אברהם ליפשיץ, ירושלים
אלול. זמן של בקשת סליחה ומחילה. כל יהודי רציני שעושה חשבון נפש בעצמו נפגש בחודש אלול עם הקושי הגדול לומר "טעיתי. אני מתנצל". ובכלל זה עורכי עולם קטן.
בשנה האחרונה נאבקו הרבה אנשי ימין בנחישות להפלת הממשלה. כחלק מהמאבק החשוב נכתבו גם אינספור טורים מעולים שביקרו בחריפות את חברי הממשלה, ובפרט את אנשי ימינה, על חוסר הנאמנות להבטחותיהם, לערכיהם ולבוחריהם. אבל דבר אחד חסר לי מאוד בכל אותם מאמרים חזקים: הודאה בטעות.
איך לא הוצַפנו בשנה האחרונה במאמרי דעה נוקבים של הבעת התנצלות, של קריאה לחשבון נפש פנים-מגזרי? למה לא ראינו את כל מי שתמכו בבנט בהתלהבות (ובכללם עורכי עיתון זה, שאני בסך הכול מחבב את רובו) יוצאים במשפטים כמו זה: "מתנצלים שהמלכנו אותו שוב ושוב! מתנצלים שהערצנו אותו והענקנו לו אשראי בלתי מוגבל"? למה אין אף אחד שמעז לבוא ולהכריז: "טעינו בגדול"?
בעצם היה אחד שכן שמעתי זאת ממנו, אבל מזמן: הרב אלישע וישליצקי זצ"ל. במערכת הבחירות בשנת תשע"ה, כשנתיים אחרי שבנט נכנס לפוליטיקה, ניסיתי לסייע מעט למפלגת יחד, שהתמודדה מול הבית היהודי של בנט. בשיחות שניהלתי אז עם רבנים פניתי גם לרב אלישע בשאלה אם הוא מוכן לפרסם תמיכה פומבית במפלגת יחד. מה מאוד הופתעתי מתשובתו לפנייתי זו: "תשמע", אמר הרב אלישע, "בבחירות הקודמות תמכתי בבנט בכל הכוח, הסתובבתי איתו בכל הארץ. מאז נכוויתי כל כך, עד שהגעתי למסקנה שאני פשוט לא מבין כלום בפוליטיקה. אז אני לוקח צעד אחורה, ולא מתערב הפעם".
התשובה שלו אכזבה אותי, כי הפנייה נכשלה, אבל לא יכולתי שלא להתפעל. ואו! איזה חשבון נפש! איזו ענווה! איזה אומץ! אמרתי אז לעצמי.
הבעיות של בנט
לדעתי מי שחושב שבנט הוא הסיפור של השנה האחרונה מפספס בגדול. בעיניי הסיפור הגדול והעצוב הוא שבנט הצליח לשבות את ליבו של מגזר שלם. איך ציבור גדול ויקר הלך בהערצה עיוורת אחריו? איך קרה שכל כך הרבה אנשים יקרים ואידיאליסטים, שומרי תורה ומצוות (וגם אני בהם בתחילה) נשבו בקסמו של מנהיג שמעולם לא גילה כל מחויבות שהיא לתורה וערכיה? איך קרה שכל עיתוני המגזר ועלוניו היו באיפוריה?
הרי מהר מאוד אחרי שנבחר בנט התגלו המון בעיות בדעותיו בתחומי הדת והמדינה: הברית הראשונה עם לפיד, שפגעה פגיעה אדירה בתקציבי הישיבות והכוללים ובקצבאות הילדים והביאה עימה גל חקיקה אדיר של ניתוק הדת מהמדינה; הדיבורים על פתיחת הסטטוס-קוו; הענקת חיבוק והכרה לרפורמים ולקונסרבטיבים; הקמת רחבה רפורמית בכותל המערבי; הכנסה של ארגוני הלהט"ב למערכת החינוך והגדלת תקציביהם; מתן לגיטימציה לפמיניזם הרדיקלי שהשתלט על הצבא; הסכמה לפשרות שמאפשרות את רמיסת השבת במרחב הציבורי וגם אי-הקפדה על ענייני צניעות בפרהסיה; זלזול ברבנים ובעמדותיהם ועוד.
כל הבעיות הללו הלכו והתחדדו עם השנים. אך כאמור, הציבור הציוני-דתי ברובו לא נטש את בנט, ובכללם כאמור עורכי עיתון זה. דוגמה שזכורה לי היטב היא שבנט הפתיע ושריין מקום ברשימה לשחקן כדורגל, שהתפרנס מחילול שבת בפרהסיה – דבר שגרם זעזוע במגזר – ועורכי העלון הזה יצאו נגד המזועזעים ואף הביאו סימוכין מהרב קוק זצ"ל לכך שהדבר לגיטימי וחשוב.
