דברי חכמים בנחת נשמעים. השיחה הארוכה שלי עם הרב דניאל סטבסקי השרתה עליי תחושה של נחת רוח גם כמה שעות טובות לאחריה. לא בכל יום מזדמן לשוחח עם רב ומורה הוראה בישראל בעל אופקים רחבים והשכלה תורנית וכללית מעולות, שעם זאת אינו בוש לענות על שאלה נתונה שהוא "אינו מומחה לזה", ועל אחרת "חינכו אותי לחשוב אל"ף, והיום הבנתי שדווקא בי"ת הוא הנכון".

השיחה עימו נעה בשמחה ובמתינות בין ספרות ההלכה ובין חסידות, פילוסופיה, ספרות ופסיכולוגיה מערבית, לעיסוק בשאלות ציבוריות וחוזר חלילה. עיניו הבורקות מסגירות מעט מחירות המחשבה המאפיינת אותו, חירות המאפשרת לו לענות בכובד ראש על שאלות מכל כיוון אפשרי.

מרשימה עוד יותר הייתה ההודאה לפני כשנה בריאיון נרחב לתלמידתו, העיתונאית אילת כהנא (מקור ראשון, י"ב בסיוון תשפ"א), שטעה ביחסו הקיצוני למדינה, וכיום החל לייחס משמעות רוחנית חשובה למדינת ישראל. למרות היותו מעין רבי חסידי לרבים, לא ניסה להתעקש ולהיתלות באילן גבוה, הודה בפה מלא בטעותו והחל לחשב מסלול מחדש. דווקא בזמן שרבים בימין החלו צועקים שהממשלה מתפרקת מכל ערכי היסוד של המדינה, אימץ הרב סטבסקי תפיסה אופטימית בהרבה כלפי מצבה הרוחני של המדינה, גם אם יחסו לממשלה היוצאת מעורב כעת.

"המדינה היא כלי לקיום הייעוד של 'ממלכת כוהנים וגוי קדוש' ואור לגויים. יתרה מזו, הגעתי למסקנה שאחרים יאמרו שהיא מופלגת: השתתפות כל חלקי עם ישראל בבניית המדינה היא ברכה גדולה, מהלך א-לוהי כביר שבורא עולם תפר כדי ששום יהודי לא יישאר בחוץ"

כבוד הרב, מה שלומך בימים אלו שאתה מבריא מן המחלה?

"אחד ממיתרי הקול שלי נפגע ושמיעתי נחלשה מעט, אך ב"ה אני הולך ומחלים בחסדי ה' בזכות תפילותיכם ובזכות הטיפולים. אני כבר חוזר לפעילות סדורה ומתחיל ללמד בתוכניות ההכשרה שלנו בתורת הבעש"ט ב'בית הבעל שם טוב'".

אתה מגדיר עצמך כיום "חרדי לאומי". מה זה אומר?

"יש דיון שלם בעולם החרדי על נושא הציונות. בל נשכח שאגודת ישראל בהדרכת החפץ חיים זצ"ל עסקה ביישוב ארץ ישראל, אך השאלה אחרת: בחוגים שאני למדתי בהם אמרו שכל דבר טוב שיורד לעולם הוא ללא קשר למדינת ישראל ושייסוד מדינת ישראל בידי חילונים זאת תקלה. היום הגעתי להבנה שכל דבר טוב שיבוא לעם ישראל יבוא דווקא דרך המדינה, ושהמדינה היא ברכה גדולה מאוד.

"המדינה היא כלי לקיום הייעוד של 'ממלכת כוהנים וגוי קדוש' ואור לגויים. יתרה מזו, הגעתי למסקנה שאחרים יאמרו שהיא מופלגת: השתתפות כל חלקי עם ישראל בבניית המדינה היא ברכה גדולה, מהלך א-לוהי כביר שבורא עולם תפר כדי ששום יהודי לא יישאר בחוץ".

