מגשימי החלומות

ביומיום השוטף מגשימי החלומות של עזר מציון מפיקים לילדים חולים ובני משפחותיהם ימי הולדת בבאולינג ובמקומות פתוחים כמו פארקים, אך קורונה כמו קורונה תקעה את הכול. זאת המומחיות שלה.

"לא הייתה אפשרות להוציא ילדים חולים מהבית. שמרו אותם בכספת", מספרת ניצה שפירא, תומכת רווחה של עזר מציון. "מהר מאוד הבנו שאי אפשר להשאיר את הילדים במצב הזה וחשבנו על רעיון שישמח אותם, אבל בבית. שירגישו משהו ואו גם אם לא יצאו מהבית. זה אתגר, ללא ספק.

"הרעיון שעלה והתגשם היה בהתחלה הפנינג עד הבית; ארגנו מתנדבים לכל משפחה, והם היו באים ומפעילים לחולים ולבני משפחותיהם בבית הפנינג משמח, כולל מכונות פופקורן וסוכר, ערכה להכנת ופל בלגי, מתנפחים גדולים למשפחות שיש להן חצר ומתנפחים קטנים יותר למשפחות שגרות בדירה בלי חצר. הכיוון היה אטרקציות שכולם ירגישו בהן כאילו הם חוגגים בחוץ. זה עבד יפה.

"כמו כן בימי הולדת משפחה שחגגה קיבלה עוגה שעליה דמות מסוימת שהילד אוהב, סידור בלונים מיוחד עם הגיל של הילד, שקיות ממתקים ומתנה על פי בקשת הילד".

רחל דגול: "כשיונתן הגיע למחלקה אורית לא יכלה להוציא מילה מהפה מרוב התרגשות. הוא הגיע בצניעות, היה לידה ושר לה. זה לא לראות מפורסם, זה הרבה מעבר לזה. יונתן היה מתפלל עליה, ואורית חולמת שהוא יבוא וישיר במסיבת ההודיה"

מעז יצא מתוק

ימי קורונה בקרב החולים ובני משפחותיהם היו די דומים לקורונה של כלל הציבור, רק בדציבלים גבוהים יותר, מטבע הדברים. מצד אחד קורונה ביאסה את העם, ומצד שני הרימה את היצירתיות למקומות גבוהים יותר.

גם מערך הגשמת החלומות של ארגון עזר מציון הפנים שהכול אפשרי כל עוד יש בלב שמיים פתוחים. המטרה: לשמח – ולו לרגעים מספר – ילדים חולים ובני משפחותיהם. ליצור רגעים קסומים ומיוחדים מאוד לצד שמירה על שגרה פשוטה של המשפחה כולה.

שמירת השגרה היא עניין חשוב ומאתגר, ולשמו מתגייסים מתנדבים ומתנדבות רבים ומסייעים בצרכים הבסיסיים למשפחה שבה אחד הילדים חולה. סיוע בניקיון הבית, עזרה לילדים האחרים בהכנת שיעורי בית, יציאה לגינה, "ולפעמים צריך פשוט להיות חבר או חברה של המשפחה או להיות דמות אימהית אִם אם המשפחה חולה", אומרת ניצה, המסייעת למשפחות להתמודד עם השגרה ולא רק להגשים חלומות.

כבר שמונה חדשים שניצה מלווה את משפחת דגול מחיפה, שילדתם אורית (7) חלתה בלוקמיה. "בהיכרות עם המשפחה אנחנו בודקים גם מה הילד או הילדה שחולים אוהבים ומה ייתן להם כוח ויעלה להם חיוך", מספרת ניצה בחיוך מסתורי משהו. לא תמיד ההורים מספרים במפורש מהו החלום של הילד שלהם, ותפקידה של ניצה הוא לקרוא בין השיטין של שיחות החולין, לדלות את החלומות ואחר כך לנסות להגשים אותם.

זה מה שקרה באחת משיחות החולין של ניצה עם רחל, אימה של אורית. "הבנתי מרחל שהחלום של אורית הוא להיפגש עם הזמר יונתן רזאל. איכשהו זה עלה. הייתה קורונה, ככה שהייתה בעיה שהוא יבוא לבית החולים, אז ארגנו שהוא ישלח לה סרטון אחד, ובו הוא הוא שר לה שיר שהיא אוהבת ואיחל לה גם רפואה שלמה.

