"הניצחון יבוא אם נלך עם ההסתדרות הציונית"

בשנותיה הראשונות של הציונות, ובייחוד עם הקמת תנועת המזרחי של החרדים הציונים, מאות רבנים מרחבי אירופה נתנו לה את ידם, וחלקם אף הצטרפו לשורותיה ופעלו למען רעיונותיה. אחד מהם היה הרב חנוך הניך אייגש זצ"ל הי"ד, רבה האחרון של קהילת וילנה, אשר נודע גם או בעיקר בזכות ספרו 'מרחשת', שו"ת הלכתי וחידושים על הש"ס, שעל שמו הוא מכונה בישיבות 'הרב המרחשת'. הרב אייגש, אשר שמו נזכר בהערצה בהיכלי הישיבות – גם החרדיות – היה במפתיע, יש לומר, מראשי תנועת המזרחי.

תולדותיו

הרב אייגש נולד בשנת תרכ"ד (1863) בעיר ראסיין שבליטא. בנערותו ישב ימים ולילות על מקומו בבית המדרש, ואחר כך למד בבריסק. כאשר עבר אביו עם משפחתו לקובנה, קבע מושבו בבית המדרש 'ניוויזער' המקומי, שנודע בגדולת לומדיו.

בשנת תרנ"ח (1898) נבחר הרב אייגש לשמש רב ומו"צ בעיר הגדולה וילנה, ובתפקיד זה שימש יותר מארבעים שנה. בין היתר הקים שם עם רבי חיים עוזר גרודז'נסקי 'קיבוץ', כלומר בית מדרש שלמדו בו תלמידים עילויים ומובחרים.

בשנת תרס"ו נפטר הגאון רבי שלמה הכהן בעל ה'חשק שלמה', שהיה זקן המו"צים בווילנה (רב רשמי לא היה לעיר). את מקומו מילאו שני המו"צים הצעירים, רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי ורבי חנוך העניך אייגש, ובהדרגה נתחזק מעמדם והוכרו כפוסקי הקהילה.

ספרו הגדול 'מרחשת', על עניינים מחלקי השולחן ערוך, תפס מקום של כבוד בהיכל התורה. החלק הראשון נדפס בשנת תרצ"א, ובו עניינים מאורח חיים ויורה דעה, והחלק השני נדפס תרצ"ה, והוא על עניינים מאבן העזר וחושן משפט.

אחרי פטירת רבה של וילנה רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי (בשנת ת"ש), היה הרב אייגש רבה של קהילת ווילנה כשנה, עד להירצחו בשואה.

"התאספנו להתאחד בדרישתנו להשיב לנו את ארץ ישראל, והניצחון יבוא אם נלך בזה ביחד עם ההסתדרות הציונית שלא ניתקה את הקשר עם העבר של עם ישראל"

פעילות ציונית

בשנת תרע"ז התכנסה בווילנה קבוצת רבנים בראשות הרב אייגש והחליטה להפיץ את רעיון שיבת ציון ולייסד מוסדות חינוך דתיים-לאומיים בגולה, שבהם יחנכו את הנוער על יסודי הדת והלאומיות העברית. בנאומו באספה אמר הרב אייגש: "התאספנו להתאחד בדרישתנו להשיב לנו את ארץ ישראל, והניצחון יבוא אם נלך בזה ביחד עם ההסתדרות הציונית שלא ניתקה את הקשר עם העבר של עם ישראל".

אחרי הצהרת בלפור הצטרף הרב אייגש לתנועת המזרחי. באספת הייסוד של המזרחי בליטא הפולנית, בז' באלול תרע"ט, נקרא מכתב ברכה מאת הרב אייגש שבו הוא מצהיר שהוא נותן את ידו ומצטרף כחבר אל התנועה, וקרא לציבור הרחב "להסתפח לדגל מפלגת המזרחי אשר פעלה והדרה יראו כעת בכל רחבי ארץ פולין, וראוי גם לנו, יושבי חבל ליטא, להתאגד יחד עם הארגון הלאומי-הדתי הזה". הוא גם חתם על ה'קול קורא' שהתלווה לייסוד התנועה, הצהרת היסוד של המזרחי, שחתמו עליה שישים ושבעה גדולי תורה מכל רחבי אירופה.