"היום אני סבור שעל ידי ממלכה גשמית, מדינת ישראל, נוכל להיות גוי קדוש, ובלי זה לא נוכל. רק על ידי מסגרת מדינית אפשר לקדש את החיים במלואם, ואני סבור שבבוא היום יהיה על המדינה לבנות את בית המקדש, בהסכמת האומות"

אם אני מבין נכון, יש פה מהלך כפול: גם התקרבות למדינה וגם יחס חיובי כלפי החילונים ברוח תורת הראי"ה.

"נכון. זה מהרב קוק ומהרב אשלג, וניצנים מזה אני מוצא גם בתורת הבעש"ט. למדתי לאמץ מבט חיובי לא רק במישור האישי או הקהילתי אלא גם הלאומי והאוניברסלי. עם ישראל נמצא בתהליך כזה".

מה זה 'ממלכת כוהנים וגוי קדוש' מבחינתך? לרוב שומרי המצוות זה רעיון מופשט, לא תוכנית מעשית.

"פעם סברתי שדי ב'מלכות ה" ואין צורך בממלכה גשמית, ואילו היום אני סבור שעל ידי ממלכה גשמית, מדינת ישראל, נוכל להיות גוי קדוש, ובלי זה לא נוכל. רק על ידי מסגרת מדינית אפשר לקדש את החיים במלואם, במשרד החוץ, המשפטים, הביטחון וכו' המתנהלים על פי הדרכת התורה, ולא די בחיי קהילה. כך נהיה אור לגויים ונטהר אותם מדברים בלתי רצויים כעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

"המדינה היא ההכנה לזה, ואני סבור שבבוא היום יהיה על המדינה לבנות את בית המקדש, בהסכמת האומות. עם ישמעאל יהיה לנו קל בהרבה משיהיה עם עשו, כי ישמעאל אינם עובדי עבודה זרה, והם שותפים טבעיים שלנו, ממשפחתנו. עם הערבים בארץ ישראל אסור לחתום הסכמים, 'לא תכרות ברית ליושב הארץ', אך עם מדינות ערב בהחלט אפשר.

"שרי החוץ הערבים הגיעו לוועידה בנגב: זה דבר בעל משמעות גאולית לקראת הייעוד של 'ולעובדו שכם אחד'. לא במקרה חמאס ירו רקטות באותו היום, כי ההנהגה הפלשתינית היא אויבת השלום. את ערביי ארץ ישראל צריך לשאוף להוביל לקראת מעמד גר תושב והכרתם במדינה ובחוקיה, וצריך לשאול עד כמה הנהגתם מייצגת אותם".

מה שינה את דעתך על המדינה?

"חליתי במיתרי הקול, בצוואר, המחבר בין הראש לגוף. פשפשתי במעשיי ושאלתי מדוע באו עלי ייסורים אלו. הסקתי שלקיתי בפי, כי אמרתי דברים שלא הייתי צריך לומר ולא אמרתי מה שהייתי צריך לומר. עברתי תהליך רוחני בשנה של המחלה, והסקתי שעד המחלה עבודת ה' שלי הייתה בדרך של 'עליות', לרומם את המציאות ולחבר אותה לבורא, ומכאן והלאה נפתחה לי עבודת השם של 'המשכות', לגלות הארת הבורא בתוך העולם הגשמי, לא מעל הגוף, כמו בגלות, אלא בתוך מערכות העולם הזה.

"הבנתי גם שצריך לעשות תשובה לאומית. יש לעולם החרדי קושיות תאולוגיות על תפקיד החילונים במדינה, אבל הבנתי שזה דווקא מכוון כך כדי שאיש לא יישאר בחוץ בבניית המדינה. 'מדינת כל יהודיה', כולם בנים אהובים".

האם כל אדם יכול להתבונן כך ולומר שמחלה פלונית באה לו בגלל עבירה פלונית? אולי רק בעלי רוח הקודש ונביאים יכולים לומר למה באה הקורונה וכדומה?

