על חטא שחטאנו לפניך באכיפה בררנית: האם תפונה רמת ארבל שבוע לפני ראש השנה?

מוצאי שבת. שעת לילה מאוחרת. יותר משלוש מאות איש ואישה יושבים על כיסאות כתר באוויר הפתוח ואומרים סליחות בהובלת הרב שמואל אליהו. לכאורה לא מחזה מרגש במיוחד, עד שעושים זום-אאוט ורואים שמעמד הסליחות הזה מתרחש ברמת ארבל, נקודת ההתיישבות היהודית החדשה בגליל.

זמן קצר אחרי האירוע הזה הגיעה התגובה של רשויות החוק: על שני הקרוונים הנגררים והאוהל שהוצבו במקום בתחילת הקיץ הודבק צו הריסה מנהלי מטעם הרשות לאכיפה במקרקעין של מדינת ישראל. אם לא יקרה דבר, באמצע השבוע הקרוב, שבעה ימים מיום הדבקת הצו, יוכלו פקחי רשות האכיפה לפנות את שתי המשפחות שעלו לרמת ארבל נגד כל הסיכויים.

אם לא די בכך, הפקחים שפעלו ברמת ארבל התעלמו לחלוטין מחווה בדווית לא חוקית במרחק של עשרות מטרים בלבד מנקודת ההתיישבות היהודית. אף שהחווה הערבית כוללת מאהל גדול, פחונים, מכלאות לחיות משק, פאנלים סולריים, מטעים ושבילים, סרטון שהגיע לידינו מראה שהפקחים עוברים דרך המאהל הבדווי, מדלגים עליו ומתמקדים באכיפה בנקודת ההתיישבות היהודית בלבד.

לטענת גורמים בשטח, האכיפה הבררנית נובעת מהקשרים שיש למשפחה הבדווית עם המשטרה. לדבריהם, הבדווים חשו מאוימים ממעמד הסליחות ההמוני, אך מאחר שהמשטרה אינה אחראית לאכיפת חוקי התכנון והבנייה, פנו השוטרים לרשות לאכיפה במקרקעין ודרשו מהם שוב ושוב לפנות את נקודת ההתיישבות היהודית.

עוד טוענים הגורמים שלצד התמיכה שהם מקבלים מהנהגת המועצה האזורית, יש גם גורמים בהתיישבות שהנוכחות של המתיישבים החדשים מקשה עליהם. "אנחנו לא מרגישים שנעשית די עבודה להסיר מאיתנו את האכיפה. אבל בעיקר אנחנו מצפים שגם המועצה תפעל כדי לטפל בפולש הבדווי. יוצא שהוא למעשה מפעיל את גורמי האכיפה, את הפיקוח ואת המועצה, ואנחנו לבד".

סגן המועצה האזורית גליל תחתון אופיר שיק מסביר את המצב. "צריך להציג את הנושא הצגה מקצועית ולא פופוליסטית כדי לשמור על הלהבות בגובה הנכון", הוא אומר. "התושב הבדווי יושב כבר שנים רבות בנקודה הזו. היו צריכים לטפל בפלישה שלו מייד כשהתרחשה, אבל כשנכנסתי לתפקיד לפני ארבע שנים זה כבר היה הרבה אחרי שהיה אפשר לעשות משהו בנוגע לרוב מה שיש לו שם.

בלהה ארליך: "במדינה יהודית יהודים רשאים להתיישב בכל מקום, אבל היום הבירוקרטיה והרשויות חונקות את ההתיישבות היהודית, ובמקביל החוקים לא חלים על ההתיישבות הערבית. ארבעים מטר מאיתנו יש מאהל בדווי שיושב על אדמות פרטיות כבר שנים רבות ללא אישורים, אבל החוק חל רק עלינו. הקרוון שלנו נמצא על אדמה פרטית של משפחה יהודית, אבל לנו נתנו צווי הריסה ולהם לא. אנחנו באים לזעוק: תעצרו את המערב הפרוע לפני שיהיה מאוחר"

"בכל מקרה ביקשתי מיחידת הפיקוח שלנו לברר מה ניתן לעשות מבחינת אכיפה שוויונית". ואכן, חוק המקרקעין הישראלי מבחין בין סוגי פלישות: פלישה לקרקע שגילו יחידות הפיקוח של מנהל מקרקעי ישראל בתוך חודש ממועד הפלישה מכונה פלישה טרייה; פלישה שהתגלתה בתוך שלושה חודשים וטופלה בתוך שנים עשר חודשים מכונה פלישה חדשה; פלישה שהתגלתה לאחר יותר משנים עשר חודשים ממועד הפלישה היא פלישה רגילה, המכונה גם פלישה ישנה.

