הרב אוריאל עיטם
מצוות ארבעת המינים האהובה מלווה את חג הסוכות. השער להבנת עומקה נמצא בכמה תעלומות שיש בה: מדוע מזכירים רק מין אחד בברכה, ומדוע דווקא את הלולב? מדוע האתרוג, שרק לו טעם וריח, נדחק ליד שמאל, ושאר המינים נאחזים בימין?
התורה מאפיינת במילים קצרות את המינים שצריך לקחת, אך מקפידה לתת לכל אחד הגדרה כפולה. כל צמח מוגדר הן בשמו ('הדר, 'תמרים') הן בחלק הצמח שאמורים ליטול: "פרי" של צמח מסוים, "כפות" של צמח אחר "ו"ענף" של צמח שלישי. בנוגע לערבות לא מצוין החלק שצריך ליטול, אך השם 'ערבי נחל' רומז שהערבות מייצגות את החלק הקושר את הצמח למים.
כף התמרים היא חלק מיוחד מחלקי התמר. היא כשרה למצווה במצב הצמיחה הראשוני שלה שבו הלולב סגור, כפות. הלולב הסגור הוא המשכו העליון של גזע התמר, וצורתו כשל גזע. גזע התמר בנוי מכפות התמרים שמתייבשות שנה אחר שנה. אם כן, צורת הלולב היא כעין הגזע של העץ. עולה מכאן שבארבעת המינים ישנם כל המרכיבים העיקריים של הצמח: פרי (אתרוג), ענף (הדס), גזע (לולב) וקישור הצמח למים המחיים אותו (ערבה).
בחג האסיף עולם הצומח עומד במרכז עבודת ה', ובמצוות ארבעת המינים אנו באים לשבח את הקב"ה באמצעות כל רכיבי עולם הצומח. על ידי ארבע איכויות אלו אנו מהללים את הקב"ה. האתרוג הוא פרי שמיוחד בהידורו, הלולב הוא בעל דמיון מיוחד לגזע, ההדס הוא בעל ענף מיוחד שהעלים מעבים אותו, והערבה תלויה במיוחד במים.
ואולם בנטילת ארבעת המינים מתרחש משהו עמוק: המצווה אינה מסתכמת בהודאה על ידי ארבעה מינים שונים, אלא יש לאגוד אותם יחד. האיגוד שמחבר את החלקים זה לזה שופך אור על העומק של המצווה, הופך את ארבעת המינים לישות אחת ויוצר כביכול עץ שלם שמורכב מחלקים איכותיים: עץ בעל פרי מהודר, גזע וענפים מיוחדים וחיבור הדוק במיוחד אל המים.
אנו מצווים לצאת אל הטבע הצומח, לזהות את האיכויות המיוחדות שמפוזרות בו, לחבר אותן בפעולת האיגוד ולהקים לתחייה עץ שלם המכיל את כל האיכויות, מבטא את הגילוי המלא של הברכה שהקב"ה משפיע בעולם. ברכה זו חבויה ומפוזרת, ותפקידנו לאסוף את חלקיה ולגלותה מחדש בעולם.
לפיכך נוכל להבין מדוע דווקא הלולב נזכר בברכה. הלולב הוא כגזעו של העץ, ובעצם כעץ עצמו שיש לו פרי, ענפים ושורשים. על כן העץ כולו נקרא על שמו. ההדס, הערבה והאתרוג הם עליו, שורשיו ופירותיו של הלולב. כשאנו מנענעים את גזע העץ מתנועעים עימו כל שאר חלקי העץ. האר"י ז"ל מאיר באור חדש את משמעות הביטוי 'פרי עץ הדר': עץ הדר הוא דווקא הלולב, ופריו של הלולב הוא האתרוג, ושניהם חלק מעץ אחד.
אלא שעדיין יש להבין מדוע יש להחזיק את האתרוג ביד נפרדת משאר המינים ולדוחקו ליד שמאל, ומדוע בעת קיום המצווה עלינו להצמידו ללולב ולמיניו לאחר שטרחנו והפרדנו אותם לשתי הידיים.
אסיף הפירות משכיח את העצים
האסיף וארבעת המינים עוסקים שניהם ביבול, אך הופכיים ומשלימים זה את זה. עניינו של חג האסיף הוא השמחה בפירות וההודאה עליהם. מצוות ארבעת המינים לעומתו מחוללת תודעה הפוכה, מסיטה את תשומת הלב הבלעדית מהפרי, מתחברת לצמח השלם ומעמידה את הפרי משמאל לעץ שהצמיחו.
בתקופת האסיף, שיא מעגל השנה החקלאי, תשומת ליבו של האדם מכוונת אל הפרי. בפעולת האסיף עצמה הפרי נקטף מן העץ ומתנתק ממנו, ועלולה להיווצר תודעה נפשית של ניתוק מהמעגלים הרחבים הסובבים את האדם. האדם עלול להסתכל רק על הפרי ולראות בעץ מכשיר בלבד המשרת אותו.
התורה יוצאת נגד תודעה זו ובונה תפיסה עמוקה יותר של היחס בין העץ לפרי על ידי המצווה. העץ אינו כלי טכני לייצור הפרי. איבוד הקשר אל העץ הוא איבוד הקשר למרחב השלם של החיים שהאדם מצוי בו למען ה'כאן' וה'עכשיו' המיידיים והמוחשיים של האדם הצר, המרוכז בפרי בלבד.
