שושלת גורדון

מאה שנים מלאו לפטירתו של אהרן דוד גורדון, מורה דרכם של החלוצים בני העלייה השנייה והשלישית, הוגה דעות ששם את הדגש על עשייה ועבודה והיה לסמל של מוסר ויושר.

במהלך השנים דנו החוקרים על המקורות הרוחניים שהשפיעו על גיבוש משנתו ואופיו של גורדון, שהתבטאה בשיחותיו ובעשרות מאמריו. היו שטענו כי גורדון הושפע ממקורות נוכריים, ובהם לב טולסטוי, ולעומתם כמה מהחוקרים בני זמננו הצביעו על יניקתו ממקורות החסידות והקבלה.

עם השנים פורסמו מאות רבות של מאמרים ומחקרים על גורדון, אישיותו ומשנתו. חבריו ומכיריו העלו על הכתב את זיכרונותיהם עליו (שמבחר מהם קובצו בספרי החדש על גורדון שיוצא לאור בימים אלו: 'אני מבקש לב דופק'). לכאורה כתבו עליו הכול ולא נותר עוד מה לחדש.

אך האמת היא שיש דבר מהותי בדמותו של גורדון שטרם נכתב עד היום, ונדמה לי שאיש לא הבחין בו: הרקע המשפחתי של גורדון. לדעתי אי אפשר להבין את א"ד גורדון, את אופיו ואת משנתו וגם את דתיותו העשירה והמורכבת בלי להכיר את תולדות משפחתו, המשפחה הנכבדת והמפורסמת ביותר בווילנה.

את תורתו ואת השכלתו שאב גורדון מיהדות וילנה. את רוחה ואת אווירה של 'ירושלים דליטא' ספג במסורת משפחתו, ואת תורתם של רבני העיר למד בצעירותו בישיבה בווילנה. גורדון הושפע מבית מדרשו של הגאון מווילנה, אשר עם היותו ענק בתורה ראה ערך גדול בהשכלה, בעבודה ואף בתחייה לאומית בארץ ישראל. גורדון הוא אפוא תוצר קלסי של יהדות וילנה, שכיום כמעט איננו מכירים את העושר הרוחני-תורני הגדול שהיה בה.

הגֶנים של גורדון

אם כן, גורדון הוגה הדעות לא יצר יש מאין וגם לא שאב את עיקרי תורתו ממקורות זרים. גם לכתבי החסידות הוא לא היה צריך להרחיק לכת, משום שהכרת תורת הקבלה וגם העיסוק בהשכלה נודעו למשפחתו בווילנה הרבה לפני לידתו.

מבית הוריו הוא הכיר אורח חיים יהודי המשלב תורה והשכלה, יראת שמיים טהורה עם רוח מקורית ואמיצה, מנהיגות ציבורית סוחפת עם פשטות וענווה, קריאה לעבודת האדמה ורוח ארץ ישראלית. כל הדברים הללו, שאפיינו את גורדון, היו נחלתם של כמה מבני השושלת הגורדונית בדורות שלפניו. א"ד גורדון הוא פרק אחד בדרמה המרתקת של משפחת גורדון. רעיונותיו של גורדון על השיבה לטבע, עזיבת המסחר ושיבה לעבודת כפיים ויישוב ארץ ישראל הם עקרונות גורדוניים בני כשלוש מאות שנה. תכונותיו האופייניות הנן חלק מה-DNA המשפחתי.

מסיבות עקרוניות נמנע גורדון מלתפוס משרה ציבורית, אך בפועל היה מורם ורבם הנערץ של החלוצים, שאהבוהו מאוד. "אבינו אתה, גורדון! אב רחמן ומבין את נפש בניו", כתבה לו פעם חיותה בוסל מדגניה. עיון בהיסטוריה המשפחתית מגלה שגם אבותיו, אשר חלקם כיהנו ברבנות וחלקם היו ראשי הקהל והפרנסים של הקהילה היהודית בווילנה, זכו ליחס דומה מצד הציבור. נתקלתי בכמה תיאורים על אישים במשפחה שמובעת בהם האהבה הגדולה של בני הקהילה אליהם. על ר' אברהם אבלי פוסבלר, אבי סבו החורג שלא הניח אחריו בנים, כתבו בני וילנה אחר פטירתו: "אנו כולנו בניו, והוא אבינו; היו נוחים לבריות כמוהו, אהבו ותאהבו כמוהו".

