לבני גנץ יש תוכנית מדינית סדורה. אין לה כמעט תומכים בישראל של היום, ולכן השמאל בכללו בקושי לא מדבר עליה. אבל התוכנית הזאת חיה ובועטת ולמעשה נרקמת ברגעים אלה בשטח כפי שלא יושמה כאן מעולם בעבר. גם לא בימי אוסלו. לתוכנית הזאת קוראים הקמת מדינה פלשתינית, ובני גנץ הוא המייסד החדש של מדינת הפלשתינים.
בני גנץ הוא איש ציוני לגמרי. הוא ממש לא איש שמאל קיצוני הזוי. דווקא לכן הוא איש שמאל יעיל הרבה יותר מאנשי השמאל הקיצוניים והצעקניים. מה שלפיד לא עשה ולא יעשה, גנץ עושה. הרצון שלו לבסס מדינה ערבית נובע מכך שהוא עדיין שבוי בקונספציה שטוענת כך: בואו ניתן להם מדינה ושיעזבו אותנו בשקט. לנו תהיה כאן מדינה יהודית חילונית, והם יניחו לנו.
שתי ההנחות שלו כמובן שגויות מיסודן, כי אין דבר כזה מדינה בעלת זהות יהודית שמנותקת מהתורה. אבל עזבו את זה לרגע, האיש הזה שייך לשלושים האחוזים במדינה הזאת שעוד לא השתכנעו שהערבים שמעוניינים במדינה ערבית רוצים בהשמדת מדינת ישראל ושהם לא ינוחו ולא ישקטו עד שתהיה הכרעה בינינו לבינם. הוא מאמין שמדינה ערבית ביהודה ושומרון טובה למדינה היהודית.
כפי שאמרנו, הוויכוח הזה הוא ויכוח ישן, אלא שאזרחי ישראל לתומם חושבים שהוא הוכרע, וכל עוד לא משגעים אותנו שוב בהסכמים חדשים, מבחינתם החזון של מדינה ערבית נגנז. בפועל החזון הזה עבר מהסכמי סרק מפוקפקים שנתקעים כל הזמן ודילג היישר אל שלב המעשים, ובכל הכוח. גם אבו מאזן מבין שהסכמים לא מביאים אותו לשום מקום, אבל גם בני גנץ קלט את זה מזמן. ולכן הוא מוצא באבו מאזן פרטנר חיוני לחזון המשותף.
בני גנץ הוא איש ציוני לגמרי. הוא ממש לא איש שמאל קיצוני הזוי. דווקא לכן הוא איש שמאל יעיל הרבה יותר מאנשי השמאל הקיצוניים והצעקניים. מה שלפיד לא עשה ולא יעשה, גנץ עושה. הרצון שלו לבסס מדינה ערבית נובע מכך שהוא עדיין שבוי בקונספציה שטוענת כך: בואו ניתן להם מדינה ושיעזבו אותנו בשקט
פינוי עיקש
מה שהתחיל בימי בנט ב"תעזבו עכשיו את המחלוקות על מדינה פלשתינית ובואו נקדם את המשותף" התגלה כקונספציה הרסנית. אפשר לזרום עם ההנחה שבנט וכהנא לא תכננו את זה בזדון, אבל למעשה יצא שבזמן שהם ביקשו ללכת על המשותף, השמאל עבד קשה מאוד בכל תחום אפשרי. הם מבחינתם אכן קידמו את המשותף, אבל השמאל קידם, ועוד איך קידם, גם את הממש לא משותף.
במקום דיבורים בני גנץ פשוט עושה את העבודה בשטח, והוא עושה את זה ביעילות שלא נראתה כאן שנים. הפגישה השקטה עם אבו מאזן הייתה יריית הפתיחה. הבנייה הערבית בשטחים שבשליטת ישראלית (מה שמכונה שטחי c ) מקבלת ממנו אור ירוק שבשתיקה, ויתרה מכך: כל גבעה שמיושבת על ידי יהודים במקומות שהערבים ניסו להשתלט עליהם סופגת מצה"ל אגרוף ברזל. הוא מפנה את הגבעות האלה בעקשנות ובכוח שלא היו כמותם שנים ארוכות.
