סוף שבוע עם ביביסטים שרק המדינה מעניינת אותם

"מדינת ישראל היום היא כמו תפוח אדום ובוהק, שתוכו הולך ונרקב". כך אמר תא"ל במיל' אמיר אביבי מתנועת הביטחוניסטים, בסוף שבוע שהשתתפו בו כ־300 חברי ליכוד ואיתם בכירי המפלגה. היה זה כנס משפטי שאורגן על ידי פורום 'הלל' בליכוד, שחברים בו כ־2,000 חברי מרכז, בשיתוף עם ה'ליכודניקים החופשיים' ו'פורום ראשי קבוצות וסניפים'.

כיון שביומיום אני מנהל דיאלוג עם המסורתיים, תחת הכותרת 'המלחמה על כבוד הדת', נעניתי בשמחה להזמנה להשתתף בכנס. באתי בסקרנות לפגוש את אלו המושמצים על היותם 'ביביסטים'; שנאמנותם למנהיג גדולה מאחריותם למדינה, ופגשתי אנשים חופשיים שטובת המדינה לנגד עיניהם ואין להם בעיה לדון גם בתפקודו של נתניהו. מתוך כבוד.

די להזכיר את אנשי פרויקט 315 הגיבורים, שמלווים את משפט נתניהו במסירות עצומה ובלעדיהם לעולם לא היינו מבינים את עומק הריקבון שבמערכת הצדק הישראלית. ניגשתי לברך אותם ואמרתי להם עד כמה אנחנו מודים להם ועד כמה אנחנו, מיישבי הארץ, דומים להם. התיישבנו בהרי יהודה ושומרון כי זו הייתה שליחותנו ההיסטורית, ואילו הם עושים כעת את המעשה הציוני שלהם בלא פחות להט ומסירות – במלחמה על הצדק הלאומי.

הליכודניקים הם אלו שאנחנו מכנים 'מסורתיים';  אנשים שמכבדים את היהדות, ששמחים לשמוע משהו מן התורה. כשקידשתי על היין בסעודת ליל שבת, לא היה צריך להתאמץ כדי לקבל את האזנת הקהל. הזמנתי את הציבור להאזין לקידוש ולהיות שותפים בעדות של עם ישראל על מי שברא את העולם והוציאנו ממצרים, והשקט המכובד שהשתרר בקהל גילה יראת כבוד מרוממת.

הלאומיות המיוצגת בליכוד נוגעת בנקודת זהות עמוקה. אלו שחושבים את טובת ישראל באים ממניעים שונים, חלקם אזרחיים ופשוטים, אבל בעומק יש איזו כמיהה להתחבר לזהות היהודית שלנו.

אדי כהן דיבר בכנס על אובדן הכבוד הלאומי, ועל חוסר ההבנה כיצד הוא הופך לבעיה ביטחונית חמורה במזרח התיכון. אמיר אביבי דיבר על העתקת מודל חומה ומגדל על ידי הערבים ההולכים ומשתלטים על יישובים כמו כפר־תבור וקציר, מבלי שיש תוכנית של ממש לעצור אותם

איננו הלוחמים היחידים

בדיונים הרבים שהתקיימו בכנס ראיתי את הדאגה האמיתית של הקהל והדוברים, שביניהם אנשי צבא בכירים ועורכות דין שנלחמות כמו לביאות כנגד העוול של התקשורת ומערכת הצדק. אנשים חכמים וחריפים שבקיאים בחומרים שלהם והם גאווה למחנה הלאומי.

אם חשבתי שרק אנחנו מבינים את המצב לאשורו מפני שאנו חיים בשטח ורואים את ההשתלטות על אדמות המדינה, למדתי שאנשים חכמים מאיתנו עוסקים בכך באופן מעמיק ביותר. אדי כהן דיבר על אובדן הכבוד הלאומי ועל חוסר ההבנה כיצד הוא הופך לבעיה ביטחונית חמורה במזרח התיכון. אמיר אביבי דיבר על העתקת מודל חומה ומגדל על ידי הערבים ההולכים ומשתלטים על יישובים כמו כפר־תבור וקציר, מבלי שיש תוכנית של ממש לעצור אותם.

