בשבוע שעבר, בלונדון, הוזמנתי לבית השגרירה שלנו ציפי חוטובלי. כששאלתי אותה מה היה האתגר במעבר שלה לתפקיד שגרירה, היא דיברה גם על עזיבת הארץ והמשפחה, אבל להפתעתי תיארה קושי שלא חשבתי עליו: היא אמרה שהמעבר מפוליטיקאית המזוהה עם צד ברור מאוד במפה לזו שמייצגת את כלל אזרחי המדינה היה חדש לה. היא תיארה באוזניי איך בחוץ לארץ פחות בקיאים במחלוקות הפנימיות שבינינו ומתייחסים אלינו, לפחות משם, כאל ישות מאוחדת.
וזה מה שלמדתי ממלכת הממלכה המאוחדת המלכה אליזבת: השגרירה ובעלה אור הוזמנו אל המלכה והובהר להם שכללי הטקס נוקשים מאוד. הם לא יוכלו, כך נאמר להם, לשוחח עם המלכה כאוות נפשם, וברגע שתשאל: "איך הייתה הנסיעה בכרכרה?" זה סימן מוסכם שהפגישה תמה.
אבל אור השנון, כמו ישראלי, לא התכוון להחמיץ כזו הזדמנות, ומייד כשהוזכרה הכרכרה קפץ על העגלה ושאל את המלכה: "מה לדעת הוד מלכותה הוא הדבר החשוב ביותר בחיים?" "רק דבר אחד?" שאלה המלכה, ולאחר מחשבה ענתה: "השמירה על יחסי אנוש מתוקנים". ואו.
המלכה הזו ראתה משטרים נופלים וקמים, חוותה מלחמות עולם, ראתה חומות נופלות, ומדברת על יחסי אנוש פשוטים. מלכות יודעות
המלכה הזו ראתה משטרים נופלים וקמים, חוותה מלחמות עולם, ראתה חומות נופלות, ומדברת על יחסי אנוש פשוטים. מלכות יודעות.
גם חכמינו זיכרונם לברכה לא הצביעו, ולו פעם אחת, על הרומאים כעל סיבה לחורבן. ללא הסבר הם התעכבו על סיפור קמצא ובר קמצא, על בת הכוהן המחוללת, על האם ושבעת בניה, על שחיתות הכהונה. גם הנביאים דיברו על עושק אלמנה, על מערכת משפט מסואבת. הם לא דיברו פוליטיקה. הם דיברו על יחסי אנוש.
מדי פעם אנשים, גם שומרי מצוות, מביעים פליאה על שעדיין אבלים בתשעה באב: והרי ירושלים בנויה, והרי שבנו לציון! נכון. אבל בית המקדש השלישי אינו בנוי מאבנים. הוא בנוי מאנשים. "כי מקדש ראשון, היה השכינה ביניהם ולפיכך, כשטימאו את בית המקדש, לא היה ראוי שתשרה שכינה וחרב הבית… אבל מעלת מקדש שני היה מחמת ישראל עצמם, כי ישראל מתאחדים על ידי בית אחד, כהן אחד, ונאסרו הבמות, שלא יהא פירוד וחילוק בעם… ולפיכך נחרב הבית בגין שנאת חינם שהיתה ביניהם, שנחלק לבבם ולא היו ראויים למקדש אשר התאחדות ישראל הוא והדבר פשוט" (מהר"ל, נצח ישראל).
כמה פשוט וכמה מסובך! רבי נחמן אומר שלפעמים אבן שחורה נראית מכוערת וחסרת זוהר. אבל בכתרו של המלך, כשתעמוד האבם השחורה לצידו של יהלום זוהר, היא תשלים את השיבוץ בכתר. היא תגלם את הממלכה המאוחדת, זו שמבינה שכל כוחה של המלכות בא מהקשר שבין נתיניה.
כל אחד בעם הזה הוא היהלום שבכתר. האם נשבץ אותו? האם נשתבץ לצידו? האם הפעם, חלילה, יישבר גלגל בכרכרה של הנסיכה ויימשך החורבן הנורא או שאולי תמשיך סוף סוף הכרכרה ותתגלגל עד לשערי הארמון?