"אורית הופתעה והתרגשה מאוד. היא לא ציפתה לזה. ככה התחיל החיבור בין יונתן לאורית. היא שלחה לו הקלטה שהיא מחכה לפגוש אותו, והוא היה מתקשר לשאול מה שלומה ואיך היא מרגישה אם היא לא הייתה שולחת לו הקלטה במשך זמן מה. הוא כל כך דאג. חודש אחד לא עדכנתי אותו לגבי אורית והוא נבהל, חשב שקרה משהו לא טוב".

"בהמשך הם גם דיברו בשיחת וידיאו", מספרת רחל. "זה היה כשאורית הייתה בהשתלה, וזה היה רגע מאוד מרגש". אורית ויונתן המשיכו לתקשר בהקלטות ובסרטונים זמן מה אף על פי שהם באים מעולמות שונים.

"אורית לא גדלה במשפחה דתית, ובהתחלה היא הכירה רק שיר אחד של יונתן", אומרת ניצה. "השיר שהיא הכי אהבה היה 'ואני בחסדך בטחתי'. בכל פעם שהיא הייתה באה לטיפול ברמב"ם, זה השיר שהיה מתנגן באוטו בלופ. בהמשך היא התחברה לעוד שירים של יונתן. לא הבנתי מה הקשר שלה לזמר חרדי, והיא סיפרה לי שהשיר הזה הוא שנתן לה את הכוח".

רבקי קאופמן: "זאת הייתה אופרציה שלמה לשכנע את המשפחה להגיע מכל הארץ. הילדים נכנסים לדבר הזה מתוך שמחה ענקית"

לא רק 'מפורסם'

"יום אחד יונתן סיפר לי שהוא בדרך להופעה בטירת כרמל, והחליט לבקר את אורית בבית חולים רמב"ם בחיפה. הוא הגיע, ישב וניגן לאורית, וגם חלק מצוות בית החולים הצטרף. "אורית התרגשה מאוד. היא פרסמה את זה לכל מי שהיא פגשה. עד היום זה הטופ שלה, הדבר שהכי שימח אותה", אומרת ניצה.

"כשיונתן הגיע למחלקה אורית לא יכלה להוציא מילה מהפה מרוב התרגשות. הוא הגיע בצניעות, היה לידה ושר לה. זה לא לראות מפורסם, זה הרבה מעבר לזה", אומרת רחל. "יונתן היה מתפלל עליה, ואורית חולמת שהוא יבוא וישיר במסיבת ההודיה. אנחנו לא אנשים שמבקשים ודוחפים, אבל ניצה מינפה את זה ככה, בהפתעה, ולא האמנו שזה יקרה.

"זה נתן לאורית כל כך הרבה כוח. ילדים רואים מפורסמים במהלך המחלה שמשמחים אותם, אבל פה זה היה משהו אחר לגמרי ממפורסם שמגיע ומשמח. נוצר ממש קשר אמיתי, והרגשנו שמעומק הלב אכפת לו ממנה. מבחינת אורית, ליונתן רזאל אכפת ממנה. זה הסיפור".

לפני חודש וחצי עברה אורית תהליך מוצלח של השתלת מח עצם, וכעת היא בתהליך שיקום מתקדם ב"ה.

בת מצווה חלומית על מלא

סיפור אחר התרחש בצפת. "האימא הייתה חולת סרטן במצב קשה, ולא היה מי שיחגוג לילדה בת מצווה. זה היה או לא לחגוג בכלל או לחגוג בלי אימא", אומרת ניצה. "נכנסנו לתמונה וארגנו לה מאל"ף ועד תי"ו בת מצווה כמקובל, עד הבית באופן מלא, כולל הכול. לפחות היא חגגה, גם אם בלי אימא.

"היה שם בר קינוחים מתוק, עוגה מעוצבת ברמה גבוהה, סידור בלונים ענקי, מתנות יוקרתיות, צלם, נגן, תכשיט יוקרתי וארוחה מושקעת, כמובן. הכול לפי הצבעים שהילדה ביקשה, ורוד וזהב. מה שהיא ביקשה היא קיבלה".

