מפלגת הציונות הדתית יכולה להיות גאה במה שקרה כאן ביום שלישי האחרון. השעות האלה שבהן 25,000 איש יכלו לעצור לשלוש דקות ולהשפיע על הרשימה לכנסת היו צעד ענק בבגרות הפוליטית של המחנה האמוני. אבל כפי שאנחנו רואים, דרושה סבלנות כדי שהתהליך החשוב הזה יבשיל עד הסוף וכל המחנה האמוני-ציוני יהיה חלק ממנו.
אגב, דווקא בקרב המתמודדים שרר כבוד הדדי מעורר הערכה. מתח טבעי וגם יצרים אבל זה לא גלש למקומות רעים. כל הקמפיינים עסקו בלהציג את החוזקות של המתמודדים ולא בהכפשות. וזה לא מובן מאליו.
חיצי המלחמה שנשלפים עכשיו בין עצמה יהודית לציונות הדתית מחדדים שוב כמה חשוב היה כבר לפני חצי שנה לגשת כולם יחד לתהליך של מפקד משותף ופריימריז רחבים. כמה התחננו כאן לפני כמה חודשים בריאיון עם בן גביר שיצטרף למהלך. "אל דאגה", הוא הבטיח לנו אז, "הפעם לא יקרה מה שהיה כאן בעבר". לא היה צריך להיות נביא גדול כדי לחזות שהדם הרע יחזור לאירוע. במקום להתקוטט בפעם המי יודע כמה, כל מה שצריך הוא לאפשר לציבור להחליט את מי הוא רוצה ברשימה.
הפילוג שעדיין שורה במחנה הזה מעיב על האווירה, אבל תחושת החגיגיות הקטנה והמתוקה הזאת שחש כל מתפקד שהשתתף השבוע בתהליך דמוקרטי שמקשיב לציבור, עתידה להיות מידבקת, וגם מפלגת עוצמה יהודית וגם מפלגת נעם, אם חפצת חיים פוליטית היא, ייכנסו אליה בעתיד.
אבל בינתיים בן גביר רץ לבד. ונעם בחוץ. ומי מפסיד מזה? הממשלה היהודית שחייבת לקום אחרי הבחירות הקרובות. אוי ואבוי לכולנו אם נשב בצד ונמתין לראות מי מכולם יפסיד בדרבי בבחירות.
אין פראיירים בתהליך הזה אלא אינטרס משותף: ליצור יחד רשימה גדולה דייה שיכולים לדור בה גם איתמר בן גביר וגם עמיחי שיקלי, כך שכולם ירגישו שם בטוחים במקומם.
רק אל תנגנו על ספרדים ואשכנזים
התמיכה הרחבה שזוכה לה בן גביר בימים אלה יושבת על קול חזק בציבור שמתוסכל מהלאומנות הערבית ומחפש דרך להרים את הקול של הגאווה היהודית. ובכל זאת, זה לא מצדיק את קיומה של מפלגת נוספת, אחות תאומה למפלגת הציונות הדתית. יש באמת הבדל בין בן גביר לבין סטרוק וסמוטריץ'?
ייתכן שהמפלגה הזאת תצליח לגרוף בבחירות האלה קולות שמחפשים מקום להדגיש לאומנות יהודית, ובצדק רב. אבל ייתכן גם שלא. היא עשויה לרכוב על גל שיעניק לה נקודתית תמיכה יפה, אבל באותה מידה יכולה גם לקרוס לתוך אותה דינמיקה בלתי צפויה של מערכות בחירות. כן, יש פריכות ניכרת בתמיכה בעוצמה יהודית, כי רבים מתומכיה באו מהליכוד ועלולים לחזור אליו אם ירגישו שביבי בסכנה.
אבל יש עוד קול שעוצמה יהודית מנסה הפעם לראשונה לאסוף ולהיבנות על גביו: התסכול הספרדי-מזרחי שיש בתוך הציונות הדתית. מדובר בציבור רחב, חלקו דתי וחלקו מסורתי, שלא רואה בעצמו חלק מהמגזר הדתי-לאומי או מחובר להנהגה הפוליטית שלה, כיוון שפעם אחר פעם ההנהגה הדתית-לאומית היא למעשה בעלת אוריינטציה אשכנזית, מדורת השבט של סניף בני עקיבא.
מהמעט שאנחנו הקטנים למדנו בשיחות שערכנו, אפשר וחובה על כולם למצוא את הדרך ליישב את הסיפור הזה.
