מישהו צריך ללכלך את הידיים

עוד כמה אלפי קולות והיום היא כבר הייתה מוכרת כחברת כנסת. רחלי צינקין שובצה במקום השביעי ברשימת הציונות הדתית בכנסת היוצאת אך לא נכנסה לבסוף, וכעת מנסה את כוחה בפריימריז * יש לה מה לומר בענייני דת ומדינה, בתור עורכת דין היא באה עם יעדים קונקרטיים בתחום האזרחי והמשפחתי, וגם הגליל מטריד מאוד את מנוחתה * שותפות פוליטית בציונות הדתית? מהר המור ועד בית הלל

רחלי צינקין היא עורכת דין, תושבת נתניה, שם היא מוכרת בזכות פעילותה הציבורית למען צורכי הציבור הדתי־לאומי בעיר ובתפקידה בהנהלת המרכזים הקהילתיים של נתניה. במשרת ניהול זו היא עוסקת בפרויקטים של רווחה עבור עולים, סטודנטים, משפחות מצוקה וכדומה, בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. "הגעתי לאזור שבו היה צריך להקים מערכת חינוך דתית־לאומית מאפס, וכך נכנסתי לפעילות ציבורית", היא מספרת. "לזירה הציבורית הארצית הגעתי דרך המפקד שנעשה בשנת 2012. הרב דני טרופר ביקש ממני לנהל את המפקד של 'הבית היהודי', בסופו זכתה המפלגה לכוח היסטורי של 12 מנדטים. כוח כזה לא היה לנו עד אז, ואנחנו מאוד רוצים ומאמינים שניתן לשחזר אותו היום".

אז למה לך פוליטיקה?

"בסוף מישהו צריך ללכלך את הידיים. מי שרוצה להשפיע ברמה הארצית, זה קורה דרך הפרלמנט. יש לנו כל כך הרבה דברים לעשות למען הזהות היהודית של המדינה ולמען החינוך. אני רוצה לעסוק בזה כפי שאני תמיד מקפידה כשאני רואה תקלה או בעיה – אני רוצה לתקן בעצמי ולא להשאיר לאחרים".

הזכרת עשייה למען זהות יהודית. מה זה אומר בפועל?

"הכול סובב סביב איך תראה מדינת ישראל", היא אומרת. "זו מדינת יהודית או מדינה שמתגוררים בה יהודים? אנחנו מפסידים בזה בשנים האחרונות. מערכת המשפט לא פועלת על פי העקרונות היהודיים של מדינת ישראל; יש תחושה שמנסים לחנך אותנו. זכויות הפרט הן ערך עליון, אבל לפעמים מנסים לכפות אותן עלינו". אני שואל את רחלי שוב מה היא מציעה לעשות למעשה, והיא מזכירה את תחום לימודי התנ"ך כדוגמה. "בראש ובראשונה – להחזיר לתוך בתי הספר את לימודי התנ"ך כמו שצריך, לא להתבייש בעם ישראל שהוא עם סגולה. צריך להדגיש את הקשר שלנו לארץ, את העבר וההיסטוריה, ואז יהיה קל לנו להבין למה אנחנו כאן, ולמה אנחנו שונים מכל המדינות האחרות".

לדבריה, "חוק החמץ כדוגמה – אפשר היה להגיע לפשרה, לא היה צריך את בית המשפט בשביל זה. בית המשפט משנה את פניה של מדינת ישראל דרך הפסיקה. הערכים שמוקנים על ידי המוסד הזה, לא תמיד עומדים בקנה אחד אל מול ערכיה של מדינת ישראל, שרוצה להיות מדינה יהודית".

"היה אפשר לפתור את בעיות הכשרות לא בדרך של הפרטה אלא בדרך הרבה יותר טובה, שהמשגיח יהיה כפוף לחברה ממשלתית ולא לבעל העסק. בכל שינוי שנצטרך לעשות במשרד לשירותי דת, נפעל שלא לבטל אלא לתקן. כמו שבמערכת המשפט אנחנו רוצים לתקן ולא לבטל אותה, כך וקל וחומר במשרד לשירותי דת וברבנות הראשית"

מה דעתך בנושא הרפורמות של מתן כהנא?