"אם אינם נביאים, בני נביאים הם. אפשר ללמוד הרבה ממה שמפורש במסורת תורה שבעל פה. אם הקורונה חייבה אותנו ללבוש מסכות ולסתום את הפה ואת האף, כלומר לרסן את הדיבור ואת השיפוט, להיות בבידוד חברתי ולהתפלל בחוץ, אז כל אדם צריך להתבונן ולהסיק מסקנות, אך על עצמו ולא על זולתו.

"הבעש"ט לימד אותנו סדר של 'הכנעה, הבדלה, המתקה'. הכנעה פירושה לפתוח ולומר 'מגיע לי', ולקבל בהכנעה. המתקה פירושה לומר שזה לטובתי. אבל 'מגיע לו, זה לטובתו' לא אומרים על הזולת, אלא מהפכים בזכותו כדי להכריע את דינו לזכות בשמיים, וכל שכן שעושים כך לכלל כולו. איננו יודעים לומר מדוע מת פלוני או אלמוני".

משברים ציבוריים

לאחרונה שוב התגלו רבנים ואנשי ציבור צבועים המנצלים את סמכותם לניצול ולפגיעות מיניות. למה זה קורה היום?

"היום הכול צריך להיחשף. הקב"ה רוצה לחשוף את הצבועים ולהוציא את המוגלה והזוהמה כדי שיהיה מחננו קדוש. במקרים כאלה צריך ללכת ישר לבית הדין ולבקש לפנות מייד למשטרה, ואם צריך, גם לבית המשפט. צריך לחשוף את כולם. שיקולים כגון שידוכים ומשפחה הם שיקולים לא נכונים. זה גם אינו חילול השם, אדרבה, זהו קידוש השם שהחברה שלנו רוצים להתנקות ולטהר את עצמה מחוליים אלו. אם לא ייחשף הפוגע, הוא ימשיך לפגוע.

"חליתי במיתרי הקול, בצוואר, המחבר בין הראש לגוף. פשפשתי במעשיי ושאלתי מדוע באו עלי ייסורים אלו. הסקתי שלקיתי בפי, כי אמרתי דברים שלא הייתי צריך לומר ולא אמרתי מה שהייתי צריך לומר. עברתי תהליך רוחני בשנה של המחלה, והסקתי שעד המחלה עבודת ה' שלי הייתה בדרך של 'עליות', לרומם את המציאות ולחבר אותה לבורא, ומכאן והלאה נפתחה לי עבודת השם של 'המשכות', לגלות הארת הבורא בתוך העולם הגשמי, לא מעל הגוף, כמו בגלות, אלא בתוך מערכות העולם הזה. הבנתי גם שצריך לעשות תשובה לאומית"

"צריך לדעת שמאחר שהציבור החרדי נבנה כמגננה מפני החילון, היו בו הרבה תופעות לא טבעיות, כמו בחורים צעירים היושבים שלושה סדרים ביום ללא כל פעילות פיזית וכדומה. העיקר הוא שכיום הציבור החרדי עובר ממבנה של מגננה למבנה של התפתחות ואקטיביות, ולכן יש תמורות רבות, השתלבות במדינה ואף הזדהות עם המדינה וחגיגת יום העצמאות. רבים מסתייגים מהעסקנים המבקשים רק לתקצב מוסדות ולא לדאוג לענייני כלל ישראל. אותם עסקנים היו שותפים לאוסלו ולגירוש מגוש קטיף".

אולי צריך לשאול שאלה יסודית יותר: האם מודל ההנהגה הרוחנית של 'דעת תורה' בחברה החרדית מועד לפורענות?

"צריך לעשות הבחנה יסודית בין פוסקי הלכה לראשי ישיבות. זה הולך אחורה עד למהרי"ל דיסקין והחזון אי"ש, שהיו פוסקי הלכה. החזון אי"ש לא היה ראש ישיבה ולא יצא בהצהרות לרבים. אחר כך ההנהגה החרדית נעה חליפות בין פוסקי הלכה לראשי ישיבות. לדעתי הנהגה בידי ראשי ישיבות שאינם פוסקי הלכה היא אסון. העניין אינו גילו של הרב אלא חיבורו לחיי המעשה ולמציאות.