לא כל האמצעים כשרים
אבל היו מי שכבר מראשית הופעתו של בנט לחיינו הציבוריים כן יצאו נגדו, ובחריפות. קבוצת רבנים, ובראשם מו"ר הרב טאו שליט"א, מחו נגדו בכל תוקף. מדוע תקף אותו הרב טאו, ולמה לרבים זה לא הפריע?
כי יש אנשים, ובכללם עורכי עלון זה, שהעלימו עין מהפגיעה של בנט בזהות היהודית של המדינה. ולא כי זה לא הפריע להם, אלא כי יש ערכים שנראו להם הרבה יותר חשובים, דרמטיים וקסומים וקצת סנוורו אותם: בנט פתח את השורות! בנט עשה פריימריז – חגיגה לדמוקרטיה – שיתוף הציבור בבחירה! בנט בנה מפלגה גדולה וחזקה, הביא לנו שנים עשר מנדטים, ואפילו מעז לדבר על החלום הכי ורוד שלנו, שאליו התפללנו כל השנים, שהמגזר הדתי-לאומי ינהיג את המדינה!
אבל הרב טאו לא התפעל מכל זה כלל. לשיטתו (להבנתי הדלה כמובן, ולמותר לציין שאינני דוברו) הדברים הנ"ל הם רק אמצעים, חלקם מוצלחים יותר, חלקם פחות, אבל זה בכלל לא משנה. הדבר החשוב הוא המאבק למען חיזוק הזהות היהודית של המדינה ונגד זרמי הפוסט-מודרנה שהורסים כל חלקה טובה, ביהדות בפרט ובאנושות בכלל. מי שפוגע בזהות היהודית של המדינה, אין שום תועלת וחשיבות למספר המנדטים שהוא מביא.
בתמיכת הרב טאו ורבנים נוספים הוקמה מפלגת נעם בדיוק בשביל הנושאים האלו, חיזוק הזהות היהודית של המדינה. אבל נעם, וכן מפלגת יחד לפניה, חטפו בעבר ביקורת נוקבת מעיתון זה ומעיתונים אחרים: לאן נעלמה העין הטובה? למה לא לראות גם את הדברים הטובים שבנט עשה, למשל שהביא את הציונות הדתית למספר שיא של מנדטים? למה להתפצל?!
כפיפות לסיעה במקום לרבנים
בינתיים עבר עשור, ורבים וטובים התפכחו מהחלום של בנט. לרבים מהם ההתפכחות קרתה לא בגלל הנזקים הרבים שגרם ליהדותה של המדינה, שכאמור מלווים אותנו כבר לא מעט שנים, אלא כי הקים ממשלה עם השמאל, ובמיוחד עם הערבים.
והנה שוב חוזרים עורכי עלון זה ויוצאים נגד מפלגת נעם וטוענים שאומנם הדגלים שלהם "חשובים כל כך לפוליטיקה הישראלית", אבל בכל זאת יש משהו חשוב יותר, ולכן טוב שהשאירו אותם מחוץ לאיחוד של בן גביר וסמוטריץ': אולי זה יכריח אותם "לחדול מלחשוב בסבב הבא שיש הצדקה להימנע מלרוץ בפריימריז עם כולם", כי "אסור להתעייף מלדרוש שמשחק ריבוי המפלגות יעבור מהעולם".
בעצם בשורש זו אותה מחלוקת בשינוי אדרת. כי לפי מה שהבנתי, הסיבות שנעם (שאני לא דובר גם שלה), על פי דעת רבותיה, לא התמזגה לפריימריז של סמוטריץ', הן שאם אתה חלק ממפלגה, אתה מחויב לסדר היום שלה, לדף המסרים שלה, למנהיג שלה, למנגנון שלה, להחלטות הסיעה. בקיצור, אתה כפוף, אתה לא תמיד יכול להניף בגאון את הדגל לשמו נקראת: דגל הזהות היהודית. אתה לא יכול לעשות מה שיורו רבותיך.
דוגמה מובהקת: ערב הקמת הממשלה האחרונה התנהל ויכוח אם עדיפה ממשלת חילול השם שהערבים תומכים בה מבחוץ כדי למנוע חילול השם אחר, של ממשלה עם כל הנאבקים בזהות היהודית של המדינה. ידוע שהיו בזה דעות חלוקות שנבעו מהשאלה מה הדבר הכי חשוב כרגע, ונראה לי ברור שזכותה של נעם לנהוג בזה לפי רבותיה, דבר שהיה נמנע אילו אבי מעוז היה כפוף להחלטות של סמוטריץ'.
נוסף על כך אני, תומך של מפלגת נעם, מעדיף על פני פריימריז שרבנים גדולים יקבעו מי המועמדים שלה. לשם המחשה, כשבנט היה בבית היהודי, הציבור הרחב הצביע לו בהמוניו בפריימריז של המפלגה גם אחרי הברית הראשונה עם לפיד ואף שרבנים גדולים התריעו מפניו בכל תוקף.