אי אפשר להבין את א"ד גורדון, את אופיו ואת משנתו וגם את דתיותו העשירה והמורכבת בלי להכיר את תולדות משפחתו, המשפחה הנכבדת והמפורסמת ביותר בווילנה. גורדון הושפע מבית מדרשו של הגאון מווילנה, אשר עם היותו ענק בתורה ראה ערך גדול בהשכלה, בעבודה ואף בתחייה לאומית בארץ ישראל

הסודות המשפחתיים

העובדה המעניינת שהסבא רבא החורג של גורדון היה רבי אברהם אבלי, רבה של וילנה (שעליו סיפרנו בשבוע שעבר), לא נזכרה עד היום בשום ספר ומחקר. רק אחדים מחבריו של גורדון (ובהם י"ח ברנר) ידעו על הייחוס המשפחתי שלו, שכלל רבנים נוספים.

גם הקשר המשפחתי של א"ד גורדון ליהודה ליב גורדון (יל"ג), גדול משוררי תקופת ההשכלה, היה מעורפל עד היום, והיו שגם טענו שאין ביניהם קשר מלבד שיתוף השם. והנה בעץ המשפחה שלפנינו נחשף לראשונה הקשר המשפחתי המובהק שבין שניהם. במהלך המחקר נתקלתי בכמה ספרי חוכמה ומדע עבריים שהדפיסו בווילנה בני העיר במהלך המאה התשע עשרה, ושיעור ניכר מהם כתבו בני משפחת גורדון.

גם דמויות גורדוניות אחרות שכיכבו בראש העשייה היהודית באותה תקופה היו שייכות למשפחה זו. אחת מהן היא דמותו של דוד גורדון, מראשוני חיבת ציון ועורך עיתון 'המגיד', כתב העת העברי החשוב ביותר בעולם בזמנו. דוד גורדון גדל בווילנה, צור מחצבתם של הגורדונים, ושייכותו למשפחה נזכרת כמה פעמים באיגרות יל"ג, הכותב לתומו: "שארי ר' דוד גארדאן".

את הייחוס לרבני קהילת וילנה ומנהיגיה הסתיר א"ד גורדון בשל ענוותנותו ובשל הכרתו שכל אדם צריך להכיר את ערכו מצד עצמו ולא בזכות אחרים. הדבר שהכי סלד ממנו היה "פרזיטיות", כלומר אורח חיים שבו אדם ניזון (בחומר או ברוח) בזכות אחרים. אך את הקשר המשפחתי בינו לבין יל"ג כנראה הסתיר כבר אביו, מפני שיל"ג נודע לשמצה בקרב העולם האורתודוקסי בגלל מלחמת החורמה שהכריז נגד רבני דורו.

עד כמה התכחשו הגורדונים האורתודוקסים לקרבתם המשפחתית עם יל"ג? גם את זה נוכל להבין מעץ המשפחה: הרב אברהם שמעון טרויב היה נכדו של הרב ישראל גורדון, רבה של וילנה, וסייע לו בענייני הרבנות. לאורך חייו הכריז מלחמה על המשכילים פורקי העול, ובראשם לא אחר מיל"ג, בן משפחתו! הקשר המשפחתי ביניהם, הנחשף כאן לראשונה, היה כפול: אימו של יל"ג הייתה קרובה של הרב ישראל גורדון, וגיסו וידידו של יל"ג היה המשורר העממי והמשכיל מיכל גורדון, בן דוד שני של הרב טרויב.

משפחת גורדון הייתה מגובשת מאוד, ואין ספק שהרב טרויב ויל"ג היו ערים לקרבה המשפחתית שביניהם. ייתכן מאוד שגם נפגשו לא פעם באירועים משפחתיים בווילנה. ובכל זאת במכתביהם החריפים זה כלפי זה אין זכר לאותה קרבה.

את הייחוס לרבני קהילת וילנה ומנהיגיה הסתיר א"ד גורדון בשל ענוותנותו ובשל הכרתו שכל אדם צריך להכיר את ערכו מצד עצמו ולא בזכות אחרים. הדבר שהכי סלד ממנו היה "פרזיטיות", כלומר אורח חיים שבו אדם ניזון (בחומר או ברוח) בזכות אחרים

היחס להשכלה

גם נטייתם של הגורדונים להשכלה, למדע ולתרבות יש לה שורשים מקדמת דנא. אבי המשפחה, הגורדון הראשון בעולם, היה ר' אהרן גורדון. הוא גלה לפדובה שבאיטליה ולמד שם רפואה באוניברסיטה. אחר כך היה הרופא של מלך פולין יאן סובייסקי, שנודע כאוהב יהודים. את שמו השני, אהרן, קיבל א"ד גורדון ממנו.

