ד"ר מאיר סיידלר, נשוי ואב לשישה, עלה לארץ כשהיה בן 28, כשלוש שנים לאחר שחזר בתשובה. היום הוא מרצה בכיר במחלקה למורשת ישראל באוניברסיטת אריאל. הוא נולד בצ'כיה וגדל בה תחת השלטון הקומוניסטי עד לאביב של פראג ב-1968, ואז ברח עם הוריו לגרמניה. שם הוא גר עד שעלה לארץ.
"כמי שכל הסבים וסבתות שלו נרצחו באושוויץ, ובכלל כיהודי, לא הייתה לי שום אפשרות להרגיש בבית בגרמניה", הוא מתאר את תחושותיו באותם ימים. "חייתי שם, היו לי חברים טובים גרמנים, אבל תמיד קיוויתי שנבחרת גרמניה תפסיד בכדורגל. זה לא קרה הרבה לצערי. יצאתי לחיפוש עצמי, והוא הוביל אותי ללימודי דת השוואתית ובסוף לחזרה ליהדות. כשחזרתי בתשובה ועליתי לארץ הרגשתי כמו אליס בארץ הפלאות".
אחד הדברים שהכי הרשימו אותו בארץ בכלל ובציבור הדתי בפרט היה ערך המשפחתיות. "אני בא ממשפחה אוהבת שהטמיעה בי ערכי מוסר, אולם בארץ חשתי בפעם הראשונה שיש למשפחה ערך של קדושה. מרוב אהבתי את החיים החדשים שלי כאן למדתי עברית באופן כזה שאי אפשר לזהות שאני לא מפה. אני נראה כמו כל דוס אחר שגדל כאן", הוא מחייך.
דווקא התהליך שעבר והתחושה שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה גרמו לו לראות כאן בארץ את הדברים באור קצת אחר מרבים אחרים. "המהפכה הלהט"בית זעזעה אותי", הוא מעיד על עצמו. "אני משתמש בביטוי מהפכה, כי כך קוראים לה מחולליה ותומכיה. הם יודעים שהתרחשה כאן מהפכה, רק אנחנו גזרנו על עצמנו תענית דיבור, אולי אף תענית מחשבה. אני מסתכל סביב, מסתכל על עצמי ונחרד: הפכתי מאליס בארץ הפלאות לאליס בארץ הבלהות".
לדבריו, החל מהמאה הקודמת ואולי אף קודם לכן נראה שהעולם הולך ונהיה מוסרי יותר: ביטול העבדות, מתן זכויות לנשים, תביעה שלא להתעלל בבעלי חיים, דרישה לקיימות – שמירה על הטבע – ועוד. "לכאורה האדם, בעלי החיים ואפילו הטבע זוכים לתשומת לב ולהכרה שגם להם יש זכויות. גם המודעות לאדם החריג הולכת וגדלה, הדרישה לאפשר נגישות לכל מקום, ההבנה שלקות בתחום אחד אינה מבטאת חוסר יכולת בתחומים אחרים ועוד דוגמאות רבות. גם הרגישות לבעלי נטייה מינית השונה מזו המקובלת כלולה בהתפתחות זו.
"אלא שהמהפכה הלה"טבית לא עוצרת בדרישה לכבד את השונות של בעלי הנטייה המינית החריגה. היא תובעת שנאמץ אותה כדרך חיים מומלצת לרבים, שנחנך את ילדינו לכך שאבא ואבא זו אופציה שווה לאימא ואבא. שהשגת ילד מתרומת ביצית ושכירת רחם וגידול הילד על ידי שני גברים שרק לאחד מהם קשר ביולוגי אליו, זה בדיוק כמו לגדול אצל אבא ואימא ביולוגיים.
"המהפכה הלהט"בית מנסה לשכנע אותנו שמינו של אדם נתון לבחירתו, שהוא תלוי בהרגשתו ושעלינו לזהות תחושות כאלה כבר אצל ילדים צעירים ולעודד אותם להפוך את מינם. מספרים לנו שזו ממש התקדמות אנושית אדירה".
ד"ר סיידלר מדגיש כי על אורח חיים חד-מיני הוא יכול להצטער, אך ודאי שלא יצא למלחמה נגד אנשים המנהלים אורח חיים שכזה. "כמו שאין לי מלחמה נגד מחללי שבת", הוא מדגים. "הסברה כן, מלחמה לא. בשום פנים ואופן לא. אבל להפוך חריגוּת מצערת לאידיאל חברתי שכל מוסדות המדינה – והכי מפחיד, גם מערכת החינוך – מתגייסים למימושו, זה שידוד מערכות נורא שיש להילחם בו".
כמרצה בכיר לפילוסופיה יהודית באוניברסיטה עסק ד"ר סיידלר עד למהפכה הלהט"בית במהפכות אחרות השייכות לתחום המחשבה, אולם כשהבין שהעולם הלאומי שלו עומד להתמוטט, החליט לצאת ממגדל השן האקדמי ולהילחם על הבית הלאומי המושתת על המשפחה. זה תקופה ארוכה שהוא מפרסם מאמרים רבים בנושא כדי לעורר את דעת הקהל, וכעת החליט להתקדם צעד נוסף ולהתמודד בפריימריז של מפלגת הציונות הדתית בתקווה להתברג ברשימה לכנסת ה-25 ולהגיע לנקודת השפעה משמעותית יותר. "מישהו בכנסת צריך לומר זאת בקול רם שוב ושוב. ואני מציע להיות המישהו הזה וגאה שמפלגת הציונות הדתית בראשותו של בצלאל סמוטריץ' היא הבית הטבעי למי שמחזיק בדעותיי", הוא מסביר.