הידעתם שהסכמי אברהם הזרימו כסף רב לרכישת בתים ואדמות בכפר־תבור ובקציר בידי ערבים? האם אנחנו מבינים שלמול עינינו מתרחש תהליך של דחיקת יהודים ממקומות מושבותיהם, כדי ליישב במקומם ערבים?

אבל הדבר המעניין יותר שעלה מן הכינוס הוא הנגיעה בשורש. אותה הבנה שהולכת ומתפשטת, שלפיה אם אנחנו שוכחים מי אנו ולא רוחשים כבוד לעצמנו, התפוח האדום הנוצץ יירקב מתוכו. וכאן עולה השאלה – מה מקומה בעצם של הציונות הדתית? האם היא מציעה את אותו הדבר אבל עם כיפה?

ובכן הג'ינג'י שעליו אנו סומכים כעת הוא הערבי המקומי, שמעולם לא ראה את עצמו ישראלי, ובמבצע 'שומר החומות' אכן לא התייצב להוביל את הטנקים ליעדם. ומה יקרה עם הרופאים והאחים הערבים העובדים בבתי חולים? כיצד יתפקדו הם למול לוחמים פצועים? מה יגבר – האחריות הרפואית או הנאמנות לאומה הערבית ולאסלאם?

כשנהג ערבי מקבל פקודה

אביבי סיפר על פגישותיו הרבות עם בני נוער וקצינים צעירים, שמפגינים בורות מוחלטת בכל הקשור בציונות או יהדות. היעדר ידע זה הופך לדעתו לסכנה לאומית, וזה כבר לא עניין דתי. כאשר הזהות מטושטשת, ההחלטות הקשורות בביטחון לאומי לובשות צורה משונה. לדוגמה: משרד הביטחון חתום על חוזה עם חברת תובלה שמעסיקה 400 נהגים שמאושרים קצת פחות משיבתנו לארצנו. כל בר דעת מבין שאתה יכול להחזיק את הצבא המתוחכם והעוצמתי ביותר בעולם, אבל מי שיקבע אם תוכל להשתמש בו – הוא הג'ינג'י עם המפתחות. ובכן הג'ינג'י כעת הוא הערבי המקומי, שמעולם לא ראה את עצמו ישראלי, ובמבצע 'שומר החומות' אכן לא התייצב להוביל את הטנקים ליעדם. ומה יקרה עם הרופאים והאחים הערבים העובדים בבתי חולים? כיצד יתפקדו הם למול לוחמים פצועים? מה יגבר – האחריות הרפואית או הנאמנות לאומה הערבית ולאסלאם? כדאי ללמוד קצת מהמזרחנים – מטריד ביותר.

נער או נערה ישראלים יוצאים ממערכת החינוך כ'אזרחי העולם', עם משקל לא מבוטל של התנשאות על הזהות היהודית. הם יכולים להיות אנשי מקצוע מעולים, אבל במובן הלאומי מוחלשים עד כדי סכנה, כי אין להם היכולת לבחון את המציאות בהתאם לסולם ערכים לאומי ממשי. תנועת הציונות פעלה להגן על היהודים, ולכן היו בה אהבה ליהודים ובמידה מסוימת כבוד ליהדות. היום כבר פוגשים קצינים צעירים שאין להם ענין בזהותם היהודית, ומשזו אינה קיימת, על מה בדיוק יצאו להילחם? זה לא אני אומר – זה תא"ל אביבי, ללא כיפה על ראשו.