בברכתו לוועידת המזרחי שנערכה בווילנה בשנת תרפ"ב ציין הרב אייגש שעבודת המזרחי היא בבחינת "סולם מוצב ארצה בארץ ישראל, וראשו מגיע השמימה". ועוד אמר: "מטרת 'המזרחי' – לאחד את ארץ ישראל עם התורה הכתובה והמסורה. עלינו לשלוח חלוצים מצעירינו לארץ ישראל לקיים 'ותבואו ותטהרו את ארצי'". בשנת תרפ"ג (1923) הצטרף וחתם על הכרוז של רבני פולין וליטא למען קרן החלוץ המזרחי. על הכרוז חתמו גדולי הרבנים והאדמו"רים.

בשנת תרפ"ד שימש סגן יושב ראש ועידת המזרחי בווילנה, וגם בוועידה בשנת תרפ"ז בוורשה שימש יו"ר. באותה שנה נערכה ועידה של המזרחי גם בווילנה. בחוברת שנדפסה לאחר מכן ('דו"ח מועידת המזרחי בחבל וילנה') מסופר כי הרב אייגש נבחר לאחד מחברי נשיאות הוועידה, לצידו של הרב יהודה ליב פישמן-מימון. הוועידה עסקה בענייני המזרחי והפועל המזרחי ובטיפול ברשת החינוך הדתי-לאומי תחכמוני, שהקימה בתי ספר תורניים בסביבת וילנה. הוועידה הסתיימה בשירת התקווה.

בעמוד 9 בחוברת ההיא מובאת רשימת הרבנים שהשתתפו בוועידה, ובהם לצד בעל ה'מרחשת' גם גאוני תורה כמו רבי שמעון רוזובסקי הי"ד, רבה של איישישוק, רבי מאיר רובינזון, רבה של רדושקביץ, רבי יחיאל יצחק רפפורט, רבה של לוצק, ועוד.

"מטרת 'המזרחי' – לאחד את ארץ ישראל עם התורה הכתובה והמסורה. עלינו לשלוח חלוצים מצעירינו לארץ ישראל לקיים 'ותבואו ותטהרו את ארצי'"

נאמנות לרעיונות הציונות הדתית

בספרות החרדית נכתב כי בעקבות פולמוס מסוים עזב הרב אייגש את המזרחי והודיע: "המזרחי בפולין פשטה את הרגל". לא מצאתי את המקור לכך, אך אין ספק שגם אם חשב כי מרכז התנועה בפולין סטה מהדרך, ולכן עזב אותו רשמית, הוא המשיך להאמין ברעיונות הציוניים-דתיים: שילוב תורה ועבודה, יישוב הארץ בקדושה ועוד. הרב אייגש המשיך לפעול למען התיישבות החרדים בארץ וחיזוק הדת בארץ. בשנת תרצ"ה, שנים לאחר אותו פולמוס, אנו מוצאים שהרב אייגש הוא אחד מיוזמי הקמת 'מחלקת החרדים' בקרן הקיימת לישראל.

הרב אייגש נרצח בשואה. יש עדות אחת שנרצח בט"ו באלול תש"א, ויש עדות אחרת שלפיה נרצח בימי בין המצרים. בניו המשיכו לעסוק בפעילות ציונית עד יומם האחרון. בנו ד"ר שמחה אייגש, עסקן בתנועת המזרחי, נרצח עם אביו הי"ד. בן אחר, יהודה, היה פעיל בתנועה הציונית ועלה ארצה.

הבן השלישי, ר' יוסף אייגס, היה המזכיר הכללי של הסתדרות המזרחי בפולין, עלה ארצה והקים משפחה, וצאצאיו גרים כיום בארץ.