הרב אלי בן דהן, מנהל בתי הדין הרבניים
על תרומתו של ר' אברום זצ"ל לבתי הדין הרבניים
את הרב אברהם שפירא זצ"ל מינה לדיין בבית הדין הרבני בירושלים הרה"ג יצחק אייזיק הרצוג זצ"ל הרב הראשי לישראל. ר' אברום זצ"ל היה בחבורה של תלמידי חכמים צעירים שהיו נאספים בכל יום שישי בביתו של הרב הרצוג זצ"ל, ושם דנים, נושאים ונותנים בשאלות תלמודיות והלכתיות שהיה הרב הרצוג זצ"ל מעלה.
כבר אז התבלט מאוד ר' אברום בידענותו הגדולה ובעמקותו. ירד לשורשם של דברים, חקר ואיזן והציג את דעתו בצורה ברורה וישרה.
עם התמנותו לדיין בבית הדין בירושלים גילה ר' אברום מסירות גדולה לעבודת בית הדין. מייד כשהתבררו לו עובדות המקרה שלפניו ירד לעומק ההלכה ופסק את הדין. הוא עשה כל מאמץ שלא לעכב את פסקי הדין. את מסורת הפסיקה שקבל מהדיינים שלפניו המשיך ביתר שאת.
ר' אברום הקפיד מאוד בסידורי הגיטין שייעשו בהידור השלם והמלא, על כל דקדוק בהלכה, קטן כגדול בנושא סידורי הגיטין. אתן דוגמה אחת: כידוע, לפני שהאיש מוסר את הגט לאישה, הוא נדרש לבטל מודעות. דהיינו, אנחנו חוששים שמא הבעל מסר מודעה בפני שלושה לפני שנתן את הגט, והודיע שהוא מבטל את הגט או נותן אותו בעל כורחו ושלא מרצונו החופשי. ביטול המודעות הוא תהליך שרוב הציבור אינו מבין, אך מקיים אותו בהתאם לדרישות הדיינים. ר' אברום הקפיד מאוד להסביר לבעלים את מהות הביטול.
היה מקרה שבו נשאל הבעל "מה ביטלת?" והבעל ענה: "ביטלתי את הגט". מכאן למד ר' אברום עד כמה יש להקפיד ולהסביר לבעל את נושא ביטול המודעות. כך גם הדריך את כל הדיינים הצעירים.
עוד נושא שבו השאיר ר' אברום חותם הוא המעמד של בית הדין הרבני הגדול. כידוע, על פי ההלכה יש קושי במעמד של בית הדין הגדול לערעורים, כיון שאין בית דין יכול לבטל את דברי בית דין חברו, אלא אם הוא גדול ממנו בחוכמה ובמניין. אם כן, כיצד בית הדין הגדול לערעורים מבטל את פסקי הדין של בתי הדין האזוריים, והרי הם דנים בשלושה כמו בית הדין האזורי?
ר' אברום ביסס את מעמד בית הדין הגדול על העובדה שכל מתדיין שמגיע לבתי הדין הרבניים יודע שיש ערכאת ערעור, וממילא הוא מראש מקבל עליו להתדיין גם בבית הדין הגדול ולקבל את פסיקותיו.
ר' אברום היה מסור מאוד לעבודת בית הדין, ולא ביטל שום ימי דיונים גם אם לא תמיד חש בטוב. הוא היה חס על המתדיינים שהמתינו זמן רב לדיון ועל כספם שהוציאו לתשלום לעורכי הדין ולטוענים הרבניים. פסקי הדין הרבים של ר' אברום בכל תחומי דיני המשפחה משמשים אבן יסוד לכל דייני בתי הדין. עמקותו וידיעתו הרחבה בכל התורה כולה ניכרת מאוד בפסקי הדין שלו.
עם התמנותו לדיין בבית הדין בירושלים גילה ר' אברום מסירות גדולה לעבודת בית הדין. מייד כשהתבררו לו עובדות המקרה שלפניו ירד לעומק ההלכה ופסק את הדין. הוא עשה כל מאמץ שלא לעכב את פסקי הדין
הרב איתן אייזמן, מייסד רשת צביה
על תרומתו של ר' אברום למעמד הרבנות
הרב אברהם שפירא בתפקיד הרב הראשי השאיר חותם גדול מאוד בתחומים רבים ברבנות הראשית לישראל.
תחום אחד היה הזמינות, הפניות והחיבור לכל הרבנים מכל קהילה. הרבנים היו בני בית אצל הרב שפירא, שהיה פנוי להם בשמחה לכל שאלה ואפילו לכל הרגשה אישית שרצו להביע, והעניק תמיד עצה יוצאת מן הכלל. זה היה באמת אחד הדברים המיוחדים מאוד גם בו וגם ברב מרדכי אליהו. כמו כן הם הקדישו זמנים מיוחדים לקבל רבנים, והרבנים הרגישו שהרבנות נותנת להם מענה אישי.