"זה היה מדהים", אומרת רבקי קאופמן, שארגנה את בת המצווה המדוברת. "ילדים זוכרים את האירוע שלהם לכל החיים, וזה היה יפה אפילו יותר ממה שהיא הייתה מקבלת אילו אימא שלה הייתה בריאה. זאת הייתה אופרציה שלמה לשכנע את המשפחה להגיע מכל הארץ. הילדים נכנסים לדבר הזה מתוך שמחה ענקית.

"שמעתי שיש איזושהי בת מצווה, והבנתי שזה הולך לכיוון שלאף אחד לא בא להשקיע בזה ואין חשק כשהאימא לא מרגישה טוב. משפחות כאלה חיות את הרגע ולא חושבות על דדליינים. אמרתי: לא. תהיה לילדה מסיבת בת המצווה המושלמת.

"הרמנו את כל הרכזות בסביבה: מירי שפירא ואסתי גרינברג פנו לעוד מתנדבות והרימו משהו מהאגדות. עכשיו זה יישאר לילדה כאירוע מעצים וחווייתי במקום משקע נוסף שבו אף אחד לא זכר אותה ביום הכי מרגש שלה. זה חותם חיובי גדול לכל החיים.

"בקרוב אנחנו מארגנים עוד שני אירועי בר מצווה בע"ה. באחד מהן האימא לא רצתה לחגוג בכלל. היא אמרה שאין לה כוח לזה, ובע"ה זה יהיה מאל"ף ועד תי"ו: התרמנו כסף לביגוד לילדי המשפחה, להנעלה וכמובן לבר מתוק, לקוגלים, כל העול הטכני שהיא לא רצתה להיכנס אליו. באותה שבת נחגוג בע"ה למשפחה נוספת, שגם בה מינינו מתנדבת מיוחדת לטפל בכל הנושאים הטכניים. אחראית מההתחלה ועד הסוף. ממש מפיקה בפועל".

אקסטרים וקוביות

ציפי פרידלנדר היא תומכת רווחה ורכזת מתנדבים העובדת בבית חולים שניידר. "יש ילד שמטופל הרבה שנים בשניידר שמשפחתו מתגוררת בדרום, וכשהם באים לטיפול או לביקורת בשניידר הם מבקשים שנארגן משהו שמח כדי שהילד לא יישאר רק עם הטעם הלא נעים של הטיפול. מדובר בילד חובב אקסטרים, והחלטנו להפתיע אותם במשהו ייחודי, טיסת בקאי, שזה מין טרקטורון דו-מושבי מעופף".

ציפי פרידלנדר: "יש לנו חבר'ה שאחד מהם מפעיל כלי כזה. הוא גייס את כל הצוות שלו מסביב כדי לארגן טיסת בקאי לילד ולאבא שלו. נתתי להם התראה של יומיים, והם ארגנו את הכול והטיסו את הילד"

איך השגתם את זה?

"יש לנו חבר'ה שאחד מהם מפעיל כלי כזה. הוא גייס את כל הצוות שלו מסביב כדי לארגן טיסת בקאי לילד ולאבא שלו. נתתי להם התראה של יומיים, והם ארגנו את הכול והטיסו את הילד. היינו צריכים בשביל זה שני כלים: באחד הילד וטייס, ובשני האבא וטייס. האבא והילד הגיעו ישר מהטיפול למנחת, והילד חזר בעננים, תרתי משמע. הוא מאוד נהנה. היה לו ממש כיף.

"אחרי כמה חודשים הם שוב הגיעו לטיפול קשה בשניידר, וגייסנו עוד מישהו שעובד בכדור הפורח בתל אביב ושלחנו את האבא עם עוד שני ילדים מהמשפחה לטיסת כדור פורח. פה זה תורם גם לגיבוש המשפחתי הכללי. צריך להבין, בסופו של דבר במצב הזה אי אפשר ללכת לכל מיני מקומות יחד כמשפחה. יש משפחות שעדיין חוששות לצאת מהבית בגלל המצב הבריאותי, כי מדובר באוכלוסייה בסיכון. דווקא הדברים האלה, כדור פורח, שלא עולים אליו הרבה אנשים וזה באוויר הפתוח, או טיסה בבקאי, זה מושלם לילדים שלא יכולים ליהנות מאטרקציות ציבוריות במקומות סגורים".

