הנביא כועס בשם ה' על מי שצמים ביום הכיפורים, עומדים להתעלף מחולשה, מכופפים "כאגמון ראשם" וחושבים שבזה תיקנו משהו. התיקון החברתי! צועק הנביא, דאגה לשקופים! הגר, היתום והאלמנה, הרעבים, הערומים שעלינו לכסות.
אנחנו מכירים היטב את הקריאות האלה ערב הבחירות. כולם נזכרים פתאום ביוקר המחיה, בעניים, בניצולי השואה השכוחים. נדמה לי, ואומר זאת בזהירות גדולה, שהיום היה הנביא מבקש: פשוט תצומו. חדלו לכם מדיבורים על תיקון חברתי, בואו ונראה אתכם קודם מצמצמים את עצמכם, או בעברית: צמים.
רק כך, אומר רבי נחמן, בפעולה הפיזית הזו, תגיעו אולי לשוויון חברתי. "כי המחלוקת הוא רצון אחר, שעומדים עליו לבטל רצונו, ועל ידי התענית נכנע ונחלש הלב ונתבטל כל רצונותיו מפני רצון הקב"ה, ועל ידי זה נתבטל המחלוקת, שהיא רצונות אחרים שאינם כרצונו, וכמו שאמרו ז"ל: בטל רצונך מפני רצונו, וממילא יתבטל רצון אחרים מפני רצונו ונתבטל המחלוקת ונעשה שלום" (ליקוטי מוהר"ן קעט).
לעולם לא תגיעו לליבו של הזולת, אומר רבי נחמן, כל עוד אתם שבעים כל כך וחזקים כל כך. הוא תמיד יחלוק עליכם, ואתם עליו. כך אי אפשר להיפגש.
החולשה היחסית שלכם, זו שנופלת עליכם ביום הצום, משווה פתאום את כולם, מפני שגם הכוהנים וגם העם העומדים בעזרה כורעים ומשתחווים, משתווים זה לזה שוויון חברתי מוחלט מול רצון גדול מהם. שני גופים כשהם משתווים מול גוף שלישי, יוכלו גם להשתוות ביניהם. זה כלל פיזי, לא רוחני בעליל.
תצרחו פחות את היעדר השוויון החברתי, תצרכו פחות. תוכלו יותר לעזור לרעבים כשתאכלו פחות. אל תזלזלו בצום המחליש, המנמיך, זה שמזכיר לנו את בזיון הגוף. רק ככה אפשר שלא לבזות אף אחד.
זה צום אבחרהו.
