הנחת יסוד מוסכמת על כולנו היא שיש לעשות הכול כדי למנוע מאיראן את האפשרות לייצר נשק גרעיני. נשק זה מכוון בעיקר נגדנו. בעצם קיומו ואיומו של נשק קטלני זה תחזק איראן את השפעתה על שלוחותיה ועל עמי האזור, והם יילחמו בנו. עלינו להתנגד לכל פשרה שתקדם את איראן לקראת ייצור פצצה אטומית, ואין להוציא מכלל אפשרות אפילו שימוש באמצעים צבאיים כדי למנוע את האסון. איני רואה מתפקידי לייעץ לממשלה ולצבא כיצד לנהוג; אני רק מתפלל לה' שינחה אותם בעצה טובה.
עם זאת עלינו לדעת שמניעת נשק גרעיני היא רק כהנחת רטייה על מורסה מזוהמת. הדם הרעיל שמתחת לפצע הוא שורש הבעיה. גרעינים רבים בעולם הטבע מורכבים מכמה שכבות של גרעין בתוך גרעין בתוך גרעין. בתוך גרעין האפרסק לדוגמה יש גרעין נוסף, שהוא החלק המצמיח את המשך קיומו של מין האפרסק. כל אטום מורכב מחלקיקים קטנים, ואף אלו מורכבים מחלקיקי חלקיקים קטנים יותר. אלו הם המסוכנים ביותר כשהאטום מתבקע חלילה.
גם בתוך הגרעין האיראני יש גרעין פנימי קשוח, שהוא השורש הפורה ראש ולענה, וממנו צומחים כל הרעיונות להשמידנו. בעצם אין בינינו לבין האיראנים שום קונפליקט. הם אינם גובלים בגבולנו ואין להם שום טענה על הסגת גבול או על פגיעה ברכוש ובנפש משלהם. הם אפילו אינם ערבים, שיכולים לקבול על פגיעה בבני עמם. שורש השנאה שלהם כלפינו דתי
גם בתוך הגרעין האיראני יש גרעין פנימי קשוח, שהוא השורש הפורה ראש ולענה, וממנו צומחים כל הרעיונות להשמידנו. בעצם אין בינינו לבין האיראנים שום קונפליקט. הם אינם גובלים בגבולנו ואין להם שום טענה על הסגת גבול או על פגיעה ברכוש ובנפש משלהם. הם אפילו אינם ערבים, שיכולים לקבול על פגיעה בבני עמם. שורש השנאה שלהם כלפינו דתי.
לפי אמונתם הפנטית אין מקום לאמונה אחרת, בפרט לא במזרח התיכון, ובו חייב לדעתם לשלוט האסלאם השיעי שלטון בלעדי ללא מצרים. בפרט אין בו מקום ליהדות, שהיא בעצם אימו הורתו (הלא חוקית כל כך) של האסלאם. יש להם מעין תסביך אדיפוס קולקטיבי ורעיוני. האסלאם אומנם קיבל מאיתנו את אמונת הייחוד, אולם הוא הקצין אותה. הראי"ה קוק הגדיר את אמונתם "מונותיאיסמוס שומם ומדברי", שהוא "אחדות א-להית המטשטשת את הכל, מכל הגוונים גוון אחד היא עושה, ועושר החיים מתדלדל".
בשם אחדות הא-ל הם שוללים כל ציור וכל תמונה וכל גיוון. האומנות המוסלמית משתמשת רק בערבסקות ובצורות הנדסיות מלאכותיות, ואילו אמונת הייחוד הישראלית היא "אחדות המחיה את הריבוי… היא לא תוכל להמעיט את רשמי החיים, כי אם להרבותם". בגלל חד-גוניותה של האמונה המוסלמית היא אינה יכולה להכיר בגוונים אחרים של אמונה באותו א-ל אחד. לכן הרדיקליים שבמוסלמים ובאייתוללות האיראניות נלחמים בכל מי ששונה מהם, ובפרט ביהדות.
אמונת הייחוד המדברית והפראית שלהם בנויה על הכוח. 'אללה' הוא אצלם א-לוהי האלימות והאכזריות (הכוחנות והאלימות מאפיינות את התרבות והחברה האסלאמיות. מכאן שרשרת הרציחות המתגברת בחברה הערבית בארץ). לעומת זאת אצלנו ה' הוא מידת החסד והרחמים. אומנם גם אנו מרשים לעצמנו את השימוש בכוח, אולם רק בשעת הדחק, לצורך הגנה בלבד, כשאין ברירה. מלחמת הקיום מאלצת אותנו, על כורחנו, להשתמש גם באלימות. ואולם זהו החריג. איננו כופים את אמונתנו על זולתנו, ומכאן גם יחסנו הסובלני לאסלאם ולדרכי אמונה אחרות השונות משלנו.
ואולם אצלם הג'יהאד הוא מצוות עשה לכתחילה, ויש חובה לקיימה בהידור, כולל במחיר של התאבדות עצמית. השילוב של צרות אופקים והערצת כוח מניע את גלגלי המהפכה הדתית שלהם. צירוף של אטימות ואלימות מוליד את הגרעין הפנימי של הגרעין האטומי.
את שורש הבעיה אפשר לפתור רק בהשפעה חיובית, ושתי דרכים להשפעה. ראשית כול בדוגמה אישית וחברתית. עלינו להפנים את אמונת הייחוד שלנו וליישמה בחיי הכלל והפרט. שכנינו מצפים לראות כיצד מדינה ישראלית נושאת את שם ה' ללא שנאה וללא כוחנות אלא בדוגמה חיה של אהבה ואחווה, שלום ורעות (לצערנו השפעה שלילית משכנינו חודרת לנפשם של חלק מצעירינו, ויש להצילם מהשפעה זו).
שנית, יש לעודד מגמות של אסלאם רך יותר. יש מיעוט כזה, הנמצא גם בקרב המיעוט הערבי החי בתוכנו. מדינת ישראל מממנת את האימאמים והקאדים ואת מערכת החינוך במגזר הערבי, ובכוחה לנתב את המימון על ידי עידוד מגמות מתקדמות יותר של האסלאם ולחנך את הדור הצעיר לאורו.
מדינה ישראלית שתשמש אור לגויים ברמתה הערכית והמוסרית, שבהשראתה יצמח אסלאם נאור יותר, תביא ברכה למזרח התיכון כולו, "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָים…לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".
