הרב חגי לונדין
ט”ו באב הפך בתרבות הישראלית לחג הרומנטיקה, מעין ‘יום ולנטיין’ ישראלי. הזדמנות טובה למכור פרחים ושוקולדים בצורת לבבות. נחמד. תמיד טוב להוסיף רומנטיקה בעולם.
עם זאת, שש הסיבות הרשמיות שמציינים חז”ל לציון יום ט”ו באב כיום חג, מתייחסות יותר להגברת האחדות הלאומית, ובעיקר להגברת אהבה בינינו לבין א־לוהים. ואלו הסיבות:
א. יום שכלו בו מתי מדבר. על פי המדרש, חטא המרגלים אירע בתשעה באב. כעונש, נאלצו בני ישראל לחפור לעצמם קברים בכל שנה לאחר החטא, ובתשעה באב לחכות בקברים למותם. מדי שנה מתו בקברם חמישה עשר אלף איש, ואלו שנותרו בחיים ידעו שקיבלו שנה נוספת לחיות. בשנת הארבעים לנדודים נותרו חמישה עשר אלף אחרונים, וכשהסתיים ליל ט' באב אף אחד לא מת בקברו. משום כך המשיכו בני ישראל להיכנס לקברים בלילות הבאים, במחשבה שאולי טעו בחישוב התאריך. משהגיע ט”ו באב, ליל ירח מלא, הבינו שתשעה באב עבר בוודאות והעונש תם.
ב. שהותרו השבטים לבוא זה בזה.
ג. שהותר שבט בנימין לבוא בקהל.
ד. שפסקו לכרות עצים למערכה בבית המקדש (שכן מאותו היום ואילך נחלש כוחה של החמה באופן שכבר ניכרת לחות בעצים, הגורמת לחשש שיש בהם תולעים הפוסלות אותם למזבח).
ה. שביטלו את השומרים שהפקיד ירבעם בן נבט כדי למנוע עלייה לירושלים.
ו. שהובאו הרוגי ביתר לקבורה (על פי המסורת, ביתר נפלה בט’ באב ובמשך שישה ימים גוויותיהם של הלוחמים לא הרקיבו, מה שמבטא את נס ההשגחה הא־לוהית על עם ישראל גם בגלות.
אבל יש עוד משהו:
על פי תורת הסוד העולם נברא בכ”ה באלול (והיום השישי, שבו נברא האדם, הוא א’ בתשרי). התאריכים הללו כמובן הם אמירה ערכית יותר מאשר ציון זמן אסטרו־פיזיקלי (לפני שהיו בני אדם לא נוצר המושג זמן). האמירה הערכית היא שהעולם הזה נברא. יש לו בורא. יש התחלה. במילים אחרות: המציאות אינה הפקר, חסרת פשר וקשר. יש תקווה; הכול מובל בסופו של דבר לאן שהוא צריך להגיע; יש א־לוהים.
ישנו מדרש נוסף, המתאר שארבעים יום קודם יצירת הוולד יוצאת בת קול ומכריזה ‘בת פלוני לפלוני’. המספר ארבעים מבטא ביהדות עידן שעומד בפני עצמו (כדוגמת ארבעים יום וארבעים לילה של תיבת נח, או ארבעים הימים ששהה משה רבנו בהר סיני). כלומר, אי שם ישנו עידן שלם שבו נשמת הוולד כבר מוצאת את זיווגה עוד לפני שיצאה לאוויר העולם. השלמות, שבאה לידי ביטוי יותר מכול בקשר הזוגי, כבר טמונה בתוכנו, רק צריך לממש אותה בעולם הזה.
ובכן, ארבעים יום קודם כ”ה באלול – זהו ט”ו באב. זהו היום שבו ‘הוכרז בשמיים’ מהו ‘זיווגו’ של העולם שלנו. ט”ו באב זה הזמן לחלום על עולם אידיאלי. לדמיין את כל החיבורים שהיו צריכים להיות בעולם הזה; להתמלא בחלומות כיצד העולם היה צריך להיראות ולא רק איך הוא נראה כעת.
עכשיו נותר רק לממש את זה פה. בשביל זה יש את חודש אלול, שמחכה לנו מעבר לפינה.
ט”ו באב שמח.
