עו"ד זאב לב, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
בתזמון מושלם עם פרק הסיום של הסדרה מנאייכ, העוסקת בשחיתות משטרתית, נחשפנו השבוע לפרשיות שחיתות אמיתיות מאוד שפרס בהרחבה לפני העיתונאי עמית סגל סגן ראש מח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים) לשעבר משה סעדה. בבסיס החשיפה טענות על לחצים שהופעלו על חוקרי מח"ש – שתפקידם לחקור עבירות של אנשי משטרה – לסגור תיקי חקירה ולא 'ליצור בעיות' למשטרה בשביל שלא לפגוע ביוקרת המשטרה והפרקליטות בזמן חקירות נתניהו.
בעקבות הפרסום והסערה כבר הספיקו גורמים נוספים מתוך מח"ש לאשר חלק מהטענות. חלק אחר (למשל הטענות על שיבוש חקירת מותו של הנער אהוביה סנדק על ידי שוטרים) כבר חשפו בעבר גורמים שאינם קשורים למח"ש.
בלי לחזור מחדש על כל מה שנחשף או לעשות ספוילרים למי שמתכנן לצפות בריאיון נציין רק שהטענות העיקריות של סעדה הן שמערכת המשפט כולה, כולל הפרקליטות (בלחץ של שי ניצן) והיועמ"ש, התגייסה להשתיק פרשיות לא נוחות למשטרה, כולל שיבוש ראיות ממש במקרים שנהרגו בהם אזרחים ישראליים כמו אהוביה סנדק ויעקב אבו אלקיעאן, והכול על מנת שלא לפגוע במאמץ העיקרי של חקירות ראש הממשלה נתניהו.
במדינה מתוקנת אסור שיהיה שום גוף, גם כזה שהעובדים בו הם הטובים ביותר שבעובדי הציבור, שאין עליו ביקורת חיצונית חזקה. כאשר אין ביקורת ופיקוח, תמיד יהיו מושחתים שימצאו את הדרך לנצל את כוחה של המערכת ואת התמימות של חבריהם. בשלב השני אותם מושחתים יתחילו ליצור קשרים עם אחרים ולהשחית גם אותם ולקדם זה את זה בתפקידים. כאשר אין ביקורת, אין פיקוח ואיש הישר בעיניו יעשה, הסוף תמיד יהיה מערכת שהושחתה ו
צריך לומר ביושר: זו לא הפעם הראשונה שמתגלים יחסים מושחתים בין שוטרים בכירים לבין בכירים בפרקליטות, ולא פה שורש הבעיה. במערכות גדולות ובעלות עוצמה אדירה כמו הפרקליטות, הייעוץ המשפטי והמשטרה תמיד יש חשש להתפתחות של שחיתות: כל שוטר או פרקליט מחזיק בידיים כוח עצום, וכוח עלול לעיתים להשחית.
בפני עצמה המציאות הזאת לא מפתיעה ולא נוראית כל כך. בסופו של דבר רוב עובדי הציבור, הפרקליטים והשוטרים הם אנשים ישרים, אידיאליסטים ומוכשרים ותורמים רבות למדינה, ונוכחות של כמה 'תפוחים רקובים' לא צריכה לעורר דאגה: בדיוק בשביל מצבים כאלו יש בכל מדינה גוף שתפקידו לפקח על פעולתה של המשטרה ולבקרה, ותפקידו של הגוף הזה הוא לאתר ולהעמיד לדין את אותם תפוחים רקובים.
הזעזוע מהחשיפה האחרונה אינו מכך שיש אנשים מושחתים במערכת אכיפת החוק, הזעזוע הוא מהתגלית, שאנו בתנועה למשילות מתריעים עליה כבר שנים, שבמדינת ישראל אין הלכה למעשה שום גוף ביקורת כזה.
