חגי בן ארצי
פרק ג
עם הוכה בסנוורים
- זאת השאלה הגדולה והמטרידה: מה קרה לנו בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים?
- איך אפשר להסביר את העיוורון, את הטמטום, את השיתוק שאחזו בכל מערכות השלטון והביטחון?
- כבר שנים רבות מאז המלחמה ניתן הסבר אחד, והוא נישא בפי כול: גאווה, יוהרה, זחיחות, או במילה לועזית: איפוריה.
- הרקע ליוהרה, כך מסבירים, קשור בניצחון הסוחף של צה"ל במלחמת ששת הימים, שבה הובסו צבאות מצרים, סוריה וירדן תבוסה מוחצת ומשפילה.
- מדינת ישראל השמידה בתוך שש שעות את חילות האוויר של שלוש המדינות שנלחמו בה, ובתוך שישה ימים כבשה שטח גדול פי שלושה משטחה.
- לכך כמובן מצטרפים הניצחונות המזהירים של ישראל במלחמת יום העצמאות (תש"ח–תש"ט, 1948–1949) במלחמת סיני (תשי"ז, 1956) ובמלחמת ההתשה (תשכ"ח–תש"ל, 1968–1970)
- כל אלה, כך טוענים, יצרו עם גאה ויהיר, בוטח ושאנן, שלא היה מסוגל להגיב בהיגיון למה שהתפתח מסביבו בשנת תשל"ג (1973), שקדמה למלחמת יום הכיפורים.
- התאוריה הזאת אין לה שחר, ההסבר הזה אינו מתקבל על הדעת.
- בשלוש השנים שקדמו למלחמת יום הכיפורים הכין צה"ל תוכניות כדי לקדם פני מלחמה אפשרית בחזית אחת, בשתיים ואפילו בשלוש חזיתות.
- אין טיפת שאננות, אין טיפה של ישיבה על זרי הדפנה של המלחמות הקודמות.
- מאות קצינים, זוטרים ובכירים, הכינו תוכניות, ורבבות חיילים התאמנו ברצינות ובמסירות לממשן.
- הנה כמה דוגמאות:
דדו הרמטכ"ל לא היה יהיר ושאנן כלל, הוא דרש בתוקף גיוס מילואים מלא. וכשקיבל אישור חלקי לגיוס שתי אוגדות, עשרות אלפי חיילים, לא גייס אפילו חייל אחד. בני פלד, מפקד חיל האוויר, לא היה שאנן ויהיר כלל, הוא התכונן במהירות למכת מנע ופעל בתקיפות ונחרצות. ובכל זאת ברגע האחרון הוא פירק את חיל האוויר והשאיר אותו ברגעים המכריעים של פתיחת המלחמה עירום ועריה, חסר אונים ומבולבל
תוכניות בלימה –
- 'גיר' בחזית הצפון, 'שובך יונים' בחזית הדרום, 'חול ים' ו'סלע' בשתי החזיתות בו בזמן.
- תוכניות התקפיות: 'צפניה', 'בן חול', 'חתול מדבר', ו'אבירי לב' – תוכניות שנועדו לצלוח את התעלה, להתבסס בגדה המערבית ולאיים על מרכזי השלטון במצרים.
- 'בן גיל' ו'זאב ערבות' בחזית הצפון – תוכניות שנועדו לפלוש לשטח סוריה ולאיים על דמשק.
- והנה מתברר שאף אחת מהתוכניות הללו לא הופעלה לפני המלחמה אפילו באופן חלקי.
- גם אנשים יהירים אינם יכולים להתעלם ממציאות שמתרחשת וזועקת מול עיניהם.
- הסימנים למלחמה, במיוחד בשבוע שבין ראש השנה ויום הכיפורים, ברורים וזועקים, ובכל זאת היו כל ראשי המודיעין ומערכת הביטחון אטומים לחלוטין לכל מה שמתרחש מסביבם.
- דדו הרמטכ"ל לא היה יהיר ושאנן כלל, הוא דרש בתוקף גיוס מילואים מלא.
- כשקיבל אישור חלקי לגיוס שתי אוגדות, עשרות אלפי חיילים, לא גייס אפילו חייל אחד.
- בני פלד, מפקד חיל האוויר, לא היה שאנן ויהיר כלל, הוא התכונן במהירות למכת מנע ופעל בתקיפות ונחרצות.
