שינה בסוכה: תענוג זוגי?

הרב אורי סדן

שאלה

בשנה שעברה כאשר הלכתי לישון בסוכה ואמרתי לאשתי לילה טוב הרגשתי שהיא עצובה. כאשר שאלתי אותה על כך הבנתי ששבוע שלם שאני ישן בלעדיה, וקשה לה. היא מרגישה שאני נוטש אותה לטובת הסוכה. היא אומנם שמחה שאני מקיים מצווה, אך מרגישה שבמובן מסוים זה בא על חשבונה. השנה רציתי לשאול מה עליי לעשות: לוותר על מצוות סוכה איני רוצה, אך גם איני רוצה לגרום צער לאשתי.

תשובה

שאלתך אישית ומשיקה לנושאים שהצנעה יפה להם, ולכן הנכון ביותר הוא להתייעץ בנקודה זו עם הרב שלכם. אף על פי כן מכיוון שהשאלה נוגעת לזוגות רבים הנמצאים במידה כזו או אחרת באותו מצב, אנסה לענות עליה בקווים כלליים.

חובת שינה בסוכה

התורה מחייבת אותנו להתגורר בסוכה כדרך שאדם מתגורר בביתו, וכפי שפסק השולחן ערוך (או"ח תרלט, א) "כיצד מצות ישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה וישן ומטייל ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה". לחיוב זה משמעות רבה, והוא מטיל איסור על האדם לישון מחוץ לסוכה.

חיוב זה מוטל על גברים ועל ילדים בני 5–6 ומעלה, ולא על נשים וילדות (סוכה כח ע"א). אין הדבר אומר שנשים מסולקות חס ושלום מן הסוכה אלא שהן אינן חייבות בישיבת סוכה והן רשאיות לישון בבית, אך אם הן ישנות בסוכה, הן בוודאי מקיימות מצוה מן התורה, והאשכנזיות אף מברכות עליה, כדעת הרמ"א (או"ח תקפט, ו).

שינה משותפת בסוכה

פער זה בין רמות החיוב אינו מחייב להוביל לפרדה של שבוע. כשם שנשים פטורות מסעודה בסוכה ובכל זאת לא שמענו על משפחות שבהן האישה והבנות אוכלות בבית והאיש והילדים אוכלים בנפרד בסוכה, שכן הסעודה היא אירוע משפחתי, כך צריך להיות גם בנוגע לשינה, שיכולה להיות אירוע משפחתי שבו כל המשפחה ישנה יחד בסוכה או שהאיש והאישה יבנו לעצמם סוכה פרטית (רמ"א תרלט, ב), שבה יוכלו לישון יחד כמו בחדר השינה בביתם (בה"ל שם, א, ד"ה "ואל"). אם בדרך כלל בני הזוג מבקשים כי השכינה תשרה בביתם (סוטה יז ע"א), הרי שבהזדמנות זו הם יכולים לזכות לישון יחד בצל השכינה ממש (זוהר אמור קג ע"א).

שינה משותפת או שינה בסוכה?

אלא שלעיתים לא זה בדיוק המצב. לפעמים הסוכה קטנה מדי ואינה יכולה להכיל את האיש, האישה והבנים. לפעמים הסוכה שוכנת במקום פרוץ, והאישה לא תרגיש בנוח לישון בו. לפעמים הסוכה משמשת כמה משפחות, ושם האפשרות לשינה משפחתית אינה קיימת בכלל. ולפעמים בני הזוג רוצים לישון בפרטיות, והסוכה שבנו אינה מתאימה לכך. בכל המצבים הללו נוצרת התנגשות בין החובה של האיש לקיים מצוות סוכה ובין הצורך של בני הזוג לחיות את חייהם הזוגיים כפי שהם רגילים.

ה'תרגום' של ההלכה לצורך הזוגי נעשה על ידי הרחבת העיקרון "מצטער פטור מן הסוכה" (סוכה כה ע"ב) לצער הנובע מהרצון של בני הזוג לישון ביחד. כלומר, אם שני בני הזוג שמחים בכך שהאיש הולך לישון בצל השכינה והאישה נשארת בבית, זה מצוין, וממילא האיש חייב לעשות זאת. ואולם במקום שהפרדה בין בני הזוג גורמת להם צער גדול, כגון בשל הרצון שלהם מדי פעם בפרטיות מלאה, האיש פטור מהשינה בסוכה, ועליו לישון באותם זמנים בבית עם אשתו (משנה ברורה תרלט, יח).

יתר על כן, הפוסקים לימדו זכות גם על מי שמקל וישן בביתו בקביעות (רמ"א שם). יש שנימקו את המנהג בכך שעצם השינה בנפרד גורמת להם צער (מגן אברהם ס"ק ח), ויש שנימקו שהשינה גורמת לבני הזוג למעט בשמחת הרגל (ט"ז ס"ק ט), אולם מוסכם על כל הפוסקים שלכתחילה אין לבטל מצוות שינה בסוכה ביטול קבוע מטעם זה (רמ"א שם).

בשולי הדברים

אחת ממצוות הרגל היא שמחת המשפחה כולה, ובפרט האיש והאישה, מהשהות המשותפת, כפי שלומדת הגמרא (סוכה כז ע"ב) מהפסוק "ושמחת אתה וביתך". קניית בגדים יפים או תכשיטים לאישה לכבוד הרגל, הגם שהיא מצווה מן התורה (שו"ע או"ח תקכט, ב), אינה מחליפה את השמחה הזוגית מעצם השהות והחוויה המשותפת (רבי יששכר טיכטל, שו"ת משנה שכיר חלק ב, קלט). לכן אם השהות המשותפת בסוכה המשפחתית מתאימה לאיש ולאישה, הדבר מצוין. אולם במקום שהשהות בסוכה אינה עולה בקנה אחד עם המשפחתיות יש למצוא את האיזון המתאים ביניהם.

לסיכום:

• כאשר בונים סוכה מן הראוי לדאוג לאפשרות שבני הזוג יוכלו לישון יחד בסוכה.
• כאשר הדבר אינו אפשרי, על האיש לישון בסוכה למעט בפעמים שבני הזוג מעוניינים בפרטיות.
• יש ללמד זכות על המקל וישן בבית דרך קבע אם עושה זאת מטעמי זוגיות ולא סתם מעצלנות.