החוק קובע כי הפעלת הסמכויות לטיפול בפלישות תלויה בפרק הזמן שעבר ממועד הפלישה, ומכאן החשיבות שבאיתור הפלישה בתוך זמן קצר: לפלישה טרייה ניתן להגיב בצו הריסה מיידי ללא צורך בהליך משפטי, ואילו פלישה חדשה או ישנה מצריכות צו בית משפט.

אנשי רמת ארבל אינם מקבלים את ההסבר המשפטי. "במקומות רבים בארץ פינו נקודות התיישבות לא חוקיות גם שנים רבות אחרי שעלו לקרקע. אז למה את החווה הבדווית לא מפנים ואותנו כן?" אומרת בלהה ארליך ממושב הזורעים, שבשבועות האחרונים עברה עם משפחתה הצעירה לגור בקרוון ברמת ארבל.

"הוא בדווי ואנחנו יהודים, זו הסיבה היחידה שאנחנו קיבלנו צו והוא לא. אנחנו רואים ניידות משטרה שנכנסות למאהל הבדווי. השוטרים עוצרים שם, שותים קפה וממשיכים. אמרו לנו שהמשטרה לוחצת לפנות אותנו. אולי אלו בני הדודים שלו שעובדים במשטרה".

"רואים בחוש איך המצב משתנה לרעה"

כפי שתיארנו בהרחבה בכתבות קודמות (בגיליון 857 ו-862), הסיפור הפרטי של רמת ארבל הוא סיפורה של ההתיישבות היהודית בגליל כולו. הרעיון להקים יישוב חדש בנקודה אסטרטגית בגליל התחתון עלה עוד בתחילת 2001, כשהחליטה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה להקים את רמת ארבל בכפוף לאישור הממשלה.

מאז חלפו יותר מעשרים שנה, אך רמת ארבל נשארה רעיון בלבד ועדיין לא הפכה למציאות. בתחילת שנת 2013 נערך הדיון האחרון בנוגע ליישוב בוועדה הארצית לתכנון ובנייה, ואז הוחלט להשהות את הדיון בהקמת רמת ארבל עד לקבלת עמדתה העקרונית של הממשלה בנושא. מאז ממשלות קמו ונפלו ודבר לא השתנה, ובשעה שיישובים יהודיים חדשים אינם מוקמים בגליל והתרחבותם של היישובים היהודיים הקיימים מוגבלת על ידי החלטות רשויות התכנון והבנייה, היישוביים הערביים בגליל רק הולכים ומתרחבים, והאוכלוסייה היהודית הולכת ומצטמקת.

בצעד שנועד לשנות את המגמה החליטו שתי משפחות יהודיות שלא לחכות עוד להחלטת הממשלה המבוששת לבוא ועלו לרמת ארבל בשני קרוונים נגררים, וביניהם הוקם גם מאהל קטן לקליטת מבקרים. אחת מאותן משפחות, כאמור, היא משפחת ארליך.

"משפחה מהשומרון שבבעלותה אדמות פרטיות ברמת ארבל באה לכאן בתחילת הקיץ והביאה איתה קרוון נגרר", מספרת ארליך. "אחרי שהם היו פה כל הקיץ, בתחילת שנת הלימודים הם חזרו לשומרון, ואנחנו החלפנו אותם". עם משפחת ארליך מיישב את רמת ארבל זוג צעיר מקריית שמונה שהביא קרוון משלו. "נולדתי בגליל, ורואים בחוש איך המצב הולך ומשתנה כאן לרעה", אומרת ארליך בכאב, "המיעוט הערבי הופך לרוב, ואנחנו היהודים הופכים למיעוט. בזמן שהמושב שגדלתי בו קיבל אישור להקים הרחבה צרה, היישובים הערביים הסמוכים מתרחבים ללא הפסקה.