מודה ועוזב
אני לא מצפה שעורכי עולם קטן יכריזו שהם מפסיקים להתערב בפוליטיקה, כמדרגת הרב וישליצקי זצ"ל, אבל כן הייתי מצפה מהם שיביעו התנצלות על תמיכתם בבנט כל השנים; הייתי מצפה מהם שיבינו סוף סוף שהחלום האובססיבי של מפלגה אחת גדולה ודמוקרטית מסמא את עיניהם מלראות: אולי יש צדדים נוספים? ולפחות הייתי מצפה מהם למעט ענווה, בעיקר כלפי מי שבחוכמתם ראו את הנולד והתריעו עליו לאורך כל הדרך.
יש אנשים, ובכללם עורכי עלון זה, שהעלימו עין מהפגיעה של בנט בזהות היהודית של המדינה. ולא כי זה לא הפריע להם, אלא כי יש ערכים שנראו להם הרבה יותר חשובים, דרמטיים וקסומים וקצת סנוורו אותם: בנט פתח את השורות! בנט עשה פריימריז – חגיגה לדמוקרטיה – שיתוף הציבור בבחירה! בנט בנה מפלגה גדולה וחזקה, הביא לנו שנים עשר מנדטים, ואפילו מעז לדבר על החלום הכי ורוד שלנו, שאליו התפללנו כל השנים, שהמגזר הדתי-לאומי ינהיג את המדינה!
תגובת מערכת עולם קטן
תמיכתנו מעולם לא הייתה נתונה לפוליטיקאי זה או אחר אלא דגלנו ביצירת מפלגת שלטון דמוקרטית רחבה שפועלת לאור תורת ישראל.
אכן, מעולם לא התיימרנו לבחון כליות ולב של שום פוליטיקאי. כך גם היום, כשאנחנו מחזקים את המהלך החשוב שעשה בצלאל סמוטריץ' (שבימים ההם הייתה עמדתו הפוכה בכל הקשור לפתיחת שורות ולמפלגה דמוקרטית). חשוב לחדד ולהזכיר: ביום שנפתלי בנט ואיילת שקד נטשו את הדרך של מחויבות למפלגה דמוקרטית שפועלת לאור תורת ישראל ומעוצבת על ידי הציבור ואנשי התורה, כתבנו כאן שוב ושוב שהם מועדים לנטישת ערכי התורה ולטשטוש הזהות היהודית של מדינת ישראל.
הסיבות שנעם, על פי דעת רבותיה, לא התמזגה לפריימריז של סמוטריץ', הן שאם אתה חלק ממפלגה, אתה מחויב לסדר יום שלה, לדף המסרים שלה, למנהיג שלה, למנגנון שלה, להחלטות הסיעה. בקיצור, אתה כפוף, אתה לא תמיד יכול להניף בגאון את הדגל לשמו נקראת: דגל הזהות היהודית. אתה לא יכול לעשות מה שיורו רבותיך
אנחנו לא מצליחים להבין איך מי שעוקב אחרי עולם קטן בשנים האחרונות יכול לחשוב שאנחנו מעלימים עין מהפגיעה של בנט (עוד מימיו במשרד חינוך) ושל מנהיגים אחרים בזהות היהודית של המדינה.
במחילה, ייתכן שיתגלה בעתיד שהדרך הפוליטית להגיע לבניית שלטון שמחובר לתורה במדינת ישראל איננה יצירת מפלגה מאוחדת אחת שהציבור קובע את הרכבה, אבל בינתיים אנחנו הקטנים עדיין מאמינים בכך, ולכן עדיין אין לנו הזכות לומר טעינו. להפך: אנחנו עדיין מאמינים שזאת הדרך היחידה לבנות כאן שלטון שמחובר לתורה וגם יכריע בכל ההכרעות היהודיות שמדינת ישראל מחכה להן.
במובנים רבים נפתלי בנט הוא ההוכחה לכך, כי הוא ידע היטב לפני ארבע שנים שמפלגה כזאת לא תאפשר לו להביא לידי ביטוי את תוכניותיו. זאת הסיבה שהוא עזב את הדרך הפוליטית הזאת כבר לפני זמן רב. שם למעשה נולדה ממשלת כל אזרחיה שקמה כאן בשנה האחרונה.
לגבי מפלגת נעם, הכותב מצטט הפוך ממה שנכתב בשבוע שעבר. זה הציטוט: "נעם בחוץ, וזו באמת באסה גדולה". חובה על אנשי נעם להמשיך להרים את הדגלים שבהם הם מאמינים, אבל במרחב הפוליטי אפשר וצריך לעשות את זה בתוך מפלגה אחת. יש דרכים רבות לשמור על עצמאות ועל קווים אדומים גם בתוך מפלגה אחת. עם כל הכבוד לעלייה ולירידה של כוחות כאלה ואחרים, בראייה לרחוק זאת הדרך היחידה להבאת היהדות לקדמת הנהגת המדינה.