"חז"ל אומרים 'תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו'. מה הכוונה? דעת פירושה חיבור, להיות מחובר לעולם הזה, ולא רק איש תאוריה. הקתולים הפרידו הרוחניות לבין חיי המעשה, ואסור ללמוד מהם. זו טעות שחדרה אלינו בגלות. הסנהדרין ידעו שבעים לשון ושבע חוכמות, מדע, מדינאות וכדומה. אט אט חוזרים לזה היום".

מה היית מייעץ לרב או למחנך שרואה את המשברים כיום ואולי חש אובד עצות?

"להתחיל ללמוד תנ"ך. ישיבות בבל עלו לארץ ישראל לא כדי להביא לפה את בבל. פה לא ליטא, פולין או מרוקו. אנחנו צריכים ללכת בעקבות דוד המלך, המנהיג של ארץ ישראל. ללמוד ממנו, רק ללא הקלקולים הנוראים שהיו בבית ראשון. הגלות נגמרה, צריך לחזור לעצמיותנו ולהיות אור לגויים.

"יש כיום שכבה מעניינת מאוד של רבנים צעירים בכל חלקי העולם החרדי. הם ילידי הארץ, והם שונים מהדור של מזרח אירופה. הם קשורים יותר לטבע, למדו גם במקומות אקדמיים ומגוון קורסים, ואינם רואים בעולם שסביבם איום אלא לקוח או מטופל של עם ישראל. זהו שינוי תודעתי, תהליך הדרגתי של עקירת הגלות מעם ישראל. הבעש"ט והראי"ה יכולים לעזור בזה, וגם לימוד תנ"ך".

"העיקר הוא שכיום הציבור החרדי עובר ממבנה של מגננה למבנה של התפתחות ואקטיביות, ולכן יש תמורות רבות, השתלבות במדינה ואף הזדהות עם המדינה וחגיגת יום העצמאות. רבים מסתייגים מהעסקנים המבקשים רק לתקצב מוסדות ולא לדאוג לענייני כלל ישראל. אותם עסקנים היו שותפים לאוסלו ולגירוש מגוש קטיף"

היחס לתרבות המערב

הרב דניאל סטבסקי (63) מתגורר ברמת בית שמש, בקהילת חסידות ביאלה. הוא גדל במשפחה מסורתית, ואביו היה אחד מראשי הקהילה היהודית באורוגוואי, קהילה ציונית מאוד עד היום. הוא למד בבית ספר יבנה ("בית ספר חרד"לי"). אביו הרשה לו לעלות ארצה כשהיה בן 17, בתנאי שירכוש תואר אקדמי כדי להתפרנס.

"אבא רצה שאלמד מקצוע, אז למדתי ספרות ופילוסופיה של ימי הביניים וספרות השוואתית. הפרופסורים שלי היו אנשים נהדרים ואהבו אותי אהבת נפש, ובסוף התואר הראשון ביקשו שאירשם למסלול ישיר לדוקטורט. סירבתי, כי באותה העת כבר התחלתי ללמוד בישיבת בית המדרש הספרדי בראשות הרב קצין שליט"א, הרב יעקב יוסף זצ"ל ויבדל"א הרב יעקב פרץ שליט"א, ישיבה שיש בה דרום אמריקנים רבים.

"המרצה שלי, פרופ' עזרא פליישר, הזמין אותי לארוחה טובה בביתו ואמר לי: תגיד לי את האמת, למה אתה לא רוצה להמשיך במסלול אקדמי? עניתי לו שהמילה פילוסופיה פירושה אהבת החוכמה, ואני לא מצאתי באקדמיה את החוכמה ואת האמת אלא רק הררי עבודות אקדמיות והפניות לעבודות אחרות. התאכזבתי גם מרמתם המוסרית של פרופסורים אחרים שלמדתי אצלם.