רבים מאיתנו מאסו במגזריות, כי הם לא חשים עצמם נבדלים מהחברה הכללית. אבל חולשתנו הפוליטית פוגעת בעם ישראל, כי יש לנו בשורה ומשום מה אנחנו בורחים ממנה. כל הנושאים האמורים לעיל חשובים ביותר, אבל לשם כך לא צריכים מפלגה דתית

מגזר בורח מבשורה

ומכאן אל הפוליטיקה הדתית־לאומית נוכח מערכת הבחירות שבפתח.

האם יש צידוק להיבדל מן ההמון ולהשתייך למפלגה מגזרית? האם חברי הכנסת של הליכוד אינם דואגים לביטחון המולדת? האם אין ביניהם חברי כנסת שנושאים כמו סיוע לפצועי צה"ל, פגועי נפש או מעונות היום היקרים, נוגעים לליבת העשייה שלהם? כיון שהתשובה שלילית כמובן, מה היתרון שלנו בכנסת? אותו הדבר אבל עם כיפה? שוב פעם להתייצב ימינה לליכוד? אולי כדי לדאוג למוסדות שלנו?

רבים מאיתנו מאסו במגזריות, כי הם לא חשים עצמם נבדלים מהחברה הכללית. אבל חולשתנו הפוליטית פוגעת בעם ישראל, כי יש לנו בשורה ומשום מה אנחנו בורחים ממנה. כל הנושאים האמורים לעיל חשובים ביותר, אבל לשם כך לא צריכים מפלגה דתית. אפשר להתפקד לליכוד ולפעול משם – בעיניי ראיתי שזה בר־ביצוע.

יש סיבה אחת שמחייבת התלכדות דתית־לאומית משותפת, והיא כדי להציל את עם ישראל. אני כותב 'להציל' במלוא הכוונה והרצינות, משום שממה ששמעתי מהאנשים הבכירים שדיברו בכנס –עולה פקפוק מסוכן ביכולת של מדינת ישראל להמשיך ולהתקיים. כן, עד כדי כך, וסליחה מהקוראים.

בדברים שאמרתי בעונג השבת, השתמשתי בדברי מרן הרב קוק זצ"ל, שאותם אף ציטטתי במבוא לספרי "להגיד לאדם ישרו". כשאנחנו רואים פרצות בענפים, עלינו להיטיב את מצב השורשים. אין טעם שגם אנחנו נעסוק בענפים הבעייתיים; יש בליכוד די אנשים טובים שמטפלים בהם. לשורש אנחנו קרואים!

באחת משיחות המסדרון שנקשרו עימי בכינוס, פנתה אליי אישה אחת וסיפרה במר ליבה על ילדיה הבוגרים שלא למדו אפילו פרק בתנ"ך. הם מנותקים באופן כה חמור, עד שהיא חוששת לזהותם היהודית של נכדיה. אומנם זו לא דאגה ששותפים לה אנשים דתיים, אבל זו צריכה להיות דאגתם הראשית של דתיים 'לאומיים' ששואפים לקיום האומה היהודית.

יש מקום לטפל בשלל נושאים ציבוריים, אבל לפני הכול אנחנו מוכרחים להתייצב למערכה דו חזיתית:

הראשונה: ביצור החומות, בעיקר בנושאי הגיור (הידעתם שיוזמה לגיור המוני של שבטים באפריקה סוכלה ברגע האחרון? האם אנו מבינים מה המזימה של חוגים רפורמיים שמשתוקקים לחיסולה של המדינה היהודית כפי שאנו מכירים?) ובהעצמתה של הרבנות הראשית (מדוע הרבנות קיבלה צורה חיצונית של משרד ממשלתי? מדוע לא נדרוש בניין שיהיה למרכז רוחני ראוי?).

השנייה: יציאה למערכה על הזהות היהודית. עלינו להכין תוכנית אסטרטגיה חינוכית יהודית, שתיתן מענה להמון. זה מחייב השקעה של תכנון ומשאבים. אין משרד חינוך שיעשה זאת.

טוב יעשו המתמודדים השונים אם יתייחסו באופן רציני ומעמיק לנושא. זו זכות קיומנו כציבור – זו תכלית שליחותם כנציגיו.