רשות הדיבור כי תצא

 

 

נראה שאין תחליף

יהושע אודרברג

שָׁאַלְתִּי אֶתְכֶם:

'מָה זֶה אַבָּא וְאִמָּא בִּשְׁבִילְכֶם'?

כָּל אֶחָד מִכֶּם

הִבִּיעַ דֵּעָה טוֹבָה,

אַף לֹא מַבָּט אֶחָד הֶרְאָה דְּבַר גְּנַאי אוֹ מַחֲשָׁבָה לִשְׁלִילָה.

'מַכִּירִים אוֹתִי', 'שׁוֹמְרִים עָלַי', 'הַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים', 'שָׁם תָּמִיד בִּשְׁבִילִי', 'כְּשֶׁאֲנִי צָרִיךְ, הֵם לְאָזְנַי'.

בְּתוֹךְ גִּיל הַהִתְבַּגְּרוּת

גִּיל וּרְעָדַת הַהִתְמָרְדוּת,

נְנַסֶּה לִמְצֹא גֶּשֶׁר,

לְהָבִיא דְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמָרִים כָּאן לִהְיוֹת בָּאִים לִידֵי בִּטּוּי שָׁם.

לְהָבִיא אֶת הָאָב לִהְיוֹת מְצֻוַּת לִבְנוֹ,

אֶת הַבֵּן לִהְיוֹת מְצֻוַּת לְאָבִיו,

וְכָךְ בֵּינוֹ לְאִמּוֹ,

וּבִינָה לִלְבָבוֹ

 

אלול

רחל טאוב

כְּשֶׁהָיִית יַלְדָּה וְכָתַבְתָּ בְּמַחְבֶּרֶת חַגִּים

שֶׁהִגִּיעַ אֱ-לוּל וְהַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה.

וְצִיַּרְתְּ שׁוֹפָר וְעֵשֶׂב יָרֹק

וּמֶלֶךְ שֶׁיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּת,

עָטוּי גְּלִימָה אֲדֻמָּה,

כֶּתֶר מֻזְהָב עַל רֹאשׁוֹ

וְהוּא מְקַבֵּל כָּל אֶחָד

קָרוֹב קָרוֹב.

 

הַיּוֹם כְּשֶׁחָלְפוּ הַשָּׁנִים

וּתְקִיעַת אֱלוּל מַרְעִידָה בָּךְ

כָּל נִים

וּסְתָו יְהוּדִי בְּאֶרֶץ אֲבוֹתַיִךְ

שׁוֹלֵחַ בָּךְ רְמָזִים עֲדִינִים,

דַּי לָךְ בְּכוֹס קָפֶה בַּגִּנָּה,

וּמַלְכוּת כְּבָר נִבֶּטֶת מִכָּל פִּנָּה.

בַּנְּמָלִים הַקְּטַנּוֹת,

בַּפְּרָחִים שֶׁבַּאֲדָנִית,

בְּעָלִים הָרַעֲנַנִּים

וּבַפֵּרוֹת הַמְּתוּקִים.

וְאֵי-שָׁם בְּצַמֶּרֶת הָעֵץ,

עֲסִיסִי וִיפֵהפֶה

עָטוּי גְּלִימָה אֲדֻמָּה

וְכֶתֶר מְפֹאָר,

מַמְתִּיק לָךְ סוֹד קָרוֹב

שְׁלִיחַ הַמֶּלֶךְ מֵהָאַרְמוֹן:

שׁוּבִי, יַלְדָּה, שׁוּבִי,

אָתְּ מְלֵאָה מִצְווֹת

כְּרִמּוֹן.

 

על המשקל

חוי סמואל

על המשקל עגבנייה ובצל, על המשקל חציל מטוגן, על המשקל חופן גומי, לבריאות קצת מסוכן. על המשקל קילו קמח, על המשקל קמצוץ של מלח, על המשקל קילוגרם או פחות, על המשקל אני ואת לעיתים נשקלות. אם זה טוב או לא, ומה טוב בזה הדבר? אפשר לשקול, אפשר לברר ואפשר גם לשאול.

