1.
חזרנו ללימודים בפרשת שופטים. הנה שלושה פסוקים מפרשת שופטים, שיש בהם עקרונות חשובים גם לשנת הלימודים החדשה:
- לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל – הציווי שמורה לנו לשמוע לבעלי הסמכות, למנהיגים הרוחניים, נשמע קצת מיושן בעידן שבו מדברים יותר על זכויות ופחות על חובות. אבל אף ארגון לא ישרוד בלי כללים, בלי ציות ובלי אכיפה. מרוב מילים כמו 'העצמה' ו'מנהיגות', שכבשו את המערכת, אנחנו שוכחים לפעמים את הבסיס: גבולות.
- לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים – הפסוקים היפים האלה בפרשה מתארים את מערכת המשפט ואת האמון שצריך לחוש כלפיה, אבל הם נכונים לכל גוף ציבורי. זוהי תזכורת עד כמה מנהלים ומורים צריכים להיזהר להיות הוגנים וישרים כלפי כל תלמידיהם, בלי אפליה.
- תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ. לא רק התמימות מוזכרת בפרשה כמידה חשובה. יש בה מצוות רבות שקוראות לעצב אדם מחונך, ערני, אכפתי, רגיש. אחרי הכול – בפרט בעידן שבו המידע נגיש לכולם – חומר הלימוד הוא חשוב, אבל המידות האישיות חשובות יותר. החינוך קודם ללימוד.
שבת שלום ושנת לימודים מוצלחת.
2.
"עיקר העבודה שלנו בחודש אלול הוא לחפש בעצמנו נקודות טובות", כך אמר השבוע הרב מיכי יוספי למשתתפות בסדנת 'מתחדשות'.
"אנחנו רגילים לחשוב שבחודש אלול, שאנחנו נמצאים בעיצומו, צריך לעשות חשבון נפש. ואנחנו רגילים לחשוב שחשבון נפש זה אומר למצוא את הפגמים שלנו, את הטעויות. אבל רבי נחמן מברסלב מסביר שהרבה יותר חשוב לבדוק איפה היה בחיינו טוב שלא שמחנו בו, איפה היינו בנתינה ולא הקדשנו זמן כדי להוקיר את זה. זה הדלק האמיתי שאנחנו צריכים עכשיו.
"הדרך להתעוררות נכונה לקראת השנה החדשה היא לבדוק ברצינות מה המעשים הטובים שלנו, למצוא זמן להודות עליהם ולהזכיר לעצמנו שזה האני האמיתי שלנו. זה לא נקרא גאווה, זה לא נקרא לעוף על עצמנו. כל אחד צריך לחשוב בתקופה הזו מה התשובה שלו לשאלה: במה אתה טוב? מה האור שלך לעולם?
שנה טובה".
3.
אנחנו רגילים לשמוע את הביטוי "למה מי אתה?" בצורה מקטינה, מעליבה. למה מי אתה שתדבר אליי ככה? למה מי את שתנסי בכלל להתקבל? למה מי אתם שאתם חושבים שאתם שווים משהו?
ההפטרה המקסימה שקראנו בשבת – מתוך שבע הפטרות הנחמה שקוראים בשבועות האלה – מציעה לנו פרשנות הפוכה, של גדלות:
"אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם", אומר לנו אלוקים, ואז שואל: "מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת, וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן?"
למה מי את – שואל אותך אישית ריבונו של עולם – שתפחדי מאדם שימות בסוף ושיחלוף כמו חציר? רש"י מסביר את המשפט הזה כך: "מי את בת צדיקים כמותך ומלאה זכויות, למה תיראי מאנוש אשר סופו למות?"
ההפטרות של השבועות האלה נועדו לחזק ולנחם, לגרום לנו להאמין בעצמנו. להזכיר לנו ש"אנוכי הוא מנחמכם". לא לחשוש מאתגרים, משינויים, מהתחלות חדשות, מאנשים שמקטינים אותנו.
ברגעים של חולשה או מצוקה, אפשר לנסות לשאול את עצמנו כך "למה מי את (או אתה)?" אבל לא באופן שמקטין אותנו, אלא כפי שהביטוי הובא במקור, באופן מגדיל ומעצים.
4.
"הנושא הוא כבר מזמן לא לעורר מודעות", אמר לי רן יהושע. "כולנו כבר מודעים לנזק שהסלולרי גורם לנו. השאלה היא מה עושים".
רן מתארח בסדנת 'מתחדשות' לחודש אלול ומדבר על איזון דיגיטלי: איך לשלוט במכשיר במקום שהוא ישלוט בנו? איך אפשר לאתחל את היחסים עם הסלולרי, לשנה החדשה?
ביקשתי ממנו עצה אחת, מעשית, והוא ענה כך: "הרעיון הוא להפסיק להפחיד את עצמנו בעוד מחקרים וסרטים נגד הרשתות החברתיות, ולעבור למעשים קבועים. מעשים קבועים הם דבר שמעיד על שליטה, אפילו חלקית, מול כוח גדול יותר. לעבור ממצב של אינסטינקט למצב של בחירה ושליטה.
"לשנה החדשה, כל אחד יכול לבחור הרגל קבוע אחד שמתאים לו ושהוא לא זז ממנו. התשובה לשאלה 'למה אנחנו עושים את זה', היא: 'ככה, ככה החלטתי'. המעשים יוצרים לאט לאט גבול פנימי אצלנו.
"דוגמאות למעשים אפשריים:
- לא פותחים את המכשיר עד שיוצאים מהבית לעבודה.
- לא נכנסים לשירותים עם מכשיר.
- לא הולכים לישון עם מכשיר לידינו.
- בארוחות אין מכשירים.
- כל פעם שרוצים לבדוק משהו במכשיר סתם – מחכים שתי דקות ואז פותחים.
אפשר כמובן להוסיף רעיונות משלנו. בהצלחה".
5.
עו"ד נורית ממליה, שעוסקת בתחום הנדל"ן, הגיעה השבוע למשרד של קבלן מהשומרון והתרגשה לראות מה תלוי שם. הוא תלה לו ולעובדיו כתזכורת בכל חדר את הפסוק מפרשת השבוע: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ – וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ, וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ".
למה אנחנו לא מתלהבים כשאנחנו מתקינים סורגים לחלון בדירה? למה אנחנו לא מרגישים קדושה כששמים מעקה על הגג? בפרשת השבוע, כי תצא, מופיעה המצווה הזו, והיא לא מספיק מוכרת. כמה פשוט, כמה לא מובן מאליו: אדם שעובר לדירה חדשה, שבונה בית, קודם כל שם מעקה מסביב לגג, כדי שלא ייפלו וייפגעו.
פרשנינו מסבירים שהכוונה היא לא רק לגג, אלא לכל מכשול או סכנה שבאחריותנו. אנחנו מתייחסים לקביעת המזוזה כרגע השיא כשנכנסים לבית או למשרד חדש, ובצדק, אבל קבלת טופס 4 ודאגה לענייני הבטיחות – גם הן מצווה גדולה. כך גם חגירת חגורת בטיחות, בדיקת צמיגים או שמן ומים ברכב, דאגה לתנאי העסקה בטוחים שבהם פועלי בניין לא נופלים אל מותם וגם הצבת גדר מסביב לבריכת הילדים בצימר.
מתברר שבתורה אין מקום לתרבות ה'סמוך' וה'יהיה בסדר'. היא מחנכת אותנו ל"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". מעקה הוא מצווה.