- ובכל זאת ברגע האחרון הוא פירק את חיל האוויר והשאיר אותו ברגעים המכריעים של פתיחת המלחמה עירום ועריה, חסר אונים ומבולבל.
- יוהרה ושאננות אינן מסבירות אפילו חלק קטן מהתמונה המדהימה שעולה מהתיאורים ומהדו"חות המזעזעים של מדינת ישראל ושל צה"ל ערב המלחמה.
- יש רק הסבר אחד: א-לוהי ישראל היכה אותנו בסנוורים, ולא היינו מסוגלים לראות ולשמוע שום דבר.
- רק התערבות א-לוהית הפכה עם שלם, חכם ונבון ומצליח וחרוץ, לעדר של סומים, חירשים וטיפשים.
- כן, התנ"ך מספר לנו על צבא ארם שהוכה בסנוורים ואלישע הנביא הוליך אותו מדותן לשומרון, ושם נכנעו הארמים והסתלקו מן הארץ.
- גם עם ישראל הוכה בסנוורים כאשר נגזרה הגלות וממלכת ישראל יצאה למלחמה חסרת סיכוי נגד האימפריה האשורית, שבסופה הוגלו עשרת השבטים.
- גם ממלכת יהודה הוכתה בסנוורים ויצאה למלחמה חסרת סיכוי נגד האימפריה הבבלית, שבסופה חרבה ירושלים ויצאנו לגלות בבל.
- כמו שהערבים הוכו בסנוורים במלחמת ששת הימים, גם עם ישראל הוכה בסנוורים ערב מלחמת יום הכיפורים.
- התוצאה הייתה המכה הקשה שספגנו בשתי החזיתות בשלב הראשון של המלחמה.
- הסורים פרצו לתוך רמת הגולן והשתלטו על מרכז הרמה ועל דרומה.
- בדרכם פגעו פגיעה קשה ביותר בחטיבת ברק (188), וכמעט כולה הושמדה, לרבות שדרת הפיקוד הבכירה.
- גם המצרים הצליחו לצלוח את התעלה בכוחות גדולים, השתלטו כמעט על כל המעוזים בקו בר-לב והדפו בהצלחה את כל התקפות הנגד של צה"ל.
- גם הסורים וגם המצרים הצליחו לשתק את חיל האוויר הישראלי, בעיקר באמצעות טילי נ"מ (נגד מטוסים), ומנעו ממנו להגיש סיוע לכוחות היבשה, שקרסו בלחץ המתקפה הערבית.
- כבר בימים הראשונים איבדנו אלפי לוחמים שנהרגו ונפצעו, ומעל הכול מאות לוחמים שנלקחו בשבי, אירוע חסר תקדים בתולדות צה"ל.
- קשה וכואבת הייתה המכה שספגנו בימים הראשונים של המלחמה.
- על מה ולמה הוכינו? במה חטאנו ובמה טעינו שככה נענשנו?
פרק ד
מפני חטאינו
- במה חטאנו ובמה טעינו? מדוע נענשנו עונש כה קשה בשלב הראשון של המלחמה?
- במלחמת ששת הימים זכינו בניצחון אדיר שלא היה כמוהו בתולדות ישראל, ואולי אף לא בתולדות האנושות.
- א-לוה ישאל התייצב בראש הלוחמים, והם לחמו בגבורה ובמסירות נפש.
- כנפי השכינה ליוו את כנפי המטוסים והעניקו לעם ישראל ניצחון מהיר ומוחץ על שלוש מדינות – מצרים, סוריה וירדן – שנעזרו במדינות ערב נוספות.
- העולם כולו הוכה בהלם לנוכח ממדי הנס, ולא הפריע לעם ישראל להשלים את ניצחונו ולמצות את הישגיו.
- שירה גדולה של הודיה ושל שבח לא-לוהי מערכות ישראל הייתה צריכה להתפרץ אחרי המלחמה.
- תנועה גדולה של תשובה אמונית ושל התעוררות דתית הייתה צריכה להיראות אחרי המלחמה.
- אבל לצערנו ולבושתנו גל גדול של יוהרה וגאווה שטף את המדינה, בחינת "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה".
- אלבומי ניצחון מפוארים שבהם תמונות ענק של מפקדי צה"ל צצו בכל מקום.
- לא הייתה טיפה של ענווה, לא היה שמץ של אמונה בהשגחה ובניסים, שהיו ברורים וגלויים כל כך.