במדינת ישראל אחראית מח"ש לחקור חשדות כנגד שוטרים. אלא שמח"ש עצמה כפופה לפרקליטות המדינה – אותה פרקליטות שעובדת יד ביד עם המשטרה לצורך הגשת כתבי אישום ומלחמה בפשיעה. מה שהתגלה כעת הוא שכאשר לפרקליטות, ובעיקר למי שעומד בראשה, יש אינטרס מיוחד בפעולת המשטרה או בקצינים מסוימים במשטרה, פתאום אין דין ואין דיין. מופעל לחץ לסגור חקירות נגד שוטרים, תיקים בעייתיים משובשים או נתקעים, ולראשות מח"ש ממונה מנהלת 'מבחוץ' שמקפידה שלא לעשות בעיות לבוס.
ואפילו המציאות הזו היא עדיין לא עיקר הבעיה. הבעיה העיקרית היא הפרקליטות עצמה. במדינת ישראל אין שום גוף ביקורת שיכול לחקור ולפעול כנגד פרקליטים שפועלים בניגוד לחוק. גוף הביקורת שהוקם כדי לפקח על הפרקליטות מכונה הנבת"ם, נציבות הביקורת על מייצגי המדינה. אלא שלגוף הזה אין שום שיניים ושום יכולת אמיתית לפקח. כבר כשהוקמה הנציבות התרענו כי לא ניתנו לנציבה סמכויות מספיקות וכי למעשה כל מה שהנציבות יכולה לעשות הוא לפנות לפרקליטות בהמלצות. אלא שבפרקליטות לחצו ואפילו פתחו בשביתה, וסמכויות הנציבות נשארו מקוצצות.
עד כדי כך הייתה חריפה המלחמה שניהלה הפרקליטות בראשות שי ניצן, שהנציבה הראשונה שמונתה לתפקיד, נשיאת בית המשפט המחוזי הילה גרסטל, התפטרה מתפקידה בקובעה כי שי ניצן אינו ראוי לתפקידו וכי "יש לו קושי עם אמירת אמת", טענה דומה באופן מפתיע לזו שהשמיע השבוע סגן ראש מח"ש לשעבר.
מאז התפטרותה של גרסטל בשנת 2017 מצאו את מותם יעקב אבו אלקיעאן ואהוביה סנדק, נחשפה ההתנהלות החמורה כלפי העדים בחקירות נתניהו, התגלה שהפרקליטות העניקה חסינות לעיתונאית שפרצה לטלפון של יו"ר לשכת עורכי הדין ועוד. כל האזהרות התאמתו.
חשוב להבין: במדינה מתוקנת אסור שיהיה שום גוף, גם כזה שהעובדים בו הם הטובים ביותר שבעובדי הציבור, שאין עליו ביקורת חיצונית חזקה. כאשר אין ביקורת ופיקוח, תמיד יהיו מושחתים שימצאו את הדרך לנצל את כוחה של המערכת ואת התמימות של חבריהם. בשלב השני אותם מושחתים יתחילו ליצור קשרים עם אחרים ולהשחית גם אותם ולקדם זה את זה בתפקידים. כאשר אין ביקורת, אין פיקוח ואיש הישר בעיניו יעשה, הסוף תמיד יהיה מערכת שהושחתה ושכוחה נוצל כנגד האזרחים.
למזלנו עדיין יש לנו יכולת לתקן את המצב ולהשפיע. במערכת הבחירות הקרובה חייב כל אזרח שמדינת ישראל יקרה לו לדרוש דבר אחד מהמועמדים לכנסת: תקנו את מערכת המשפט! רק מפלגות שיתחייבו ויצהירו במפורש שבכוונתן להקים מערך פיקוח אפקטיבי על המשטרה, על הפרקליטות ועל בתי המשפט, רק למפלגות כאלו יש להצביע. אם נישאר אדישים גם הפעם, וההזדמנות לתיקון תוחמץ, לא בטוח שתהיה לנו עוד הזדמנות כזו בעתיד.