"זה שנים ככה, אבל בעשר השנים האחרונות זה רק הולך ומחמיר. לכן באנו לכאן, לרמת ארבל, ממקום של שליחות. באנו לפה כדי שיקומו עוד יישובים יהודיים בגליל. לא יכול להיות ששלושים שנה לא קם יישוב יהודי אחד בגליל. לא יכול להיות שעשרים שנה עברו ורמת ארבל עדיין לא עלתה לקרקע".

בלהה ארליך: "ההתיישבות ברמת ארבל תקום, ומתוכה תקום תנועה שתדרוש עוד ועוד התיישבות יהודית בכל רחבי הארץ, עצירת ההתיישבות הערבית הבלתי חוקית, הגברת האכיפה נגד עבריינות ועוד. וברגע שרמת ארבל תקום ויתווספו לגליל התחתון עוד חמש מאות משפחות, אנחנו נרגיש את זה מייד בבתי הספר, ברחובות, בחנויות. אנחנו רוצים להיות הרוב בגליל, לא המיעוט. ככה צריך להיות, וככה גם יהיה בעזרת ה'"

כבר לא עוד דונם ועוד עז

בעבר כבשו החלוצים את הארץ באמצעות עוד דונם ועוד עז, אך היום הדרך לכבוש את הקרקע עוברת דרך הכשרת הלבבות וכיבוש התודעה. ברמת ארבל יש רק שני קרוונים ומאהל קטן, אבל הם זוכים לתמיכה מקיר לקיר. אין פלא אפוא שכאשר התכוננו למעמד הסליחות ברמת ארבל הכינו שם מראש מאה כיסאות, ובפועל הגיעו למקום פי שלושה מבקרים שמבינים עד כמה חשובה ההתיישבות במקום.

לא זול להחזיק את המקום ולא קל לגור בו; החשמל מופק בגנרטורים שפועלים על בנזין, והמים ניתנים במשורה מחווה חקלאית סמוכה. גם חברה לילדים כמעט שאין, אך זוטות כאלו אינן מפריעות למשפחות הראשונות שעלו לרמת ארבל להמשיך ולהיאחז בקרקע גם תחת איום צו ההריסה.

ארליך יודעת שהעלייה שלהם לקרקע מוגדרת בלתי חוקית, אך היא מסבירה שהמעשה הכרחי משום שהגליל ניצב על קו פרשת מים, רגע לפני שהוא הופך לנגב חסר המשילות והחוק: "במדינה יהודית יהודים רשאים להתיישב בכל מקום, אבל היום הבירוקרטיה והרשויות חונקות את ההתיישבות היהודית, ובמקביל החוקים לא חלים על ההתיישבות הערבית.

"ארבעים מטר מאיתנו יש מאהל בדווי שיושב על אדמות פרטיות כבר שנים רבות ללא אישורים, אבל החוק חל רק עלינו. הקרוון שלנו נמצא על אדמה פרטית של משפחה יהודית, אבל לנו נתנו צווי הריסה ולהם לא. אנחנו באים לזעוק: תעצרו את המערב הפרוע לפני שיהיה מאוחר. אם יהודים לא בונים, שגם ערבים לא יבנו.

"ביישוב היהודי טפחות נדרשו שנים להקים שכונת הרחבה של עשרה בתים, ובזמן הזה במע'אר כבר בנו עיר שלמה (מע'אר הוכרזה לפני כשנה העיר הדרוזית הראשונה בישראל, א"ג). זה קורה כל הזמן במגזר הערבי, בונים ובונים, ואצלנו כלום. אני הולכת כאן בגליל בתחושה שאני מיעוט. כמעט כל נותני השירותים הם ערבים, והגענו למצב שיש סייעות ערביות בגנים. לצערנו רשויות החוק נותנות להתיישבות הערבית דחיפה קדימה, כי החוקים והאכיפה מוחלים רק על יהודים".

מי שפועל רבות לקדם את ההתיישבות היהודית בגליל בכלל וברמת ארבל בפרט הוא חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', העומד בראש מפלגת הציונות הדתית. "העלייה של רמת ארבל לקרקע מעלה את המודעות הציבורית למצב ההתיישבות בגליל", אומר שיק, "והמתיישבים הם אנשים יקרים מפז, אבל כמועצה אין לנו שום דרך מעשית וחוקית לעזור.

