אודי בן חמו, גלי בת חורין
תסבירי מה מניע אותך. מה גורם לך לקום בכל בוקר (טוב, נו, בכל צהריים) ולפעול ללא הפסקה.
פורום קפה שפירא יוצא בקמפיין מימון המונים, וככל שלוחצים עליי לנסח במדויק יותר למה העולם לא יכול להמשיך להסתובב בלי פורום קפה שפירא, ככה אני עצמי מבינה את זה פחות. זה לא שתכננתי ששבע שנים אחרי שבטעות קבעתי פגישה והגיעו בלי כוונה ארבעים איש יהיה לי על הראש מועדון של כמעט שנים עשר אלף חברים, בית אינטלקטואלי לימין (פעם קראו לזה ציונות), כולל שכר דירה, ארנונה, ניהול הרצאות, אולפן הפקות, ערוץ יוטיוב שיש לו מיליון וחצי צופים שיש לספק יומיום את תאבונם התובעני בארגון שבנוי על מתנדבים נכבדי ציבור ומאות מרצים ידועי שם. מי בחר בזה בכלל? לא אני.
אבל אודי כן. הוא פנה אליי, וגם אם לא הבין למה הכניס את עצמו, לפחות ידע למה הוא מצטרף כשמצא אותי לפני שנתיים והתנדב למנכ"ל את הפורום. העולמות שלנו הפוכים כל כך, שכשאנחנו משוחחים בזום אודי תמיד נראה קצת לחוץ שמא הוא אומר משהו בשפה מרקסיסטית לא מובנת או שאחריד את ילדיו בלשוני המשוחררת מדי.
כשבאים לציבור הדתי ומפתים אותו בשם ערכים כמו חמלה והכלה, זה נקלט שם כי זה כל כך מתאים לתפיסות היהודיות שלו. צריך ללמוד לבחון את המושגים והמשמעות שלהם בקפידה, לברר אם כולם מתכוונים בדיוק לאותו ערך. והבעיה היא שהציבור הדתי בסכנה. הוא הקורבן הראשון של התעמולה.
תגיד, אודי, למה בחור יהודי טוב, שקיבל חינוך דתי, בוחר אחרי קריירה צבאית מכל הארגונים במגזר הדתי שישמחו לשלם לו משכורת להצטרף דווקא לארגון שבראשו שמוצניקית לשעבר, יצור כלאיים בין אינטלקטואלית לטרול?
באתי כי מצאתי פה מצרך נדיר: היכרות אינטימית עם המציאות. מצאתי פה תפיסה סדורה של כל מה שמתרחש פה, שיח שמחבר את הנקודות בין כל מה שמתרחש בארץ, אינטלקט צרוף אבל בעיקר שפת גוף בוטחת, עצמאית וזקופת קומה שלא מחפשת ליטופים מהאליטות.
אני לא רוצה להישמע נביא זעם, אני לא זועם ובטח לא נביא, אבל אנחנו חיים בחברה שהולכת ונעשית אדישה. בינתיים הכול נראה די בסדר. אנשים לא קולטים שמתחת לפני השטח מתחוללת מלחמת תרבות סמויה ומטורפת. אני בטוח שגם לא מעט מקוראי עולם קטן חושבים שאנחנו לגמרי הזויים, שבויים בתאוריות קונספירציה.
להפך, השמאלנים הם הקורבנות הראשונים. זה כמו בארץ הצעצועים בפינוקיו: החמורים השלמים הם ראשוני הקורבנות. לאחרונים עדיין יש רק אוזני חמור.
אז מצאת פה אנשים שרואים את המציאות כפי שאתה רואה אותה. זה גם מן הסתם אישש את התפיסות שלך. הנה שאלה קשה: למה אתה חושב שאנחנו צודקים? כל אחד יכול למצוא קבוצה שחושבת בדיוק כמוהו, גם מי שבטוחים שכדור הארץ שטוח.