"באותה העת אחד מהמרצים נחקר במשטרה על אלימות במשפחה. חשתי שבאקדמיה מייצרים אנשים מפורקים ומפוצלים, ובישיבה זה לא היה ככה. פרופ' פליישר שלי אמר לי שנים אחר כך שכבר אז הוא ידע שאהיה רב".

יש דיון קבוע בציונות הדתית בשאלה אילו יסודות אפשר – או אף ראוי – לאמץ מתרבות המערב הכללית. את עמדתו של הרב סטבסקי נוכל למקם באגף המתון של השוללים את הקבלה מן המערב, והוא אומר זאת במודע, אחרי שנים ארוכות של עיון בפילוסופיה המערבית, שהוא מחשיב "דלה מאוד".

"אני לא מוכן לקבל עליי הגדרות מן החוץ כמו שמרן או מהפכן. אני אגדיר את עצמי על פי מושגים מן התורה ולא מן המערב. אני יהודי ולא יהודולוג המתבונן בתורה מן החוץ. הסנהדרין שלנו תשפוט ותבחן בדקדוק את הררי התרבות של עשו. כיום תרבות המערב נמצאת בשפל, ומעטים הם האנשים הגדולים בקרבם"

האם אתה מאמין בדיאלוג בין-תרבותי בין עם ישראל לאומות?

"אנחנו כבר אלפיים שנה בולעים את הפסולת של תרבות המערב. יש לי מה לתת להם, כבר קיבלתי מספיק. יתר על כן, יהודים מומרים קלקלו את תרבות המערב עצמה, מישו דרך שפינוזה, ברגסון ומרקס ועד מלחינים כמו גוסטב מאהלר וארנולד שנברג, שהרסו את מושג הטונאליות במוזיקה. הפילוסוף ויטגנשטיין פירק את קאנט. פרוסט וקפקא עשו מהפכה מפרקת בספרות המערב.

"בכלל, הגויים הצטיינו בבניית מסגרות וכלים, ואנחנו היינו אנשי תוכן אלפיים שנה, עד שבנינו מדינה ומסגרות משלנו. בגלות פרצנו להם את המסגרות בתוכן שלנו שלא התאים למסגרות שלהם. זה יצר אסונות כמו המרקסיזם. היום החברה הישראלית סוגדת לאמריקה, וגם בציבור החרדי יש הערצה לאמריקה".

אפשר להצביע על מסגרות שאמריקה נושאת את דגלן בעולם: קפיטליזם, דמוקרטיה וחירויות הפרט. מאחורי תופעות אלו עומדים הרעיונות הכי עמוקים של המערב: מושגי החופש, פיתוח קומת האדם ועוד. האם כל זה שלילי?

"אין בעיה עם זה, אני רק מתנגד לערבוביה ולשעבוד כלפיהם. הם יורשיו של עשו".

בדיוק. עשו הוא המולך בעולם הזה, ואת מושגי המדינאות צריך לייבא ממנו כדי להקים את מלכות ישראל. זה מה שעושים גופים כמו קרן תקווה, ובעידוד של רבנים כמו הרב שמואל אליהו.

"אני לא מוכן לקבל עליי הגדרות מן החוץ כמו שמרן או מהפכן. אני אגדיר את עצמי על פי מושגים מן התורה ולא מן המערב. אני יהודי ולא יהודולוג המתבונן בתורה מן החוץ. 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והייתה לה' המלוכה'. הסנהדרין שלנו תשפוט ותבחן בדקדוק את הררי התרבות של עשו, וכך נמליך את הקב"ה על העולם, ולא מלכות אדם על האדם שבנה עשו.

"אנו נחבר את הגויים לקדושה ולשבע מצוות בני נח. הרב אורי שרקי עושה זאת בצרפתית, הרב גינזבורג באנגלית, ואני מלמד תורה בספרדית לגוים רבים בזום. כיום תרבות המערב נמצאת בשפל, ומעטים הם האנשים הגדולים בקרבם".

