה גרים תושבים. זכויות אזרחיות – כן. זכויות לאומיות – לא כאן
הפוך מהנאצים
השמאל הקיצוני מאשים את העמדה הזו בשטחיות בפאשיזם או בנאציזם. ואולי בעומק זה מה שמפחיד אותנו כל כך, לחשוב על עם ישראל כעל בני העם הנבחר. לשיר 'אשר בחר בנו' בשמחת תורה אבל לא להתכוון לזה באמת.
למה אנחנו בדיוק הפוך מהנאצים, יימח שמם וזכרם, בעיקר כשאנחנו עושים מדינה ליהודים? הדברים פשוטים וידועים, אבל בכל זאת זקוקים לתזכורת לכבוד השלב החדש שחייב לצמוח במדינת ישראל. הנאצים רצו להשמיד את היהודים, את כולם. אנחנו לא רוצים להשמיד שום לאום ערבי. אנחנו אוהבים את כל ברואיו של ה'. אנחנו משמידים – ולא בשמחה – רק את מי שחורת על דגלו את הרצון להשמיד אותנו. אנחנו מאמינים שמדינת היהודים היא בשורה לעולם ובית המקדש הוא הדבר הכי טוב לכל אדם ולכל לאום בעולם.
אנחנו מאפשרים לערבים שמעוניינים לחיות כאן, במדינה יהודית, בשקט ובשלווה להיות בה גרים תושבים. זכויות אזרחיות – כן. זכויות לאומיות – לא כאן. מי שממש מתעקש על זכויות לאומיות יתכבד לעשות זאת במקומות רבים אחרים מסביבנו.
היהודים טובים. הנאצים רעים. מי שמצליח לומר את זה יכול לחיות בשלום לגמרי עם המדינה היהודית. זאת מדינה שנועדה להביא הרבה מאוד ברכה לעולם כולו. לא בערבוב אלא בעזרת ההפרדה.
כשזה יופנם נחזור למכור כאן קרקעות בנגב ובגליל בהנחה ליהודים ובמחיר מלא לערבים, ממש כמו שהיה כאן עד לא מזמן עם קק"ל והקופה הכחולה. כשזה יופנם המשטרה לא תאפשר לשום ערבי להניף כאן דגלי אויב. והיא תרגיש הכי פשוט ובנוח להיכנס ולהוציא את הנשקים בכוח מהכפרים. המדינה היהודית תחזור להשפיע ברכה על מי שיהיו מוכנים להיות כאן גרים תושבים.
לא מדינת כל אזרחיה
בפוליטיקה יש הרבה מאוד אנשים טובים, גם ימניים, שכל זה מטושטש אצלם. גם בקרב דתיים יש מי שהמושג מדינה יהודית התעקר מכל משמעות. יש לא מעט דתיים שבלי לשים לב חדלו מלייחס כל קדושה למדינה הזאת. בלי לשים לב נפלנו חלקנו במבט שרואה במדינה הזאת סוג של כלי לשרוד בתוספת קצת יידישקייט ושבת נחמדה, אבל מדינה ככל המדינות, שכדי למצוא חן בעיניי משפחת העמים היא למעשה שייכת לכל אזרחיה. ולא היא. החזון הציוני דייק היטב את הדברים: מדינה יהודית.
והשנה הזאת הולכת להיות טובה כי הנושא הזה הוא הנושא העמוק שעליו הבחירות הקרובות. על זה הדיון, על זה הבירור, ולא לחינם כמו ממשלות רבות לפניה, גם הממשלה הזו נפלה בסוף על סוגיית החמץ – על שאלת המדינה היהודית.
מפלגת ימינה היא מפלגה שבאופן מהמם ייצגה את שיא הבלבול בנושא הזה. רצתה המציאות, ומכל הזרמים המפלגה הראשונה בהיסטוריה שהקימה כאן ממשלה עם גויים הייתה מפלגה שעיקר הכוח שלה היה דתי-לאומי. זה מחדד את הבירור. זה מזמין אותנו לתיקון במשנה הציונית-דתית. אפשר להגיד עד מחר שגם ביבי היה עושה את זה, ואולי זה גם נכון; בפועל מי שרוקן לראשונה ברמה הפוליטית את מושג המדינה היהודית היה מפלגה ימינה.