פשוט. כי יש דבר כזה אמת. המציאות עצמה מדברת. יש ביטוי כזה 'אומר חיים'. יש עובדות, המציאות עצמה מדבררת אותן. וכשלאט לאט מלקטים את חלקי מציאות, מחברים בזהירות כל פיסה, כמו בפאזל מתקבלת התמונה המלאה. זאת להבדיל מהשיח הקיים, שבו כל אחד יכול להגיד כל מה שבא לו, הכול הולך, בלי היגיון, בלי עקביות. בלי עובדות.
קחי את הנאום של סגן הרמטכ"ל יאיר גולן בטקס הכי סמלי, יום הזיכרון לשואה בצבא ההגנה לישראל. הוא 'מזהה סימנים' בחברה הישראלית: "אנו בוטחים ברמתו המוסרית של צה"ל כארגון, אך איננו מתעלמים מחריגות של פרטים". כלומר, חיילי צה"ל הם 'נאצים' כי כמה פרטים חריגים מזכירים לו את הנאצים. את מבינה? החריג מתוקף ההגדרה שלו הוא שמייצג את הכלל.
זה מזכיר לי: חנין זועבי, ארבע פעמים ניסו לפסול אותה מלהתמודד לכנסת, ובחמישית היא נפסלה אחרי התמיכה במרמרה. בתגובה היא אמרה: "מדינת ישראל היא מדינה פשיסטית. ארבע פעמים ניסיתם להרחיק אותי, וגם בחמישית לא תצליחו; יש לי אמון מלא בבג"ץ שיהפוך את ההחלטה". צדקה, אגב. אותה תרבות השקר של האסלאם, שיצר פרדוקסים כמו "נרצח את כל מי שיקרא לנו אלימים", רווחת היום בשיח ה'אינטלקטואלי' שלנו. הערבים לפחות משקרים לטובת האינטרסים שלהם. אנחנו משקרים בטמטומנו לטובת האינטרסים של האויב.
אבל הציבור הדתי הכי פתוח לקבל את הערכים המזויפים של החמלה, של ההכלה.
זה מצחיק וחמוד. זו הנשמה היהודית שלך שלא מסוגלת לרדת לעומק תחתית הכשל. אפילו אתה נפלת בפח: זה לא שהשמאל מקדם חמלה או הכלה. אין לו ערכים משלו. השמאל הוא אידאולוגיה חתרנית, טפילה על הערכים של החברה שבה הוא פועל חתרנית. בשומר הצעיר לא דיברו איתנו על חמלה. פנו אל היהירות האינטלקטואלית שלנו
בגלל שקרים כאלו הרגשתי שאני חלק ממיעוט בצבא, מאלה שחושבים אחרת. למשל, שלארץ ישראל יש ערך, זה לא רק נדל"ן. להיסטוריה יש תוכן, היא מספרת לנו סיפור שכדאי להקשיב לו. אי אפשר היום לטעון שיש למשל 'מצוות מלחמה', שכשאתה הורג את האויב אתה לא אמור להיחשב רוצח. להפך, הוספת טוב לעולם. זה לא חלק משיח לגיטימי יותר. אז אתה כל הזמן בורר מילים.
חשבתי הרבה על המושג קונפורמיזם, הליכה בתלם. תמיד התגאיתי בכך שאני נון-קונפורמיסטית. הנחתי שכולם נולדים עדר נטול חשיבה עצמאית, ורק אני הצלחתי לפרוץ החוצה. בשנים האחרונות התחלתי להבין שזה הפוך: אנחנו נולדים בעלי עולם פנימי עשיר, ביזארי, ייחודי, עם דחפים ותשוקות שונים ומשונים, רובם אנטי-סוציאליים, והמאמץ האמיתי, ההרואי כמעט, הוא בהצלחה לפתח משמעת עצמית לריסון מרבית הפוטנציאל הזה כדי להצליח להתאים לחברה, להיות נסבל בה, מתוך היכולת והרצון להתחשב בסביבה, במשפחה, בבני הזוג. נון-קונפורמיזם הוא הרבה פעמים תירוץ לפעול על פי דחפים וגחמות תוך כדי צפצוף על דרישות החברה, צרכיה ורצונותיה. מה שאתה מתאר זה מצב שבו כולם מכילים רעיונות שנכפו עליהם באיומים, שבו כולם מעמידים פנים ומשלמים מס שפתיים לשיח שכולם יודעים שהוא שקרי. זה לא קונפורמיזם אלא פחדנות.