"זה הגיע לנו בהפתעה", מספר שי עמר, אביו של טל, הילד המדובר. "ציפי התקשרה ושאלה אם אנחנו זורמים לטיסת בקאי עם מתנדבים של עזר מציון. אמרנו כן, וזה קרה. באותו לילה עזר לנו מאוד לנוח בבית אורנית של עזר מציון במרכז. אחרי שסיימנו את הטיפול נחנו, בילינו, ובערב נסענו טל ואני לחוות רונית. ריחפנו מעל נתניה, וינגייט, ראינו את נחל פולג, ברווזים, ציפורים, והיה מאוד כיף. הייתה חוויה אדירה, וטל מאוד נהנה ממנה.

"האקסטרים התחיל בשנה הראשונה של הטיפולים. היינו בנופש בגבעת אולגה מטעם עזר מציון, ושם עשינו מצנחי רחיפה. אקסטרים זה מגניב, אבל אנחנו כל הזמן נעזרים בבנות השירות המקסימות. קח למשל את זה שאין חנייה בשניידר. אני מגיע מהדרום ושם את האוטו בבית אורנית, שנמצא אומנם לא רחוק, אך אני לא יכול לגרום לילד בחזור ללכת לאוטו במרחק הזה, כולל כיסא גלגלים ומזוודות.

"נתתי לבת שירות את המפתחות של האוטו, והיא הביאה אותו עד פתח בית חולים שניידר. אלו דברים יומיומיים שמאוד עוזרים. פעם אחת מעשרות הפעמים שהיינו במיון שכחנו כפכפים, וגילינו את זה בכניסה לשניידר. הרמתי טלפון, ובתוך רגע בת שירות הביאה כפכפים. אלו דוגמאות קטנות וחשובות מאוד שעוזרות המון, לא פחות מהגשמת חלומות".

אור: "כל התקופה הזאת ממש התחזקתי מהשירים של עקיבא. השיר 'יש בך הכול' הכי דיבר אליי. הפזמון 'כל עוד לא הפסקת לחלום' – ממש. להאמין שהכול יהיה בסדר"

עקיבא כאן

מאיר אודסר הוא תומך רווחה במחלקה האונקולוגית בבית חולים דנה שבאיכילוב. "אנחנו מלווים את המשפחות מרגע שהן הבינו שהן נכנסות לתקופה לא קלה", הוא אומר. "אחת המטופלות היא אור, בת 23, המטופלת בבית החולים של הילדים למרות גילה. ב"ה היא סיימה את הטיפולים השבוע אחרי חודשים ארוכים.

"אצלנו יש מנהג: בסיום הטיפולים עושים טקס של צלצול פעמונים שמפעילה בחורה ששמה כרמית. כל הצוות יוצא, החברים, החברים מהבית, המשפחה – כולם חוגגים את סיום הטיפול. כל אחד בוחר באיזה שיר לצאת מהחדר. אור מאוד אהבה את השיר של עקיבא 'יש לך הכול'. אמרתי לעצמי: אולי נביא את עקיבא עצמו במקום רק לשמוע את השיר ברמקול?

"הלכתי, דיברתי עם עקיבא, הוא חבר טוב שלי, ושנים שאני מכיר אותו כמתנדב במחלקה, הרבה לפני שהוא נהיה מאוד מפורסם. בלי לחשוב פעמיים הוא הסכים. הגיע. היה אירוע מרגש מאוד. אור בכתה מרוב שמחה".

"סיימתי טיפולים אחרי כתשעה חודשים", מספרת אור, עדיין מתרגשת, "מאיר עשה לי הפתעה, וממש ממש התרגשתי. שרנו עוד שירים, רקדנו, והיה ממש כיף ומרגש. לא ציפיתי שזה יקרה.

"כל התקופה הזאת ממש התחזקתי מהשירים של עקיבא. השיר 'יש בך הכול' הכי דיבר אליי. הפזמון 'כל עוד לא הפסקת לחלום' – ממש. להאמין שהכול יהיה בסדר. גם השיר 'אל תעזבי ידיים' זה שיר שאני מאוד אוהבת. היינו שרים את זה כל התקופה, ובלי קשר למחלה השיר הזה מחזק אותי. עקיבא הוא זמר נשמה, ואפשר להתחבר לכל מילה שהוא שר. גם 'פשוטים' ממש עושה טוב בלב. בע"ה כשאני ארגיש טוב אני אשמח להגיע להופעה שלו".