אבל הכי מקומם היה לשמוע איך המחנה הזה מדבר על הפילוג בעם. ומה הפתרון שלו לפילוג הזה? יש כאן שני צדדים של יהודים שמתווכחים? נזרוק את מחצית העם החוצה וניקח את הערבים שיכריעו. חשבו על כך: יש מעשה פלגני יותר מזה? יש חרחור מלחמת אחים גדול מזה?
אבל בדיוק בגלל כל אלה אחד הדברים המשמחים שעשו כאן ימינה באקט האנטי-ציוני שנקטו כאן הוא סנגוריה עצומה על עם ישראל. מעולם לא הייתה כאן מציאות פוליטית שבה מפלגת שלטון התרסקה באופן דרמטי כל כך. העם החד הזה הבין היטב את החורבן שהמהלך הזה ממיט עליו לאורך זמן. אין למדינה הזאת זכות קיום ללא היעד היהודי שלה.
איילת שקד והבית היהודי, שרידי המהלך הזה, לא עוברים את אחוז החסימה, וזאת סנגוריה ענקית על העם הזה, שהולך לתהליך תיקון משמעותי מאוד.
מדוע הקולות של הבית היהודי ילכו בהכרח לממשלת שמאל-ערבים?
זה נכון מכל כיוון שמי שרק רוצה יכול לראות. בואו נלך לרגע על התסריט הכי לא סביר: נגיד שבאופן מוזר למרות כל הסקרים (שכידוע מיטיבים עם המפלגה הזאת לאורך ההיסטוריה) שקד והבית היהודי עוברים את אחוז החסימה. אם יש מפת גושים מאוזנת, צריך לראות בבהירות ששקד תצטרף לממשלת שמאל-ערבים. איך יודעים את זה? זה הכי פשוט.
שקד מקפידה לבקש סליחה אבל בשום אופן לא לומר שהיא מתחרטת על המהלך. היא מכהנת בממשלת כל אזרחיה הזאת עד לרגע זה. לכן ברור כשמש שהיא תעשה זאת שוב בקלות. הפעם היא אפילו לא צריכה לשקר, זה מוצהר. היא מחויבת לסב-טקסט שמעט מעט הבוחרים שנותרו לה רוצים: ממשלה עם השמאל ולא עם הקיצוניים מימין.
אבל כידוע, התסריט הסביר יותר הוא שהיא לא תעבור את אחוז החסימה. עכשיו שימו לב היטב לקמפיין ששקד והבית היהודי יוצרים: הם מנסים שוב ושוב לפנות לנתניהו כביכול שיעזור להם לעבור את אחוז החסימה כי רק כך הוא יקים ממשלה. עכשיו, מי האנשים שייענו לקריאה הזאת? אלה לא יהיו כמובן מצביעי יש עתיד או כחול לבן. אלה יהיו קולות משולי הליכוד או מתלבטי הציונות הדתית או כאלה שלא בא להם כל כך על בן גביר. זאת אומרת פחות קולות מגוש מאוד מאוד ספציפי. במילים אחרות, הקולות ששקד מלקטת עכשיו אל מתחת לאחוז החסימה יילקחו מגוש הימין.
אבל כל אלה הם החשבונות הקטנים. מי שמעוניינים להיות חלק מתהליך התיקון של מדינת היהודים לא צריכים להזדקק לכל זה אלא להתעשת ולבחור במחנה שנלחם את מלחמתה של מדינת היהודים. מדינת היהודים על הפרק. הסוף לשיסוי הפנימי. בחירה מחדש של מדינת ישראל למדינת היהודים. וגם השמאל זקוק לימין הלאומי שיאמר את זה בקול, שיזכיר לו את ששכח.
