ואהבת!
בשום דת אחרת בעולם אין ציווי להתאהב במחוקק, להצהיר לו אמונים מדי יום, לנשק את ספר החוקים שלו! פרשת ואתחנן תכתוב את הציווי לאהוב ("ואהבת") סמוך לתקציר ספר החוקים (עשרת הדיברות). מהי האהבה הזו? איזה צורך היא באה למלא? איך מממשים אותה?
אחד הקשיים היותר כואבים של מחפשי זיווג הוא כאב בדידות הגוף. אין מי שלא רוצה להישמר, לשמור למקום הנכון, לזמן הנכון ולזיווג הנכון והקדוש, אבל איך לא ליפול בדרך הארוכה הזו??
וירבעם יאמר: נכון. השאיפה היא לבית הגדול והקדוש, אבל גם בדרך לשם מותר להיעצר למפגש זמני. כך, כדי לפצל את המלכות לשניים, הוא מעמיד עגלים בדרך למקדש ואומר לאנשים: נכון, זו לא קדושת הבית, אבל גם כאן אפשר! ביום ט"ו באב, מסבירים חז"ל, מסיר הושע בן אלה את המכשול הזה בדרך לבית. לא עוד עצירות מנחמות בדרך. בית אנחנו מבקשים!
איך? ניסינו פעם ועוד – ונפלנו?
ורבי נחמן יאמר שהמילים בפרשתנו, מילות שמע ישראל, הן שמירה מופלאה. לא מפני שהן מתעלות מעל לגוף ומכחישות את צרכיו, אלא מפני שהן מכירות בו: "לפיכך, כשקוראין פסוק ראשון של קריאת שמע, צריך לעצום עיניו והוא תיקון הרהורי זנות". מה הכוונה??
"הדמיון מייצר מחשבה של שניות ולכן קיימת תשוקה לשבור את הבדידות האנושית בעזרת חיבור וקירוב. התשוקה היא כמיהה לאחדות. התחליפים יכולים להסיח את דעתנו לפרק זמן מוגבל, אך לא להרוות את צימאוננו… קבלת עול מלכות שמיים אינה פועלת ישירות מול התאווה ההיא, אבל מאפשרת מייד לאדם להגשים את ערגתו להרמוניה ואחדות… הנחת היסוד של רבי נחמן היא, שכאשר אני מחזיר את עצמי לשייכות הזו לקב"ה, אני חווה את הנאמנות, וממילא גם היצר ההוא מקבל את מקומו הנכון ומוכפף לקדושה"…
(הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן, תורה לו).
ואהבת. איך? "והיו הדברים האלה".
הדיבור הזה, הקריאה הזו לאוזנינו: "שמע ישראל!" מחזיקה בידינו בדרך הארוכה לבית. היא החיבוק והנשיקה, היא לא תיתן לנו ליפול.
