כמעט לא דרכה שם רגל אדם

קצת ארכאולוגיה ומסלול למיטיבי לכת בתל סוסיתא

"השם 'סוסיתא' נובע מהשם היווני היפוס", מספר יאיר מאור, רכז מדריכים בקשת יהונתן.

"למעשה, צורת התל נתנה לו את השם. 'היפוס' זה סוס ביוונית עתיקה. וכשמסתכלים על התל מלמטה, אכן אפשר לראות שהוא דומה לצורה של סוס".

"לפני כמה שבועות נבנה שער באחד הכבישים בגולן, ובעקבות העבודות הגישה הראשית לאתר חסומה לעת עתה. אבל אפשר להיכנס ברגל ותכף נסביר כיצד", מקדים מאור. השער שעליו הוא מדבר, מסמן את הפיכת המקום לפופולרי, בקרוב.

"בונים את השער הזה כי סוף סוף סוסיתא הולכת להיות גן לאומי שהכניסה אליו, ככל הנראה, תעלה כסף", הוא מגלה. "צריך להבין: מדובר באחד האתרים שלא נגעו בו מספיק, חוץ מכמה חפירות ארכאולוגית. זה עניין די נדיר. הכניסה אליו, עדיין, ללא עלות. אפשר להגיע אליו ברגל, בסיוע מפות ובעזרת סימוני שביל שחורים. זה דורש מאמץ מסוים של הליכה של בין 40 דקות לכשעה, למשפחות, אבל זה שווה את זה כי המקום פשוט מדהים.

"אפשר לראות שם עמודי שיש וגרניט צבעוניים שהחזיקו את הגגות של הקארדו בעיר העתיקה סוסיתא. הם מושלכים שם על הרצפה, כתוצאה מרעידת אדמה שהתרחשה במקום בשנת 749. אפשר גם להסתובב בכנסיה הראשית, שלא פעילה כמובן. הקטע בתל סוסיתא זה שבעצם אתה מקבל בו חוויה ייחודית של לגעת בהיסטוריה – בלי שנגעו בה. להיות במקום שנראה בדיוק כמו כשעזבו אותו בתקופה הערבית הקדומה, בשנת 749".

במקום יש גם מסלול הליכה ייחודי. "המסלול מתחיל בעין־גב. משם עולים לתחנה של סונול – ופונים שמאלה ומיד ימינה לסימון שבילים בצבע שחור. נוסעים כמה דקות עד שמגיעים לכניסה לנחל עין גב, ומשם מטפסים ברגל לתל בשביל מפותל עם עלייה חווייתית. מגיעים לחלק המערבי של התל, היישר לאודיאון, ושם נכנסים לתל ועושים סיבוב באתר", מפרט מאור.

"מומלץ לחצות את הקארדו, שהוא למעשה הרחוב הראשי של העיר, ולעבור דרך הכנסייה שהפכה ממבנה שהיה קדוש לרומאים למבנה נוצרי. בשנת 342, כשהכנסייה השתלטה על רומא, כל המקדשים הפכו לכנסיות. יש שם תחריט שאפשר לזהות שמקורו בתקופה הרומאית הקדומה יותר.

"כשנכנסים לתוך המבנה, פונים ימינה, עוברים על פני הפסיפס ומצד ימין – יש חדר קטן, עם אבן בצבע צהוב, כמעט 'לא טבעי'. זה נראה כמו מרקר צהוב על הצבע האפור של הרצפה. זה אחד הסימנים לשינוי שעבר המבנה. בנוסף, יש אגני טבילה גדולים. אין שם מים ואי אפשר לטבול שם.

מאור מוסיף לתאר את הייחודיות התשתיתית של העיר. "בקצה של העיר אפשר לראות את הסוד שלה: מדובר במקום מבודד ונשאלת השאלה, מאיפה הביאו מים? התשובה היא: באמצעות צינורות משוכללים שהוצבו על הרצפה. זה אחד החידושים של האימפריה הרומית, שהביאו מים מעין פיק אל התל בעזרת צינורות. זה קרה בשנת 200 לפני הספירה. מדהים לראות צינורות מים מהתקופה הזאת. מתברר שסוסיתא הייתה עיר מבודדת, אבל גם עשירה. כך התאפשר לה לבנות את צינורות הובלת המים. היום במקום יש ברזים ושירותים, מקומות ישיבה. תיהנו".

מעיין שאוטוטו נהיה קצת ממסדי

"עין צנובר הוא מעיין מאוד יפה וגדול, שנמצא באגן של נחל משושים", מספר ליבנה שלוי, מנהל ההדרכה בקשת יהונתן. "עד לא מזמן המעיין היה בשטח של בסיס צבאי והגישה אליו הייתה מורכבת. רק אלה שידעו להתגנב פנימה הצליחו להיכנס. וכן, היו כאלה", מחייך שלוי. "מאז המציאות השתנתה, וכיום כבר אפשר לרשום בוויז 'עין צנובר' או 'עין ראובן' ולהגיע באופן חופשי, עם הרכב, עד שפת המעיין המדהים. הוא מוקף בעצי אקליפטוס ענקיים, ובמקום יש מקומות ישיבה וזה ממש תענוג להיות בו. רק צריך להיזהר כי המים שם עמוקים. המקום נקרא גם 'עין ראובן', על שם חייל שנהרג בתאונת דרכים. לזכרו הקימו את הפינה הייחודית.