האם אתה רואה במערב אויב? יש בו כיום צד מתוקן?

"המערב אינו אויב שלנו. הוא לקוח, ובמידה רבה מטופל. אני בעמדת המורה והרופא. מה טוב בהם? ניקח את סיסמת המהפכה הצרפתית, 'חירות, שוויון ואחווה'. חירות היא דבר טוב. היא באה מאיתנו, מקורבן הפסח וחג החירות. הם פירשו זאת אחרת, אבל בסדר, זה חלק חיובי. גם אחווה היא ערך חיובי. שוויון הוא עבודת אלילים".

אתה מזהה שוויון עם מרקסיזם?

"לא, היום אפילו זה לא. אנשים לא טורחים לעבור דרך אידאולוגיה כבדה. זו עבודה זרה כי הקב"ה ברא אותנו שונים, והם מנסים לברוא את הבריאה מחדש על פי מושגים אנושיים, בבחינת 'והייתם כא-לוהים יודעי טוב ורע'. הם רוצים שהאדם יקבע טוב ורע שלא על פי הבריאה של הקב"ה. הם יבטלו את כל הזהויות כולן, ממש המרד של מגדל בבל. אבל הקדושה זורמת לעולם דרך הזהויות שלנו והיחסים ביניהן, עני ועשיר, זכר ונקבה וכו'. חלק מהם היו רוצים עולם חד-ממדי קפוא ומפורד, ואנו אמורים לחבר להם את השמיים עם הארץ".

אתה מזהה שוויון עם מרקסיזם?

"לא, היום אפילו זה לא. אנשים לא טורחים לעבור דרך אידאולוגיה כבדה. זו עבודה זרה כי הקב"ה ברא אותנו שונים, והם מנסים לברוא את הבריאה מחדש על פי מושגים אנושיים, בבחינת 'והייתם כא-לוהים יודעי טוב ורע'. הם רוצים שהאדם יקבע טוב ורע שלא על פי הבריאה של הקב"ה. הם יבטלו את כל הזהויות כולן, ממש המרד של מגדל בבל. אבל הקדושה זורמת לעולם דרך הזהויות שלנו והיחסים ביניהן, עני ועשיר, זכר ונקבה וכו'. חלק מהם היו רוצים עולם חד-ממדי קפוא ומפורד, ואנו אמורים לחבר להם את השמיים עם הארץ"

בשורת הבעש"ט

אתה מלמד את תורת הבעש"ט ב'בית הבעל שם טוב' שבהנהגתך. מהי הבשורה של הבעש"ט לימינו?

"הבעש"ט הוא המעבר מתקופת הגלות לגאולה, ממידת הדין לרחמים, מהנהגה הגלותית שמעל הגוף להנהגת הגאולה שבתוך הגוף. הוא לימד שהטבע אינו אויב. הייתה לו אהבת לבריות כולן, גם לגויים, ואפילו לצומח ולדומם.

"לא עניין אותו לבנות מיזם יהודי סוציולוגי במזרח אירופה. מטרתו הייתה להגיע לארץ ישראל ולפגוש את רבי חיים בן עטר, אור החיים הקדוש, ולהביא את הגאולה בדרך הטבע, לא בדרכי ניסים אלא ניסים שבתוך הטבע. לדבריו, כל מה שנעשה ללא הגוף ועולם המעשה הוא ערטילאי וחסר כלים, ואין לו קיום בעולם.

"הוא ביקש דרך של עץ החיים ולא של עץ הדעת טוב ורע, כלומר לא דרך של ניסיונות ובירורים אלא עבודת הייחודים, לחבר הכול לקב"ה בתפיסה אחדותית. הצדיק הגלותי הוא חלש וחיוור, לא יודע צורת מטבע, והצדיק של ארץ ישראל הוא דוד המלך – משורר, גיבור, מצביא ומלך".