- ההזדמנות לתשובה גדולה הוחמצה.
- לא רק לא-לוהי ישראל לא שבנו, גם לארץ ישראל לא שבנו.
- בעקבות המלחמה חזרנו אל לב הארץ – חבלי יהודה ושומרון – חזרנו אל המקומות הקדושים של עמנו – מערת המכפלה וקבר רחל, בית אל, אתר חלום יעקב, ושילה, מקום המשכן.
- חזרנו אל מצפה, אתר שמואל הנביא, ואל קבר יוסף בשכם, אל תקוע, עירו של עמוס הנביא, ואל יריחו, זירת פעולתם של הנביאים אליהו ואלישע.
- ומעל הכול חזרנו לירושלים עיר הקודש ולהר הבית, בית מקדשנו.
- א-לוהי ישראל קרא לנו בקול גדול: "בואו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם, ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם" (דברים א, ח).
- בת קול הדהדה בראשי ההרים: "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה".
- אבל אנחנו פחדנו ונבהלנו ונרתענו וברחנו.
- ברחנו מהר הבית, לב האומה ומקום השכינה, ומסרנוהו לידי המועצה המוסלמית (הווקף) של ערביי ישראל.
- אלפיים שנה חיכה לנו הר הבית בשיממונו ובעלבונו, וכשזכינו לחזור אליו בעטנו בו.
- לא רק בהר הבית בגדנו, גם את ארץ ישראל נטשנו.
- ממשלת ישראל מנעה בכוח כל ניסיון של התיישבות יהודית ברחבי יהודה ושומרון, ורק כמה 'משוגעים' – בראשם הרב לוינגר וחנן פורת זכר צדיקים לברכה – הצליחו לשבור את החרם ולהקים את כפר עציון ואת קריית ארבע.
- מבוישים ושוממים נותרו מרחבי יהודה ושומרון, ערש העם היהודי, לב המולדת העברית.
- וכשעם בוגד בגסות רוח ובגבהות לב בא-לוהיו, במורשתו, בקודשיו ובנחלת אבותיו, הייפלא שא-לוהי ישראל נאלץ להכותו כדי לעוררו לחשבון נפש ולתשובה.
- כן, מלחמת יום הכיפורים והמכה שעם ישראל ספג בה נועדו לעורר אותנו לתשובה על מה שלא עשינו אחרי מלחמת ששת הימים.
- זאת הייתה מכה מדודה, כזאת שתנער אותנו ותעורר אותנו אבל לא תפיל ותרפה אותנו חלילה.
- הרי אנחנו מאמינים באמונה שלמה במה שלימדונו רבותינו, ובראשם רבנו הגדול הרב קוק, שאנחנו בתוך תהליך של גאולה ושל תחייה, ולא חלילה של חורבן וגלות.
- ואכן, המכה הועילה, מלחמת יום הכיפורים שינתה את פניה של החברה הישראלית.
- תנועה גדולה של תשובה ושל התעוררות דתית התפתחה אחרי המלחמה, ואלפי צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, החלו במסע של התקרבות אל א-לוהי ישראל ואל תורתו.
- המסע הזה נמשך עד עצם היום הזה וכבר מקיף מאות אלפי ישראלים מכל החוגים.
- גם תנועות ההתיישבות ביהודה ושומרון, גוש אמונים ואמנה, הופיעו אחרי המלחמה וסחפו רבבות צעירים, ובעיקר מתוך הציבור של הציונות הדתית.
- גוש אמונים לא קם אחרי מלחמת ששת הימים, גם את הציבור הדתי היה צריך לנער ולזעזע.
- ואכן אחרי חמישים שנה נמנים בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון כחצי מיליון תושבים, שמתגוררים במאות ערים ויישובים, חוות ומאחזים.
- גם התנועות של השיבה אל הר הבית, הקוראות לנוכחות יהודית ולתפילה במקום הקדוש ביותר לעם ישראל, גם הן התפתחו והתחזקו אחרי מלחמת יום הכיפורים והגיעו לממדים של אלפי עולים אל ההר.
- המלחמה לא הפילה את העם ולא שברה את רוחו, כיוון שבסופה זכה עם ישראל בניצחון גדול, גדול יותר מן הניצחון במלחמת ששת הימים.
- אבל המכות שספגנו בראשית המלחמה היו קשות וכואבות דיין לעורר אותנו לתשובה גדולה.