בגלל כל הבלבול הזה נחוץ היום שיח שיאיר את עיני הציבור שלא כל מה שנשמע כמו מכנה משותף הוא באמת כזה. כשבאים לציבור הדתי ומפתים אותו בשם ערכים כמו חמלה והכלה, זה נקלט שם כי זה כל כך מתאים לתפיסות היהודיות שלו. צריך ללמוד לבחון את המושגים והמשמעות שלהם בקפידה, לברר אם כולם מתכוונים בדיוק לאותו ערך. והבעיה היא שהציבור הדתי בסכנה. הוא הקורבן הראשון של התעמולה.
להפך, השמאלנים הם הקורבנות הראשונים. זה כמו בארץ הצעצועים בפינוקיו: החמורים השלמים הם ראשוני הקורבנות. לאחרונים עדיין יש רק אוזני חמור.
אבל הציבור הדתי הכי פתוח לקבל את הערכים המזויפים של החמלה, של ההכלה.
זה מצחיק וחמוד. זו הנשמה היהודית שלך שלא מסוגלת לרדת לעומק תחתית הכשל. אפילו אתה נפלת בפח: זה לא שהשמאל מקדם חמלה או הכלה. אין לו ערכים משלו. השמאל הוא אידאולוגיה חתרנית, טפילה על הערכים של החברה שבה הוא פועל חתרנית. בשומר הצעיר לא דיברו איתנו על חמלה. פנו אל היהירות האינטלקטואלית שלנו. לערבים הם משווקים לאומנות פשיסטית, לחילונים – חתירה לשלום ולאי-אלימות, ולמיעוטים 'מודרים' – מהפכנות באמצעות טרור. המהפכה מתקדמת באמצעות כזבים.
פרומיל מכלל השמאלנים יתמכו בכוונות השמאל לו ידעו מה הן. החילונים היו הראשונים ליפול, כי להם לא הייתה אמונה מוצקה. הם פשוט נאספו ביד קלה באמצעות דמגוגיה פשוטה. עד לא מזמן הציבור הדתי נתפס כחומה בצורה בפני חתרנות. קשה לבלבל לציבור אמוני את מושגי הטוב והרע שיצוקים לתוכם בבטון. רק לאחר שהשחיתו את מרבית הציבור יכלו לקוות שהדתיים לא יעמדו בפרץ ויישרו קו עם הממלכתיות הכוזבת. אני מקווה שטעו.
מעניין. לאור ההיכרות החדשה למדי עם הציבור הזה, יש לך אולי אבחנה על המחנה האמוני שאנחנו לא מצליחים לראות במבט מבפנים?
במבט מבחוץ על הציבור הדתי חצבתי כמה מסקנות עליי: הציבור הזה תמיד נראָה לי עדרי, משעמם בקונפורמיסטיות שלו. כולם נישאים, מקימים משפחות, מולידים. כשהתקרבתי יותר הבנתי כמה עוצמה נחוצה לניהול אורח חיים סדור כזה ושיניתי את דעתי על מושג הקונפורמיזם. אני מורדת מטבעי, ולי זה מהפך פרדיגמטי ממש. השתניתי כתוצאה מהמפגש הזה. ההתפתחות הזו היא הרווח האישי שלי מההיפתחות לציבור הדתי שחונכתי לשנוא.
ככה זה בג'ונגל
הרבה אנשים טוענים שהכתיבה שלך מורכבת מדי, בשפה גבוהה מדי, לא מובנת. זה בכוונה?
ברור. זה מפחיד שמאלנים.
חשבתי שזה מה שתגידי.