"אנחנו פועלים לקדם את הנושא של החלטת הממשלה. פנינו לכמה מפלגות ודרשנו מהן להכניס את החלטת הממשלה על הקמת רמת ארבל לקווי היסוד של הממשלה הבאה. אני מאמין שיישוב הגליל הוא לא שאלה של ימין או שמאל אלא שכולם צריכים לתמוך בזה. בעבר ארץ ישראל נקנתה בייסורים, היום – באישורים".

ובזמן שמחכים להחלטת הממשלה, שלא תגיע לפני הבחירות לכנסת ה-25, הקרוונים של רמת ארבל החדשה כבר עומדים בפני סכנת פינוי. אבל המשפחות אינן חוששות. "עשרים שנה אנחנו מחכים שרשויות החוק יעשו את מה שהן צריכות לעשות", אומרת ארליך, "אבל לא קרה כלום. אין לנו ברירה אלא ללכת מחוץ לחוק. יש פה היום מדיניות של ספר לבן, ומולה אנחנו פועלים לא בכוח ולא במריבות אלא בנחישות.

"כל מי ששומע על רמת ארבל, ולא משנה מאיזו מפלגה, אומר שזו ציונות. משהו במדיניות תקוע, ולכן אנחנו עושים מעשה חלוצי בתנאים לא קלים, כי אנחנו מאמינים שאם לא נתעורר, נאבד את אדמות הגליל. במהומות הקודמות אנשי גוש משגב לא יכלו לצאת מהבית, ולצערי במהומות הבאות גם אנשי הגליל התחתון לא יוכלו.

"הערבים יכולים להיות פה, אבל הארץ שלנו. ואם הממשלה לא עושה את מה שהיא צריכה לעשות, לנו כאזרחים אסור לעמוד מנגד. אנחנו צריכים לקום ולפעול, והפעולות שלנו ישפיעו בסופו של דבר גם על הציבור ועל הממשלה.

"ההתיישבות ברמת ארבל תקום, ומתוכה תקום תנועה שתדרוש עוד ועוד התיישבות יהודית בכל רחבי הארץ, עצירת ההתיישבות הערבית הבלתי חוקית, הגברת האכיפה נגד עבריינות ועוד. וברגע שרמת ארבל תקום ויתווספו לגליל התחתון עוד חמש מאות משפחות, אנחנו נרגיש את זה מייד בבתי הספר, ברחובות, בחנויות. אנחנו רוצים להיות הרוב בגליל, לא המיעוט. ככה צריך להיות, וככה גם יהיה בעזרת ה'".

אופיר שיק: "המתיישבים הם אנשים יקרים מפז, אבל כמועצה אין לנו שום דרך מעשית וחוקית לעזור. אנחנו פועלים לקדם את הנושא של החלטת הממשלה. פנינו לכמה מפלגות ודרשנו מהן להכניס את החלטת הממשלה על הקמת רמת ארבל לקווי היסוד של הממשלה הבאה. אני מאמין שיישוב הגליל הוא לא שאלה של ימין או שמאל אלא שכולם צריכים לתמוך בזה. בעבר ארץ ישראל נקנתה בייסורים, היום – באישורים"

ומה תעשו אם יבואו הפקחים לפנות אתכם?

"אני מקווה שהמועצה תפעל עם רשויות האכיפה לשנות את הצו. יש להן כוח לעשות את זה. אבל אם בכל זאת יבואו פקחים בסוף, נפעל בחוכמה. לא ניאבק בפקחים, אבל גם לא נרד מרמת ארבל. נזוז כמה מטרים הצידה ונתחיל מההתחלה. אנחנו פה כדי להישאר".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "המשטרה אינה עוסקת בפעולות אכיפה של עבירות בחתום התכנון והבנייה. בכך עוסקים הפיקוח העירוני ורשות האכיפה במקרקעין. רשויות האכיפה פועלות מתוך שיקוליהן ולפי צווי בית משפט, ולא לפי בקשה של גורם זה או אחר. המשטרה מספקת מעטפת לוגיסטית ואבטחתית במקרה הצורך ולפי שיקול דעת מקצועי בלבד".

מרשות לאכיפה המקרקעין לא התקבלה תשובה עד לירידת הגיליון לדפוס.