הרב יוסף צבי רימון, רב אזורי גוש עציון, ראש סולמות ולאופק, ראש הישיבה ורב המרכז האקדמי לב
הווידוי הוא מצוות עשה מן התורה (רמב"ם, ספר המצוות, עשה עג; רמב"ם תחילת הלכות תשובה; ספר החינוך שסד). לווידוי יש משמעות מיוחדת מצד עצמו, ולא רק כשלב לקראת התיקון. היכולת שלנו לבדוק את עצמנו ולהודות בדברים הדורשים תיקון היא יכולת מיוחדת ומשמחת.
מהו אורך הווידוי? מעיקר הדין כאשר אין אפשרות לומר וידוי ארוך די לומר ״חטאתי, עוויתי, פשעתי״ (עיינו שו"ע ורמ"א או"ח תרז, ב ובנושאי הכלים שם). אולם לכתחילה יש לומר את הנוסח ״א-לוהינו וא-לוהי אבותינו תבוא לפניך תפילתנו״ עד ״תעינו, תעתענו״. כמו כן נוהגים לומר ביום הכיפורים גם את הנוסח ״על חטא שחטאנו״, ואף לפרט בו חטאים אישיים.
כמה וידויים? ביום הכיפורים אומרים עשרה וידויים. פרט לכך מתוודים קודם סעודה מפסקת שמא חלילה תיארע תקלה בסעודה, וימות בלא וידוי (יומא פז ע"ב; רמב"ם הלכות תשובה, ב ז).
וידוי בכניסה הצום: לדעת הרמב״ן (יומא פז ע"ב) יש חובה להתוודות סמוך לכניסת יום הכיפורים, בזמן שבו לאחר הווידוי לא תהא בידו אפשרות לחטוא, ונמצא שנכנס ליום הכיפורים נקי מעוונות. מעיקר הדין אנו פוסקים כרוב הראשונים ומתוודים קודם סעודה המפסקת בלבד (שו"ע תרז, א), אולם האחרונים כותבים שטוב להתוודות (אפילו בקצרה) לאחר הסעודה קודם צאת הכוכבים, וזהו אחד מן הטעמים לאמירת תפילה זכה (משנ״ב תרז, ס"ק א). מי שלא הספיק לומר תפילה זכה, יאמר לפחות משהו קצר כגון "אנא ה' חטאתי, עוויתי, פשעתי", כדי לצאת ידי שיטת הרמב"ן.
חייבים לעמוד? מדברי הגמרא (שם) עולה שצריך להתוודות בעמידה, וכך פוסק השו"ע (תרז, ג). המהרי"ל (הלכות ליל יום כיפור, ז) נהג לומר את הווידוי בגב כפוף (כמו שמשתחווים במודים), וכתבו האחרונים שכך ראוי לעשות (של"ה יומא, נר מצוה, כ"ה; מגן אברהם ס"ק ד; משנה ברורה ס"ק י). כאשר מתכופפים להתוודות, פעמים רבות נשענים על שולחן או על סטנדר. במקרה כזה יש לשים לב למה שכתב המשנה ברורה (שם), שאם האדם נשען באופן שאילו היו מזיזים את הדבר שעליו הוא נשען, האדם היה נופל, אין זו עמידה, וייתכן שצריך להתוודות שנית.
לכן צריך לשים לב להישען קלות בלבד, ומי שאינו יכול להסתפק בהישענות קלה, עדיף שרק יכפוף מעט את ראשו (שער הציון ס"ק ו). ואם גם זה קשה לו, יאמר את הווידוי בעמידה זקופה ולא כשהוא נשען על שולחן או על סטנדר (שהרי מצד הדין מותר לומר וידוי בעמידה זקופה).
נהגו להכות באגרוף על החזה במהלך הווידוי בכל פעם שמזכיר חטא (משנ"ב תרז, ס"ק יא).
התבוננות בווידוי תראה שלעתים אנו מתוודים על דברים כלליים (לדוגמה: אשמנו, בגדנו, תעינו, תעתענו), ולעיתים מפרטים חטאים יותר ספציפיים (לדוגמה: גזלנו, חמסנו, טפלנו שקר). נדמה שיש כאן אמירה חשובה: יש מי שמדברים על התשובה בכלל, בלי לרדת לפירוט מעשי, ויש העוסקים אך ורק בפרטים המעשיים של התשובה, בלי להתעלות ולעסוק באורהּ של התשובה ובעומקה הגדול.
הפרטים המוזכרים בווידוי יוצרים יחד תמונה שלמה: מצד אחד עלינו לדעת שבלי תיקון פרטני, שיש לו ביטוי בעולם המעשה, התשובה לא תגרום לנו לשינוי של ממש. מצד שני, אם נעסוק רק בתיקונים פרטניים, נישאר באותו כיוון ובאותה דרך, ללא שינוי מהותי. המבט הכללי של התשובה נועד לשנות כיוון, להביט רחוק ולראות מה המגמה, מה המטרה. "אשמנו", "תעינו" – אנחנו מקבלים אחריות למעשינו, מתקנים אותם ויוצאים לדרך חדשה!
"בגדנו" – בגידה משמעותה שמישהו שעשה לנו טובה, ובמקום לעשות להשיב לו טובה תחת טובה אנו עושים דבר רע וכך בוגדים בו (חיי אדם, כלל קמג). ה' אוהב אותנו ועוזר לנו. קיום תורה ומצוות הם הדברים הבסיסיים המשמשים ביטוי שלנו לאהבת ה'. ניזהר שלא לבגוד בה' ושלא לבגוד בשליחות שלנו.
"לצנו" – ליצנות היא דברי צחוק ולעג, במיוחד לעג על דברי אחרים. ישעיהו (כח, יד) יוצא כנגד אלו הלועגים לדברי הנביא, "אַנְשֵׁי לָצוֹן", וחז"ל (סוטה מב ע"א) אמרו שאחת הכיתות שאינן מקבלות פני שכינה היא "כת ליצים". ליצנות איננה צחוק אלא ציניות, הפיכת כל דבר חשוב ומשמעותי לצחוק וללעג. הליצנות מונעת אפשרות של שיח אמיתי (ואף גורמת לאנשים לחשוש מלומר מה הם חושבים ומרגישים באמת), ומבטלת את האפשרות לקידום העולם ברצינית (מסילת ישרים ה). ננסה לתת כבוד לדבריהם של אחרים, להקשיב, להעריך ולכבד.