על המשקל מעשים רעים מול טובים, על המשקל את מעשינו לקראת יום הדין, כך מספרים, שוקל א-לוהים. על המשקל מילים שאמרתי, על המשקל מילים ודברים שאמרתי וקצת התחרטתי, על המשקל כישרון שלא מוצה, על המשקל כישרון שיצא קצת משליטה, על המשקל כישרון מבוקר שהועיל, על המשקל שיעור שבתשובה שלמה החזיר.

על המשקל דברים שתיקנתי, על המשקל מילים ששקלתי, על המשקל טוב שהפצתי, על המשקל טעויות שתיקנתי, על המשקל סליחה שקודם לעצמי סלחתי .

ליד המשקל עומד שוקל את מעשי בניו אבא רחמן בידיים טובות וחמות שוקל במה התקדמנו ובמה קצת פחות, ליד המשקל מחכה לנו אבא טוב ורחמן מחכה לבניו אהוביו שיתקרבו וישובו אליו.

 

תגובה על מאמר המערכת מהשבוע שעבר

אלישיב

במאמר המערכת בשבוע שעבר כתבם על היחס למפלגת נעם, "האנשים שהתמודדו בפריימריז הצנוע קודמים להם… כי הם עבדו קשה וקיבלו את אמון הציבור, והוא (אבי מעוז), בצער הלב, לא".

האם ידוע לכם כמה מתפקדים השיג אבי מעוז בעבור מפלגתו? אולי הוא זכה ליותר אמון ממה שזכה אופיר סופר במקום הראשון? נראה שאמון הציבור בח"כ הייחודי והחשוב אבי מעוז (כלשונכם) גדול אולי יותר מהאמון שזכה לו המועמד שהגיע למקום הראשון, וגם הוא עבד קשה כדי לקבל את האמון הזה. אלא מה, הוא ראה לנכון לפעול בצורה עצמאית מתוך ידיעה שאם הוא נכנס למערכת מפלגתית אחרת הוא לא יוכל לפעול באופן עצמאי ובכפיפות להוראות רבותיו (כן, זה אולי נשמע מוזר, אבל זה דבר שראוי להערכה גדולה). הוא לא יוכל להיות עצמאי מצד דרישותיו, עקרונותיו ותקציביו. מתפקדיו של הח"כ החשוב הזה נותנים אמון בדבר הזה, במערכת הזו.

ועוד נקודה למחשבה, האם באמת הייתם רוצים שמתפקדי נעם היו עוברים להתפקד בציונות הדתית? תחשבו רגע מה היה קורה, אלפי המתפקדים היו מצביעים לארבעה שמות, שאותם ח"כ אבי מעוז היה מקדם, ומה היה קורה? כל הרביעייה הראשונה היו נציגים של אבי מעוז. הייתם רוצים את זה?

 

תמרורה

נעה ה

לכל הנהגים והנהגות בציבור

בכבישים בישראל נפוצה הבשורה,

שימו נא לב לתיקון החמור:

זה לא תמרור, זו תמרורה.

 

גבירותי ורבותי, הפסיקו ללעוג,

הן יש חשיבות קריטית לבקשה.

כי כיצד יוכל האזרח הפשוט לנהוג

כאשר בתמרורים אין שום אישה?

 

בכביש המהיר כבר נעצרה נהגת,

דרסה איש זקן למרבה האימה.

אך שוחררה מייד, כי כך היא טוענת:

התמרור לזכרים, איני אשמה.

 

פעם כשנקטו לשון רבים זכר

ידעו הנשים כי פונים גם אליהן,

אך היום, אם חלילה סיומת זו תוזכר,

דעי, אלו רק "הם" בלי "הן".

 

הוצאת מהקבוצה, כך מהפח אל הפחת,

ללא פנייה מיוחדת איש אותך לא חונן,

אישית לא ידעתי שאני מקופחת,

אבל אם כבר אמרתם, אלך להתלונן.

 

המצב לא נעים, כך טוענים, טוענות,

האפליה השולטת היא מציאות ברורה,

ולכן קמנו, חדורי מטרה לשנות,

ושינינו את התמרור לתמרורה!

 

ואם לא היה הרב טאו?

ארז אשר

חשבתי לעצמי מה היה קורה אילו לא היה הרב טאו.