ברור מאליו שספרדים צריכים להיות חלק בלתי נפרד מההנהגה הציונית-דתית, ועד שתקרת הזכוכית הזו לא תתנפץ, הבשורה הציונית דתית לא תצליח להבקיע עד הסוף. ובכל זאת צריך להגיד שהאשכנזיות של הציונות הדתית אינה מדירה בזדון שום ספרדי מוצלח, ובכלל השיח הזה במגזר הדתי-לאומי הרבה פחות מבכל שאר המגזרים. להפך, יש המוני אנשי מעשה ספרדים דתיים-לאומיים שכישרונם מביא אותם לעמדות בכירות בהנהגת מוסדות רבים בציונות הדתית, לא למרות שהם ספרדים ולא בגלל שהם ספרדים אלא כי הם אנשים טובים ומוצלחים ומביאים איתם איכויות ואת האופי המיוחד של יוצאי עדות המזרח. שום ספרדי לא צריך אישור מאשכנזי כדי להנהיג אם הוא מתאים לכך, ומי שחש שהוא צריך אישור, זאת בעיה שהוא צריך לפתור עם עצמו.
הדרך לשינוי לא יכולה להיות על ידי צביעת פיגמנטים מלאכותית של רשימות. מפקד רחב הוא הערובה הכי פשוטה לנטרול עדתיות ברשימה. השורות האלה נכתבו כמה שעות לפני שהגיע אופיר סופר והוכיח כמה הן נכונות. בלי שריונים ובלי לעשות טובות האיש עבד, פקד ונבחר לפני האשכנזים המוכשרים לא פחות ממנו. למה? ככה, כי ככה הציבור רצה הפעם.
הרעיון החדש הזה, צביעת עוצמה יהודית כש"ס הציונית-דתית לעומת הציונות הדתית האשכנזית כביכול, היא מעשה פלגני רע מאוד, ואחריתו מרה. אנחנו רק בתחילת הדרך לבחירות, ואם ייצבעו כאן שתי מפלגות ציוניות דתיות – הלבנה והשחורה – זה עלול להיות נזק חסר תקנה. המעשה הזה לא רק שלא יקדם את הסינתזה הספרדית-אשכנזית המופלאה שיכולה לצמוח במפלגת הציונות הדתית, אלא ייצור בין ספרדים לאשכנזים באגף הדתי-לאומי שסע שאין לו הצדקה.
השורות האלה נכתבו כמה שעות לפני שהגיע אופיר סופר והוכיח כמה הן נכונות. בלי שריונים ובלי לעשות טובות האיש עבד, פקד ונבחר לפני האשכנזים המוכשרים לא פחות ממנו. למה? ככה, כי ככה הציבור רצה הפעם.
האחדות היא כעת המשימה הלאומית הכי חשובה ליהדות המדינה
אם בן גביר לא יתאחד עם סמוטריץ' זה לא יהיה בגלל ויכוחים על מקום. יש כמה אפשרויות מעשיות לאיחוד, ובינתיים בן גביר דחה אותן. בצלאל חייב לשמור ככל האפשר על התהליך הדמוקרטי החשוב שחולל כדי שלא ייפגע, ובכל זאת יש נוסחה לסגור את זה נכון.
אין פראיירים בתהליך הזה אלא אינטרס משותף: ליצור יחד רשימה גדולה דייה שיכולים לדור בה גם איתמר בן גביר וגם עמיחי שיקלי, כך שכולם ירגישו שם בטוחים במקומם.
מהמעט שאנחנו הקטנים למדנו בשיחות שערכנו, אפשר וחובה על כולם למצוא את הדרך ליישב את הסיפור הזה. בצלאל סמוטריץ' חייב לחזר אחר הערך הסגולי הקריטי שבן גביר מביא איתו לרשימה. בן גביר יהיה חייב להיזהר משיכרון הסיטואציה האלקטורלית המתעתעת שהוא נמצא בה. עשו טובה לכולנו; תעשו את זה מהר ועכשיו, וצאו לדרך ביחד. המדינה היהודית על כף המאזניים. מפלגה מאוחדת כזאת תגרוף מספר גדול של מנדטים שגם יאסוף את פליטי שקד וגם יביא את הפריפריה. היכנסו לחדר ופשוט זכרו, זה לא אתם, זו המדינה היהודית שעל הכתפיים שלכם.