- את המעבר מן התבוסות והמכות אל ההצלחות והניצחונות נתאר בפרקים הבאים.
מבוישים ושוממים נותרו מרחבי יהודה ושומרון, ערש העם היהודי, לב המולדת העברית. וכשעם בוגד בגסות רוח ובגבהות לב בא-לוהיו, במורשתו, בקודשיו ובנחלת אבותיו, הייפלא שא-לוהי ישראל נאלץ להכותו כדי לעוררו לחשבון נפש ולתשובה. כן, מלחמת יום הכיפורים והמכה שעם ישראל ספג בה נועדו לעורר אותנו לתשובה על מה שלא עשינו אחרי מלחמת ששת הימים
פרק י
ההכרעה בבקעת חושנייה
- במקביל לפריצה העיקרית של הסורים במרכז הגולן פרצו שלוש חטיבות שריון סוריות מדיוויזיות 5 ו-6 לעבר דרום הגולן.
- הן הצליחו בקלות רבה למחוץ את מעט הטנקים של חטיבה 188, וכבר בבוקרו של יום ראשון, י"א בתשרי (7 באוקטובר) התייצבו בפתחי הצירים היורדים אל הכינרת: ציר רמת מגשימים, ציר מעלה גמלא וציר יהודייה.
- באותן שעות לא היה אפילו טנק ישראלי אחד בכל דרום הרמה.
- גם חיל האוויר היה עסוק באותן שעות מכריעות בעיקר בניסיונות כושלים לפגוע בסוללות הנ"מ הסוריות, וכמעט לא התפנה לפעול נגד כוחות הקרקע.
- אילו היו הסורים נחושים ומנצלים את ההצלחה שלהם ביום הראשון של המלחמה, היו יורדים אל הכינרת ויוצרים מציאות שהיה קשה לשנותה.
- א-לוהי ישראל הפיל מורך בלבבם, והם נעצרו קילומטרים אחדים מן הכינרת להתארגנות במתחמי הגנה. במהלך היום הגיעו לדרום הרמה כוחות קטנים של חטיבת המילואים 179 בפיקודו של רן שריג, והם הפכו את הירידה של הסורים אל הכינרת לבלתי אפשרית.
- הירידה אל הכינרת מן הרמה תלולה ביותר, והצירים מוקפים משני צידיהם במדרונות משופעים שיורדים אל קניונים עמוקים.
- אם כך, גם כוחות קטנים למדי היו מסוגלים לבלום את טורי השריון של הצבא הסורי.
- ממשלת ישראל, שהתכנסה לישיבת חירום ביום ראשון בבוקר, הבינה את המצב הקשה ברמת הגולן והחליטה לשלוח את אוגדת השרון המטכ"לית של מוסה פלד לצפון ולא לדרום.
- גם המצב בדרום לאורך תעלת סואץ היה בכי רע, אבל הצבא המצרי היה רחוק מאות קילומטרים מערי ישראל, ואילו הצבא הסורי הגיע לקרבה של קילומטרים אחדים מיישובי עמק הירדן ובקעת כִּנרות.
- חטיבות השריון של האוגדה יצאו לדרכן על שרשרות, כי מובילי הטנקים המעטים היו מגויסים לעזרת האוגדות שירדו לסיני.
- כבר ביום שני בבוקר הגיעו כוחות החילוץ של האוגדה אל דרום הגולן והחלו במבצע 'גיל': הדיפת הכוחות הסוריים אל מעבר לגבול.
- במהלך היום הצליחה האוגדה להשתלט על המתחמים הסוריים בפתחי הצירים של רמת מגשימים ומעלה גמלא ולהדוף את הטנקים הסוריים לעבר בקעת חושנייה.
- חטיבה 179 של אוגדת לנר פעלה בציר יהודייה והצליחה גם היא לדחוף את הסורים בחזרה אל הגבול.
- כזכור, גם חטיבה 679 מאוגדת רפול הצליחה באותו יום להדוף את דיוויזיה 1 של הסורים מאזור נפח לעבר תילי רמתנייה.
- ביום שלישי, י"ג בתשרי (9 באוקטובר) התרכזו כוחות סוריים גדולים משלוש דיוויזיות – 1, 5 ו-6 – במרחב שבין חושנייה להר פרס.
- היו שם מאות טנקים סוריים, תותחים ואלפי חיילי חי"ר מצוידים בטילי נ"ט.