"מעניין לגלות שעין צנובר יושב על שרידים של כפר סורי", מרחיב שלוי. "אנחנו יודעים זאת כי יש במקום מסגד נטוש ויפה. מדובר באחד המסגדים הבודדים שנשארו עומדים על תילם מהתקופה של לפני ששת הימים, עת הייתה במקום התיישבות סורית. אבל מה שיותר מעניין הוא שנמצאו במקום שרידים גם להתיישבות קדומה יותר מהסורית; ככל הנראה הייתה במקום התיישבות יהודית".

שלוי מוסיף המלצה: "שווה להגיע דווקא עכשיו למעיין, כי מי שקיבלה לאחרונה את האחריות על המקום היא רשות הטבע והגנים. הרשות אומנם הולכת לפתח את כל השטח הזה, לעשות שם מקומות לינה, גן לאומי, בריכות שכשוך. זה יהיה אתר יפה, אבל אתר שיהיה פתוח לקהל הרחב, בתשלום, ככל הנראה. לכן, מי שרוצה ליהנות מהמקום עם האווירה הראשונית – זה הזמן לעשות את זה, לפני שהמקום הופך למסודר.

"אין מסלול הליכה במקום. אבל מי שרוצה לטייל בקרבת מקום, יכול ללכת לבריכת המשושים או לעין אמפי. הם נמצאים במרחק של כמה דקות נסיעה בלבד. שווה".

מעיין חדש דנדנש ואולטימטיבי למשפחות

"בין מחולה לשדמות יש מעיין שנקרא 'עין רנה', על שם רנה שנרב הי"ד", מספר אסף סלע, מדריך בוגר בבית ספר שדה קשת יהונתן, תושב שדמות־מחולה. "המעיין נמצא בין מושב שדמות־מחולה לבין מחולה, בצפון הבקעה. זה מעיין חדש על בסיס נביעה קיימת באפיק של ואדי מליח – ואדי גדול שחוצה את כל צפון הבקעה. הוא ממוקם קרוב לכביש 90. הגישה אליו נמצאת כשלוש מאות מטר דרומית ליישוב מחולה. יש שם טנק ישן, וככה אפשר לזהות את שביל הגישה למעיין. הטנק הזה הוא חלק משורת טנקים שהוצבו שם בתחילת שנות ההתיישבות בבקעה, מחשש לפלישה ירדנית לאזור.

"ליד הטנק יש פנייה לכיוון מערב. משם נכנסים ומתקדמים במקביל לכביש 90, לכיוון דרום, בערך מאה וחמישים מטרים. כשמגיעים לכביש אספלט ישן – אפשר להחנות את הרכב ליד עץ קטן ונחמד, ואז ללכת ברגל כשלוש דקות עד למעיין. המעיין עצמו נובע בבריכת בטון מרובעת, ומפלס המים לא כל כך גבוה, בערך בין חצי מטר למטר. יש מקום ישיבה בשולי הבריכה, משטח מבוטן וגם ספסל, וצילייה גדולה. זה מקום יפה, קסום. כיף לשבת שם. לא הרבה אנשים מגיעים למעיין כי הוא עדיין לא מוכר, ומצד שני – גם לא ענק כמעיינות עמק בית־שאן שכולם הולכים אליהם. זה מעיין בעיקר לשעות אחר הצוהריים. הוא גם מתאים מאוד למשפחות עם ילדים, כי הוא נמוך. מומלץ לבקר בו על הדרך צפונה לנופש המשפחתי.

"אפשר לעשות שם פיקניק, קפה", מציין סלע. "אבל חשוב מאוד: לשמור על הניקיון של המקום. אין שם פח זבל. לכן צריך להקפיד לקחת איתכם את האשפה".

תצפיות קסומות לכל המשפחה

תצפית סרטבה ממוקמת במרכז הבקעה, מעל מושב משואה. אפשר לכתוב בווייז 'סרטבה', ולנסוע עד המקום. נוסף על כך יש גם דרך הגעה קשה: יש ציר פנימי עביר לכל רכב – מצפון למועצה אזורית בקעת הירדן, שיוצא מכביש 90 מערבה. אתה פונה בו לכיוון מערב, ומטפס בעלייה תלולה ומפותלת – עד לחניית הסרטבה.

במקום יש שביל מרוצף, ברור, שיוצא מהחניה לכיוון מזרח. משם ממשיכים עד לסככת תצפית עם רחבה גדולה, ואפשר לשבת שם. יש גם סימון כחול שיוצא מהסככה וממשיך מעט מזרחה. מדובר בהליכה של חמש דקות, שמובילה אל מרפסת תצפית מאוד יפה. בתצפית אפשר לראות את כל הבקעה פרושה תחתינו. את המטעים, אזור נהר הירדן. זו תצפית שהיא אחת היפות באזור, ואנשים לא כל כך באים לשם.

תצפית נוספת נקראת מצפה ג'ינו, על שם יוסף ג'ינו – איש סיירת מטכ"ל, המוסד והשב"כ. לוחם צללים. אפשר לכתוב בווייז 'מצפה ג'ינו' ולהגיע עד לשם. המצפה צופה מערבה, לעבר כל מזרח השומרון. מאזור אלון־מורה, רכס כביר וגבעות איתמר, דרך ההרים של צפון מזרח השומרון, הר טמון והר גדיר, ועד הר בזק ואפילו לגלבוע. יש שם נדנדה, ספסל גדול עם סככה, שלט הנצחה ליוסף ג'ינו ושולחן.

משם אפשר לנסוע בכביש שנקרא מעלה־שי ולחוות נסיעה בנוף יפה מאוד. מדובר בנסיעה של כעשרים דקות במקום שכמעט ולא נוסעים שם. זה ממש כמו 'דרך נוף', והקטע לא מוכר לרוב הציבור. הכביש מוביל לכביש 90 ומשם ניתן לחזור הביתה או להמשיך לאן שרוצים.