"אי אפשר להפריד בין דת ומדינה", היא קובעת. "מדינת ישראל היא מדינה מיוחדת, בה הדת היא חלק מהממסד. מִשְאֵלת מיהו יהודי לדוגמה, נגזר הצביון של מדינת ישראל, האם היא תהיה יהודית או לא". צינקין מתייחסת לרפורמת הכשרות והגיור ואומרת כי "אני אוכלת כשר, אבל אני לא רוצה לדאוג רק לעצמי. הכשרות והגיור חייבים להישאר תחת רגולציה של המדינה, אי אפשר שכל אחד יוכל לעשות מה שהוא רוצה. מתן כהנא נסע לארה"ב כדי לגייס את הרבנים האורתודוקסים למען רפורמת הגיור. הם התנגדו. הם אמרו שצריך גוף רגולטורי שמקובל על כולם, ולמדינת ישראל יש תפקיד בעניין הזה גם כלפי יהודי הגולה. הרבנים הסבירו שהם מאמינים בקשר בין דת ובין מדינה. אסור למסור את הדת במדינה לאנשים פרטיים". צינקין מוסיפה כי "האחריות שלנו זה לכל העם היהודי. מיזמים כמו מיזמי הגיור, שרוצים למחוק את הגוף החשוב ביותר בהקשר הזה, אסור שיהיו. יש דברים טעוני תיקון, כמו מערכת הכשרות, כמו הבעיה של יחסי משגיח ומושגח. אבל אי אפשר לקחת מהרבנות הראשית את סמכות העל, אחרת נהיה כמו בורו פארק, ואנחנו הגענו לכאן כדי שתהיה פה סמכות ממסדית בתחום הדת".

אני מבקש מרחלי להרחיב בנושא רפורמת הכשרות, והיא מפרטת: "חוק הכשרות היה ספינת הדגל של מתן כהנא. יש בעיות במערכת הכשרות; אני מייצגת משגיחי כשרות ויודעת שהם עובדים קשה, אבל גם מכירה קומבינות. יש שעובדים בכמה מקומות במקביל, יש ששולחים מישהו במקומם, יש שחייבים יותר למעסיק שלהם מאשר לכשרות – הרי הם מקבלים את שכרם מהמעסיק". לדבריה, "היה אפשר לפתור את בעיות הכשרות לא בדרך של הפרטה אלא בדרך הרבה יותר טובה, שהמשגיח יהיה כפוף לחברה ממשלתית ולא לבעל העסק. בכל שינוי שנצטרך לעשות במשרד לשירותי דת, נפעל שלא לבטל אלא לתקן. כמו שבמערכת המשפט אנחנו רוצים לתקן ולא לבטל אותה, כך וקל וחומר במשרד לשירותי דת וברבנות הראשית. זו משימה לאומית של הציונות הדתית, לתקן ולשפר את שירותי הדת, להנגיש אותם, להבין את החשיבות של זה".

צינקין רואה בחיוב את פעילותם של אנשי צהר, וסבורה שניתן ללמוד מהיחס שלהם כלפי הרבנות בתחום הנישואין אל שאר הסוגיות הדתיות. "צהר עשו דברים מדהימים במהלך השנים, אני לא פוסלת אותם. כשהבת שלי הייתה בהודו, היא הייתה בקשר רציף עם הרב אורן דובדבני, שנתן לה פתרונות לבעיות כשרות כל הזמן. מתן כהנא גם הזכיר את העניין של הנישואין דרך צהר, שאין ספק שכשהם נכנסו למיזם הזה הם עשו מהפכה – הם נתנו שירות נעים ונגישות טובה יותר, וברבנות הראשית התאימו את עצמם לאמות המידה האלו. אבל כשהיה מדובר בנישואין, הם הבינו שלא מבטלים את הרבנות הראשית. כך גם צריך להיות לגבי הכשרות ולגבי הגיור – הם חייבים להישאר תחת הרגולציה של מדינת ישראל, כדי שמדינת ישראל לא תהיה מדינה ככל המדינות".

"אם אנחנו מפסיקים עכשיו להגיש לבגרויות בכל לימודי המח"ר, כל הלימודים ההומניים נדחקים. אנחנו נגיע למצב שפחות ילמדו את המקצועות הללו. יש חשיבות גדולה ללימודי המחשב ואנגלית, אבל צריך לדעת היסטוריה, מורשת ישראל ותנ"ך"

הגליל כמשימה לאומית

בנוגע לתוכניותיה בכנסת, צינקין מביאה עימה כמה רעיונות שבהם היא רוצה לטפל. בין השאר היא מזכירה את סוגיית מערכת המשפט, ואומרת כי "הרכב השופטים בבית המשפט העליון צריך להשתנות. צריך למנות יותר שופטים מחוזיים שמרנים, ומתוכם יבואו בהמשך שופטי העליון".