באמתחתו משנה סדורה לפעילות בנושא. "תנועת הלהט"ב היא תנועה חברתית-פוליטית השנויה במחלוקת חריפה. נדמה לי שאין חולק על כך. אפעל לחקיקה שתאסור את פעילותה בחסות משרדי הממשלה. למשרד החינוך הוכנסו בשנת 2015 על ידי בנט חמישה (!) ארגוני להט"ב כדי לעצב שם תכנים חינוכיים שמקדמת תנועת הלהט"ב. צריך להוציא אותם משם. תנועת הלהט"ב יכולה לפעול לכל היותר כשדולה, ולא מתוך משרדי הממשלה".
נוסף על כך מציע ד"ר סיידלר להסדיר בחוק הנפת דגלים מטעם מוסדות המדינה. "יש לאסור הנפת דגלים של תנועות חברתיות או פוליטיות, בראש ובראשונה הנפת דגל הלהט"ב, במשרדי הממשלה, בעיריות ובכלל במוסדות ממלכתיים. אנשים פרטיים יכולים להניף איזה דגל שהם רוצים. לא כן מוסדות רשמיים של המדינה.
"כמו כן יש להסדיר בחקיקה דרכי רישום בטפסים רשמיים של המדינה. לא יעלה על הדעת שלא יהיו הנחיות ברורות בנושא ושכל פקיד יחליט כיצד ייראה טופס של המדינה או של גוף ממלכתי אחר. ברירת המחדל צריכה להיות שבסעיף ההורים יהיה כתוב אבא ואימא, ולא הורה 1 והורה 2. מי שיבקש אחרת יוכל לשנות בטופס שלו".
לאזרח את הערבים
מעבר לנושא הלהט"בי שעומד בראש מעייניו, ד"ר סיידלר מחזיק משנה סדורה גם בשלל סוגיות רלוונטיות בציבוריות הישראלית. הוא מפרט על שתיים מהם שהוא מבקש לקדם: "בעקבות מפגשים הן בכנסים והן מפגשים יומיומיים הגעתי למסקנה ברורה שיש ערבים רבים, תושבי המדינה, שרוצים או מוכנים לחיות במדינת לאום יהודית. הם מסתכלים סביב, ומדינת ישראל היא האופציה האטרקטיבית ביותר גם מבחינתם ברדיוס של אלפי קילומטרים. רבים מהם יודעים זאת. רבים מהם מעורים בתרבות הישראלית ורוצים להיות חלק ממנה.
"את האוכלוסייה הזאת צריך לחפש, לחזק, לפגוש, ולעודד להקים נציגות פוליטית. כללו של דבר: עלינו לחפש פרטנר בקרב ערביי ישראל שאיננו עוין למדינה, לא בגלוי וגם לא בסתר. אומנם זו יוזמה שאינה בעלת אופי חקיקתי, אבל היא מתאימה לפעילות מתוך הפרלמנט, בפרט אם היא באה מהצד הימני של המפה הפוליטית. תמיד טוב להפתיע".
לא אובססיבי
תחום נוסף נוגע לרגולצה של מדינת ישראל ומבקש להסדיר בחקיקה מנגנון של מה שנקרא באנגלית accountability, קבלת אחריות – לפי קריטריונים מוגדרים בעבור ארגונים ממשלתיים וחוץ-ממשלתיים הפועלים במימון המדינה – כלומר משלם המיסים. "למשל, יש לדרוש מארגון שחרת על דגלו לצמצם תאונות דרכים או למגר אלימות נגד נשים לתת דין וחשבון תקופתי אם פעילותו הביאה לתוצאה המיוחלת. אם ארגונים אלו לא יעמדו בפרק זמן מוגדר במטרות שהם עצמם הציבו, יש להפסיק את מימון פעילותם או לדרוש מהם לשנות את דרכי פעולתם".
למרות האמור לעיל ד"ר סיידלר אינו טורח להסתיר כי המיתוג שבו הוא רץ לפריימריז הוא נושא הלהט"ב. "האם אני אובססיבי? ממש לא. המציאות סביבנו הפכה לאובססיבית. הם לא מרפים, הם משתדלים להניף את הדגל של משכב זכר וכל הווריאנטים האחרים בכל מקום ציבורי: במשרד החוץ, במשרדי הממשלה, איפה לא? זה אובססיבי!
"אינני יודע מה תהיה הקונסטלציה הפוליטית בכנסת הבאה ומה יהיה אפשר לקדם ובאיזו דרך. ייתכן שחלק מהצעותיי לא יהיה ישים מסיבה פוליטית זו או אחרת. אשר על כן אינני יכול להבטיח ביצוע; אני כן מבטיח עבודה פרלמנטרית מאומצת והשתדלות מרובה", הוא מסכם.
leads:
"המהפכה הלהט"בית זעזעה אותי. אני משתמש בביטוי מהפכה, כי כך קוראים לה מחולליה ותומכיה. הם יודעים שהתרחשה כאן מהפכה, רק אנחנו גזרנו על עצמנו תענית דיבור, אולי אף תענית מחשבה"
"עלינו לחפש פרטנר בקרב ערביי ישראל שאיננו עוין למדינה, לא בגלוי וגם לא בסתר. אומנם זו יוזמה שאינה בעלת אופי חקיקתי, אבל היא מתאימה לפעילות מתוך הפרלמנט, בפרט אם היא באה מהצד הימני של המפה הפוליטית. תמיד טוב להפתיע"