שמע, כל האינטלקט נמצא בימין, הדתי והחילוני. אבל הימין אימץ לעצמו תכונה אובדנית – צניעות. וזה מאפשר לנאו-ברברי שבא, כמוני, מתרבות 'אני ואפסי עוד', להתנשא על בן שיחו. כשדתי מתפלמס עם טיפוס מתבהם, הרבה פעמים הדתי מתבייש במקומו על בהמיותו, ובמקום לתקוף אותה הוא מתנצל בשמו במקום לתקוף בדיוק על זה.
אני מאמינה באסטרטגיות של חיות בטבע. קודם כול חושפת שיניים כדי לאותת שאני יכולה ומוכנה לטרוף אותם באמצעות עליונות אינטלקטואלית. שפה בוטה מאותתת לטרף שאין לי עכבה מוסרית לצרוב עלבון היישר באגו שלו.
כמו בטבע, לאיומים יש אפקט ממתן שעשוי למנוע קרב ממשי. ואם היריב מצליח לגייס מספיק שפיות לנהל דיון ענייני, רק אז אסיר ממנו את הטלפיים. זה לעולם לא יקרה כשמגישים לטורף את הצוואר מראש.
הרבה אנשים טוענים שהכתיבה שלך מורכבת מדי, בשפה גבוהה מדי, לא מובנת. זה בכוונה?
ברור. זה מפחיד שמאלנים.
חשבתי שזה מה שתגידי.
שמע, כל האינטלקט נמצא בימין, הדתי והחילוני. אבל הימין אימץ לעצמו תכונה אובדנית – צניעות. וזה מאפשר לנאו-ברברי שבא, כמוני, מתרבות 'אני ואפסי עוד', להתנשא על בן שיחו
דרוש קפה הפוך, שחור וחזק
לאחר שיחה מרשימה של ראש המל"ל לשעבר מאיר בן שבת שאלתי אותו: "אתה יכול להראות לי את פס הייצור התודעתי שמייצר אנשים כמוך?" הוא חשב לרגע וענה בצער: "לא מכיר. יש לך אולי רעיונות?"
בהתחלה כל אחד יכול להחליט שלא לשלם עוד מס שפתיים לשקר. אם מסוכן מדי לומר את האמת, לפחות אל תהיו שותפים בשקר.
כמי שהייתה בשמאל שנים רבות את יכולה לנסות להסביר לציבור הדתי שהשנאה כתפיסת עולם באמת קיימת?
אני מציעה תרגיל פוקח עיניים: הקריבו את עצמכם על קידוש השם פעם אחת והיכנסו לטוויטר ביום כיפור (נו, לא באמת). כמות השנאה הצרופה לדתיים, ליהדות, הפולחן הפגאני של ההתרסה על ידי חילול כל מה שמקודש תוך כדי התערטלות אפילו מהמעטה הדק של התרבותיות – כל אלו לא יותירו אתכם באפלה. להפך, הם יעניקו לכם מבט היישר לעומק המאפליה.
אז איך מסיימים את השיחה?
איך מסיימים זה ה"עכשיו תגידי משהו אופטימי לסיום" החדש?
את מתחילה להכיר אותנו.
הנה משהו אופטימי: סוציולוג בלגי חקר ומצא שמצליחים לשטוף מוח רק לשלושים אחוז מכלל החברה. הרוב ייכנע, מפחד או בושה, והזומבים יצליחו להביא להפיכה מדמוקרטיה לרודנות.
ממש התמלאתי תקווה.
אבל מספיק שיתייצבו מולם בנחישות וללא מורא רק חמישה אחוזים מכלל החברה כדי לבלום את מתקפת הברברים. ועכשיו פתאום הבנתי בשביל מה צריך פורום קפה שפירא הפוך, שחור וחזק. זה בדיוק מה שאנחנו עושים: אנחנו לא טורחים להוסיף אור. אנחנו מגייסים ומאמנים צבא נחוש, חצוף, כמו שאמרת, עם שפת גוף בוטחת, חסין מפני ליטופים ועם פה שלא כדאי ליפול לתוכו. וכדי שנצליח להגיע למסה הקריטית של חמשת האחוזים בתקווה שיהיה לפני שהנאו-ברברים יגיעו למסה הקריטית שלהם – שלושים אחוז – אנחנו צריכים כסף. הרבה ומהר.