היא גם מתייחסת למערכת החינוך: "במערכת החינוך צריך לטפל מהיסוד. אם אנחנו מפסיקים עכשיו להגיש לבגרויות בכל לימודי המח"ר, כל הלימודים ההומניים נדחקים. אנחנו נגיע למצב שפחות ילמדו את המקצועות הללו. יש חשיבות גדולה ללימודי המחשב ואנגלית, אבל צריך לדעת היסטוריה, מורשת ישראל ותנ"ך".

רחלי מציעה גם תיקונים הנוגעים לביטוח הלאומי, שאותם היא זיהתה בעבודתה במשרד עורכי הדין. לדוגמה, יש להעניק לאישה דמי מזונות ילדים מלאים מהביטוח הלאומי כאשר הבעל הוא סרבן מזונות, ללא קשר לרמת ההכנסה שלה, כפי שנהוג היום. כמו כן היא מציעה להפסיק את הנוהג, שלדבריה השתרש לאחרונה, ולפיו תובעים הזקוקים לייצוג מהסנגוריה הציבורית, מחויבים בהוצאות משפט אם הם מפסידים. "מדובר באנשים החלשים ביותר בחברה שאין להם אפילו את היכולת לשלם על הגנה משפטית על עצמם".

בעת הריאיון צינקין נמצאת בדרכה לנתניה מחוג בית בצפון, ביישוב מורשת, ביקור שלדבריה השאיר עליה רושם רב. "שירתי בצפון ואני מחיפה במקור, אבל התהליך שעובר הצפון ב־25 השנים האחרונות הוא תהליך עצוב. היישוב היהודי הולך ומצטמצם, הוא לא גדל באותו הקצב של הגידול הערבי". צינקין טוענת כי "יש התיישבות ערבית שחונקת את ההתיישבות הערבית ויוצרת בעיות קשות. המפגש עם אנשי מורשת והמצפים באזור שבאו למפגש, חשף את הבעיה החמורה – את המצפים אי אפשר להגדיל, והצעירים שם לא ממשיכים כי אין עבורם בנייה. גם ככה כמות היהודים קטנה ויש נדידה למרכז בשל בעיות תעסוקה ודיור. כשרואים את המצוקה מקרוב ושומעים על הפרוטקשן, על הטראומה של שומר החומות, אתה מבין שהמצב חמור. יש כאן סיכון ביטחוני שלא מטופל, ויש לי רצון עז לסייע גם להם. ויש הרבה לעשות – טיפול בפרוטקשן, הגדלת השוטרים, פתרון בעיות של כבישים. הגליל חייב להיות משימה לאומית".

"יש בגליל סיכון ביטחוני שלא מטופל, ויש לי רצון עז לסייע גם לתושביו. יש הרבה לעשות – טיפול בפרוטקשן, הגדלת השוטרים, פתרון בעיות של כבישים. הגליל חייב להיות משימה לאומית".

לקראת סיום, רחלי מבקשת להזכיר את הפעילות שלה למען השבת גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול. "יש לנו חובה מוסרית כלפינו וכלפי המשפחות, להשיב את החללים אורון והדר לקבר ישראל", היא אומרת בצער. "אנחנו פוגעים בערבות ההדדית, בקשר בין צבא למדינה, ויש כאן מצווה חשובה של קבורת המת. מדינת ישראל מזניחה את הנושא הזה ונותנת הטבות לחמאס מבלי להביא חזרה בתמורה את חללי צה"ל". לדבריה, "החברה הישראלית לא שלמה עד שהם יחזרו".

"אנחנו נמצאים כרגע במפקד פתוח", היא אומרת לסיכום. "כל גוני הציונות הדתית יכולים לקחת בו חלק. אסור לפספס את ההזדמנות לכלול את כולם, מהר המור ועד בית הלל, כל מי שמעלה על נס את ערכי הציונות הדתית. אנו צריכים רשימה טובה ומאוחדת, שמכילה את כולם".