בנטילת ארבעת המינים בידינו אנו מבטאים שהעץ הוא העיקר. הוא שביד ימין, ואילו הפרי ביד שמאל. כשמצמידים את שתי הידיים מחברים את ארבעת המינים ומאחדים את העץ עם הפרי, נפגשים עם המעגל המלא של החיים הבאים מן המקור הא-לוהי, המשפיע את המים שמחלחלים דרך השורשים בענפי העץ וממלאים את הפירות, שהם המרחב המלא המקיף את האדם ובו נועד האדם לחיות. אכילת פירות העץ איננה עומדת בחלל הריק אלא היא פרי של קישור האדם אל מקורו הא-לוהי ואל העץ שהקב"ה מצמיח להחיות את האדם.
מצוות ארבעת המינים היא ביסודה עבודתם של ישראל לתיקון חטאו של אדם הראשון. בשלב הראשון עלינו לבנות מחדש את העץ באמצעות איגוד כל חלקיו יחד, ללא הפרי. בשלב השני, כשאנו לוקחים את העץ ביד אחת ואת הפרי ביד השנייה, אנו מצויים בנקודת הפתיחה הנוכחית של העולם, שבה העץ והפרי מנותקים זה מזה כמו אחרי החטא
ארבעת המינים ותיקון החטא
דברי חז"ל ש"עץ הדעת אתרוג היה" (מדרש רבה) מלמדים על הקשר הפנימי שבין חטא אדם הראשון לעבודת ארבעת המינים.
האישה חוטאת בהפרדת הפרי מהעץ ואכילתו, ובלשון המקובלים 'מקצצת בנטיעות'. המוטיבציה שמובילה אותה היא "כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם". כשהמבט והמגמה מרוכזים בהנאה האישית, התמונה מתעוותת. ניתוק הפרי מן העץ הוא ניתוקו של האדם מהקב"ה, שציווה שלא לאכול ממנו. חטא הניתוק מהמקור משתקף גם בעונשיהם של אדם וחוה: עונש המיתה מראה כי ניתוק ממקור החיים פירושו מוות, ועונש צער ההיריון והלידה עוסק גם הוא בכאבי הקשר בין היילוד למקור החיים שלו – אימו.
הקיצוץ בנטיעות, שנובע מהתרכזות האדם בפרטיותו הצרה ובדאגתו לטובתו האישית המיידית, מנתק את האדם ממרחב החיים הסובב אותו. הוא הופך את גנו של הקב"ה לחפץ שנועד לניצול ומנתק את האדם מא-לוהיו ומציוויו. בעקבות חטא זה מתמעטת ההופעה הא-לוהית שבעצים ובפירות, והאיכויות למיניהן מתפרקות ומתפזרות בין עצים שונים.
מצוות ארבעת המינים היא ביסודה עבודתם של ישראל לתיקון חטאו של אדם הראשון. בשלב הראשון עלינו לבנות מחדש את העץ באמצעות איגוד כל חלקיו יחד, ללא הפרי. בשלב השני, כשאנו לוקחים את העץ ביד אחת ואת הפרי ביד השנייה, אנו מצויים בנקודת הפתיחה הנוכחית של העולם, שבה העץ והפרי מנותקים זה מזה כמו אחרי החטא. עתה מגיע השלב המרכזי של קיום המצווה, שהוא פעולת התיקון – חיבור העץ אל הפרי: "צריך לחבר האתרוג ללולב בשעת נענועו ולנענע בשניהם יחד" (שולחן ערוך תרנא, יא).
בנענועים איננו מנתקים את הפרי מהעץ כדי לאוכלו אלא מביאים אותו עם העץ כולו להלל בו לפני הקב"ה. איננו מברכים על הפרי לבדו אלא מתקנים את הפירוד שבינו ובין העץ ומברכים על העץ כולו "על נטילת לולב". עמד על כך רבנו בחיי: "כי לפי שקצץ אבינו הראשון וחטא באתרוג לבדו, אין אנו מביאין האתרוג לבדו אלא נביאהו עם שאר הפרי ליחדו עם כלן וכלן עמו, ומזה אנו מתקנין את אשר עותו ומרצין בו המקום".
החיות הא-לוהית שמפעמת בעולם מופיעה בסוכות דרך עולם הצומח. שמחת עולם הצומח שחלה בחג האסיף בשעה שאינה מפרידה בין הפירות, בין העצים שהצמיחו אותם ובין מקורם הא-לוהי היא שמחה בהופעה הא-לוהית השלמה.
את ניתוק הפרי מן העץ שהתרחש בחטא אדם הראשון, המשקף גם את ניתוק האדם מהקב"ה, אנו באים לתקן במצוות ארבעת המינים. להחזיר למקומו את היחס הנכון בין העץ לפרי, פרי שהוא תולדה של העץ ולא עץ מנוצל כדי לגרוף עוד פירות לאדם המנותק החפץ רק בתועלתו האישית ואטום לסובב אותו. במקומו המתוקן פרי האתרוג נכלל במארג השלם של מרכיבי הצמח בהתאחדו עם העץ.
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר בירוחם ומחבר סדרת הספרים 'ונהר יוצא מעדן' על מועדי השנה