הרב שפירא היה נוסע לכנסים של רבנים בכל הארץ. הוא כבר לא היה צעיר, והנסיעות לא היו קלות לו. אבל מרגע שהגיע לכנס רבנים הוא פשוט פרח. הרבנים הרגישו שיש להם שותף אמיתי לבעיות האישיות שלהם, וזה הטביע חותם חשוב מאוד, שרבנות ארץ ישראל היא הרבנות של הרבנים. הרב שפירא הדגיש תמיד שרב ראשי הוא אומנם ראשון בין הרבנים, אבל איתם יחד, ולא מעליהם.
זה דבר מאוד מעניין ומאלף. כל רב נתקל בקשיים לא פשוטים – הן אדמיניסטרטיביים והן הלכתיים. הרב שפירא והרב אליהו נחלצו תמיד לפתור את הקשיים, כולל סוגיות כבדות ועמוקות מאוד בהלכה, שחלקן גם הגיעו אליהם בשל היותם דיינים בבית הדין הגדול. זה היה נותן הרגשה מצוינת. לא רק הרבנים והדיינים הארץ, מכל העולם הגיעו רבנים אל הרב שפירא לשאול שאלות, והוא שימש להם כתובת. אנשים הרגישו שיש מי שמקבל עליו אחריות ומוכן להתמודד עם הבעיות הקשות שניצבות בפניהם. הדבר הזה הותיר חותם גדול מאוד ברבנות הראשית לישראל.
עוד נושא שהרב הותיר בו חותם הוא תחום הכשרות. מחלקות הכשרות – גם הארצית וגם מחלקת הייבוא – היו בבת עיניהם של הרבנים הראשיים הרב שפירא והרב אליהו. היו סוגיות גדולות ומסובכות מאוד בענייני הכשרות גם בכשרות הארצית אך בייחוד בענייני הייבוא מכל קצות העולם. הרבנים ישבו על הסוגיות ובדקו כל חומר וחומר שהגיע, ובכל מקום שהייתה כשרות של הרבנות זה היה באחריות אישית שלהם שהדבר כשר, מתוך בדיקה אישית שלהם ולא כי סמכו על אחרים.
נושא שלישי היה הכרעות הרבנות בעניינים מיוחדים ומגוונים מאוד. למשל, כשהחלו בהשתלות איברים ועלתה שאלת קביעת רגע המוות, הרב שפירא והרב אליהו קיבלו את השאלה, כינסו את מועצת הרבנות והקימו צוות לדון בסוגיה המיוחדת הזאת.
הם שינסו את מותניהם להיכנס לסוגיה הגדולה והמסובכת הזו, ובכל העולם – גם הלא יהודי – חיכו למוצא פיהם ולהכרעתם אם מוות מוחי יכול להיחשב מוות. וכמו הנושא המיוחד הזה, גם בנושאים אחרים שרלוונטיים עד היום, הרב שפירא והרב אליהו, ועימם הרב ישראלי, קיבלו אחריות לסוגיות ויצרו אפשרויות חדשות שעד היום חותמן ממשיך ומתפתח בארץ ובעולם.
הרב שפירא והרב אליהו ישבו על הסוגיות ובדקו כל חומר וחומר שהגיע, ובכל מקום שהייתה כשרות של הרבנות זה היה באחריות אישית שלהם שהדבר כשר, מתוך בדיקה אישית שלהם ולא כי סמכו על אחרים
הרב אברהם ישראל סילבצקי
על תרומתו של ר' אברום למסירת התורה
לתלמידיו היה רבנו עצמו הצינור והחיבור לכל מוסרי התורה לדורותיהם, ובו התגלמו רבותיו הגדולים מעתיקי השמועה. תודעה זו אף בוטאה באופן מוחשי. תמיד היה אומר בשיעורי 'קצות החושן' במוצ"ש שבעל ה'קצות' נמצא איתנו כאן. כאשר היה מספר על גדולי התורה נדמה היה שהם קמים לתחייה ויושבים עימנו לצידו. דומני שמכוחו תלמידיו שצמחו להיות מוסרי התורה לדורות הבאים ממשיכים למסור את אותה תחושת חיבור פנימית, המשך מסירת התורה הגדולה מסיני.
אחריות. בכל ראש השנה היה רבנו חוזר ואומר שצריכים לזכור שהרבה מעם ישראל אינם יודעים להתפלל כלל, ועלינו בישיבה להיות השליחים שלהם בתפילותינו.
פעם בתשובה על שאלה שהעזתי ושאלתי אמר שוודאי בצעירותו היה לו רצון ללחום עם המחתרות, אך "לתרץ קצות יותר חשוב". נר לרגליו הייתה התפיסה שעלינו לפעול מתוך אחריות למען העם כולו, וההכרה הבלתי מתפשרת בכך שנשיאת עול התורה, בכל בירור סוגיה ותירוץ קושיה, היא היא האחריות המחויבת ביותר כלפי עם ישראל והעולם כולו.
המחשבה על שעיסוקנו בתורה ובעבודת ה' אינו עניין פרטי אלא נובע מכוח האחריות שלנו לכלל ישראל הייתה ניכרת ברבנו בכל צעד ושעל, ואותה הטמיע עמוקות בישיבה ובתלמידיה.
בכל ראש השנה היה רבנו חוזר ואומר שצריכים לזכור שהרבה מעם ישראל אינם יודעים להתפלל כלל, ועלינו בישיבה להיות השליחים שלהם בתפילותינו