בשנה האחרונה הוא גילח פעם אחרי פעם מאחזים במספרים שלא נראו מאז ימי שרון. גנץ יודע מצוין שהרשות הפלשתינית משתלטת בכל יום על עוד ועוד דונמים של מדינת היהודים. זה לא מפריע לו להתעלם מהנעשה, וכששואלים אותו הוא מגלגל עיניים וטוען כי יש אכיפה שוויונית והכול בסדר.
אבל זו לא רק יצירת מציאות פלשתינית בשטח; בני גנץ עדיין דוגל בתפיסה ההזויה שכדי למנוע טרור צריך לחזק את הרשות הפלשתינית. את זה הוא דווקא כן אומר בגלוי. על התפיסה המטורפת הזאת חוזרים שוב ושוב אנשי מפלגתו, וזאת בניגוד מוחלט לתפיסה שמוביל הרמטכ"ל היוצא כוכבי שמדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להפקיד את ביטחונה בידיים הערביות האלה.
עכשיו, למה אנחנו כותבים בעיתון דתי-לאומי את כל זה? כי המציאות היא שיש כנראה שניים-שלושה מנדטים לפחות בציונות הדתית שהולכים שבי אחרי מפלגתו של בני גנץ. לא בגלל חזון המדינה הערבית שלו, הפוך, המנדטים האלה כמעט כולם מתנגדים נחרצות לחזון הזה. רובם המכריע מאמין בארץ ישראל השלמה, וגם ברמה הפרקטית הוא ממש לא מאמין שהערבים במדינה הפלשתינית יחיו איתנו בשלום. הם מבינים היטב שהתיאבון הרצחני שלהם רק יגדל כשיקבלו לידם שליטה כזאת או אחרת, כפי שקרה כאן באוסלו ובהתנתקות.
למה הם בכל זאת הולכים אחריו? נורא פשוט: מתן כהנא. יש לא מעט מהציבור הדתי-לאומי, לא רק הלייטי אלא גם התורני התומך בצהר, שמאוד מרוצה מרפורמות שהוביל כהנא בכשרות ובגיור. מותר להם, ועל הנושא הזה אפשר וחובה להמשיך להתווכח בהזדמנות אחרת. אבל הם באמת ובתמים משוכנעים שהנושא המדיני והקמת המדינה הערבית נגנזו בינתיים. הם קנו את התפיסה שהממשלה המשותפת עם השמאל לא עוסקת בחזון הזה יותר, אף שבמציאות החזון הזה מקבל אחיזה ממשית בשטח בכל רגע נתון.
יתרה מכך, חשוב להתבונן גם בתהליך שמתן כהנא עבר. מתן כהנא למעשה כבר אינו עלה תאנה של גנץ ואיזנקוט, כי האיש הציוני הזה עבר תהליך אימוץ ערכים קלסי. את המשפט הבלתי נתפס הזה הוא אמר ביום שני בבוקר בריאיון לאריה גולן: "צריך לחזק את הרשות הפלשתינית מול חמאס, אף אחד מהם לא אוהב ישראל כמובן, חמאס מנסה כל הזמן לערער את היציבות. צריך לחזק את מי שמשתף איתנו פעולה (הרשות הפלשתינית)". כהנא אימץ לגמרי את המסרים של השמאל, את השנאה לביבי ולימין "הקיצוני ההזוי", כלשונו, אלו שעד לפני רגע הוא אמר בדיוק מה שהם אומרים היום.
בני גנץ ומפלגתו מקדמים את המדינה הערבית בקידום הכי סדור, יותר מכל מפלגה אחרת במפה הפוליטית. הם אינם מחכים להסכמים שכבר מזמן יצאו מהאופנה, הם פשוט עובדים. ביעילות רבה. התמיכה ברפורמות דת ומדינה של מתן כהנא היא עסקת חבילה מסוכנת מאוד.