בנו היה ר' מיכל גורדון, "ראש המדינה" בווילנה, שעל שמו קרויים רבים מצאצאיו, וחלקם נזכרים כאן באילן המשפחתי. בנו ר' אברהם גורדון, "ראש הקהל", נשא לאישה את מרת קריינא. הוא היה הפרנס של קהילת וילנה. עבד למחייתו במסחר, כמו רבים מבני המשפחה באותם דורות. על מצבתו נכתב: "ראש ומנהיג מנהל ומדבר… הרבני הראש והנגיד", וגם: "המופלא החכם השלם המפורסם", כלומר משכיל ורחב אופקים.

לאברהם גורדון היו שני בנים ובת אחת, ומהם נפוצה משפחת גורדון הידועה לנו. הבכור הוא כנראה הרב ישראל גורדון (תקל"ח–תרט"ז), מבאי ביתו של הגר"א, רבה הרשמי של וילנה, ורבו של החפץ חיים. אומנם מלבד גדלותו בתורה היה גם משכיל במדעים ובחוכמות ואף העניק הסכמה חמה לסדרת ה'ביאור' של משה מנדלסון (!), אך מי שמשך יותר לכיוון ההשכלה היה כנראה אחיו, ר' מיכל גורדון, הוא אבי הפלג המשכילי הקיצוני בשושלת גורדון. ומהו שם בנו? אהרן דוד גורדון.

מי יגלה עפר מעיניך, א"ד גורדון, וראית שסריקה מלאה של כתב היד של סבך נמצאת כיום באתר הספרייה הלאומית בירושלים. כתב היד טרם נדפס עד היום ומחכה לגואל

תעלומות הסב והכתבים

וכאן טמון מוקש שרבים נפלו בו. אותו אהרן דוד גורדון פרסם בווילנה בשנת תקצ"ו ספר הנקרא 'אפיק הנחלים'. זהו מחזה עברי שמעלה על נס את ערכי השלום והאחדות. אחד הרעיונות המובעים בו הוא השיבה לטבע, בדיוק אותו רעיון שביטא כעבור חמישים שנה אדם אחר בעל אותו שם: אהרן דוד גורדון, מיודענו מדגניה.

הנה קטע מהמחזה:

"מה ישיש לב גבר עובד אדמתו!

מה ישמח בזרחו, כי יעסיס יבולו.

יצא לפעלו עם בקרו וצמדו,

ומה יגל למשוך מחרשתו

משלחת הברכה לרגלהו!"

ובכן, לא מעט מהחוקרים סברו כי בעל 'אפיק נחלים' הוא סבו של גורדון מדגניה, וממנו ירש הנכד את רעיונותיו על השיבה לטבע ועל עבודת האדמה. ואולם כפי שאנו רואים בעץ המשפחה, זו טעות. א"ד גורדון מדגניה הוא אומנם נכדו של אהרן דוד גורדון, אך לא זה "המליץ והמשכיל" אלא אהרן דוד גורדון שכונה "הרב הגאון", בנו החורג של ר' אברהם אבלי מווילנה. רבי א"ד היה בעל השכלה רחבה, וכמוהו גם אשתו הצדקת, אך את עיקר מעייניו השקיע בעסק התורה. הוא דחה את הפצרותיהם של בני קהילתו לשמש רבם משום שלא רצה לעשות את התורה קרדום לחפור בו, והתפרנס מעסק משפחתי.

רא"ד כתב חיבור למדני על מסכתות סדר מועד: 'שאגת רא"ד'. את כתב היד ירש בנו, ר' אורי גורדון, והניח אותו למשמרת בספרייתו הענקית של הברון גינזבורג, קרוב משפחתם, הקיימת עד היום במוסקווה. לימים הביע א"ד גורדון את צערו הרב על שאביו ר' אורי לא שלח את כתב היד לירושלים, לבית הספרים הלאומי. אך מי יגלה עפר מעיניך, א"ד גורדון, וראית שסריקה מלאה של כתב היד של סבך נמצאת כיום באתר הספרייה הלאומית בירושלים. כתב היד טרם נדפס עד היום ומחכה לגואל.

במשפחת גורדון היה מקובל להינשא עם אחד מבני המשפחה המורחבת, וגם א"ד גורדון נשא לאישה את בת דודתו פייגל, בתה של הינדה לבית גורדון.