- הקיפו אותם חמש חטיבות שריון ישראליות משתי אוגדות.
- באוגדת פלד פעלו חטיבה 4, בפיקודו של יעקב הדר, חטיבה 9, בפיקודו של מרדכי בן פורת, וחטיבה 205, בפיקודו של יוסי פלד.
- באוגדת לנר פעלו חטיבה 179, בפיקודו של רן שריג, וחטיבה 679, בפיקודו של אורי אור.
- עם שחר של יום שלישי, י"ג בתשרי (9 באוקטובר) החל קרב שריון בשריון שכמוהו לא נראה מאז מלחמת העולם השנייה.
- מאות טנקים ישראליים תקפו את המתחם העצום של הדיוויזיות הסוריות, שחלקן הספיקו להתחפר ולהתבצר במגננים מאורגנים היטב.
- בניגוד לקרבות בנפח ובעמק הבכא, בקרבות חושנייה השתתף חיל האוויר הישראלי השתתפות פעילה ויעילה לאחר שהתאושש מן המכות שספג ביומיים הראשונים של המלחמה.
- אף שחלק מן הכוחות הצליחו לפרוץ אל לב המתחם הסורי, לא הושגה הכרעה ביום הראשון.
- רק ביום רביעי, י"ד בתשרי (10 באוקטובר) הצליח השריון הישראלי להשמיד כמעט את כל הטנקים הסוריים, והמעטים ששרדו ברחו אל מעבר לגבול.
- כמו בעמק הבכא ביום הקודם הפכה בקעת חושנייה לבית קברות עצום של הצבא הסורי, שהשאיר אחריו מאות טנקים, תותחים, נגמ"שים וכלי רכב שרופים ומפוצצים.
- עם רדת החשכה, בהתקדש יום טוב ראשון של חג הסוכות, נמלטו הטנקים הסוריים האחרונים אל מעבר לקו הסגול, גבולה של רמת הגולן.
רק השילוב של היד הא-לוהית עם הגבורה האנושיות אפשר את הניצחון הגדול, שהתבטא במהפך עצום בתוך חמישה ימים: מתבוסה משפילה של צה"ל ביום הראשון והשני לניצחון מוחץ בשלושת הימים שבאו אחריהם. אוגדת פלד ניסתה לנצל את ההצלחה ולפרוץ לתוך סוריה כבר ביום רביעי, אך נתקלה במערכים סוריים מבוצרים שלא הצליחה להתגבר עליהם, ונאלצה לסגת עם נפגעים רבים
- כמו בקרב הגדול של חטיבה 679 בנפח, כמו בקרב הגדול של חטיבה 7 בעמק הבכא, גם בקרב הגדול של אוגדת פלד בבקעת חושנייה התגלו חוכמה ותושייה וגם גבורה ומסירות נפש בממדים בלתי נתפסים.
- "מי ימלל גבורות ישראל, אותן מי ימנה".
- אבל בכל אחת מהגזרות הצפונית, המרכזית והדרומית ליוותה את הלוחמים ההשגחה הא-לוהית, תמיד הופיע הנס בזמן הנכון ובמקום הנכון.
- רק השילוב של היד הא-לוהית עם הגבורה האנושיות אפשר את הניצחון הגדול, שהתבטא במהפך עצום בתוך חמישה ימים: מתבוסה משפילה של צה"ל ביום הראשון והשני לניצחון מוחץ בשלושת הימים שבאו אחריהם.
- אוגדת פלד ניסתה לנצל את ההצלחה ולפרוץ לתוך סוריה כבר ביום רביעי, אך נתקלה במערכים סוריים מבוצרים שלא הצליחה להתגבר עליהם, ונאלצה לסגת עם נפגעים רבים.
- הלוחמים היו עייפים ומותשים משלושה ימי לחימה רצופים ומארבעה ימים ללא מנוחה, והניסיון הראשון של הפריצה לסוריה נכשל.
- ללמדך ש"תפסת מרובה לא תפסת", יש גבולות לכוחות האנושיים.
- לאחר הנסיגה של הכוחות הסוריים מרמת הגולן נותר רק שטח אחד שלא נכבש מחדש על ידי ישראל: מוצב החרמון.
- הוא נשאר בידי הסורים ממש עד סוף המלחמה, ואז שחררו אותו חטיבות גולני והצנחנים.
- את סיפורו של מוצב חרמון נספר בפרק יב.