מה היה קורה אילו בעשר השנים האחרונות לא היה מי שיזעק, שיתריע וימחה נגד העיוותים והקלקולים, לפעמים גם בחריפות. אילו לא היה מי שיתנגד ויזהיר בעוצמה מהפוסט-מודרנה. אילו לא היה מי שילמד ויסביר שוב ושוב שהסוגיה הכי חשובה היום היא סוגיית הזהות היהודית של המדינה. אילו לא היה מי שישפיע על תלמידיו הרבים ללמד ולברר את העניין הזה לציבור הרחב. אילו לא היה מי שיוזם ודוחף את תלמידיו להקים ארגונים שייאבקו על הנושאים האלה באומץ ובמסירות. אילו לא היה מי שמעודד את תלמידיו לפרסם דו"חות, מחקרים וחוברות שיפקחו את עיני הציבור לסכנה הגדולה שמתגברת התגברות סמויה. אילו לא היה מי שנותן רוח גבית ועוצמה רוחנית לכל המחאות הציבוריות והפרויקטים הגדולים של השנים האחרונות. אילו לא היה הרב טאו, איפה היינו היום?

מתווה הכותל הרפורמי, רפורמת הכשרות והגיור, מעמד הרבנות הראשית, תחבורה ציבורית בשבת, מצעדי גאווה, אג'נדה להט"בית במשרד החינוך, גיוס בנות לצה"ל ושילוב לוחמות, טשטוש הזהויות והחרבת מוסד המשפחה. מה נעשה עם כל אלה?

אומנם זה חשוב לחלק מהח"כים, אבל יועצי התקשורת אומרים שאלו נושאים נפיצים ובעייתיים. קשה מאוד למצוא בהם הסכמה. אומנם רוב הרבנים ורוב הציבור מבינים שתפקיד המפלגה הדתית-לאומית להיאבק על הנושאים האלה, אבל לעומתם יש ציבור ליברלי שעיסוק בתחום הזה מרחיק אותו מהמפלגה.

לכן נסכים שבנושא הזה אנחנו לא מסכימים. לא חייבים להסכים על הכול! העיקר שבנושאים החשובים אנחנו משתפים פעולה: מניעת הסכנה האסטרטגית שבהקמת מדינה פלשתינית, מניעת שחרור מחבלים, מינוי שופטים שמרנים לבג"ץ. השותפות הזאת מראה את כוחה; בזכותה היום בג"ץ הוא כבר לא סניף של מרצ, ושינינו את כיוון התנועה של המדינה ימינה.

ומה חושב הציבור? רבים די חוששים מנורות האזהרה שנדלקות מדי פעם אבל מרגיעים את עצמם שלפחות יש אחדות במגזר ולא פלגנות, וגם אומרים שמאוד חשוב לדון לכף זכות. והאמת, גם לא בטוח שלבד נעבור את אחוז החסימה, וזאת כבר סכנה גדולה. אז הם תומכים במפלגה, אם לא לכתחילה אז לפחות בדיעבד, כי אין ברירה.

ויש גם אנשים, לא נעים לומר, שכן ערים לסכנות וכן חוששים, אבל אחרי הכול מבינים שצריך תקציבים למוסדות ולישיבות. ורק בזכות בנט והמפלגה הגדולה יש סיכוי להכניס את תקציב החמ"ד לבסיס התקציב וגם להשיג מענקים מיוחדים ליו"ש, למועצות. אז את ההתנגדות והביקורת הם שומרים לשיחות סגורות.

ומעל כל הטענות וכל ההסברים תמיד מצטטים משפטים של הרב קוק על אהבת ישראל ועל "הצדיקים הטהורים אינם קובלים". ומה יהיה על הציבור הדתי-לאומי? ומה יהיה על הציבור המסורתי? ומה יהיה על מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו? מי ידאג לזהות היהודית שלה? מי ידאג לנשמה שלה?

ואז נזכרתי שהרב צבי יהודה אמר כבר בשנת תשל"ד, בימים הראשונים של גוש אמונים: "ברוך ה' שיש לנו את הרב צבי טאו, גאון וצדיק, ובעל שכל רחב וישר, ומסור לישיבה, ומסור לקונייטרה (תחילת ההתיישבות בגולן וביש"ע), ומסור להכל" (מתוך התורה הגואלת ב, קסו).