התורה מדגישה: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה'" (במדבר לג, ב), ורבי אברהם אבן עזרא מבאר שהתורה באה להורות לנו שעם ישראל הלכו במסעותיהם על פי ה', כמאמר הכתוב "עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי יה' יִסָּעוּ" (שם ט, א). מה דבר זה בא ללמדנו?
יש לדעת שדור המדבר והניסים שקרו לו אינם אירוע נקודתי. דור המדבר עם כל מאורעותיו הוא אבן היסוד לכל הדורות כולם, וממנו אנו למדים את כל סוד הקשר בינינו ובין ה' יתברך. בדור המדבר גילה הקב"ה את זרוע עוזו ואת נפלאותיו על הדור כדי ללמד את כל דורות עם ישראל שהוא לבדו מנהיג, עשה, עושה ויעשה את כל המעשים, והוא מוביל את עם ישראל יד ביד ומכוון אותם בכל דרכיהם. וכמו שהוציא אותנו ממצרים, כך יוביל אותנו בכל הדורות. אלא שבדור המדבר התגלה הקב"ה בדרך ניסית, ומאז ואילך הוא מלביש את הנהגתו בדרך הטבע כדי לתת מקום לאדם ולבחירה החופשית. לכן רצה הקב"ה להסתיר את עצמו ולא להתגלות בדרך הנס. אך בראשית ימי עם ישראל רצה הקב"ה לנטוע בליבנו את האמונה בו לכל הדורות כולם, ולכן גילה את אורו בכל עוז.
במובן זה המסר היסודי שאנו למדים מפרשת המסעות הוא הידיעה שה' נמצא איתנו תמיד. כשם שהיה עם ישראל במדבר בכל צעד ובכל מצב, כן הוא ממשיך להיות עימנו תמיד, בכל דור ועם כל אחד מישראל. זה מה שאנו צריכים ללמוד, שאדם מישראל הולך יד ביד עם הקב"ה. לא רק במדבר היו ניסים אלא גם לנו. באה התורה לומר לנו: אתה מרגיש שאתה יוצא למדבר, אין לך ביטחון כלכלי, יש לך חששות רפואיים, פחדים ודאגות – דע לך שהקב"ה נמצא איתך כמו שהוא היה עם דור המדבר.
בכל אשר אדם הולך אומר לו הקב"ה: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה, אָנֹכִי ה' א-להֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית מו, ד; שמות כ, ב). זוהי מצוות האמונה שבדיבר הראשון בעשרת הדיברות – להאמין שה' הוא שהוציא אותנו ממצרים והוא ממשיך וימשיך להנהיג אותנו עד הגאולה האחרונה במהרה בימינו.
רבנו יצחק מקורביל, בספרו 'ספר מצוות קטן', כותב שיסוד זה טמון בדיבר הראשון של עשרת הדיברות: "אָנֹכִי ה' א-להֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות כ, ב). הוא מלמד שכך צריך לקרוא את הפסוק: אנוכי ה' א-להיך, היינו אני א-להים שלך, אני נמצא בחייך, מוביל ומנהיג אותך תמיד, וזאת תדע מכך שהוצאתיך מארץ מצרים. היינו שכבר בעבר ראית איך אני המנהיג והמוביל היחידי שלך בניסים ונפלאות שעשיתי עימך. כן תדע לך שזהו גם המצב בהווה, שאני מנהיג אותך, וכן יהיה תמיד, עד לישועה ולגאולה השלמה שאביא אותך אליה.
יש כאן דבר עצום – פעמים רבות אנו שומעים חיזוקים באמונה, לדעת שה' נמצא איתנו וכיוצא בזה. אך הסמ"ק אומר שדבר זה אינו רק שיחת חיזוק אלא אף כלול במצווה מהתורה, מצוות האמונה בה', שמבוארת בדיבר הראשון בעשרת הדיברות. מצווה זו אומרת שאנו צריכים להאמין שה' מוביל ומנהיג אותנו כדרך שעשה זאת ביציאת מצרים.
הסמ"ק מדייק זאת מדברי הגמרא (שבת לא ע"א), שבבית דין של מעלה שואלים את האדם אם ציפה לישועה. והנה, אם שואלים את האדם בדין, סימן שהוא מחויב לכך, כי אין לדון את האדם על דבר שאינו מחויב. הסמ"ק שואל: היכן מצינו שיש חיוב לאדם לצפות לישועה? והוא מדייק זאת מ"אָנֹכִי ה' א-להֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ". דהיינו, כשם שראית שהוצאתיך ממצרים, כן אתה צריך להיסמך עליי שאמשיך להיות עימך עד שאוציא אותך מכל השעבודים אל הישועה השלמה.
ובימי בין המצרים, שבהם אנו מעוררים את לבבנו על חסרון המקדש בתפילה לבניינו, ראוי לנו לזכור שה' א-לוהינו עימנו תמיד, ובגדולתו וגבורתו הוא יבחר לנו את נחלתו וישיבנו אל היכלו, יפאר מקום מקדשו וישיב שכינתו בשלמות אל דביר ביתו. על כן ראוי להתפלל מעומק הלב בימים אלו על בניין המקדש, שכן התפילה עומדת ברום עולם וממשיכה ברכת קודש ממרומים למהר ולהחיש גאולתנו ובניין בית מקדשנו. שנזכה במהרה, אמן ואמן!