בעלי תשובה רבים נוהגים לזהות את הבעש"ט דווקא עם עבודה נפשית פנימית, ואת העשייה בעולם הזה עם החילוניות.

"זאת טעות. הבעש"ט לא חילק בין פנימיות לחיצוניות, הכול מאת ה'. 'מבשרי אחזה א-לוה', ואל לו לבעל תשובה לעזוב את הגוף שלו או את המקצוע. אומנם הבעש"ט לימד שכל מה שיש בחוץ יש בפנים, ויש בתוך האדם פרעה ומשה ויציאת מצרים, אך זה כי פעם לא הייתה לנו פוליטיקה, רק עבודה פנימית. היום, כדברי אברבנאל, כדי להיות ממלכת כוהנים צריך ללמוד מהתורה גם את ענייני המדינה".

אפשר לוותר על כל תורת המדינה המערבית, או שהתורה נותנת תוכן נוסף על גבי הקיים?

"אפשר לדון בזה, אך בפועל אסור לעזוב מערכות קיימות בלי שיש מערכות מתוקנות אחרות. זה יגרום אנרכיה והרס הקיים.

"בבית הבעל שם טוב בנינו ארבע הכשרות בתורת הבעש"ט. פתחנו את 'מבשרי אחזה – בית הספר לרפואה שלמה'. יש לנו תוכנית דו-שנתית ברפואת הנפש ורפואת הגוף. מלווה אותנו תלמיד חכם, ד"ר חיים רוזנטל, שהוא רופא כללי, מומחה לסוכרת וגם להומאופתיה קלסית. מעניין לציין שרפואת הבעש"ט, ההוליסטית באופייה, ירדה לעולם כמעט באותו זמן שהנמן פיתח את ההומאופתיה.

"אנו מנסים לפתח שלושה סוגי רפואה: רפואה טבעית – תזונה ורפואה בחומרים טבעים מן הצומח והחי, רפואה נפשית, ורפואה רוחנית – כפי שהבעש"ט דיבר לנשמת האדם. יש לנו הכשרות נוספות שבהן נלמדים עיקרי האמונה, זוגיות, חינוך ומשפחה והכשרה כללית על כל תורת הבעש"ט".

הרב, תרצה לסיים בכמה מילים לכבוד תחילת חודש אלול?

"השם אֱלוּל הוא מלשון בקשה ותחינה: 'אַלְלַי לִי' (מיכה ז, א), מלשון צעקה: 'אִם רָשַׁעְתִּי – אַלְלַי לִי' (איוב י, טו), ומלשון חיפוש, התבוננות וחשבון נפש: 'ויתורו', תרגומו: 'ואילילו' (במדבר יג, כא). וכל זאת משום שאלול הוא החודש האחרון לחודשי השנה ובו עורכים חשבון נפש.

"לפי דברי הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, השם אלול מצביע על התקרבות לא-ל יתברך וביטול האלילות. לכן באלול מתחילים ימי רצון שבהם אפשר לברר ולטהר, להעלות ולתקן את כל רצונות השנה, כי ימי רצון הם הזמן להעלאת רצונות האדם והעולם אל עולם הרחמים בחודש הרחמים והסליחות.

"על כן העיקר בחודש הזה הוא לעורר רצון טוב ורחמים, כדברי מורנו הבעש"ט זיע"א: 'באם יפעלו ישראל בחודש הזה רחמים זה על זה – אזי תהיינה הסליחות מן השמים. וכאשר יסלחו ישראל זה לזה בחודש זה – אזי יתגלו עליהם הרחמים מן השמים'.

"אלול הוא החודש שבו המלך בשדה וממתין לנו שנתפייס, כי 'אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה', וכשהבנים אוהבים זה את זה, זו שמחת אביהם. הרחמים בין האחים והאהבה לבנים כולם מתעוררים בחודש אלול, ובמידות אלה משמחים את המלך בשדה".