בחול המועד, כששוב ירדתי חמש קומות לסוכה כי שכחתי משהו למעלה, נעצרה לידי בחניית הבניין מכונית ובה אישה נרגשת: "תדעי לך", אמרה, "שבזכותך בניתי לילדים שלי סוכה קטנה ויפהפייה ושמחנו כל כך!"
וכשלא זכרתי מיהי בדיוק, היא סיפרה לי שממש לפני החג היא עברה את אחד הימים הקשים בחייה. לאחר גירושין קשים, ללא פרנסה, נאלצה להגיע לבניין שאני גרה בו ולראשונה בחייה לנקות בית לפרנסתה. "הרגשתי שהשמיים נופלים עליי ביום ההוא", אמרה, "ואז, בכניסה לבניין, בדיוק פתחת את הדלת ואמרת לי: "איזו אישה יפה!" ופתאום הרגשתי שוב אישה, ופתאום ידעתי שבכלל לא משנה שאני עומדת לפגוש עכשיו המון לכלוך בחיים, מפני שאני נקייה ואיש לא יוכל לקחת ממני את זה! חזרתי הביתה, הודעתי לילדים שבסוף אנחנו כן בונים סוכה, והיה לנו חג שמח כל כך! והבוקר הגעתי שוב לנקות. בעיקר את עצמי".
לפעמים צריכים להזכיר למישהו עד כמה הוא גיבור. חז"ל קוראים לזה "מזכירין גבורות גשמים". אני כל כך אוהבת את הימים הנדירים האלה בין שמחת תורה לבין ז' בחשוון, כשפשוט מזכירים במילים שה' גיבור, שהוא משיב רוח ומוריד גשם. בלי "ותן!" בלי "חוננו" בלי "רפאנו" בלי "ובנה" בלי "שמע קולנו". רק מזכירין גבורות גשמים. נזכרים בעובדה שהגשם לא טבעי, שהאישה הזו על-טבעית, שהאיש הזה מתגבר על טבעיו בכל רגע, שהילד הזה שמתחיל שוב את שגרת אחרי החגים כזה גיבור! כשמבינים את האומנות הזו כבר לא צריך לבקש דבר.
"עולמי עולמי!" אומר הקב"ה לעולם במעשה הבריאה, "מי ייתן ותעלה חן לפניי כשם שאתה מעלה חן לפניי עכשיו!" איזה עולם לא ירצה להמשיך ולרוץ כך? איזה עולם לא ייענה להכרה הזו ביכולותיו? בחינו?! ולמה קל לנו כל כך לומר "ותן" וקשה בהרבה לומר פשוט: "איזו גיבורה!"
"בראשית ברא א-לוהים את", אומר הבני יששכר, "הוא בריאת האותיות, מאלף ועד תיו, וזהו : ברא א'ת'".
אין בריאה גדולה יותר מבריאת האותיות. האותיות יכוננו עולם של חיווי, עולם של חוה: "לזאת ייקרא אישה, כי מאיש לוקחה זאת – מכאן שנברא העולם בלשון הקודש". האישה, השפה והבריאה הם שלושה דברים שנותנים לעולם כוח בכל יום להתחיל מבראשית. הם תזכורת ליופי, לטוב ובעיקר לגבורה כשיפה פחות וטוב פחות.
אפשר לומר "רד כבר גשם!" אבל כשהעיר כבר עייפה ופוחדת מעצמה אפשר פשוט לצעוק לה: "גשם!" ולשמוח בו, בגשם הראשון ולהכיר בטובתו ולהזכיר את גבורתו.
הנה, את שוב יוצאת לעבודה אחרי החגים, הנה אתה שוב יוצא למלחמת קיום של הגוף והרוח, הנה אתם, ילדים, יוצאים שוב לתחרות איומה בעולם שמקדש אושיות יותר מאישיות. כמה אתם גיבורים.
וירא א-לוהים את כל אשר עשיתם, והנה טובים אתם מאוד מאוד.
