"וחג הסוכות הוא המבחן איך יעמוד בניסיון השמחה", כתב הרב דסלר. מה, עוד לא סיימנו עם המבחנים של הימים הנוראים? מסתבר שלא. המבחן הזוגי לא יהיה כשנפסיק לריב, כשנתפייס, כשנסלח. האהבה מחכה שנשמח. מבחן האמת יהיה רק כשבן זוג יוכל לומר לזוגתו: "אני כל כך שמח בך!" וכשהיא תאמר לו: "כמה שאני שמחה בך!" ואין לפני הקב"ה שמחה אחרת.
איש אינו רוצה לצידו בת זוג מבליגה ובן זוג שעובד על מידותיו. אנחנו רוצים מישהו שישמח בנו כשם שאנחנו ויבטא את השמחה הזו במחוות, בדיבור, בחיבוק גדול.
התרגלנו לחשוב על שמחה או על היעדרה כעל רגש שקיים או לא קיים בנו, אבל התורה דורשת: "ושמחת ב-" וגם: "נגילה ונשמחה בך!" השמחה שבתוכנו חייבת להגיע לליבו של מישהו אחר, להיות גם בו. רק זו שמחה שלמה.
"האם אתם שמחים בי?" שואל הקב"ה בסוכות, "או רק שמחתם להיפטר מצילם הנורא של ימי הדין?" והמדרש מביא משל למלך שסילק את בנו מהבית בגלל התנהגותו הרעה, וכשהחליט לסלוח לו אמר לו: "התנאי יהיה שלא תחזור מייד לארמון אלא תשהה בסוכה ליד הארמון. אם יהיה לך טוב גם שם, אדע שמה שמעניין אותך יותר מהעובדה שהמשפחה מתפקדת שוב והכול נרגע, הוא הקרבה אליי, גם במחיר של אי-נוחות". המלך בודק אם בנו שמח בו ובקרבה אליו או שסתם הוסרה האי-נוחות הזו של ההקפדה והמריבות.
אני מכירה מערכות יחסים רבות כל כך שמסתפקות בסטטוס קוו של אי-מריבה ושל שקט תעשייתי. נישואי נוחות. שמחה אין שם, ומערכת יחסים נטולת שמחה פעורה לכל הסכנות שבעולם.
שמחה תהיה תמיד כרוכה בוויתור על נוחות כדי שנהיה קרובים. היא תנטרל את הכדאיות והרווח שאנחנו מפיקים מהקשר הזה. שמחה תהיה בדיוק הקשר הלא מחפיץ, הקשר של החפץ הנקי בקרבת בן הזוג.
יש מדרש מדהים בשיר השירים, על המילים "נגילה ונשמחה בך", על שני בני זוג רוצים להתגרש מפני שהקשר לא הפיק את הרווח שחיכו לו – ילדים – ורבי שמעון בר יוחאי מבקש מהם שייפרדו במסיבה כשם שהתחתנו במסיבה. הוא מזכיר להם את שמחתם אז, כשלא חשבו עדיין על מה שבן הזוג אינו מסוגל לתת, הם פשוט שמחו זה בזה מפני שהיו ביחד. בסעודה האיש משתכר ואומר לאישה: "קחי לבית אביך את החפץ היקר מכול", והיא לוקחת אותו. וכשהוא מתעורר בבית אביה היא אומרת לו את המילים הכי לא מחפיצות בעולם: "אין לי בעולם חפץ יקר ממך!"
כשהקרבה היא השמחה עצמה, כשמוכנים להצטופף בסוכה לא רק מפני שהיא סוכת שלום אלא גם מפני שנעים להיות קרובים כל כך, כל החפצים שבסוכה, כל קישוטיה, קירותיה, הופכים פתאום לשושבינים בחתונה גדולה, חתונה שהשמחה שבה פשוט מעיפה לכם את הסכך, ואתם והשמיים יכולים סוף סוף להיפגש.
