מסע בין צדיקים –

מאיר עיני חכמים

קבר ר' מאיר בעל הנס

על פי מסורת עתיקה, לטבריה תפקיד חשוב באחרית הימים. "טבריה עמוקה מכולן… ומשם עתידין להיגאל". גם הרמב"ם, שבעצמו קבור בטבריה, כתב עליה: "וקבלה היא שבטבריא עתידין לחזור תחלה, ומשם נעתקין למקדש". יש האומרים כי שם תחל גם תחיית המתים. לכן אפשר להבין את בקשתם של רבים להיקבר בטבריה.

את החוויה המיוחדת שבנסיעה לקברו של ר' מאיר אפשר להרגיש כבר בדרך. הכביש הראשי צמוד לחופי טבריה ומלא באנשים בבגדי ים. לאט לאט הכביש עולה בהר, ואיתו מתעלים גם האנשים, שמגיעים אל המתחם ברגל וברכב, לבושים כבני מלכים מכף רגל ועד ראש. נרגשים.

המתחם השתנה מאוד מאז הפעם האחרונה שביקרתי בו. הדוכנים אומנם נשארו, אבל מרגע שנכנסים בשערי ההיכל קשה להתעלם מהפאר שניבט מכל פינה. קירות שיש, לוחות דיגיטליים חדישים ומיזוג אוויר נעים שמרגיע את החום של טבריה ומצנן מעט את החום של האנשים שבאו לשפוך שיחם.

על הקירות שלטים שמאירים את דמותו של ר' מאיר. "לא רבי מאיר שמו, אלא רבי נהוראי שמו. ולמה נקרא שמו רבי מאיר? שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה". הוא היה מגדולי התנאים ומתלמידיו של רבי עקיבא. חריפותו הייתה ידועה במיוחד, עד שאמרו עליו: "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו כמותו".

אני נכנס למתחם התפילה ורואה איך בכל גומחה אפשרית נכנס יהודי ומתפרק על הקבר כמו שנשענים על כתף של אבא. אחד מחזיק ספר תהלים, אחר משעין את המצח על היד וממלמל תפילה חרישית. על הקירות שמות לתפילה. למרות העומס, ואף על פי שכולם רוצים להיות קרובים לקבר, המשמרות מתחלפות ברוגע ובסדר מופתי. התחושה היא כי המקום מעל הזמן.

הקהל מורכב מחובשי כיפה שחורה, מעט חובשי כיפה סרוגה ולצידם אנשי הכיפה הלבנה. מנקודת מבטי, הם היו הנרגשים ביותר. באים בלבוש היום-יום שלהם, בולטים בקעקועים ובתסרוקות שכנראה לא תמצאו בבית המדרש, ובכל זאת ניכר מאוד שהם רצויים. חלקם באים בגפם, חלקם עם הילדים. מעודדים אותם לקרוא פרק תהלים. חישוב קטן מגלה שאני פחות או יותר בגיל של אבא שלי כשהוא הביא אותי לקבר ר' מאיר, והלב מתרחב.

כשהתפנה מקום והתקרבתי לקבר, גיליתי שאני לא ממש יודע מה לעשות. לקחתי ספר תהלים ופתחתי באקראי. קיוויתי שאולי יצא לי איזה פרק מעניין שאוכל לספר לכם בהתרגשות שהוא נגע בדיוק לשאלה שהטרידה אותי, אבל יצא פרק די סטנדרטי. עצמתי את העיניים וזכרתי שאבא שלי הזהיר אותי שלא להתפלל לצדיק אלא להדגיש שהתפילה היא לקב"ה דרך הצדיק. החומה עוד לא נבקעה. המילים יצאו קצת יבשות. חלודות. אבל הבאתי בחשבון את האפשרות שיידרש לזה זמן להיפתח.

אני נכנס למתחם התפילה ורואה איך בכל גומחה אפשרית נכנס יהודי ומתפרק על הקבר כמו שנשענים על כתף של אבא. אחד מחזיק ספר תהלים, אחר משעין את המצח על היד וממלמל תפילה חרישית. על הקירות שמות לתפילה. למרות העומס, ואף על פי שכולם רוצים להיות קרובים לקבר, המשמרות מתחלפות ברוגע ובסדר מופתי

הנשר הגדול

קברו של הרמב"ם

יצאתי ממתחם הקבר של רבי מאיר בעל הנס אל החום המהביל של טבריה, שרבים קבורים באדמתה: ר' עקיבא ולצידו הרמח"ל, רב כהנא ורבי ירמיה, רבי חייא ובניו וגם רחל אשת ר' עקיבא. אבל בהמלצתו של אבי היקר המשכתי לקברו של הרמב"ם, מגדולי חכמי ישראל בימי הביניים, שכונה 'הנשר הגדול' והיה לאחד מסמלי החוכמה היהודית. ספרו 'משנה תורה', שעל כתיבתו שקד כעשור, הוא אחד מנכסי צאן הברזל של ספרות ההלכה. גם ספרו 'מורה הנבוכים' הוא אחד החיבורים המחשבתיים החשובים ביותר בתולדות המחשבה היהודית.

קברו של הרמב"ם נמצא תחת כיפה מעוצבת ומרשימה. במתחם הקבר מצוינים גם קבריהם של השל"ה הקדוש ושל רבן יוחנן בן זכאי, וכן קברי האמוראים רבי אמי ורבי אסי. קברי אביו ונכדו של הרמב"ם גם נמצאים במתחם.

עוד מהחנייה אפשר לשמוע פסוקים שנאמרים במגפון, ומייד אחריהם עשרות ילדים חוזרים עליהם בהתלהבות. מלבדם שהו במקום עוד כמה עשרות אנשים, פזורים בעיקר בין קבר הרמב"ם לקבריהם של השל"ה ורבן יוחנן בן זכאי.

בזווית העין אני מבחין באב ובנו שמנסים להנציח בסלפי את החוויה המשותפת, ומציע לצלם אותם בעצמי. החיוך שעל פניהם מרגש אותי. במיוחד מבטו המאושר של האב, שהעניק לבנו חוויה מעצבת מיוחדת

המתחם מרווח, והרוחות נושבות בו בנעימות. בזווית העין אני מבחין באב ובנו שמנסים להנציח בסלפי את החוויה המשותפת, ומציע לצלם אותם בעצמי. החיוך שעל פניהם מרגש אותי. במיוחד מבטו המאושר של האב, שהעניק לבנו חוויה מעצבת מיוחדת. כשאני שואל את האבא מה הביא אותם דווקא לכאן, הוא מחייך ועונה בפשטות: "הרמב"ם".

מעל הקבר תלויה תפילה שכדאי לומר על קברו של הרמב"ם. ביני לבין עצמי אני תוהה מה היה חושב על כך הרמב"ם, שנחשב לרציונליסט מובהק. אני מתקרב לקבר ומניח יד. פותח גם כאן ספר תהלים באקראי, אבל שוב בפרק שלא אומר לי שום דבר מיוחד. עוצם את העיניים ונושא תפילה חרישית. חושב על הימים הנוראים שעתידים לבוא ממש בקרוב. מצטער מעט שאני כאן בלי הילדים, ומהר מאוד התפילה משנה את האופי שלה ומתמקדת בהם, מתחילה לחדור ולסדוק במעט את האבנית שהתגבשה לי סביב הלב.

מה עבר על אמיר מויאל בקבר חוני המעגל, בקבר ר' יונתן בן עוזיאל, אצל האר"י הקדוש ובקבר הרשב"י – הכול בגיליון אלול.